בת.ק. 10220-07-13

בתאריך 11.1.13, בכביש מס' 89, בכיוון ממעלות לנהריה, התרחשה תאונת דרכים, בה היו מעורבים מספר כלי רכב.

בגין התאונה הוגשה התביעה שבענייננו ותביעה אחרת נוספת, שבת.ק. 10220-07-13.

הדיון בשתי התובענות אוחד והתקיים בת.ק. 58142-07-13.

הנני קובעת כי בתיק המאוחד, מר שמעון זנו יכונה "זנו", מוסא שדאד יכונה "שדאד" וליאוניד פרנצר יכונה "פרנצר".

אין חולק כי התאונה התרחשה, כאשר זנו נהג ברכבו, מונית מסוג מרצדס, שדאד נהג אף הוא במונית מסוג סקודה ואילו פרנצר נהג ברכבו הפרטי מסוג הונדה, המבוטח על ידי הראל חב' לביטוח בע"מ.

בכתב התביעה שבת.ק. 58142-07-13, עותר זנו לחייב את פרנצר וחב' הביטוח הראל וכן את שדאד לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה ואילו בת.ק. 10220-07-13, עותר שדאד לחייב את פרנצר וחב' הביטוח הראל לפצותו בגין נזקיו שלו בתאונה.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, עולה כי האירועים נשוא כתבי התביעה התרחשו בדרך בין עירונית, בכביש יבש ותקין, בירידה, כאשר הכביש הינו דו מסלולי, בעל שני נתיבי נסיעה בכל מסלול וכאשר במרכזו, בין שני המסלולים, מעקה הפרדה מברזל.

התאונה התרחשה בשעת בוקר מוקדמת, אך עדיין שררה חשיכה ושדה הראיה בכיוון נסיעת הרכבים היה חופשי למרחק של 240 מ' עד למקום התאונה ועוד 100 מ' לאחריה (כעולה מדו"ח הבוחן המשטרתי שבתיק המשטרה תק/1).

כן עולה ממכלול הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש כי באירוע התרחשו למעשה 2 תאונות נפרדות.

הראשונה, כאשר רכב הסקודה, הנהוג על ידי שדאד, פגע במשאית שהיתה מימינו ונעצר לרוחב הכביש, במצב אלכסוני, כאשר הינו חוסם את מרכז הכביש.

חלקו הקדמי של רכב הסקודה היה מופנה ימינה לכיוון השוליים הימניים כיוון הנסיעה וחלקו האחורי נמצא בנתיב השמאלי מבין 2 נתיבי הנסיעה (להלן: "התאונה הראשונה").

בעומדו כך, הגיע מאחור רכבו של זנו, שהבחין ברכב הסקודה העוצר במרכז הכביש. זנו סטה ימינה, ירד לשוליים הימניים והחל לחלוף על פניו של רכב הסקודה, מבלי לפגוע בו.

התאונה השניה, התרחשה כאשר בשלב זה, הגיע מאחור רכב ההונדה, הנהוג על ידי פרנצר ופגע בעוצמה רבה במונית הסקודה הנמצאת במצב של עצירה בכביש וזו, מכונית הסקודה, נהדפה אל עבר מונית המרצדס ופגעה בה (להלן: "התאונה השניה").

לא מצאתי מקום להכריע בשאלה אם פגיעתו של שדאד במשאית בתאונה הראשונה היתה תוצאה של נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות או שתאונה ראשונה זו נגרמה, כולה, מחמת רשלנותו של אותו נהג משאית, שעזב את המקום ולא אותר.

כל זאת, כאשר התאונה השניה לא התרחשה באופן מיידי, בהמשך לתאונה הראשונה, אלא ארעה לאחר שחלף כבר פרק זמן מסויים שבמהלכו ירד שדאד מרכבו, שאל לשלומה של הנוסעת שישבה לצידו, התקשר למשטרה ולמד"א כדי להזעיק אמבולנס ואף בדק, לדבריו, את אפשרות מעברם של רכבים אחרים על פני רכבו.

