15 אוקטובר 2013

לפני:

כב' השופטת הדס יהלום, סגנית נשיאה

החלטה

1. ביום 9/7/13 הוגש ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים לפי פקודת מס הכנסה, מיום 24/5/09.

2. במקביל הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על ההחלטה.

בבקשה נטען כי בשל מצבו הרפואי והנפשי של המערער, נבצר ממנו להגיש את הערעור במועד.

נטען כי סיכויי הערעור גבוהים שכן ועדת הערר לא ביצעה את הבדיקות שהיה עליה לבצע ושגתה שגיאות טכניות ומהותיות בעניינו של המערער.

לבקשה צורף תצהיר של המערער בו נאמר:

"בשל מצבי הרפואי והנפשי, אני חולה בנכויות שונות, נבצר ממני לפנות עד כה אל בית הדין הנכבד בכתב ערעור זה".

3. בתגובת המשיב נטען כי אין מקום להאריך את המועד להגשת ערעור, נוכח חלוף ארבע שנים ממועד ההחלטה.

ב"כ המשיבה סקר את המקור החוקי להגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדת העררים שליד מס הכנסה, את ההפניה לחוק הביטוח הלאומי ולמועדים הקבועים בו.

נטען כי לבית הדין אין סמכות להאריך מועדים שנקבעו בתקנות.

נטען עוד כי המערער היה מיוצג על ידי עורך דין בר-און שהגיש את הערר הראשון בשנת 2008. נטען כי המערער היה מיוצג בכל ההליכים ולכן אינו יכול לטעון כיום לאי יכולת להגיש ערעור בשל מצב רפואי.

4. לאחר עיון בטענות הצדדים, להלן החלטה בבקשת המערער להארכת מועד להגשת הערעור.

5. עסקינן בערעור על החלטת ועדה לעררים לפי פקודת מס הכנסה.

6. הזכות להגיש ערר לבית הדין לעבודה, נקבעה בבג"ץ 7078/08 בנימין הסה נ' מדינת ישראל ואח' (מיום 24/8/08). בפסק הדין נקבע כי זכות הערעור תהא בהתאם להוראות סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי.

7. בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי נקבעה הזכות להגשת ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית לעררים.

8. המועד להגשת ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות) תשל"ז – 1977, הוא תוך 60 יום מיום שנמסרה ההחלטה למערער.

9. עוד מפנה ב"כ המדינה להלכה שלפיה לבית הדין לעבודה אין סמכות להאריך מועד שנקבע בחיקוק עב"ל 31/98 סולן נ' המל"ל.

10. המועד להגשת ערעור על החלטת ועדת העררים במקרה הנדון, היה 60 יום מיום 24/5/09.

הערעור הוגש בחודש יולי 2013, כארבע שנים לאחר ההחלטה.

11. עיון בהודעת הערעור מעלה כי הערעור הוגש על ידי עו"ד בר און, אשר ייצג את המערער גם לאחר קבלת ההחלטה, עת פנה בשמו לגורמים שונים במס הכנסה (לכתב הערעור צורפו מכתבים של עו"ד בראון משנת 2009 ומשנת 2012).

12. מהחומר שצורף עולה כי המערער היה מיוצג על ידי עורך דין לכל אורך הזמן שחלף מאז החלטת הועדה בשנת 2009 ועד שנת 2012 לפחות.

לא היתה כל מניעה להגיש ערעור באותה עת.

טענתו למניעה נפשית או רפואית, לא מנעה מבא כוחו לפנות בשמו לגורמים שונים לאחר החלטת הועדה לעררים ולמעשה עד שנת 2012.

13. לאור האמור, אין כל הצדקה להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטה משנת 2009.

מדובר על פרק זמן ארוך ביותר של כ- 4 שנים שחורג מכל קנה מידה סביר.

14. לאור האמור, בקשת המערער להארכת מועד להגשת ערעור, נדחית.

15. תוצאת ההחלטה היא כי יש למחוק את הערעור וכך אני מורה.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, (14 אוקטובר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.