21.7.13

בקשה למעצרו עד תום ההליכים של המשיב 1.

1. ביום 16.6.13 לפנות בוקר, בשעה 06.00 לערך, נכנסו שתי המתלוננות, קטינות בנות 17.5, מרצונן ומיוזמתן, למועדון לילה "פורטי פור" (להלן – המועדון) שברחוב אלנבי בתל אביב, וביקשו משקה על חשבון הבית. המשקה ניתן להן והן עזבו את המועדון.

שלושת המשיבים הינם עובדי המועדון ושהו בו אותה עת. המשיב 1 (להלן – המשיב) הינו מנהל המועדון, המשיב 2 (להלן – סמיון) הינו ה"בר-מן", ואילו המשיב 3 (להלן – פאיז) משמש כאיש האחזקה. לאחר זמן קצר שבו הקטינות למועדון, מששוכנעו לעשות כן ע"י המשיב ומי מהמשיבים הנוספים. אין חולק כי הקטינות התיישבו ליד הבר והרבו בשתייה. כן אין חולק כי כשעתיים לאחר מכן, כבר נמצאו הקטינות כשהן מוטלות על מדרגות בניין סמוך, כשהן במצב מעורפל, ללא תחתונים, ללא חזיה וללא נעליים.

2. את שאירע באותן שעתיים מגולל כתב האישום שהוגש נגד שלושת המשיבים. נטען כי הללו השקו את הקטינות לשוכרה, ניצלו את מצב השכרות בו היו נתונות, וביצעו בהן מעשים מגונים ומעשי אינוס תוך החדרת איבר מינם לאיבר מינן, לפי הטבעת שלהן, תוך גרימת קרעים, אף לפיהן, כל אחד כפי חלקו. העבירות המיוחסת בכתב האישום הינן: אינוס תוך ניצול מצב המונע לתת הסכמה חופשית בנוכחות אחרים שחברו יחד לביצוע האינוס – לפי סעיפים 345(א)(4) ו-345 (ב)(5) לחוק העונשין; מעשה סדום תוך ניצול מצב המונע לתת הסכמה חופשית בנוכחות אחרים שחברו יחד לביצוע מעשה הסדום – לפי סעיף347 בנסיבות סעיף 345 לחוק העונשין; מעשה מגונה – לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(5)לחוק, וכן אספקת משקאות לקטינים לפי סעיף 193א(א2) לחוק.

המדינה עותרת למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם.

המחלוקת

3. יוטעם כי המגעים המיניים עם הקטינה א', שנעשו על הספה שבמועדון, תועדו ע"י מצלמות האבטחה, והמגעים המיניים עם הקטינה ב', שנעשו בחדר השירותים, אושרו ע"י המשיבים עצמם. אין תימה, איפוא, כי הדיון אינו מתנהל סביב השאלה האם אכן קויימו יחסי מין עם הקטינות, והאם המשיבים הם שעשו כן, אלא בשאלת ההסכמה החופשית. בעוד שהמדינה טוענת כי המשיבים השקו את הקטינות לשוכרה, ועת היו שיכורות ברמה כזו ששללה מהן את כוח ההתנגדות, ביצעו המשיבים בזה אחר זה את זממם בקטינות, כל אחד כפי המיוחס לו, המשיבים טוענים מנגד שיחסי המין קויימו בהסכמתן המלאה של הקטינות, אף ביוזמתן.

4. מאחר והדיון ביחס למשיבים פוצל, ואתייחס לפיצול זה בהמשך, השאלה הניצבת בפני הינה האם קיימות ראיות לכאורה לביצוע אונס קבוצתי, כגרסת המדינה, בו נטל המשיב חלק, או שמא עסקינן רק בסקס פרוע, נטול עכבות מוסריות, אך מוסכם – כטענת הסנגורית.

ההכרעה

5. לאחר שעיינתי בחומר החקירה, ונתתי דעתי בעיקר להודעות הקטינות והודעות המשיבים, ובמיוחד לסרטים שהופקו ממצלמות האבטחה, התגבשה אצלי המסקנה כי כף מאזני הראיות נוטה בבירור לעבר גרסת המאשימה לפיה ניצל המשיב את היותן של הקטינות במצב שכרות השולל יכולת הסכמה, וכי הדעת נותנת כי מצבן אינו מתיישב עם קיום יחסי מין בהסכמה.

