בני משפחת פולק, תושבי העיר סנטיאגו בצ'ילה, ביקשו לכבד את זכר אביהם המנוח ולהקים פרויקט חינוכי – מוזיאון להוראת ההיסטוריה של העם היהודי - בעירם. לשם תכנון ועיצוב המוזיאון, פנו השניים לאוניברסיטה העברית בירושלים (הנתבעת 1 והתובעת שכנגד, להלן: "האוניברסיטה") על מנת שזו תסייע בהקמת הפרויקט.

עיצוב ותכנון הפרויקט הוטל על התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "קידר"), אדריכלית במקצועה, אולם הפרויקט לא קרם עור וגידים, ולימים קידר פוטרה מתפקידה והפרויקט הוקם באמצעות אחרים.

עתה תובעת קידר את האוניברסיטה וגורמים נוספים המעורבים בפרויקט בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכניות המוזיאון. על פי הנטען, הנתבעים עשו שימוש בתכניותיה, לצורך תכנון ועיצוב המוזיאון, תוך שינוי התוכניות ללא הסכמתה ומבלי להזכיר את שמה ותרומתה לפרויקט. כמו כן, לא שולם לה מלוא השכר המוסכם בגין חלקה בפרויקט.

מטעם האוניברסיטה הוגשה תביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלותה של קידר ומחדליה בביצוע הפרויקט, עד למועד פיטוריה.

רקע עובדתי

1. בדצמבר 2010 התקשרו ה"ה פולק (הנתבעים 5 ו-6, להלן: "פולק"), יהודים תושבי צ'ילה, בהסכם עם האוניברסיטה, להקמת פרויקט חינוכי להנצחת זכר אביהם המנוח בעיר סנטיאגו בצ'ילה. חזונם היה הקמת מוזיאון לתיעוד ההיסטוריה של העם היהודי (להלן ולעיל: "הפרויקט"), במימון שיעמידו לטובת הפרויקט.
2. האוניברסיטה, באמצעות "המרכז לחינוך יהודי ע"ש מלטון", הפקידה בידי הנתבע 3, ד"ר מרסלו איגנסיו דורפסמן (להלן: "מרסלו") את הקמת הפרויקט וניהולו. הלה פנה לקרובת משפחתו, היא התובעת קידר, לשם עיצוב והתאמת חלל ששימש קודם כמבנה טוהרה והפיכתו למוזיאון.
3. לאחר מספר פגישות מקדימות, נחתם ביום 22/03/11 הסכם בין האוניברסיטה (באמצעות המרכז לחינוך יהודי ע"ש מלטון), לבין קידר (להלן: "ההסכם", נספח א' לכתב התביעה) במסגרתו פורטו, בין היתר, התחייבויות קידר כלפי האוניברסיטה ולוח הזמנים לתכנון חדרי המוזיאון; כן, סוכם בין הצדדים על תשלום סך 70,000 ₪ לקידר בגין עבודתה, כאשר מחצית הסכום תועבר לקידר עם ביצוע תכניות העבודה בשנה הראשונה, ומחצית שנייה עם ביצוע תכניות העבודה בשנה השנייה. מועד פתיחת המוזיאון נקבע ליום 30/09/12.

באשר לזכויות היוצרים בפרויקט, נקבע בסעיף 5 להסכם – "מוסכם כי זכויות היוצרים בכל יצירה שיצור המעצב במסגרת הסכם זה, לרבות עיצוב החדרים, עיצוב פריטים בתוך החדרים, דרך ההעמדה של הפריטים וכו', יהיו שייכות למרכז לחינוך יהודי ע"ש מלטון בלבד. יצוין בתצוגה זו ובכל מסמך או ניירת הקשורים אליה את ההשתתפות של האדריכלית בעיצוב המוזיאון".

1. ביום 08/04/11 או בסמוך לכך, טסה קידר לצ'ילה לפגישת היכרות עם פולק ועריכה סיור באתר הפרויקט, לצורך התרשמות מהמבנה שיועד למוזיאון. במהלך הפגישה הציגה קידר תכניות ראשוניות ביחס לפרויקט ופירטה את ה"אני מאמין" שלה לגביו.

לאחר ביקור זה, קיבל הפרויקט תפנית, מפרויקט "מינימליסטי", כהגדרת פולק, לפרויקט חדשני ומודרני, הכולל מימד אינטראקטיבי. עלויות הפרויקט במתווה החדש שנאמדו בכמיליון דולר, הוצגו לפולק במהלך ביקורם בארץ, כחודשיים לאחר מכן, ובסמוך לכך ניתנה תשובתם החיובית לשינוי המוצע, ולהגדלת תרומתם לתקציב הפרויקט מ- 150,000 דולר ל-500,000 דולר.

1. נוכח השינוי במתווה הפרויקט ותקציבו, חל שינוי בהיקף עבודתה של קידר, וכפועל יוצא, גם בשכר העבודה עליו סיכמו הצדדים במסגרת ההסכם. על כן, באוגוסט 2011 חתמו קידר והאוניברסיטה על מסמך שכותרתו "נספח לחוזה האדריכלות" (להלן: "נספח להסכם") לפיו, נוכח שינוי ב"דרישות והציפיות מתכנון הפרויקט ועיצובו" הוסכם בין הצדדים, כי עד לחודש אוגוסט 2011 שולם לקידר סך 17,500 ₪ בגין עבודתה, וכי החל מספטמבר 2011 ועד למרץ 2013 ישולם לקידר סך 126,000 ₪ כולל מע"מ ב-18 תשלומים שווים של 7,000 ₪ כל תשלום. נספח ההסכם מציין, כי התשלום "מותנה בהגשה של הדוחות הבאים" וכולל פירוט תכניות/פעולות שעל קידר לבצע בתכנון הפרויקט ואת לוח הזמנים לביצוע תכניות/פעולות אלו (נספח ב' לכתב ההגנה).
2. לצורך סיוע בהקמת מוזיאון אינטראקטיבי בהתאם למתווה החדש, החלו קידר ומרסלו לחפש יועצים קונספטואליים, המתמחים בתכנון ובהקמת מוזיאונים ו/או מרכזי מבקרים, המשלבים תוכן, טכנולוגיה ומדיה.

לאחר שפנו למספר חברות בתחום המולטימדיה, ובהסתמך על המלצתה של קידר, סוכם על העסקתה של הנתבעת 3, קבוצת אורפאן בע"מ (להלן: "אורפאן") למתן יעוץ קונספטואלי לפרויקט, לרבות תכנון והקמת מערכותAV ותכנון וייצור מערכות מולטימדיה למוזיאון. חוזה בין אורפאן לאוניברסיטה נחתם ביום 22/11/11 (נספח ג' לתצהיר מרסלו).

1. בין הצדדים - קידר, מרסלו ואורפאן - נוהלו פגישות בנוגע לתוכן הקונספטואלי של המוזיאון, ובאפריל 2012 אף בוצעה נסיעה משותפת לצ'ילה, להתרשמות מהמקום והצגת התוכניות המתגבשות לפולק.

במסגרת נסיעה זו, התקבלה הצעתה של אורפאן לשינוי התכנון הראשוני של המוזיאון ביחס למעברים בין חדרי המוזיאון ואופן הצגת התכנים במוזיאון. עוד הוחלט על הרחבת הפרויקט, כך שיכלול מיצגים נוספים בחלקים אחרים במתחם הקהילה היהודית בצ'ילה, כדוגמת מיצג קולי בבית הכנסת הגדול, מיצג נוסף בבית הכנסת הקטן (אולם 360 מעלות) והקמת אולם סימולטוריום – כיתת לימוד במתחם הקהילה.

בעקבות הרחבת הפרויקט, נחתם בספטמבר 2012 "נספח להרחבת הפרויקט" בין האוניברסיטה לקידר, במסגרתו סוכם על תשלום שכר טרחה נוסף של 3,000$ כולל מע"מ לקידר, תמורת תכנון אולם תצוגה של 360 מעלות וחדר הסימולטוריום. כן, נקבע כי מחצית הסכום ישולם לקידר עם חתימת המסמך ומחצית תשולם במועד הגשת התכניות (נספח ב1 לכתב ההגנה) (להלן: "תוספת להסכם").

1. החל ממועד זה, הצדדים מציגים גרסאות שונות באשר להמשך ההתנהלות סביב קידום הפרויקט. בעוד קידר טוענת כי בשלב מסוים "החל הליך של מידורי מהפרויקט בניצוחם של הנתבעים 2 ו-3", ומלינה כי עם פיטוריה ואף קודם להם נעשו שינויים בתכניותיה להקמת המוזיאון, בניגוד לידיעתה והסכמתה – וזאת, למרות שפעלה בהתאם להסכמים והגישה תכניות כמתוכנן, טוענים הנתבעים כי קידר גילתה אוזלת יד בביצוע הפרויקט, הביעה חוסר מקצועיות והבנה לנדרש בפרויקט ואף התעכבה במסירת תכניות, כמתחייב מלוחות הזמנים שסוכמו בין הצדדים. חוסר מקצועיותה זה, כך נטען, גרר עיכובים משמעותיים בהתקדמות הפרויקט והיה כרוך בהוצאות כספיות גבוהות נוספות, עד שלבסוף נאלצו הנתבעים לפעול להחלפתה.
2. ביום 13/03/13 נערכה פגישה בין קידר למרסלו, שם הודיע לה האחרון כי האוניברסיטה החליטה לסיים את העסקתה כאדריכלית הפרויקט. בפגישה זו הציע מרסלו לקידר (על דעתו בלבד) להמשיך ולשמש כיועצת לפרויקט.

פיטוריי קידר וההצעה לשמש כיועצת לפרויקט אף הועלו על הכתב בהודעת דוא'ל שנשלחה ממרסלו לקידר ביום 18/03/13.

החל ממועד זה, נוהלה תכתובת ענפה בין הצדדים, לרבות באי כוחם, באמצעות דואר אלקטרוני ומכתבים, באשר לסיום העסקתה של קידר וזכויות היוצרים הנטענות בפרויקט.

1. לאחר פיטוריי קידר, שכרה האוניברסיטה את שירותיו של הנתבע 4, אדריכל יעקובוביץ בצלאל (להלן: "בצלאל"), והסכם בינו ובין האוניברסיטה נחתם ביום 30/4/13 (נספח א' לתצהיר בצלאל).

בסופו של יום, נפתח המוזיאון לקהל הרחב ביום 25/11/14 (לאחר הגשת התביעה).

הפרת זכויות יוצרים - טענות הצדדים

1. בתביעתה מונה קידר 44 תכניות, שהוכנו על ידה במסגרת עבודתה בפרויקט, המהוות לטענתה יצירות אדריכליות/אומנותיות, שהזכויות בהן הופרו ע"י הנתבעים בניגוד לדין. לשיטתה, "אין חולק כי התוכניות וזכויות היוצרים מהוות יצירה אדריכלית ואומנותית וככאלה הן מוגנות בהתאם לחוק..".

קידר אף מציינת בתביעתה, כי נדהמה לגלות שינויים שבוצעו בתכניותיה, ללא ידיעתה או הסכמתה, ומוסיפה כי בצלאל החל לבצע שינויים ע"ג תכניותיה (תוך הפרת זכויותיה) עוד בינואר 2013, קודם למועד פיטוריה ע"י האוניברסיטה.

1. מנגד, טוענים הנתבעים כי התכניות כפי שהוגשו ע"י קידר, אינן מהווה יצירה המקנה לה זכויות יוצרים כלשהן, שכן תכניותיה נעדרות את דרישת ה"מקוריות" הנדרשת בחוק , על מנת שיצירה תחשב "יצירה אדריכלית/אומנותית" ותזכה להגנה. לטענתם, "כל תרומתה של התובעת לפרויקט הסתכמה בשרטוטים טכניים שבוצעו ע"י התובעת .. לא גלומות בתכניות אלה כל זכויות יוצרים של התובעת באשר אין בהן כל יצירה שהיא מטעמה.. בענייננו מדובר בעיצוב חלל של מבנה קיים ותכניות כאלה אינן נכללות בגדר יצירה אדריכלית שמוגנת בחוק".
2. שני הצדדים ערים לעובדה, שעל פי האמור בסעיף 5 להסכם מיום 22/3/11, זכויות היוצרים בכל יצירה שתיצור התובעת, שייכות לאוניברסיטה, והתובעת אף אישרה זאת בחקירתה הנגדית (עמ' 3 שו' 22).

יצירה אדריכלית/אומנותית – המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 4 לחוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007 (להלן: "החוק") קובע את התנאים לקיום זכות יוצרים ביצירה. בין היתר, מציין החוק רשימה סגורה של סוגי יצירות להן תינתן הגנה, כאמור בסעיף 4 (1): "יצירה מקורית שהיא יצירה ספרותית, יצירה אמנותית, יצירה דרמטית או יצירה מוסיקלית, המקובעת בצורה כלשהי..."

החוק קובע, כי ההגנה תינתן אך ורק ליצירה מקורית אשר קובעה בצורה מוחשית. (תמיר אפורי חוק זכות יוצרים (2012), עמ' 91-92).

באשר לתכנית אדריכלית, על אף שהחוק אינו מציין זאת מפורשות בהגדרת "יצירה אדריכלית", אין כל ספק כי תכניות אדריכליות אף הן מוגנות עפ"י החוק (טוני גרינמן, זכויות יוצרים, כרך א' מהדורה שניה, התשס"ט-2008, עמ' 140 (להלן: "גרינמן")).

בהתאם, יצירה אדריכלית המהווה "בניין או מבנה אחר, וכן מודל לבניין או למבנה כאמור", הינה יצירה מוגנת, ככל שהיא עונה על דרישת ה"מקוריות" כאמור, ואינה בגדר רעיון או שיטה כמפורט בסעיף 5 לחוק; יצירה אדריכלית אף נכנסת בגדרי הגדרת החוק ליצירה אומנותית (ר' ס' 1 לחוק) וזכאית להגנה המוקנית מכוחו ליצירה זו.

דרישת המקוריות

1. האם נתקיימה דרישת המקוריות בתכניות קידר לעיצוב פנים המוזיאון?

בפסיקותיו השונות, קבע ביהמ"ש העליון כי דרישת המקוריות הינה דרישת סף לקיומה של זכות יוצרים ביצירה (ראה לעניין זה, ע"א 7996/11 סייפקום בע"מ נ' רביב, פורסם בנבו (18.11.2013) (להלן: "עניין סייפקום")).

לעניין משמעות דרישת המקוריות כותב גרינמן בספרו כי "משמעו שיצירה נוצרה בידי הטוען לזכות יוצרים (מבחינה זו שהוא 'המקור' ליצירה) ושהיא מגלמת מידה כלשהיא של יצירתיות, או של משאב רוחני – אינטלקטואלי השקול ליצירתיות. אין כל דרישה שהיצירה תהיה חדשנית או ייחודית" (גרינמן, כרך א, עמוד 90).

1. בעניין סייפקום נקבע, כי המבחן האם נתקיימה דרישת המקוריות כולל שלושה מבחני משנה – מבחן המקור, מבחן ההשקעה ומבחן היצירתיות, כאשר לא די בקיומו של רכיב אחד לצורך הוכחת מקוריות (עניין סייפקום, פסקה 15).

"מבחן המקור - דורש כי מקורה של היצירה יהיה ביוצר וכי אין היצירה מבוססת על יצירה אחרת. ביהמ"ש מציין כי כל יצירה מתבססת על רעיון קיים, היוצר אינו יוצר יש מאין, אלא יש מ-יש, ועל כן, כל שנדרש הוא שהטוען לזכות יוצרים יוסיף משהו מקורי משלו לרעיון ולא יעתיק יצירה מיוצר אחר;

מבחן ההשקעה – על היוצר להוכיח כי השקיע "עמל" ביצירה. "עמל" פירושו מידה מינימלית של השקעה של "משאב אנושי" מטעם היוצר;

מבחן היצירתיות - בכדי שהיצירה תהיה מוגנת בזכויות יוצרים לא די אם יוכח כי היוצר השקיע עמל ביצירה, אלא על היוצר להוכיח כי ביצירה קיימת מידת יצירתיות, דהיינו כי היצירה משקפת ביטוי אינטלקטואלי של היוצר, בדרגה של "כישרון או שיקול דעת".

(ר' גם תא (ת"א) 22913-03-10 צבי תמרי נ' קומפי וור בע"מ, פורסם בנבו 20/03/14)

1. בהתייחס ליצירות שיצרה, העידה קידר כי הכינה "סקיצות ראשוניות למוזיאון אינטראקטיבי... מצגות+הדמיות של האפשרויות לקראת ביקור התורמים בארץ, ארבע מצגות מפורטות כולל חומרי גמר, צבעים מקורות השראה היסטוריים ותרבותיים" (סעיף 11 לתצהירה). בנוסף הכינה "תוכניות נוספות של המולטימדיה במוזיאון" (סעיף 12 לתצהירה). להוכחת התוכניות שהכינה הגישה התובעת קלסר, המכיל סקיצות ראשוניות של החדרים ותמונות צבע שונות.

מרסלו טען, כי קידר הגישה מספר תכניות של העיצוב הפנימי, והתברר כי ביצעה טעויות דרמטיות בכל התוכניות שהכינה, שכן הן לא היו מושלמות ולא ענו על הדרישות המקומיות (סעיף 52 לתצהירו).

האם תכניות קידר מהוות "יצירה אדריכלית/אומנותית"?

18. נשאלת השאלה – האם "סקיצות ראשוניות" כהגדרת התובעת עצמה, הן בגדר יצירה ראויה להגנה על פי חוק זכות יוצרים. סבורני כי המענה לכך הוא בשלילה וכי אין מדובר ב"יצירה" מקורית, העונה על שלושת מבחני המשנה הנדרשים להכרה בה. אין חולק כי קידר השקיעה מזמנה ומרצה להכנת תכניות ראשוניות למוזיאון, ומכאן כי מתקיים מבחן ההשקעה בענייננו.

אולם באשר למבחני המקור והיצירתיות, הנדרשים אף הם להוכחת "מקוריות" היצירה, איני סבורה כי התובעת הרימה את הנטל הנדרש להוכחת רכיבים אלו.

בספרה דיני זכויות יוצרים מתייחסת פרזנטי לנטל המוטל על התובע הטוען, כי היצירה מוגנת בזכות יוצרים:

"אם הנתבע חולק בכתב ההגנה על עצם הזכאות של המוצר היצירה- להגנה על פי דין, על התובע להוכיח כי היצירה, שלטענתו הופרה, אכן מוגנת בזכות יוצרים. על התובע להביא ראיות באשר למהות היצירה אם היא מוצר יוצא דופן כמו מעגל חשמלי. לפעמים יהיה על התובע להביא עדות של מומחה גם לעניין זה....לא די בטיעון משפטי ללא הקמת תשתית עובדתית לגבי מהות היצירה, שממנה יוכל בית המשפט להסיק את המסקנות המשפטיות". (ד"ר שרה פרזנטי, דיני זכויות יוצרים, כרך ג', עמ' 600).

דהיינו, לא די בתכנון מבנה (או עיצוב פנים המבנה) כדי שהתכנון יחשב יצירה, ויש צורך בסממן מקורי–אמנותי, פרי מחשבתו של בעל היצירה. בהתאם, לא די בעובדה כי אדריכל ערך "סקיצה ראשונית" של מבנה או עיצב פנים מבנה, על מנת שאלה יחשבו כיצירה מוגנת על פי חוק זכות יוצרים, אלא אם הוכח מוטיב המקוריות והאומנותיות בבסיס יצירתו.

1. בענייננו, המדובר במבנה קיים, אשר הוסב במסגרת הפרויקט ממבנה טוהרה למוזיאון. הדרישה מקידר הייתה לעיצוב החלל הפנימי של המבנה, על מנת להתאימו למטרות הפרויקט, וזאת בהתאם לקווים מנחים שהוצגו לה מטעם האוניברסיטה ופולק, ועפ"י דרישות טכניות וקונספטואליות של המעצבים והיועצים התכנוניים (ובהם אורפאן).

לרשות קידר עמדו תכניות האדריכל המקומי למבנה, וכן צוות צ'ילאני מקומי למתן ייעוץ והכוונה על נהלי העבודה והדרישות הנהוגות בצ'ילה.

קידר טוענת לזכות יוצרים ב-44 תכניות המוזיאון ביניהן, תכנית לחלוקת החלל הפנימי, מיקום מרכזיית המחשבים השולטים במוזיאון, יצירת מעבר מינימלי ומרוכז של מערכת המיזוג והנמכת תקרה, מיקום דלתות המוזיאון ועוד. נראה, כי בכך היא נתפסה לכלל טעות קונספטואלית של הבנת המונח "יצירה", להבדיל מרעיון או סקיצה גרידא.

בספרו כותב גרינמן כי "בהתאם לכלל השולל הגנה מרעיונות גרידא, הבחירה שעושה האדריכל באשר למיקומם של חלקים פונקציונליים של בניין, להבדיל מהעיצוב של אותם חלקים, לא תהיה מוגנת בזכויות יוצרים" ומוסיף בהמשך "נראה שרכיבי עיצוב בודדים, כגון בחירת ריצוף ותאורה, לא יהיו מוגנים בזכות יוצרים" (שם, עמ' 139-140, הדגשה אינה במקור).

קידר לא הוכיחה כי הכינה תוכניות הראויות להגנתו של חוק זכות יוצרים, ולמעשה מדובר אף לשיטתה בסקיצות ראשוניות, שנועדו למיקום פונקציונלי גרידא של הפריטים בחדרי המוזיאון.

1. למעשה, למעט חלוקת החלל הפנימי במבנה המוזיאון לארבעה חדרים אשר נראה כי מוסכם על הצדדים כי היה זה רעיון של קידר (ראה סעיף 26.13 לכתב ההגנה; פרוטוקול יום 25/10/15, עמ' 59 ש' 2-5 ), עולה כי תכנון ועיצוב פנים המוזיאון ויתר מייצגי הפרויקט, אינם נושאים את חותמה הבלעדי של קידר, וספק אם מקורם ברעיונות ובאלמנטים עיצוביים-תכנוניים-מקוריים פרי מחשבתה של קידר.

קידר עצמה העידה כי הצעות ורעיונות מטעמה לא התקבלו – "אני נתתי כל מיני אופציות, שהן לא התקבלו, אבל דנו עליהן ארוכות" (שם, עמ' 56, ש' 2, וראה גם עמ' 54 ש' 15-18; עמ' 54, ש' 26 ואילך) ללמדך, כי תכנון ועיצוב המוזיאון על גלגוליו והשינויים במבנה היצירה, אינם פרי יצירתה הבלעדית-מקורית של קידר.

1. לא זו אף זו, מחומר הראיות בפניי אף עולה, כי לא די היה בתכניות שהוגשו ע"י קידר כדי להשלים את עיצוב ותכנון המוזיאון והוצאתו לביצוע, ונדרשו שינויים, עדכונים או הכנת תכניות חלופיות על פני תכניותיה של קידר, על מנת שניתן יהיה לבצע את הפרויקט. האמור נכון לגבי תכנון פרוזדור ("מנהרת הזמן") במוזיאון, חדר השואה, תכנון התפאורה במוזיאון, תכנון הסימולטוריום ועוד, כאשר עפ"י העדויות, חלק מהתכניות הוכנו בסופו של יום ע"י אורפאן ויתר יועצי הפרויקט (ראה ס' 82 לתצהיר מרסלו; ס' 43 לתצהיר מר עמית עתיר מטעם אורפאן).

משמעות הדבר היא, כי גם אם יש ממש בטענתה של קידר, כי הגישה תכניות ראשוניות של חלוקת החלל הפנימי במוזיאון, מיקום מרכזיית המחשבים השולטים במוזיאון, יצירת מעבר מינימלי ומרוכז של מערכת המיזוג והנמכת תקרה, ומיקום דלתות המוזיאון - מכאן ועד לקביעה כי תכניות אלה עונות להגדרת החוק ליצירה מוגנת, כל שכן כי לקידר זכות יוצרים בהן ובתוצאה הסופית שהובילה להקמת המוזיאון, הדרך ארוכה.

מסקנתי היא כי היצירות אינן עומדות בדרישת המקוריות, וכי לא עלה בידי קידר להוכיח כי עבודתה מהווה "יצירה אדריכלית/אומנותית", המוגנת לפי דיני זכויות היוצרים.

1. לא נעלמה מעיניי תחושתה הקשה של קידר ועלבונה הגדול מ"סילוקה" מהפרויקט ואי איזכורה בהקשרו. אלה עולים הן מכתבי הטענות והן מעדותה בפניי.

על אף שאיני מקבלת טענתה של קידר בנוגע לחלקה הגדול בפרויקט, והוברר בעדותה כי כבר בתחילה התגלו חילוקי דעות בינה לבין מי מהנתבעים במסגרת תכנון הפרויקט, אני סבורה כי לא ניתן להתעלם מתרומתה והשקעתה בפרויקט. לכן ראוי היה כי הנתבעים ייתנו לה קרדיט על פעולותיה ותרומתה המקצועית לפרויקט, גם אם סברו בסופו של יום כי אין מנוס מלהפסיק את עבודתה ולשכור שירותיו של אדריכל אחר במקומה.

זכויות היוצרים הן של האוניברסיטה

1. גם אם הייתי מגיעה למסקנה, כי תכניות קידר למוזיאון עולות כדי יצירה אדריכלית/אומנותית, כהגדרתן בחוק (וכאמור איני סבורה כך), אזי טענתה כי היא בעלת זכויות היוצרים בתכניות אינה עולה בקנה אחד עם ההסכמים עליהם חתמה.

