<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד אורן חקון

ב"כ המשיבה – עו"ד רוית צאלח-מימון

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המשיבה: אני מפנה לרע"פ בעניין אשר וקנין, גם אם המערער ביקש לערוך בדיקת דם והוא מסורב לכך, זה אינו מעלה ואינו מוריד. אנו סבורים שהעובדה שהמערער התבקש לבצע בדיקת שתן בסמוך לשעה 11:00, בהתחלה הסכים ולאחר מכן סירב, לא ייתכן שהוא ינהג כפי רצונו ויחליט מתי הוא עושה בדיקה או לא. במשך שלוש וחצי שעות הוא משנה את דעתו, אנו סבורים שהרציונל של אותו פס"ד נמצא גם במקרה זה.

ב"כ המערער: חוזר על נימוקי הערעור.

<#3#>

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בשני אישומים של נהיגה בשכרות מחמת מציאה בגופו, לאחר בדיקות, תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן, מקרה אחד ביום 31.10.10 ומקרה שני ביום 03.01.11.

בית משפט קמא, לאחר הרשעתו של המערער בדין, גזר את דינו לעונשים שונים (גזר הדין היה בפני מותב אחר), בהם פסילה בפועל מלהחזיק רישיון נהיגה לחמש שנים, בניכוי פסילה שאותה ריצה המערער בין ימים 03.01.11 ועד 04.01.12.

הערעור הינו הן על הכרעת הדין, רק על ההרשעה באישום השני, והן על גזר הדין.

כבר אומר, שמצאתי לנכון להיעתר לערעור על הכרעת הדין באשר להרשעה על האישום השני.

אינני מקבל את טענות הסנגור, שהבדיקה נערכה למערער שלא כדין, בשל כך שדרישה שהמערער יערוך בדיקת שתן נעשתה על סמך מידע מודיעיני. טענה זו איננה נכונה ודי, כפי שקבע בצדק בית משפט קמא, בקיומו של מידע מודיעיני, כדי להצדיק דרישה לבדיקת שתן ממי שחשוד בנהיגה בשכרות.

אינני מוצא גם להתערב בקביעות בית משפט קמא כי הוסברה למערער על משמעות סירובו לערוך בדיקה. קבע בית משפט קמא בצדק. עם זאת, מצאתי לנכון שבמקרה מיוחד זה, העובדה אותה קבע בית משפט קמא כקביעה שהמערער הסכים (ראה נ/4), בסופו של יום, לפחות בשעה 14:25, ליתן דגימת שתן, הייתה המשטרה צריכה להיעתר לבקשתו, בנסיבות תיק זה, כאמור.

בית משפט קמא קבע שאין חשוד יכול להיעתר במשטרה, בהתחלה לסרב ואחר כך להסכים לבדיקה, כאשר הוא נדרש לעשות כן, שעסקינן בשאלה הקשורה בסעיף 28 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, בעניין פטור עקב חרטה, ושפטור זה אינו עומד למערער, בנסיבות.

אינני מסכים עם בית משפט קמא, אם המערער היה מואשם בעבירה של סירוב לבדיקת שכרות לפי סעיף 64ד'(א)(ב) לפקודת התעבורה, לא יכול היה המערער, משסירב, להתחרט בנקודה זו או יותר נכון, הסכמתו בשלב מאוחר לעבירה זו איננה רלוונטית ואיננה מסייעת בידו. אבל לא כך הדבר באשר להרשעתו בשכרות על סמך החזקה הקבועה בסעיף 64ד'(א) לפקודת התעבורה.

בנסיבות מקרה זה, כשמדובר בשכרות עקב סמים, שהבדל של שעות ספורות משעת הבדיקה עובר לעיכובו של המערער, אין לה משמעות, אזי הסכמתו של המערער, גם בשלב מאוחר מדי, מצדיקה היעתרות על-ידי המשטרה. אפנה לעניין זה לרע"פ 2538/11 אבי בר נ' מדינת ישראל [טרם פורסם, מיום 24.05.11], שם קובע כב' השופט רובינשטיין כהי לישנה: "...אף כאן, בשים לב לכאן שהאפקטיביות של בדיקת הדם הולכת ויורדת, ככל שחולף הזמן, עד שיכולה היא להפוך בלתי-רלוונטית...כמובן לעניין זה חשוב מועד הסירוב לבדיקת דם אל מול הבקשה המחודשת לעריכתה, שלא הרי הנמלך בדעתו סמוך מאוד לאחר שסירב המבקש בדיקה – כהרי הממתין זמן משמעותי ואז מואיל בטובו להסכים. כאשר מדובר בבדיקה של סמים המחזיקים בדם או בשתן ימים וחלוף שעות, כאמור, איננו משמעותי, אזי, בנסיבות, הייתה המשטרה צריכה להסכים להיעתרותו של המערער לעבור את הבדיקה ולערוך אותה, ומשלא נעשה הדבר, לא ניתן להפעיל את החזקה האמורה, להרשיעו על סמך אותה חזקה...".

בהינתן זיכויו של המערער מהאישום השני בו הורשע, הנני מתקן את גזר הדין ומעמיד את הפסילה בפועל שהוטלה על המערער על שלוש שנים, בניכוי הימים שבין 03.01.11 ועד 04.01.12.

יתר רכיבי גזר הדין יישארו על כנם.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ד, 12/09/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי