1. בישיבת קדם משפט ביום 28.5.2014 ניתן צו גילוי ועיון במסמכים ונקבעו מועדים להגשת תצהירי עדויות ראשיות. נקבע כי התובעת תגיש תצהיריה עד 1.10.2014 והנתבעות יגישו תצהיריהן עד 1.11.2014.

2. התובעת הגישה ביום 29.9.2014 תצהיר עדות ראשית, אך הנתבעת לא הגישה תצהירים מטעמה. ביום 18.5.2015 הגישה התובעת, בהסכמת הנתבעות, בקשה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות שנקבעה ליום 2.6.2015. בהחלטה מאותו יום הוריתי על ביטול הישיבה ביום 2.6.2015, וקבעתי כי משלא הגישו הנתבעות תצהירים מטעמן הרי הן ויתרו על הגשת ראיות. עוד הוריתי לנתבעות להודיע עד 30.5.2015 האם ברצונן לחקור את המצהיר מטעם התובעת.

3. ביום 20.5.2015 הגישו הנתבעות בקשה למחיקת כתב הטענות שהגישה התובעת. לאחר שדחיתי בקשה זו, הגישו הנתבעות ביום 28.5.2015 בקשה למתן ארכה להגשת תצהיר עדות ראשית (עד למועד הגשתו בפועל). הבקשה נתמכה בתצהירו של עורך-דין אלכס אייזנברג, בא-כוח הנתבעות, (בנוסף לתצהיר עדות ראשית שצירופו כראיה התבקש) בו נאמר כי לא התקבל במשרדו תצהיר עדות ראשית של התובעת, כי לא זכור לו שקיבל העתק התצהיר, וכי על אף שפנה לבא כוח התובעת לאחר שקיבל את העתק ההחלטה מיום 18.5.2015 - טרם התקבל התצהיר. עוד ציין כי ביום 27.5.2015 הוא "הוריד" את התצהיר מאתר נט המשפט.

בבקשה צוין אף כי ברצון הנתבעות לחקור את המצהיר ואת השמאי מטעם התובעת.

4. התובעת התנגדה לבקשת הנתבעות מיום 28.5.2015. בנימוקי ההתנגדות נטען כי עוד ביום 21.9.2014 העביר בא-כוחה באמצעות הפקס לבא-כוח הנתבעות את התצהיר שהוגש מטעם התובעת; כי בהחלטה מיום 28.5.2014 הוטל על הנתבעות להגיש תצהיריהן עד 1.11.2014, ללא תלות בהגשת תצהירים על-ידי התובעת; כי היה באפשרות הנתבעות לבדוק במערכת נט משפט אם התובעת הגישה תצהיריה; כי הנתבעות לא היו מגישות את הבקשה כלל לולא הוגשה על-ידי התובעת בקשה לדחיית מועד ישיבת ההוכחות; כי הנתבעות נמנעו מלהעביר לתובעת את העתק הבקשה מיום 20.5.2015; וכי ביקשו ביום 25.5.2015 את הסכמת בא-כוח התובעת להארכת המועד להגשת תצהירים מטעמן, מבלי שגילו לו כי הגישו "אך לפני מספר ימים בקה באותו עניין שנדחתה", ורק כששאל על כך נענה כי כבר הוגשה בקשה כזו.

5. בתשובת הנתבעות לתשובת התובעת נטען כי דין ההתנגדות לבקשה להידחות, מאחר וטענותיו העובדתיות של בא-כוח התובעת לא נתמכו בתצהיר. הודגש כי היעתרות לבקשה לא תסב נזק לתובעת, מאחר וישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 2.6.2015 בוטלה לבקשת התובעת.

6. התובעת הגיבה לצירוף חוות דעת של שמאי לתשובת הנתבעות לתשובת התובעת. בתגובה נטען כי לא קיימת פרוצדורה לפיה מגיש בעל דין ראיה מטעמו בדרך של צירופה לתשובה לבקשה בעניין אחר.