כפי שתואר בראשית דבריי, קידר חתמה עם האוניברסיטה על הסכם הקובע מפורשות, כי זכויות היוצרים בכל הנוגע לעיצוב ותכנון המוזיאון הן בבעלות האוניברסיטה. בהמשך ונוכח שינוי בהיקף הפרויקט ותקציבו חתמו הצדדים על נספח להסכם ובו התייחסות בין היתר, לשינוי בשכרה של קידר בגין הפרויקט.

1. לטענת קידר, נספח ההסכם אשר נחתם במועד המאוחר למועד חתימת הצדדים על ההסכם הראשוני, מבטל הלכה למעשה את ההסכם שנחתם מול האוניברסיטה על כל התנאים והסייגים בו, לרבות התנאי לפיו זכויות היוצרים בתוכניות המוזיאון שייכות לאוניברסיטה.

תמיכה בטענתה זו מוצאת קידר בעובדה כי אין בהסכם "סעיף אריכות הקובע למשל כי גם עם סיום ההסכם מכל סיבה שהיא לרבות ביטולו, הוראות מסוימות ימשיכו להתקיים", ומשכך, היא סבורה כי עם סיום ההסכם (מכל סיבה שהיא) בטלות כל הוראותיו. קידר אף מוסיפה ומציינת, כי האוניברסיטה היא שניסחה את ההסכם ואת הודעת הביטול (קרי, נספח ההסכם) ו"שומה עליה לדעת את משמעויות סיום ההתקשרות".

מנגד טוענים הנתבעים, כי ההסכם שנחתם בין הצדדים על כל תנאיו וסייגיו שריר וקיים, וכי נספח ההסכם אינו מבטל את ההסכם כליל אלא מוסיף עליו. עדות לכך מוצאים הנתבעים בכותרת המסמך המציינת מפורשות כי המדובר ב"נספח" ולא בהסכם כולל.

1. הפרשנות שמבקשת קידר ליתן לנספח להסכם, אינה עולה בקנה אחד עם לשונו או עם אומד דעתם של הצדדים עצמם.

לא מכבר שב ביהמ"ש העליון וחזר על מושכלות יסוד בפרשנות חוזה, וכך בלשונו:

"העקרונות המנחים אותנו בבואנו לפרש חוזה או כל טקסט משפטי אחר, לובנו ונותחו בפסיקתו של בית משפט זה [...] בתמצית ייאמר כי לשון החוזה היא התוחמת את גבולות הפרשנות של הטקסט החוזי ועל כן לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו (ראו והשוו: ע"א 8569/06 מנהל מיסוי מקרקעין חיפה נ' פוליטי, פ"ד סב(4) 280, 328-327 (2008)). מבחינה זו שמור ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בתהליך הפרשני (ראו דברי המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניין סהר, פיסקה 15) וגבולות הפרשנות שהיא מציבה כרוכים ושלובים בשיטה החד-שלבית המשמשת אותנו לצורך פירוש החוזה, ולצורך איתור אומד הדעת הסובייקטיבי של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומן הנסיבות החיצוניות האופפות אותו" (ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' סמיר פארוואג'י, פורסם בנבו 11/05/14).

1. בענייננו, אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מלשון ההסכם ולשון נספח ההסכם, הוא כי אין המדובר בשני הסכמים עצמאיים אשר כל אחד עומד בפני עצמו, כי אם עניין לנו בהסכם ונספח להסכם, פשוטו כמשמעו, המשלימים זה את זה. הנספח והתוספת להסכם נועדו להסדיר את רכיב התמורה לקידר, אשר השתנה כפועל יוצא מהשינוי שחל בהיקף הפרויקט, אך אינם מבטלים את ההסכם כולו.

ההסכם שנחתם מסדיר את מסגרת ההתקשרות בין הצדדים על פרטיה ותנאיה. ההסכם מגדיר את הצדדים, מטרת הפרויקט, מטרת ההתקשרות עם קידר, זכויות היוצרים בפרויקט, הפעולות שעל קידר לבצע, לוח הזמנים ואופן הסדרת התשלום לקידר, ואילו הנספח והתוספת להסכם, מסדירים רק את השינוי בהסדר התשלומים בין הצדדים, נוכח שינוי היקף הפרויקט. הא ותו לא.

1. בעדותה ציינה קידר, כי ההסכם עליו חתמה עם האוניברסיטה לא בוטל אלא "שונה" (שם, עמ' 6, ש' 23) אך טענה כי "בוצע החלק הראשון (בהסכם-ד.א) .. ואחרי זה עברנו להסכם אחר" (שם, עמ' 7, ש' 14-16).דברים אלה מעוותים את המציאות ואינם עולים בקנה אחד עם נוסח הנספח עצמו. למעשה, תוכן נספח ההסכם אינו מעיד על כוונת הצדדים להגדיר מחדש את מסגרת ההתקשרות ביניהם על כל פרטיה, ומעלה כי היה בכוונתם להסדיר מחדש אך את סוגיית התשלום לקידר על רקע השינוי בפרויקט והפיכתו לפרויקט אינטראקטיבי בהיקף רחב יותר.

בהקשר זה יצוין, כי נספח ההסכם אף מציין, כי כבר בוצעו תשלומים לקידר מכח ההסכם הראשוני ואלה ממשיכים להיזקף על חשבון הפרויקט כולו. בשום מקום לא נאמר כי מדובר בהסכם חדש, והצדדים עצמם המשיכו להתנהל על פי המסגרת שהותוותה בהסכם הראשון. ההסכם הראשון קובע, כי זכויות היוצרים בתוכניות הן של האוניברסיטה ולא של קידר. אם היתה כוונה לשנות מהוראה מהותית זו, לבטח היה הדבר מוצא ביטויו בהוראה מפורשת בנספח, אך הוראה זו אינה מופיעה בו.

1. בהתחשב בנסיבות הסובייקטיביות של כריתת ההסכם ונספח ההסכם, שנחתמו לאחר שהוגדלה המסגרת התקציבית של הפרויקט, מסקנתי היא כי ההסכם הראשון עליו חתמו הצדדים לא בוטל עם חתימת נספח ההסכם, וכי נספח ההסכם דן אך בשינוי התמורה שתשולם לקידר בעקבות השינוי בהיקף הפרויקט.

נוכח מסקנתי כי ההסכם הראשוני שנחתם בין האוניברסיטה לקידר לא בוטל מעולם, הרי שגם אילו הייתי מגיעה למסקנה כי תכניות קידר למוזיאון עונות על דרישות החוק, ומהוות יצירות מוגנות, אזי הזכויות ביצירותיה הן בבעלות האוניברסיטה, מכח הסכם זה. במצב דברים זה, קידר אינה רשאית לטעון לזכות כלשהי בתכניות, והאוניברסיטה הייתה רשאית להשתמש בתכניות המוזיאון לצרכי קידום הפרויקט ופתיחת המוזיאון, בסופו של יום.

נוכח החלטתי זו, איני מוצאת כי יש להרחיב בשאלה מהו מועד תחילת העבודה של בצלאל על התוכניות והאם היה זה קודם לפיטוריה של קידר או לאחריהם.

הזכות המוסרית

1. הזכות המוסרית המעוגנת בסעיפים 45 ו-46 לחוק, היא זכות אישית, המעניקה תוקף לקשר המיוחד שבין יוצר ליצירתו. הזכויות העיקריות המרכיבות את הזכות המוסרית הן הזכות לייחוס, המבטיחה כי היצירה תיוחס ליוצרה, והזכות לשלמות היצירה, המבטיחה את זכות היוצר להתנגד לסילוף, פגימה, שינוי צורה או פעולה פוגענית ביצירתו אשר יש בה כדי לפגוע בכבודו או בשמו (גרינמן, כרך ב', עמ' 837, 852).

לטענת קידר, הנתבעים הפרו את זכויותיה המוסריות ביצירה. ההפרה הנטענת בוצעה הן בעריכת שינויים ע"י מי מהנתבעים בתכניותיה למוזיאון, והן באי מתן הקרדיט לו היא זכאית על יצירותיה ע"ג "קיר הקרדיטים" במוזיאון, בו מופיעים שמות כל האנשים והגופים שלקחו חלק בפרויקט (לפחות נכון ליולי 2013, מועד הגשת התביעה) ובאתר האינטרנט של המוזיאון. הוכחה ניצחת לפגיעה בזכויותיה המוסריות מוצאת קידר במתן הקרדיט בגין עבודת האדריכלות לאדריכל בצלאל ע"ג "קיר הקרדיטים" במוזיאון (ת/5) במסגרת טיוטה או עריכה ראשונית של תצוגת הקיר קודם לפתיחת המוזיאון.