ואלו הן הראיות לכאורה

6. סרטי הצילום

הסרטים שהופקו ממצלמות האבטחה הרבות הנמצאות במועדון מהווים לטעמי את הנדבך המרכזי בראיות לכאורה וניתן להפיק מהם מידע רב, משהנצפה בסרטים ברור ביותר, משהסרטים מתעדים, עד לדיוק של שניות, את זמן ההתרחשות, ומשהדמויות המופיעות בהם, שתי הקטינות ושלושת המשיבים, ואין בלתם – מזוהות בוודאות. המראה של המשיבים שונה זה מזה, הם לבושים בצבעים שונים ולא קיימת כל בעיית זיהוי או חשש כי מעשה שנעשה ע"י אחר ייוחס בשוגג למי מהמשיבים.

"הניצוץ הראייתי" הראשון מתבטא בסרט המתעד את יציאת המשיב מחוץ למועדון, אל הרחוב, על מנת להשיב את הקטינות לחיק המועדון, לאחר שהן כבר עזבו אותו, בהיותו מבטא את "הניצוץ המחשבתי" הראשון אצלו, ולפיו יד הגורל זימנה לחבורה הזדמנות שאין להחמיצנה, שאם לא כן למה יבקש להשיב למועדון שתי נערות שאין ביכולתן לשלם עבור המשקה שהן שותות, ולו פרוטה, עת הגיעה שעת הסגירה וניתן לשוב הביתה.

7. מהסרטים עולה בבירור כיצד המשיבים מרעיפים על הקטינות משקאות בחינם. משהמשקאות ניתנו חינם אין כסף, בכמויות אדירות, כוס אחר כוס, ועת עזבו אחרוני הבליינים את המועדון והגיעה השעה לסגירתו. גם אם המשיב הוא לא זה שנותן לקטינות במו ידיו את כל המשקאות, הרי מתקבל הרושם שהינו לכאורה חלק מהמאמץ הכללי, בעודו יושב לידן עת הן מושקות ללא הרף במשאות אלכוהוליים, ולאור ההסתודדיות והשיחות בין המשיבים בינם לבין עצמם, מה גם שהמשיב הינו מנהל המועדון והאחראי למתרחש בו.

דוגמאות:

בסרט שהופק ממצלמה 10 שעה 07:44 (יש לזכור, השתייה כבר החלה לאחר השעה 06:00 לערך) נצפה סמיון מגיש לקטינות 2 כוסות שתייה, עת המשיב מחבק את א' בזרועותיו, ובשעה 07:45 הן נצפות שותות את המשקה.

לא חולפות שלוש דקות, ובשעה 07:48, עת המשיב עדיין יושב על הספה בצמידות לא', מביא סמיון מן הבר בקבוק שתייה ומגיש לקטינות 2 כוסות משקה נוספות, ושתיהן מגירות את תכולתן לקרבן בפעם אחת. המשיב נראה שבע- רצון.

שש דקות אחר כך, בשעה 07:54 נצפה סמיון כשהוא מוביל את ב' לבר, מוזג לה 2 כוסות והיא שותה את שתיהן.

לא חולפת עוד דקה ובשעה 07:55 סמיון מוזג לב' 2 כוסות נוספות, שאף אותן היא שותה.

8. מהסרטים, ביחוד זה שהופק ממצלמה 10, אף עולה כיצד מרגע לרגע ותוך זמן קצר מתדרדר מצבן של הקטינות, בייחוד זה של א', אשר בה מתמקדים האישומים נגד המשיב. א' עוברת ממצב של "היי" כשהיא רוקדת ומחבקת את המשיב, אף יושבת על ברכיו, למצב שנראה כאובדן הכרה או עילפון.

התנועות שא' עושה בעת האקט המיני, ואשר הסנגורית רואה בהן שיתוף פעולה אירוטי המעיד על הסכמה, לא נראות רצוניות כלל וכלל (ראו הטענה לגבי הרמת הרגליים) והמראה של א' דומה יותר לבובת סמרטוטים המופעלת ע"י משיכת החוטים.

דוגמאות:

בשעה 07:50 נצפה המשיב מושיב את א' על ברכיו אולם זו צונחת על ב' היושבת לצידה ונשכבת עליה ועל סמיון היושב לצד ב'.

