ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין".

בעניננו, בית המשפט אכן ביטל את שפיטתו בהעדר של המבקש מיום 16.10.13, וזאת לאחר שהוברר כי משום מה זומן בשני תאריכים שונים.

אולם, בהחלטתו מיום 14.11.13, החלטה המבטלת את השפיטה בהעדר מיום 16.10.13, קבע בית המשפט תאריך הקראה נוסף ליום 19.12.13 והנה גם לתאריך זה לא התייצב המבקש ולכן נשפט בהעדרו.

היה על המבקש להתעדכן בהחלטת בית המשפט בבקשה שהוא עצמו הגיש, כיוון שהמבקש לא פעל נדרש, אין לו להלין אלא על עצמו – ולאור האמור איני מקבל טענתו לעניין אי ההתייצבות.

לנגד עיני החלטת כב' השופט מודריק בע"פ 70050/99 חרובי פארס נ' מ"י, בו נדונה בקשת נאשם לביטול שפיטה בהעדרו, בטענה שטעה במועד. בדחותו את הבקשה קבע כב' השופט מודריק:

"אין לי ספק שלעתים, מתרחשות תקלות וטעויות שונות ומשונות אצל נאשמים במשפטי התעבורה ובעטים אין הם מגיעים למשפט.

נדמה לי שאין ברירה אלא שלא לקבל בקשות לביטול המשפטים להוציא נסיבות מאוד יוצאות דופן שבהם התקלה או המניעה מוכחת באורח אובייקטיבי.

הסתמכות על פניות הנאשמים אפילו אם הם נתמכות בתצהיר עלולות לגרום בוקה ומבלוקה בסדרי בתי משפט לתעבורה. למעשה, לא יימצא צדיק אחד שיואיל להופיע במועד למשפט שלו ויימצאו הנאשמים מכתיבים את סדרי העבודה של ביהמ"ש".

יתרה מכך בקשת המבקש אינה מגלה ולו נימוק אחד לעניין עיוות דין, המבקש אינו מעלה כל טענת הגנה והעונש שהוטל על המבקש הנו ברירת המשפט המקורית, ולכן איני רואה עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.