1. לטענת הנתבעים, זכויותיה המוסריות של קידר (ככל שישנן) כלל לא נפגעו, שכן במועד פתיחת המוזיאון (נובמבר 2014), הופיע שמה של קידר ע"ג "קיר הקרדיטים". באשר לשינויים שבוצעו בתכניות קידר, הרי שאין מדובר בשינויים העולים כדי פגיעה או סילוף היצירה אלא המדובר בשינויים סבירים בנסיבות העניין, שתכליתם הייתה התאמת "השרטוטים הטכניים" של קידר לצרכי המוזיאון, כך שניתן יהיה להוציא את התכניות מן הכוח אל הפועל.

עוד מציינים הנתבעים, כי כלל לא ברור מקור טענותיה של קידר לסילוף או לפגיעה בעבודתה, שכן הוכח כי קידר מעולם לא ביקרה במוזיאון לאחר פתיחתו והיא אינה מכירה את התוצר הסופי – המוזיאון שהוקם.

1. בהתאם לדין, הזכות המוסרית הינה זכות העומדת ליוצר, אף אם אין לו זכות יוצרים ביצירה, ואולם היא חלה רק ביחס ליצירה "שיש בה זכות יוצרים" (ס' 45(א) לחוק).

משמעות הדבר היא, כי לו תכניות קידר למוזיאון היו עונות על הגדרת החוק ליצירה "שיש בה זכות יוצרים", אזי גם מקום בו זכויות היוצרים ביצירה היו של האוניברסיטה מכוח ההסכם, עדיין הזכות המוסרית ביצירה הייתה שייכת לקידר, והיה צורך לבחון האם זכותה זו אכן נפגעה.

בענייננו, וכפי שתואר לעיל בהרחבה, לא מצאתי כי תכניותיה של קידר עונות על הגדרת החוק ליצירה מוגנת ולחילופין, אין בתוצרים שהציגה התובעת בפני האוניברסיטה משום "תכנית אדריכלית" ראויה להגנה.

לפנים משורת הדין ולצורך השלמת התמונה, בחרתי להתייחס גם לטענה בדבר הפגיעה בזכותה המוסרית של התובעת, בשל השינויים שבוצעו ביצירה הפוגעים בשלמותה.

האם נפגעה זכותה המוסרית של קידר?

פגיעה בשלמות היצירה

1. קידר טוענת, כי בוצעו שינויים וסילופים בתוכניות שהוכנו על ידה, ללא הסכמתה ותוך פגיעה בזכותה המוסרית לשלמות היצירה. איני סבורה שהשינויים שביצע בצלאל בתכניות המוזיאון הינם בגדר "סילוף" או "פגימה" ביצירה, הפוגעים בזכותה המוסרית של קידר, ונראה כי היו סבירים בנסיבות העניין.

באשר לפגיעה בזכות המוסרית, כותב גרינמן בספרו – "כיצד מודדים פגיעה בכבוד? זהו הרי עניין סובייקטיבי וכמוהו היצירה. יוצר עשוי להיות קשור באופן אמיץ ליסוד ביצירתו אשר מהווה ביטוי לאישיותו למרות שחשיבותו אינה נראית בעיני אחרים" ומוסיף כי "בתי המשפט מצאו כי הזכות המוסרית נפגמה עקב ביצוע שינויים במבנה האדריכלי באופן "שפוגע במרבית מרכיביו היצירתיים" או באופן הגורם ל"פגיעה באיכויות ארכיטקטוניות המעניקות [ליצירה] את אופיה כיצירה". בתי המשפט פסקו כך לאחר שדנו באיזון בין "האינטרס האישי של המזמין, בעל 'המבנה', הרשאי לצפות לכך שיוכל לעשות ככל שימלאנו לבו: להתאימו לצרכיו ולטעמו המשתנים עם חלוף העתים, ללא צורך להזדקק לאותו אדריכל ובלא להיות כבול בתפיסה שהולידה את היצירה המקורית... לבין האינטרס של הארכיטקט" (גרינמן, כרך ב', עמ' 856, הדגשה במקור).

1. מעדותה של קידר עצמה הוברר, כי היא לא השלימה את הכנת תכניות המוזיאון, לשם העברת הפרויקט לשלב הביצוע (פרוטוקול 25/10/15, עמ' 9, ש' 25-26; עמ' 10, ש' 10-12). קידר ציינה כי הכינה סקיצות ראשוניות בלבד, כפי שעולה גם מתוך עיון בקלסר המסמכים שהוצג על ידה. במצב דברים זה, ונוכח ההסכם בין הצדדים, המקנה לאוניברסיטה את זכויות היוצרים "בכל יצירה שיצור המעצב" (ככל וישנן), לא ניתן היה לצפות כי הפרויקט יופסק עם פיטוריה של קידר, ועל כן, הועבר המשך תכנון המוזיאון לאדריכל אחר תחתיה.

בעדותו תיאר בצלאל, כי לשם השלמת התוכניות הוא עבד הן עם תוכנית האדריכל המקומי – תכנית המבנה המקורית - והן עם תכניותיה של קידר – תכנון החלל הפנימי במוזיאון (פרוטוקול יום 23/11/15, עמ' 26, ש' 3-7). לדבריו, הוא "ביצע תיקונים" ע"ג תכניותיה של קידר, ואולם המדובר בשינוי "נטו פונקציונאלי, להביא את המקום לידי פעולה, שאני מאמין שהיה קורה גם עם כל אדריכל אחר, אין לי פה שום מקצועיות אחרת" (שם, עמ' 28, ש' 9-11).

1. גם בעדותו של פולק, עלה כי תכניותיה של קידר לא הגשימו את חזון המשקיעים בפרויקט (פרוטוקול 25/10/15, עמ' 71, ש' 4-14), ולא ענו על הדרישות המקומיות של האדריכל והצוות הצ'יליאני (שם, עמ' 73, ש' 9-24). פולק העיד, כי במסגרת ישיבות שנערכו עם קידר נתבקשו תיקונים בתכניות – "אמרנו לססיליה לשנות דברים, והיא לא שינתה" (שם, עמ' 74, ש' 22-27; עמ' 75, ש' 23-24). לבסוף, משהתכניות לא שונו ע"י קידר ו/או לא התאימו לדרישות המקומיות, פנו ה"ה פולק לאוניברסיטה כגוף המנהל של הפרויקט, וביקשו את השינויים הנדרשים בתכניות, אך לא את פיטוריה של קידר (שם, עמ' 77, ש' 10). ההחלטה לפטר את קידר התקבלה, משהוברר להם כי אינה מסוגלת או רוצה להשלים את התכנון כנדרש, וכאשר היה נהיר לכולם כי לא ניתן לבצע את הפרויקט ללא השלמת התוכניות. בהקשר זה ראוי להזכיר, כי לקידר הוצע להמשיך ולשמש כיועצת לפרויקט, אך היא סירבה להצעה, כעולה מהודעת דוא'ל שנשלחה ממרסלו לקידר ביום 18/03/13.
2. לגופו של ענין, סבורני כי השינויים עליהם הצביעה קידר בתביעתה, כדוגמת "שינוי מעבר חיצוני דרך הקטנת הממוריאל; יציאה מחדר "הרצל" לאזור הממוריאל" או "שינוי דלתות המחסן/ארון דימרים/חשמל" אינם מהווים פגיעה באופייה של היצירה או באיכותה, ואינם פוגעים בכבודה ובשמה הטוב של קידר, באופן המקנה לה זכות לפיצויים בשל פגיעה בזכותה המוסרית. שוכנעתי, כי השינויים שבוצעו לא היו שינויים במבנה האדריכלי באופן "שפוגע במרבית מרכיביו היצירתיים" או באופן הגורם ל"פגיעה באיכויות ארכיטקטוניות המעניקות [ליצירה] את אופיה כיצירה", כדברי גרינמן (שם עמ' 856). הדברים נכונים במיוחד לאור העובדה שמדובר היה בסקיצות ראשוניות בלבד - סקיצות שלא היה ביטוי לאיכויות ארכיטקטוניות מיוחדות, פרי יצירתה של קידר.

מן העדויות בפניי עולה, כי השינויים בתכניות המוזיאון היו כורח המציאות ונדרשו ע"י הגורמים המקצועיים שלקחו חלק בפרויקט כדוגמת חברת התפאורה, האדריכל המקומי וצוות המחשוב והמולטימדיה. הוברר, כי הצורך בשינויים אלו נודע לאחר פיטוריה של קידר ועם כניסת גורמים אלה לפעולה, ונדמה כי המדובר בשינויים מתחייבים לשם הוצאת הפרויקט מן הכח לפועל.