בשעה 07:57 המשיב נצפה מנסה לגרור את א' לספה לאחר שזו קמה ממנה ולהשכיבנה בשנית, וזו מגלה סמני התנגדות קלים.

בשעה 07:58 המשיב נצפה מפשיל מכנסיים ומנסה לחדור לא', א' שולחת יד לעבר איזור איבר מינה ונראית כמנסה לעצור את המשיב, אולם זה תופס בידה ומסיטה לאחור.

בשעה 07:59 המשגל מסתיים וא' נצפית שרועה על הספה במשך מספר דקות, ללא תחתונים, כשרגליה נופלות על הרצפה.

בשעה 08:02 המשיב חוזר לספה ומתיישב על רגליה של א' קטנת המימדים, הגם שמדובר לכאורה בתנוחה שעשויה להכאיב. א' לא מגיבה.

בשעה 08:03, והגם שהמשיב יושב על רגליה של א', א' נופלת מהספה בפלג גופה העליון וראשה נשמט כלפי הרצפה. א' נותרת שכובה על הרצפה ונראית מעולפת.

בשעה 08:04 פאיז מרים את א' ומשכיב אותה על הספה. א' ללא תנועה ונראית כמעולפת.

בשעה 08:06 פאיז מנסה להושיב את א' אולם היא מתמוטטת למצב שכיבה וכך היא מוטלת עד השעה 08:08 שאז המשיב נצפה דוחף ידיו לאיבר מינה, ללא כל תגובה מצד א'.

בשעה 08:11 א' עדיין מוטלת כשרגליה פשוקות ונראית כגופה חסרת חיים.

בשעה 08:16 המשיב שופך מים על א', מנסה להעירה אולם זו נופלת תוך הטחת ראשה על הרצפה. המשיב וסמיון מרימים את א ומניחים אותה על הספה בתנועה המזכירה הרמת שק תפוחי אדמה.

תמונות דומות עולות גם מהסרטים שהופקו ממצלמה 6, אך נראה שדי במה שפורט לעיל על מנת להצביע על המצב ההכרתי של א' עובר לאירועים ובמהלכם.

9. הודעות הקטינות

הקטינות לא זוכרות במדויק את קורותיהן, מה עשו ומה נעשה בהן, אך יודעות לספר על המשקאות ששתו באותו יום:

מספרת קטינה א' בהודעתה מיום 25.6.13:

"...ואז אני אמרתי שאני רוצה לשתות ואן גוך כי שמעתי שזה ממש טעים ואז שתינו אני, א' וליאור שתי כוסות שאני זוכרת... ובינתיים כל הזמן שתינו עוד ועוד אבסנט. הבחור השלישי שם לנו ואנחנו לא ביקשנו בכלל. שאלתי את ליאור מה זה והוא אמר שזה אבסנט... אני זוכרת ששתינו איזה שלוש אבסנט עם לימון אחרי האבסנט..." (שורות 14-19).

גם הקטינה ב' מוסיפה פרטים על כמות האלכוהול שהושקתה עובר לאירוע ובמהלכו, ובהודעתה מיום 27.6.13 היא מתייחסת בעיקר למשיב ולחלקו בהשקייתן:

"...היינו כמה דקות, הביאו לנו שני שטים, נראה לי ליאור, הוא אמר לה בהתחלה בואי בואי תיכנסי בחינם... בהתחלה זה היה ליאור הוא הביא וודקה אני זוכרת שזה היה הרבה, הוא הביא לי כל מיני סוגים צ'ייסרים, הביאו לנו הרבה שטים ואיזה שתיים או שלוש צ'ייסרים, ליאור מזג לנו הוא שתה איתנו אבל מדי פעם, הוא שתה איתנו וואן גוך, בהתחלה שתיתי או 10 או 8 שטים וצ'ייסרים, שט זה כוס קטנה עם המשקה נקי, אז כבר הפסקתי לחשוב והייתי ממש שיכורה" (שורות 16-19) וכן:

"כל הזמן הזה הם נתנו לנו לשתות" (שורה 21) "אני זוכרת שבספות ליאור התחיל לנשק את... הוא קם והביא לי עוד לשתות עוד כמה שטים של משהו ירוק כזה... אני זוכרת שהוא מזג לי עוד 2 או 3 כוסות של הנוזל הירוק..." (שורות 25-27) "מי שנתן לי לשתות זה ליאור וסאם... לא ביקשו בכלל כסף או שום דבר" (שורות 81-83).