אין ספק כי בנסיבות אלה, היה בידו של שדאד זמן מספיק להציב משולש אזהרה בדרך, טרם קרות התאונה השניה, אך שדאד לא עשה כן.

על כן, לצורך קביעת האחריות לקרות התאונה השניה, אין צורך ומשמעות בקביעת האחראי להתרחשות התאונה הראשונה.

על בסיס הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש, הנני קובעת כי הוכחה נהיגתו הרשלנית וחסרת הזהירות של פרנצר והוא האחראי לקרות התאונה השניה, אם כי לא באופן מלא, כפי שיפורט.

גם אם נמצא רכבו של שדאד במצב של עצירה בכביש, כפי שאכן עצר וגם אם לא נמצאו כל סימנים המזהירים על הימצאותו כך בכביש, לא היתה כל מניעה כי פרנצר יבחין בו מבעוד מועד, יבלום את רכבו או יסיטו שמאלה, ובכך ימנע את התאונה.

זנו, שנהג במונית המרצדס ונסע לפני רכבו של פרנצר, הבחין ברכב של שדאד מבעוד מועד, סטה לשולי הדרך הימניים וחלף על פניו ללא כל בעיה.

אם פרנצר היה נוהג ברכבו בזהירות ובשימת הלב הראויה, היה מבחין גם הוא ברכבו של שדאד מבעוד מועד ומונע את הפגיעה הכל כך קשה בו, כפי שארע.

אף בוחן המשטרה הגיע למסקנה כי מבחינתו של פרנצר, התאונה היתה נמנעת.

זאת ועוד, מהודעותיו של פרנצר במשטרה עולה כי לפני שפגע ברכבו של שדאד, ראה ממרחק רב לפניו אורות אדומים ואורות מהבהבים, בצד ימין הדרך.

למרות כן, לא עשה להאטת מהירות נסיעתו, המשיך בנהיגתו באותו האופן בו נהג קודם לכן, במהירות מירבית של כ-80 קמ"ש, עד שהבחין, לראשונה, ברכב של שדאד וזאת כשהינו מגיע כבר עד למרחק של כ-20-25 מ' ממנו, מרחק קרוב מידי כדי למנוע את התאונה, למרות שסטה שמאלה, בניסיון להתחמק מהפגיעה ברכבו של שדאד.

עם זאת, הנני קובעת כי שדאד תרם אף הוא לקרות התאונה השניה.

כל זאת, כאשר לא פעל כנדרש לאזהרת המשתמשים בדרך, על כך שרכבו נמצא בעצירה, במרכז הכביש, בשעת חשיכה וכאשר היה סיפק בידו לעשות כן בטרם תתרחש התאונה השניה.

שדאד גרס כי מיד לאחר קרות התאונה הראשונה הפעיל, כאמצעי אזהרה, את 4 המהבהבים שברכבו.

כן אישר כי לא הציב בכביש משולש אזהרה.

לדבריו, בעדותו בביהמ"ש בת.ק. 10220-07-13, לא עשה כן, הואיל והמשולש היה בתא המטען שברכבו ותא המטען לא נפתח.

הנני דוחה את טענותיו אלה של שדאד, כאילו הפעיל את 4 המהבהבים שברכבו ואף ניסה לפתוח את תא המטען, כדי להוציא את משולש האזהרה, אך הדבר לא עלה בידו.

לקביעתי, לא העיד שדאד את האמת בנקודות אלה.

לעניין הדלקת האורות המהבהבים, הרי שכל העדים לתאונה השניה גרסו כי אלה לא פעלו.

זנו, בהודעתו במשטרה, טען כי לא היה כל איתות של מונית הסקודה ואף האורות שבפנסיה הקדמיים לא היו מופנים כלל לכביש אלא לכיוון השוליים.

אף הנוסעים במוניתו של זינו, אלעזר כהן ויבגני דורינסקי, שאף הם הבחינו במוניתו של שדאד העומדת במרכז הכביש, קודם לתאונה השניה, מסרו בהודעותיהם במשטרה כי במוניתו של שדאד לא פעלו כל מהבהבים ולא הוצב כל סימן אזהרה אחר.