תרומתה של קידר לפרויקט

1. חרף האמור לעיל, ואף בהעדר זכויות יוצרים לקידר ביצירה, אני סבורה כי נפל פגם בהתנהלות האוניברסיטה בכל הנוגע לאזכור שמה של קידר ותרומתה לפרויקט, העולה כדי הפרת התחייבותה המפורשת בסעיף 5 להסכם.

עובדתית הוכח, כי במועד הגשת התביעה וניהול ההליכים המקדמיים, שמה של קידר כאדריכלית הפרויקט לא אוזכר, וכעולה ממוצג ת/5 לא היה בכוונת המעורבים בפרויקט ליתן לה הקרדיט המתאים בגין תרומתה לפרויקט בין היתר, ע"ג "קיר הקרדיטים" במוזיאון ובאתר האינטרנט של המוזיאון.

נראה כי חוסר הנכונות ליתן לקידר את הקרדיט עבור חלקה בהקמת המוזיאון, נובע בחלקו מהאווירה העכורה והמתח בין הצדדים, על רקע פיטוריה של קידר והסיבות אשר כל צד סבור כי הן שהובילו לסיום העסקתה בפרויקט.

1. בנקודה זו אדגיש, כי יש להבחין בין הזכות המוסרית ביצירה ובין חוסר תום הלב מצד האוניברסיטה והפרת התחייבויותה המפורשת, באי מתן הקרדיט הראוי לקידר על תרומתה לפרויקט, שהרי אין חולק כי תכניותיה (או לכל הפחות חלקן) שימשו כבסיס להקמת המוזיאון בסופו של יום.

אפילו אם סברו הנתבעים כי קידר אינה מקצועית דיה, וכי התכניות פרי ביצועה אינן מספיקות לשם ביצוע הפרויקט, אין חולק כי קידר השקיעה מזמנה ומרצה בהכנת התכניות, וכי תכניות אלו בשינויים המתחייבים היוו חלק מעבודת אדריכל בצלאל ויתר המעורבים בהקמת המוזיאון.

1. הנתבעים כשלו במודע (ויתכן כי במכוון) באי מתן הקרדיט לקידר, הן בתכנונם הראשוני את "קיר הקרדיטים" במוזיאון בו לא אוזכר שמה של קידר, והן באתר האינטרנט של המוזיאון, אשר לטענתה של קידר (אשר לא נסתרה) לא כולל עד היום את שמה של קידר, כמי שלקחה חלק בפרויקט.

בנסיבות העניין, אין ספקן כי הגשת התביעה ע"י קידר היא שהובילה את הנתבעים להוסיף את שמה ע"ג "קיר הקרדיטים" במוזיאון, ומבחינה זו, היה טעם של ממש בהגשת התביעה ע"י קידר. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי עד למועד פתיחת המוזיאון, נובמבר 2014, כבר תיקנו הנתבעים את העוולה כלפיי קידר, ושמה נרשם כאדריכלית הפרויקט ע"ג "קיר הקרדיטים", כמתחייב מהוראות ההסכם. באשר לאתר האינטרנט של המוזיאון, אזי אין לכך התייחסות בסיכומי הנתבעים, וכל שניתן הוא להניח כי שמה של קידר לא מוזכר שם, חרף דרישתה המפורשת של התובעת להוספת שמה, כמפורט בכתב התביעה (סעיף 39(4) לתביעה).

התובעת נשאלה על כך בעדותה והשיבה "אני עדיין תובעת, כי כשמסתכלים באינטרנט שמי אינו מופיע" (עמ' 48 שו' 26).

1. יובהר, כי אין באמור לעיל כדי להקנות לקידר זכות שאינה קיימת (זכות יוצרים בתכניות המוזיאון), ואולם אי מתן הקרדיט לקידר על תרומתה לפרויקט, עולה כדי הפרה של זכותה החוזית של קידר לאזכור שמה כמעורבת בפרויקט, אשר ראוי לחייב את האוניברסיטה בפיצוי בגינה.

לאחר ששקלתי את הדברים, אני קובעת כי בגין אי מתן הקרדיט הראוי לקידר תשלם האוניברסיטה לקידר פיצוי בסך 30,000 ₪.

אני דוחה את הדרישה לפיצוי כספי כנגד יתר הנתבעים, שאינם חתומים על ההסכם עם קידר, בהיעדר עילת תביעה או יריבות כלפיהם.

הפרשי שכר לקידר

1. מלבד זכויות יוצרים בתכניות המוזיאון ותביעה כספית בגין הפרה נטענת של זכויות אלה, תובעת קידר תשלום בגין הפרשי שכר המגיעים לה, לטענתה, עפ"י סיכומים בע"פ שערכה עם הנתבעים באשר לשכר טרחתה בפרויקט, וכן, בגין עבודה נוספת שביצעה עבור הנתבעים, אשר לטענתה לא שולם לה שכר בגינה.

לטענתה של קידר, על האוניברסיטה לפעול לתשלום סך 251,000 ₪ המהווים כאמור את יתרת שכר הטרחה המגיע לה בהתאם לסיכום בע"פ מול הנתבעים. קידר מתבססת על תחשיב שערכה לפיו, במעמד חתימת ההסכם הראשוני עם האוניברסיטה, הבסיס לחישוב שכר טרחתה עמד על סך 12% מגובה המימון לפרויקט (סך 70,000 ש"ח) , ועם השינוי בהיקף הפרויקט, נקבע כי שכרה יעמוד על 7% מסכום המימון לפרויקט.

בהתאם למתווה זה, וכאשר סך התרומות (הידועות לה) למימון הפרויקט עמד בסופו של יום ע"ס 1,500,000$, קידר טוענת שהיא זכאית לתשלום סך כולל של 378,000 ₪ (35,000$ לפי שער דולר של 3.6) בצירוף מע"מ. לטענתה שולם לה סך 127,000 ₪ בגין עבודתה, ועל כן, על האוניברסיטה לשאת בהפרשי השכ"ט בהתאם לחישוב, כמפורט לעיל.

למען הסדר הטוב ולהשלמת התמונה, יצוין, כי קידר אף טוענת כי לצד הסיכום האמור בדבר תשלום שכ"ט כאחוז מסכום מימון הפרויקט, אף סוכם עם האוניברסיטה (באמצעות מרסלו) על המשך פעילות משותפת למשך 10 שנים במסגרת פרויקטים שונים מטעם האוניברסיטה.

1. נדבך נוסף בתביעתה של קידר הינו, תביעה כספית לתשלום סך 35,800 ₪ בגין 77 שעות עבודה (בחישוב של 500 ₪ לשעת עבודה) בהן ביצעה לטענתה "עבודות נוספות", החורגות מתחום התחייבותה לאוניברסיטה בהתאם להסכם ולנספחיו. טענתה זו של קידר לא נתמכה באסמכתאות כלשהן לביסוס תביעתה, ולא צורף מטעמה כל פירוט או הסבר באשר לאופן חישוב שעות העבודה הנטענות.
2. הנתבעים מכחישים את טענותיה של קידר וטוענים כי לא מגיע לה תמורה נוספת, מעבר לזו ששולמה לה עד כה. לדבריהם, טענותיה מופרכות ואינן עולות בקנה אחד עם הוראות ההסכמים שנחתמו עמה.
3. איני מקבלת את הדרישה הכספית של קידר וקובעת כי היא משוללת יסוד. טענותיה של קידר ודרישותיה לתשלום שכ"ט כמפורט לעיל, מנוגדות להסכם, לנספח להסכם ולתוספת ההסכם עליהם חתמה עם האוניברסיטה.

דרישתה לתשלום שכ"ט בהתאם לאחוזים ממימון הפרויקט, סותרת את גובה שכ"ט הנקוב בצורה מפורשת בהסכם ובנספח להסכם. קידר לא הציגה כל אסמכתא או אישור כתוב מטעם האוניברסיטה המורה כי הבסיס לתשלום שכר טרחתה יחושב כאחוזים מגובה המימון שיוקצה לפרויקט מטעם התורמים ו/או כי חל שינוי בגובה השכ"ט שהוסכם בין הצדדים במעמד החתימה.

באופן דומה, אין כל תיעוד בכתובים באשר לתמורה שתשולם לקידר בגין ביצוע עבודות החורגות מהמוסכם בין הצדדים, ואין כל הסכמה באשר לתעריף שעת עבודה של קידר בהקשר זה.

1. בהתאם לעדותה, קידר מעולם לא פנתה לאוניברסיטה בדרישה כי ישולם לה שכרה כנגזרת מסך המימון שהוקצה לפרויקט ו/או בטענה כי טרם שולם לה השכר המגיע לה בגין אותן "עבודות נוספות" שביצעה לכאורה.