10. הודעות המשיבים

הסנגורית המלומדת טוענת שלא ניתן להסתמך על הודעות המשיבים 2-3 נגד מרשה, משעסקינן בעדות שותף המצריכה חיזוק, שכן בהעדר ראיה היכולה להיחשב כחיזוק, אין העדות יכולה להילקח בחשבון לצורך בחינת ראיות לכאורה. הטענה אינה קלוטה מהאויר, אף שהדעות בסוגיה זו חלוקות. אסכולה אחת גורסת כי יש להבדיל בין שלב הכרעת הדין לבין שלב המעצר, שאז עדיין אין הכרח בתמיכה ראייתית, בעוד שלפי האסכולה האחרת נדרש כבר בשלב המעצר סיוע לכאורי (ראו לעניין זה בש"פ 6152/11 מיכאל טנסקי נ' מ"י, בש"פ 6180/11 ניסים אלעזר נ' מ"י – שם התעוררה השאלה ביחס לעדותו של עד מדינה).

גם אם נדבוק בגישת הצורך בסיוע לכאורי, הרי שהראיות נגד המשיב 1 אינן נסמכות רק על הודעות שותפיו המשיבים 2-3, שכן סרטי ההקלטה, עדות המתלוננות, התיעוד הרפואי והודעת המשיב 1 בעצמו – הינן ראיות נכבדות להן משקל ראייתי עצמאי.

11. מהודעות המשיבים עצמן, ניתן ללמוד על כמות השתייה שהוגרה לגרונן של הקטינות, כמו גם על מצבן.

בראש ובראשונה אתייחס לעדותו של המשיב, אשר בהודעתו מיום 26.6.13 מסר:

"ביקשו לקבל שתייה ואמרו שאין להם כסף אישרתי להם לקבל שתיה כמה צ'ייסרים בודדים... אני מזגתי להם איזה שני צ'ייסרים לשתיהם... השנייה עם השם המוזר אמרה שחברה שלה... שיש משקה בשם וואן גוך ואמרתי שאני אביא לה בכיף..." (שורות 37-41). "הם ביקשו וודקה וקיבלו. הם לא קיבלו יותר מדי. ש. מעל 10 פעמים שתו? ת. אז אולי לא בהסכמתי אני נתתי להם 2 צ'ייסרים. סם נתן להם עוד צ'ייסר" (שורות 215-217).

לשאלה אם א' היתה שיכורה השיב המשיב:

"היא לא היתה שיכורה, היא שתתה היא הכל, היא באה קצת שיכורה מהבית אבל נראית עמידה ומדברת לעניין, שתתה בבר כמה צ'ייסרים אבל היא תקשרה איתי והכל היה בסדר..." (שורות 148-149), אבל "א' היתה סוג של בסדר. לקראת הסוף היא היתה על הספה אמרה שהיא לא מרגישה טוב. אחרי הסקס לקראת הסוף היא אומרת שהיא לא הרגישה טוב הצעתי לה מים..." (שורות 167-168). משנתבקש להתייחס לצילום בו נצפית א' כשהיא שכובה על הספה השיב: "פה היא היתה קצת שיכורה. אז?" (שורה 229).

12. סמיון מסר בהודעתו מיום 26.6.13:

"ליאור ופאיז אמרו לי לעשות להם צ'ייסרים. הבאתי להם לשתות והמשכתי לנקות בינתיים. בהתחלה הרימו צ'ייסרים עוד ועוד..." (שורות 30-32). "ש. מי הביא להן לשתות? ת. גם אני, גם ליאור, גם הם מזגו לעצמן, גם פאיז מזג להן" (שורות 41-42). על השאלה אם "הבנות היו שיכורות?" השיב "כולנו היינו" (שורות 107-108).

ביחס לקטינה ב' ציין כי: "...היא היתה שיכורה והיא מפילה את זה עליי כי אני זיינתי אותה ראשון" (שורות 133-134), ובהודעתו מיום 27.6.13: "...גם שלפני הסקס איתה הבאתי לה מים כי היא היתה קצת מסטולה, שפכתי עליה מים כדי להעיר אותה..." (שורות 44-45) "ש. אז קיבלת הוראה למזוג צ'ייסרים? ת. כן. לא זוכר כמה מזגתי. כמה שאמרו לי" (שורות 62-63).