לעניין משולש האזהרה, מסר שדאד בהודעתו במשטרה מיום 14.1.13, כי כל שעשה לאחר התאונה הראשונה היה להפעיל את 4 המהבהבים וכי הסתפק בכך הואיל וראה רכבים שעברו מימינו ומשמאלו (ש' 24-25 להודעה).

באופן מפורש יותר הינו אומר בהודעה זו, בתשובה לשאלת החוקר מדוע לא הציב משולש אזהרה מאחורי רכבו כי: "סמכתי על האיתות" (ש' 43 להודעה).

כאמור, הנני דוחה את טענת שדאד כאילו הפעיל את 4 המהבהבים מיד לאחר קרות התאונה הראשונה וכאילו ניסה להוציא מתא המטען של רכבו את משולש האזהרה ולא הצליח.

על בסיס כל הנ"ל, הנני קובעת את רשלנותו התורמת של שדאד לקרות התאונה השניה בשיעור של 25%.

הוכח כי בתאונה השניה נגרמו לזנו הנזקים הבאים:

השתתפות עצמית – 2,990 ₪

כינון – 1,446 ₪

ירידת ערך – 4,920 ₪.

כל זאת, כעולה מחוו"ד השמאי.

כן עולה מחוו"ד השמאי כי רכבו של זנו שהה במוסך 7 ימים לצורך תיקונו.

זנו לא המציא תיעוד מדוייק בדבר הפסדיו לעניין זה והנני מעריכה אותם, כנזקים כלליים, בסך של 2,000 ₪.

זנו עתר אף לפצותו בגין הפרש שכ"ט השמאי, כאשר בפועל שילם לשמאי את הסך של 1,850 ₪, אך קיבל החזר בסך של 500 ₪ בלבד.

הנני קובעת כי שכ"ט השמאי אינו מופרז, בהתחשב בחוו"ד שהיתה מורכבת, וזנו זכאי לפיצוי בגין הפרש זה, בסך של 1,350 ₪.

בסה"כ עומדים נזקי זנו על הסך של 12,706 ₪ .

הנני קובעת כי הוכח שבתאונה נגרמו לשדאד הנזקים הבאים:

נזקים לרכב – 8,055 ₪ (אובדן מוחלט)

שכ"ט שמאי – 854 ₪

הוצאות גרירה – 358 ₪.

כן עולה מכתב התביעה שהגיש שדאד כי נגרם לו הפסד של 7 ימי עבודה.

שדאד לא המציא תיעוד מדוייק בדבר הפסדיו לעניין זה והנני מעריכה אותם, כנזקים כלליים, בסך של 2,000 ₪.

בסה"כ עומדים נזקי שדאד על הסך של 11,267 ₪.

הנני דוחה את טענותיו של נציג הראל, כאילו לא כל הנזקים שברכבו של שדאד הינם תוצאת התאונה השניה, כאשר מדו"ח השמאי עולה כי הנזקים שנגרמו לרכבו של שדאד בחלקו האחורי של הרכב בתאונה השניה, אף ללא הנזקים שנגרמו לו בתאונה הראשונה, כבר מביאים למסקנה בדבר אובדן מוחלט של הרכב.

אשר על כן, הנני מחייבת את ליאוניד פרנצר והראל חברה לביטוח בע"מ, במאוחד ובמיוחד, לשלם לשמעון זנו, את הסך של 10,165 ₪ (80% מסה"כ נזקיו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את ליאוניד פרנצר והראל חברה לביטוח בע"מ, במאוחד ובמיוחד, לשלם לשמעון זנו, את הסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

הנני מחייבת את מוסא שדאד לשלם לשמעון זנו, את הסך של 2,541 ₪ (20% מסה"כ נזקיו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את מוסא שדאד לשלם לשמעון זנו, את הסך של 500 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את ליאוניד פרנצר והראל חברה לביטוח בע"מ, במאוחד ובמיוחד, לשלם למוסא שדאד את הסך של 9,014 ₪ (80% מסה"כ נזקיו), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את ליאוניד פרנצר והראל חברה לביטוח בע"מ, במאוחד ובמיוחד, לשלם למוסא שדאד את הסך של 1,500 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.