7. קיימת מחלוקת עובדתית בשאלה אם תצהיר התובעת הגיע למשרד בא-כוח הנתבעות. בתצהיר עורך-דין איזנברג לא הוכחש באופן קטגורי כי התצהיר הגיע למשרדו. כל שנאמר, בזהירות של מי שמהלך בין הטיפות, הוא כי "מעיון בתיק במשרדנו עולה כי לא קיבלנו העתק מהתצהיר אשר הוגש על-ידי התובעת" וכי "לא זכור לי שקיבלנו העתק מהתצהיר". אל מול תצהיר זה עומדת תשובת התובעת, אשר לא נתמכה כלל בתצהיר, ואליה צורף העתק "הודעת שיגור בפקסימיליה" מיום 21.9.2014 אל עורך-דין איזנברג, בה נכתב: "מצ"ב תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת כפי שהוגש לבית המשפט". בתשובתן לתשובת התובעת נמנעו הנתבעות להתייחס לפרט עובדתי זה, והסתפקו בטיעון כי לא הוגש תצהיר לתמיכה בתשובת התובעת.

8. על אף שבהחלטה מיום 28.5.2014 לא נקבעה מפורשות זיקה בין מועדי הגשת התצהירים, ברור כי זיקה כזו מתקיימת, שהרי - בניגוד, למשל, לדרך הקבועה בהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לגבי תביעה בסדר דין מהיר - זכותן של הנתבעות להחליט אילו ראיות, אם בכלל, בכוונתן להגיש, רק לאחר שיעמדו לנגד עיניהן ראיות התובעת. על קיומה של זיקה כזו בגוף ההחלטה מיום 28.5.2014 ניתן ללמוד מהסיפא של סעיף 3 לאותה החלטה. קבעתי שם כי היה ועד ליום 1.10.2014 תגיש התובעת בקשה להעיד עדים מטעמה שאין באפשרותה לקבל תצהיר שלהם - הרי עד להכרעה בבקשה זו יעכבו הנתבעות הגשת תצהירים מטעמן.

9. השתלשלות העניינים שתוארה לעיל מצביעה על כך שהנתבעות "התעוררו" וגילו את מחדלן רק בעקבות קבלת ההחלטה בבקשת התובעת לדחיית מועד דיון. בתצהיר עורך-דין אייזנברג נכתב כי ביום 27.5.2015 הוא "הוריד" מאתר נט משפט את תצהיר התובעת. די בכך כדי להבין שדרך זו עמדה בפניו כבר ביום 1.10.2014 - עת יכול היה על נקלה לבדוק במערכת נט משפט האמנם לא הגישה התובעת ראיות כלשהן. אני ער לכך כי לא רבצה על הנתבעות חובה משפטית לעשות כן.

10. מאחר והבקשה הנוכחית הוגשה ביום 28.5.2015 לא ירדתי לסוף טענתו של בא-כוח התובעת, לפיה במהלך שיחה טלפונית ביום 25.5.2015 (שלושה ימים לפני כן) עם בא-כוח הנתבעות נאמר לו כי בקשה כזו כבר הוגשה.

11. טרונייתו של בא-כוח התובעת על כך שהוסתרה ממנו בקשת הנתבעות שהוגשה ביום 20.5.2015 למחיקת כתב טענות התובעת (לאחר שהן קיבלו את ההחלטה מיום 18.5.2015) היא מובנת, אולם אין בהתנהלות זו של הנתבעות כדי לחרוץ את גורל הבקשה הנוכחית.

12. יש ממש בטענת הנתבעות לפיה לא ייגרם נזק אמיתי לתובעת אם תתקבל הבקשה. כאמור, יש בסיס לטעם הרע שנותר בפיו של בא-כוח התובעת לנוכח אופן התנהלות הנתבעות, אולם בסוגיה העומדת בפנינו השיקולים הינם שונים.

בבקשה למתן ארכה להגשת תצהירים יש לבחון את סיבת המחדל של אי הגשתם במועד, ואת הנזק העלול להיגרם לצד שכנגד אם תתקבל הבקשה. במקרה הנוכחי לא ניתן להכריע באופן מוחלט אם אמנם הגיע תצהיר התובעת למשרד בא-כוח הנתבעות. אף אם אניח כי התצהיר הגיע למשרד בא-כוחן, וכי אי הגשת תצהירי הנתבעות במועד מהווה מחדל - יש מקום להיעתר לבקשה הנוכחית, מאחר ולתובעת לא ייגרם נזק ממשי, שאינו ניתן לתיקון בדרך של פסיקת הוצאות. מאחר ולא ניתן לקבוע כי אכן היה מחדל כזה, לא אפסוק הוצאות.

13. אשר על כן, הנני נעתר לבקשה להגשת תצהירו של גיורא גלמן וחוות הדעת של השמאי משה שיפ כראיות מטעם הנתבעות.

14. להוכחות כל הצדדים ליום 20.6.2016 בשעות 11:30 – 15:00.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ה, 23 יוני 2015, בהעדר הצדדים.