1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 8.3.13 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, נסע ברחוב קפלן בכביש חד סטרי דו נתיבי. התובע נסע בנתיב השמאלי מתוך כוונה לפנות שמאלה ברחוב ז'בוטינסקי. בהתקרבו לצומת, רכב הנתבע שנסע בנתיב הימני, סטה שמאלה לעבר נתיב נסיעת התובע ופגע בצדו הימני אחורי של רכבו.

3. הנתבע הגיש כתב הגנה ובו טען כי התובע נסע בנתיב השמאלי ופגע ברכבו של הנתבע, בעת שהנתבע ניסה להשתלב באיטיות מרחוב הצוערים אל הכביש הראשי-רח' קפלן. הנתבע טען כי הנתיב השמאלי בו נסע התובע פנוי יחסית בעוד הנתיב הימני בו נסע הנתבע פקוק.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה נסע בנתיב השמאלי כשבכוונתו לפנות בהמשך שמאלה. לפתע סטה רכב הנתבע לעבר נתיב נסיעתו ופגע ברכבו בדלת הקדמית והאחורית. התובע טען כי נסע במהירות איטית שכן מדובר בכביש פקוק. התובע הכחיש את גרסת הנתבע וטען כי בכוונתו היה לפנות שמאלה ועל כן לא הגיוני שיעבור לנתיב הימני. בנוסף, במידה ועפ"י גרסת הנתבע, הנתיב הימני היה פקוק והיה רכב שעמד לפני רכב הנתבע, הרי שלא היה באפשרותו לסטות לפני רכבו של הנתבע.

5. הנתבע העיד וטען כי נסע בנתיב הימני שהוא רחב ומאפשר מעבר של שתי מכוניות זו בצד זו. הנתבע טען כי ביקש לעקוף מכוניות שחנו בנתיב הימני ועל כן רכבו היה בזויות והוא המתין שרכב שעמד לפניו ימשיך בנסיעתו והוא היה בעצירה מלאה. לפתע, התובע שחלף בנתיב השמאלי הפנוי במהירות סטה לעבר הנתיב הימני ופגע בו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבע בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. התובע חזר בעקביות על גרסתו לפיה רכבו היה בנסיעה בכביש הפקוק בנתיב השמאלי בעת שהנתבע סטה לעבר נתיב נסיעתו ופגע ברכבו. גרסה זו עומדת בקנה אחד עם גרסת הנתבע לפיה ביקש לעקוף רכב בנתיב הימני ורכבו היה בזווית.

טענת הנתבע לפיה התובע סטה לנתיב נסיעתו אינה סבירה, שכן עפ"י גרסת הנתבע עצמו הנתיב הימני היה פקוק. כמו כן, עפ"י גרסת הנתבע עמד רכב לפניו וחסם את המשך נסיעתו, ומכאן שטענתו לפיה רכב התובע סטה לעבר נתיב נסיעתו בקדמת רכבו, איננה הגיונית, שכן רכב אחר עמד שם באותה שעה. בנוסף, התובע העיד כי ביקש לפנות שמאלה בהמשך ועל כן אין טעם שיעבור נתיב.

שנית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה בדלתות רכבו ע"י רכב שסטה לעבר נתיב נסיעתו ואיננה מתיישבת עם גרסת הנתבע לקרות התאונה.

לפיכך, סבורה אני כי היה על הנתבע להבחין בעת שביצע עקיפה בנתיב הימני, גם אם הוא רחב, ברכבים הנוסעים באותה שעה בנתיב השמאלי, ולהימנע מכך שרכבו יסטה בזווית לנתיב השמאלי. משלא עשה כן, הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

באשר לנזק שנתבע בגין עוגמת נפש מצאתי מקום להתערב בו ולהפחיתו משבתאונת דרכים עסקינן.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת. הנני מורה לנתבע לשלם לתובע סך של 4,956 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 8.7.13 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, יישא הנתבע בהוצאות משפט בסך 600 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ו' טבת תשע"ד, 09 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.