משנשאל ביחס ל א', האם היתה מתפקדת השיב: "היא כן נרדמה על הרצפה כמה פעמים אבל זה היה הצגה כי היא רצתה לישון. לא יודע אם זו היתה הצגה אבל הרמתי אותה כמה פעמים לספה שלא תישן על הרצפה".

הודעה זו אף משמשת ראיה לכאורה לאלמנט הכוח, ולניסיונן של הקטינות להתנגד:

"ש. פאיז וליאור לא התנהגו אליהן יפה? ת. כן. סאדו, יותר פיזי בהיבט הפיזי. אם זה כאפות לפנים, סטירות לטוסיק, דברים כאלה שכן יכולים להיחשב כאונס אולי הבנות התעצבנו... ש. איך הבנות הגיבו למה שפאיז וליאור עשו? ת. תפסיקו, די, יעני מילים כאלה. ש. ופאיז וליאור הפסיקו? ת. לא, המשיכו כמה פעמים... גם אמרו תפסיקו ואז הפסיקו אחרי כמה פעמים" (שורות 139-149).

13. בהודעתו של פאיז מיום 25.6.13 מצינו:

"ש. מה הן שתו במועדון? ת. זו שהיתה עם ליאור וודקה רד בול אחד וצ'ייסרים השניה שתתה צ'ייסרים לא יודע כמה... ש. אז מי מזג? ת. ליאור מזג לזו וגם סם לשניהם..." (שורות 104-108).

14. הודעת עוברת אורח שמצאה את המתלוננות

האקטים המיניים מתרחשים בין השעה 07:57 לבין שעה 08:20 לערך. בשעה 08.30- 08.45 כבר נצפות הקטינות ע"י עוברת אורח כשהן זרוקות על מדרגות בניין סמוך ומצויות בהכרה מעורפלת, ולפי דבריה: "...שתי בחורות זרוקות על המדרגות. אחת שכבה על המדרגה העליונה ואחת על התחתונה...אחרי שלושת רבעי שעה בערך 09.15- 09.30 וראיתי שהבנות שוכבות באותו מצב...".

מסמיכות הזמנים – פער הזמנים הקצר ביו מועד ההתרחשות לבין מועד הימצאן של הקטינות – ניתן להסיק כי בעת האירוע לא היה מצבן טוב יותר, אלא גרוע יותר, ולכל היותר זהה.

15. הודעת איש מד"א שמצא את הקטינה ב' "שכובה בתנוחה עוברית", וא' "ישובה כשהראש שלה בין הברכיים", "הם נראו שתויות...בסופו של דבר הצלחנו להעיר אותם".

16. במהלך הדיון בפני טענה הסנגורית המלומדת, בין היתר, כי "מרשי גם היה שתוי, שותים את אותם המשקאות...המתלוננת א השתויה חוזרת ומתיישבת על הנאשם ומנשקת אותו וחברתי אומרת שהיא שתויה, אני טוענת שכולם שתויים..." (עמוד 11 שורות 6-8), וכן: "הברמנים והמתלוננות שתו, המתלוננות נכנסו כי רצו לשתות... כנראה היו תחת השפעה כשנכנסו למועדון" (עמוד 11 שורות 26-28). הסנגורית מסכימה אם כך שהמתלוננות היו שתויות, לטעמה הן אף היו תחת השפעת סם, אלא שהיא מבקשת לאבחן בין מצבן לפני קיום האקט המיני לבין מצבן לאחר מכן. אבחנה זו אינה ממן העניין, שהרי מדובר בפער זמנים של דקות ספורות. מסרטי הצילום עולה בבירור כי בשעה 08:03 נמצאת א' במצב של מעין עילפון, היא נופלת מהספה ונותרת שרועה על הרצפה פשוקת רגליים. הדעת נותנת כי 8 דקות קודם לכן (המגע המיני מתחיל בשעה 07:55 עת המשיב דוחף ידיו לבין רגליה של א') לא יכולה היתה א' להיות במצב הכרתי כזה המאפשר קיום יחסי מין בהסכמה.

17. ב"כ המשיב טוענת כי התביעה אינה מבחינה בין בעילה תוך ניצול מצב שכרות, לבין התנהגות פורקת עול ובלתי מוסרית. לדבריה, לא כל מצב "לא הגיוני, לא מוסרי ולא נורמלי", אף "בוטה", הוא עבירה לפי החוק הפלילי, וכי בית המשפט צריך לשוות זאת לנגד עיניו עת בוחן הוא קיומן של ראיות לכאורה. אכן הדברים נכונים, אלא שכבר נפסק לא אחת כי התנהגות מתירנית אינה הופכת את האישה להפקר ולהיתר כללי להפוך את גופה לכלי לסיפוק יצרים.

הקטינות אמנם הגיעו למועדון לפנות בוקר, בשעה בה כל נערה רגילה נמה את שנתה במיטתה בביתה, בקשו מיוזמתן משקה אלכוהולי בחינם, קודם לכן עישנו "גויינט" ו"נייס גאי", אף התגפפו עם המשיבים באופן המשדר מתירנות, אך אין בכך כדי להוות הכשר להמשיך ולהשקותן במשקאות משכרים "על חשבון הבית" ולנצל את היותן שיכורות לקיום יחסי מין בשרשרת.

18. גם אם תתקבל הטענה כי המשיב סבר כי הקטינות "מתחילות" אתו ומעוניינות בקיום יחסי מין עמו, אין הדבר מפטיר אותו מהחובה לוודא כי ניתנת ליחסי המין הסכמה חופשית, ביחוד עת הוא וחבריו השקו אותן לשוכרה.

הפסיקה פירשה את המונח "חוסר הכרה או מצב אחר המונע התנגדות" כ-"מצב בו נשללת מהקורבן, בעיקרה, יכולת אפקטיבית להביע אי הסכמתו(התנגדותו) למעשה הנעשה בגופו. אינני סבור כי פלוני יחוייב בדין רק במקום שיכולת ההתנגדות של הקורבן תישלל מכול וכול. לדידי, די אם יכולת ההתנגדות תישלל באורח מהותי, ואין הכרח כי תישלל לחלוטין" [דנ"פ 6008/93 מדינת ישראל נ' פלוני (מיום 2.2.95)].

וכן:

"...בעבירות מסוג זה, קיומו של חשד ממשי אצל המערער, מספיק כדי למלא את דרישת המודעות ואין צורך להוכיח מודעות בפועל של המערער לנסיבות האירוע (ראו ע"פ 5938/00 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 873, 897-898 (2001); ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, 305-309 (2000)...מי שקיים יחסי מין עם אישה אשר נמצאה תחת השפעה של משקאות משכרים, לוקח על עצמו אחריות כבדת משקל, לוודא באופן ברור שאינו משתמע לשני פנים, כי האישה נותנת הסכמה חופשית לקיום יחסי מין עמו" [ע"פ 7257/08 פלוני נ' מדינת ישראל (מיום 22.4.10)].

19. ולקראת סיום: סדר הדברים הרגיל אינו מצדיק פיצול דיון בין מספר נאשמים המואשמים באותה פרשייה, עת נבחנת שאלת קיומן של ראיות לכאורה. במקרה הנדון נעתרתי לבקשת הסנגורית לקיים על אתר את הדיון בשאלת מעצרו של המשיב – נאשם 1, עת סנגוריהם של יתר הנאשמים עתרו לדחייה, משהסנגורית טענה בלהט כי די להתבונן בסרטי הצילום כדי להגיע למסקנה כי מדובר ביחסי מין בהסכמה ולהעדרה של עילת מעצר. משהטענה הייתה כה נחרצת, סברתי כי אין בגורם היעילות ובניצול הזמן השיפוטי להצדיק הארכת מעצר של נאשם עת הראיות מצדיקות שחרורו – והוריתי על פיצול הדיון. ניתוח הראיות המובא לעיל מעלה כי לא הייתה לבקשה זו כל הצדקה.

התוצאה

20. בהחלטת השופט קפאח מיום 8.7.13 נאמר "בשלב זה אין להקדים את המאוחר ולהורות על קבלת תסקיר. יש להדרש תחילה לראיות". נדרשתי איפוא לסוגיית הראיות לכאורה, ואני קובעת כי התביעה חצתה את משוכת הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב – הנאשם מספר 1, וזה ייעצר בשלב זה עד להחלטה אחרת.

ניתנה היום, י"ד אב תשע"ג, 21 יולי 2013, בהעדר הצדדים.