בהקשר זה ראוי להזכיר את הכלל המשפטי הידוע משכבר הימים, כי אין להתיר הבאת עדות בעל-פה כנגד תוכנו של מסמך בהיותה בלתי קבילה. סעיף 80 סיפא לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני קובע כך:

"תביעות הנוגעות לכל מיני התחייבויות, הסכמים, שותפות, קבלנות או הלוואה, שמקובל ונהוג לקבוע במסמכים והעולות על אלף גרוש, צריכות להיות מוכחות במסמך. טענה הנטענת נגד מסמך הנוגע לענינים האמורים, אפילו אם איננה עולה על אלף גרוש, צריכה להיות מוכחת על-ידי מסמך או על-ידי הודאתו או פנקסו של הנטען" (לנוסח זה, ראו ע"א 62/52 דיין נ' אבוטבול, פ"ד ט 1047, 1050; ע"א 8837/05 נביל מורשד נ' גואד תאופיק אל שורטי, פורסם בנבו 11/01/09, להלן: "עניין שורטי").

בספרו "על הראיות" כותב קדמי כך – "המגמה הבסיסית, הן של החוק – הוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני – והן של ההלכה הפסוקה, היא שלא להתיר הבאת עדות בעל-פה "כנגד תוכנו" של מסמך... ככלל, אפוא, לא ניתן לסתור תוכנו של מסמך אלא במסמך אחר; וזאת – בכפוף להוראות הסיפא של סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותמאני.." (יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי 1501 (2009)).

וראה גם קביעתו של ביהמ"ש בעניין סטרוד והאסמכתאות שם:

"משחתמו הצדדים על החוזה, עומדים הם בחזקתם שהסכימו לכל האמור בו, לשבט או לחסד. אם נגרוס אחרת ונסטה מעקרון ההסתמכות על תוכנו של החוזה כפי שנחתם, יהיו לכך תוצאות בלתי רצויות של אי-יציבות וחוסר ודאות (ע"א 1/84 נתן נ' סטרוד, פ"ד מב(1) 661, 670 – המשנה לנשיא בן-פורת)".

1. בענייננו, קידר חתמה על שלושה מסמכי התקשרות שונים עם האוניברסיטה, אשר נערכו בזמנים שונים ובגלגולים שונים של הפרויקט. שלושת מסמכי התקשרות אלה, קרי, ההסכם, נספח ההסכם ותוספת להסכם ושני הנספחים לו, דנים בשכר אשר ישולם לקידר ע"י האוניברסיטה ונוקבים בסכום סופי לתשלום, תוך פירוט מועדי התשלום החודשי וגובהו. אין בהסכמים אלה מילה וחצי מילה על תשלום לקידר כנגזרת מסך המימון שהושג לפרויקט ו/או על תשלום שהוסכם עם האוניברסיטה, בגין עבודות נוספות שתבצע קידר ככל שאלו ידרשו. יתרה מזאת, בתצהירו (סעיפים 65 ו-66) טוען מרסלו כנציג האוניברסיטה וכמנהל הפרויקט, כי מעולם לא סוכם עם קידר על תשלום שכר עבודה לפי אחוזים מגובה המימון בפרויקט.
2. קידר עפ"י עדותה הינה אדריכלית מיומנת העובדת עם גופים ציבוריים ורשויות כבר שנים רבות, כך בלשונה "אני 35 שנה עובדת, עם עיריות, עם ועדות, עם מוסדות, עם חברות ענקיות" (פרוטוקול 25/10/15, עמ' 52, ש' 23). במהלך חקירתה הנגדית, אישרה קידר כי בכל עבודה אותה היא מבצעת היא נוהגת לחתום על הסכם מסודר המגבש את עיקרי העסקתה ולהצטייד באסמכתאות לתשלום המגיע לה (שם, עמ' 18, ש' 1-5).-

"ש: ..את כבר 35 שנים בתחום. נכון שבכל עבודה שאת מבצעת, את חותמת הסכם מסודר, או שלפחות יש איזה אסמכתא, לא יודע חילופי מיילים, פקסים, נכון?

ביהמ"ש: התשובה היא כן?

ת: כן, וודאי."

1. נוכח האמור, ולאור ניסיונה התעסוקתי הרב, צפוי היה כי קידר תדרוש מן האוניברסיטה להעלות על הכתב כל הסכמה הנוגעת לשכרה, במיוחד כאשר דרישה זו סותרת הסכמים קיימים ומגלמת פוטנציאל העסקה עתידי למשך 10 שנים קדימה.

משנשאלה קידר, מדוע לא עיגנה את ההסכמות הנטענות, באשר לשכר עבודתה והמשך העסקתה לשנים הבאות במסמכים כתובים, טענה כי הסתמכה על מערכת היחסים המיוחדת שלה עם מרסלו, קרוב משפחתה - "היו יחסים מאד מאד מפותחים, וכשהם (מרסלו ובת זוגתו-ד.א.) ביקשו מאיתנו משהו, אז זה מיד נעשה" (עמ' 19, ש' 8-9), ועל כן היא לא ראתה צורך להעלות את הדברים על הכתב. בהמשך עדותה ציינה קידר "טעיתי. האמנתי" משלא טרחה להעלות על הכתב את ההסכמות נשוא תביעתה (עמ' 20, ש' 8-10). קידר לא הסבירה בעדותה ובסיכומיה, מדוע לא פנתה בדרישות תשלום במשך כל התקופה שקדמה להגשת התביעה, ומדוע היא סבורה כי יש להיענות לדרישות שהועלו על ידה בשלב כה מאוחר.

1. נטל ההוכחה כי הסכומים הנקובים בהסכמים הכתובים שנחתמו בין האוניברסיטה לקידר אינם הסכומים הסופיים לתשלום - מוטל על כתפי התובעת. בענייננו, למעט אמירה סתמית מצד התובעת, על הסכם בע"פ כזה או אחר שנערך מול מי הנתבעים, לא הונחה תשתית ראייתית מספקת אשר יש בה כדי לסתור תוכנם של ההסכמים הכתובים ולחייב את האוניברסיטה בתשלום הנטען.

למען הסדר הטוב, יצוין כי גם לו היו אי אלו הצעות או הצהרות בע"פ מטעם מרסלו לקידר, בדבר שכר הנגזר משווי מימון הפרויקט או הצעות להמשך פעילות עתידית עם האוניברסיטה, היה על קידר כבעלת ניסיון להעלות הצעות אלו על הכתב, בפרט מקום בו נושא שכר טרחתה שב ונדון מול האוניברסיטה עם השינויים בהיקף בפרויקט וצורתו, אך לא קיבל ביטוי במסמכים שנחתמו בין הצדדים.

1. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה כי עפ"י נספח ההסכם הועמד שכרה של קידר ע"ס 126,000 ₪ (סכום הכולל מע"מ) ואין חולק, כי שולם לקידר שכר ע"ס 127,000 ₪, הרי שנחה דעתי כי מלוא השכר המוסכם בין הצדדים אשר מצא ביטויו בהסכמים כתובים - שולם לקידר.

לאור זאת, אני דוחה תביעתה של קידר לתשלום שכר טרחה נוסף ע"ס 251,000 ₪.

1. באשר לתשלום שכר הטרחה לקידר בגין התוספת להסכם, הרי שהוכח בפניי כי שולמה לקידר המחצית הראשונה כאמור בהסכם (סעיף 4ג' לכתב ההגנה) ואולם הוברר כי הכנת התכניות לא הושלמה ומשכך, היא אינה זכאית לתשלום יתרת השכר בהתאם לתוספת ההסכם.
2. באשר לתביעתה של קידר לתשלום שכר טרחה עבור 77 שעות עבודה שהשקיעה לכאורה בהכנת "עבודות נוספות", הרי שגם בעניין זה לא הצליחה התובעת להרים את הנטל. לא צורפו לתביעה או לתצהיר קידר כל פירוט בדבר שעות העבודה הנטענות, אופי העבודה שבוצעה ובסיס החישוב הנטען. כתב התביעה מציין בחצי פה כי התובעת נתבקשה להכין תוכניות מולטימדיה וכתב כמויות עבור חברת התפאורה, ומציין כי שכר שעתי של 500 ש"ח הינו "שכר ראוי ונכון לאדריכלית בכירה". הא ותו לא.

התובעת לא הוכיחה כי התכניות בגינן היא תובעת שכר נוסף אינן נכללות במסגרת ההסכם ונספחיו, היא אף לא הציגה דרישה של האוניברסיטה לביצוע עבודות אלה או תכתובות שנוהלו בנושא זה. יתרה מזאת, התובעת לא הציגה מטעמה כל פירוט באשר לאופן חישוב שעות העבודה הנטענות, ומה נעשה על ידה בכל שעה מאותן שעות עבודה נטענות, ואף לא הציגה כל פנייה שלה לאוניברסיטה לתשלום השכר המבוקש. לפיכך אני דוחה גם את הדרישה לתשלום עבור "עבודות נוספות".

התובעת אינה יכולה לצפות כי ביהמ"ש ייצור חוזה או סעיף בחוזה "יש מאין" בשעה שהצדדים לא טרחו לעגן את ההסכמות ביניהם, ככל שהיו, ולהעלותן על הכתב, וכאשר היא עצמה לא דרשה את התשלום עד למועד הגשת התביעה. לפיכך אני דוחה את דרישותיה הכספיות לתשלום תוספות שכר של התובעת.

התביעה שכנגד

1. התביעה שכנגד, אשר הוגשה מטעם האוניברסיטה, עוסקת בנזקים כספיים ותדמיתיים שנגרמו לאוניברסיטה, כתוצאה ממחדליה של קידר ואוזלת ידה בביצוע הפרויקט.

לטענת האוניברסיטה, קידר הונתה את האוניברסיטה, עת הציגה בפניה מצג שווא, בטענה כי היא בעלת הכישורים והיכולות לביצוע הנדרש בפרויקט, ובמצגים כוזבים אלה הסבה לאוניברסיטה נזק כספי, הכרוך בהוצאות שנוספו לאוניברסיטה לשם המשך ניהול הפרויקט.

בין היתר, טוענת האוניברסיטה להוצאות ע"ס 84,000 ש"ח ששולמו למרסלו, אשר שירותיו נשכרו לתקופה נוספת להמשך פעילותו בפרויקט; לנזקים ע"ס 100,000 ש"ח בגין העיכוב בלוח הזמנים בפרויקט; כמו גם לפגיעה במוניטין ולנזק תדמיתי שנגרם לאוניברסיטה הנוגע ליכולתה לגייס תורמים למיזמים שונים, הנאמדים בסך 100,000 ש"ח.

1. טענה נוספת של האוניברסיטה עוסקת בהפרתה של קידר את זכויות היוצרים של האוניברסיטה במוזיאון ובתכניותיו. לטענת האוניברסיטה, קידר הפרה את זכויות היוצרים שלה משפירסמה באתר האינטרנט שלה לא פחות מ-21 תמונות ותכניות של המוזיאון, לצד הדמיות דיגיטליות של המוזיאון, אשר יש בהן כדי להטעות את הציבור משהן אינן משקפות את פני המוזיאון בפועל.
2. במענה לטענות בתביעה שכנגד, טוענת קידר כי התביעה שכנגד הינה קנטרנית וחסרת בסיס, וכי כל מטרתה הייתה להרתיע את קידר מניהול תביעתה כנגד האוניברסיטה.
3. לאחר שבחנתי את הדברים, לא מצאתי כי עלה בידי האוניברסיטה להוכיח את הנזק הממוני שנגרם לה, לטענתה, כתוצאה מהתנהלותה של קידר.

באשר לשכרו של מרסלו, הרי שלא הוצגה בפניי כל ראיה או ראשית ראיה באשר להארכת תקופת העסקתו של מרסלו או אסמכתא לתשלום הסכום הנטען, ומשכך, אין לי אלא לדחות טענה זו. באשר לנזקים הנטענים שנגרמו לאוניברסיטה, כתוצאה מהעיכוב שחל בלוח הזמנים בפרויקט, שהינו תוצר נלווה להתנהלותה של קידר, הרי שכל שנטען הוא כי "לתובעת שכנגד נגרמו נזקים כתוצאה מעיכוב בפרויקטים נוספים, אשר תלויים בסיום הפרויקט של המוזיאון בצ'ילה". טענה זו נטענה בעלמא ולא הוצגה כל עדות על קיומם של פרויקטים נוספים ו/או הצעות לפרויקטים עתידיים אשר הוצאתם לפועל התעכבה כתוצאה מהעיכוב בלוח הזמנים בפרויקט.

בשים לב לעובדה כי העיכוב בלוחות הזמנים בפרויקט נגרם בין היתר, נוכח השינוי בהיקף הפרויקט והפיכת המוזיאון לאינטראקטיבי, כמו גם נוכח ההחלטה בדבר הקמת מייצגים נוספים ברחבי הקהילה היהודית, הרי שאני קובעת כי טענותיה של האוניברסיטה בעניין זה לא הוכחו, ואני דוחה תביעתה זו.

1. באשר לטענה בדבר נזק תדמיתי, שלכאורה נגרם לאוניברסיטה, הרי שגם כאן לא עלה בידי האוניברסיטה להרים את הנטל ומדובר בטענה בעלמא. האוניברסיטה לא הציגה כל ראיה על מייזמים נוספים, אשר לא קרמו עור וגידים בסופו של יום, או על פגיעה במוניטין שצברה. כן, לא הוכחה בפניי הטענה לפגיעה בתרומות פוטנציאליות לאוניברסיטה, ולא הוצגו נתוני עבר, בדבר תרומות קודמות שניתנו לאוניברסיטה לצרכי השוואה וביסוס טענתה בעניין זה. יובהר, כי הטענה לפיה, נכון למועד כתיבת הסיכומים, לא פנו לאוניברסיטה לביצוע פרויקטים דומים אינה מעלה או מורידה מהצורך להוכיח את הקשר בין עובדה זו לבין התנהלותה של קידר, ואין בה כדי לסייע בהוכחתו של נזק תדמיתי, כביכול. בנסיבות אלה, איני מקבלת טענת האוניברסיטה לפגיעה במוניטין ולנזק תדמיתי.
2. באשר לזכויות היוצרים בפרויקט, אזי כאמור לעיל, זכויות היוצרים בתוכניות עצמן שייכות לאוניברסיטה, בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים. יחד עם זאת, וכפי שהבהרתי לעיל, אין חולק כי לקידר היה חלק בעיצוב ובתכנון ראשוני של המוזיאון, ובשום מקום לא נקבע, כי היא אינה זכאית לציין בפרסומים מטעמה, את תרומתה להקמתו.

קידר אינה מכחישה את פרסום התמונות, התכניות וסרטוני התדמית של המוזיאון באתר האינטרנט שלה.

בנסיבות העניין, איני רואה כי נפל פגם בפרסומים שעושה קידר באתר האינטרנט מטעמה באשר לתכניות הפרויקט וחלקה בו, ובלבד שיצוין בהם כי תכניותיה היו בגדר תכניות ראשוניות/מוצעות לפרויקט, שהוקם בסופו של יום בתכנון סופי של גורמים נוספים, פרט לה.

1. גם אם הפרסום שנעשה באתר האינטרנט של קידר, חורג מהאמור לעיל, לא מצאתי מקום לחייבה בפיצוי בשל כך, בעיקר בשל העובדה שהתובעת שכנגד נמנעה במכוון מלפרסם את תרומתה של קידר לפרויקט, ועשתה כן כפי שכפאה שד על "קיר הקרדיטים" בלבד, רק לאחר שהתביעה הוגשה לבית המשפט. התובעת שכנגד נמנעת עד היום מלפרסם את חלקה של קידר באתר האינטרנט של המוזיאון, ולכן אני מורה כי עליה לתקן את הפרסום ולהוסיף את שמה של התובעת.

העובדה שקידר מפרסמת זאת באתר האינטרנט שלה, מהווה תרופה חלקית להפרת חובתה של התובעת שכנגד כלפיה. יחד עם זאת, אין לאפשר המשך פרסום החורג מההתוויות שפירטתי בסעיף 56 לעיל ועל קידר להתאים את הפרסום באתר האינטרנט שלה, לאמור לעיל.

סוף דבר

אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את האוניברסיטה לשלם לקידר פיצוי בסך 30,000 ₪, בגין הפרת התחייבותה לפרסם את השתתפותה של קידר בהקמת המוזיאון, על גבי "קיר הקרדיטים" של המוזיאון, עד מועד הגשת התביעה, ובאתר האינטרנט של המוזיאון שם לא מופיע שמה.

כמו כן, אני מחייבת את האוניברסיטה, להוסיף את שמה של התובעת כמשתתפת בפרויקט באתר האינטרנט של המוזיאון.

בנוסף, אני מחייבת את האוניברסיטה לשלם לקידר שכ"ט והוצאות בסכום כולל של 10,000 ₪.

אני דוחה את התביעה שכנגד, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג תשרי תשע"ז, 25 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.