בתיק זה הורשע על פי הודאתו בעבירות של נהיגה בלא רישיון נהיגה, ואי ציות להוראות שוטרים.

לאור חומרת העבירות ביקשה המאשימה כי אטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה, קנס ועונשים נלווים.

הסניגור ביקש להסתפק בעונש צופה פני עתיד וטען כי בעת העבירה למד הנאשם נהיגה, הפנה לתסקיר המבחן בעניינו וביקש לקבל את המלצת שירות המבחן, אשר דיברה על הטלת עונש של"צ.

אינני יכול לקבל כי מי שאינו מורשה בנהיגה ולא הוכשר לכך נוטל לעצמו את החירות לנהוג ברכב, פעולה שכרוכה בסיכון ומצריכה מיומנות. חומרת העבירה של נהיגה ללא רשיון נהיגה, הסכנה הרבה הטמונה בנהיגה ברכב על ידי אנשים שהינם בלתי מורשים, זאת בנוסף להיות עבירה זו לצערי נפוצה, מחייבים בדרך כלל להעדיף את האינטרס הציבורי של הרתעת הרבים מעל פני האינטרס האישי של הנאשם, וזאת כפי שהקבע בשורה ארוכה של פסק דין וראו לדוגמא עפ"ת 37490-07-12 נסר נסראללה נ' מדינת ישראל, עפת (מרכז) 31341-06-13‏ ‏ חאג יחיא מוחמד נ' מדינת ישראל, ועפת (מרכז) 17539-07-12 סולמן אבו דחל נ' מדינת ישראל שם נקבע כי "די בנהיגה ראשונה על רכב של בלתי מורשה כדי להצדיק עונש כואב ומכביד. עונש מסוג זה יהווה הרתעה שלא תבוצע נהיגה נוספת על ידי אותו נהג בלתי מורשה וכן לבלתי מורשים אחרים בכח".

ככל שמדובר בעבירה ראשונה מסוג של אדם ינוע העונש הראוי במתחם שבין מאסר שכולו מותנה למאסר שחלקו יהיה בפועל, לתקופה קצרה, אותה ניתן לרצות בעבודות שירות.

במקרה דנן, לו מדובר היה בעבירת הנהיגה בלבד, דומה כי בנסיבות היה מקום לקבל את המלצת שירות המבחן. עם זאת, במקרה דנן הצטרפה לעבירת הנהיגה עצמה גם עבירה של אי ציות להוראות שוטר. בהקשר זה כבר נקבע כי הכרח הוא להחמיר בענישה לגבי עבירה זו, שכן לעתים קרובות מוביל הדבר לביצוע מרדף משטרתי, אשר מטבעו מסוכן הוא לא רק לנהג ולשוטר, אלא אף לציבור עוברי הדרך התמימים, אשר חובה להגן עליהם. לפיכך, גם בעבירה של אי ציות להוראות שוטר המתבטאת בבריחה ממקום האירוע העונש הראוי יהיה בדרך כלל מאסר בפועל.

כשאני מביא בחשבון את האמור לעיל, אני סבור שמתחם הענישה הראוי הינו למאסר בפועל, וזאת לתקופה שבין חודשיים לשישה, תוך אפשרות לריצוי העונש בעבודות שירות במקרה המתאים.

על פי סעיף 40ד(א) לחוק העונשין ניתן לסטות ממתחם הענישה שנקבע על ידו אם "מצא כי הנאשם השתקם או כי יש סיכוי של ממש שישתקם". קראתי התסקיר בעיון רב אולם לא מצאתי כי מדובר בעניין בו מדובר "בשיקום" הנאשם. הנאשם ביצע עבירה ועל פי הערכת שירות המבחן הסיכון שיחזור עליה הינו נמוך, אולם אין מדובר בהליך שיקומי, ואף אין אינדיקציה כי גזירת עונש בעבודות שירות תביא להכשלת הליך שיקומי כלשהו.

בנסיבות אלה, אינני מקבל את המלצת שירות המבחן, אשר כידוע הינה בחזקת המלצה בלבד וכי שיקולי שירות המבחן שונים משיקולי בית המשפט ועלי לשקול בהכרח גם שיקולים ששירות המבחן אינו מופקד עליהם (ראו לדוגמא רע"פ 9118/12 אלכסנדר פריגין נ' מדינת ישראל).

לאור כל האמור לעיל, ראיתי לנכון לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

* חודשיים מאסר בפועל.

  עונש מאסר זה ירוצה בעבודות שירות, במשטרת שפרעם, כמפורט בחוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מיום 15.5.14.

הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 28.7.14 בשעה 8:00 ביחידת עבודות השירות במתחם כלא חרמון.

הנאשם מוזהר כי הפרת תנאי עבודות השירות תביא להפסקתן באופן מנהלי וריצוי העונש במאסר של ממש.

* אני דן את הנאשם ל - 5 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל על עבירה בה הורשע בתיק זה, או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

* אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 9 חודשים.

מניין הפסילה יחל מהיום בכפוף לסיום כל פסילה תקפה קודמת.

* בנסיבות, אינני גוזר על הנאשם קנס ואני מורה לו לחתום על התחייבות כספית על סך 3,000 ₪ להימנע מלבצע עבירות בהן הורשע בתיק זה שנתיים מהיום.

המזכירות תמציא החלטה זו לידי הממונה לעבודות שירות.

זכות ערעור תוך 45 יום, לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתן היום, 29 מאי 2014, במעמד הנאשם, בא-כוחו עו"ד חמוד, מטעם הנסגוריה הציבורית וב"כ המאשימה עו"ד שושו.