בפני | כבוד השופטת מיכל ברנט |
בעניין: | מדינת ישראל | |
המאשימה | ||
נגד | ||
1.אילן יוסף 2.אברהם סבוני 3.עו"ד אילת אפיק | ||
הנאשמים |
הכרעת דין |
הודעה על זיכוי
אני מודיעה על זיכויים של הנאשמים מהמיוחס להם בכתב האישום, מחמת הספק, בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982.
כללי
לנאשם 1 – לקיחת שוחד, עבירה לפי סעיף 290(א) לחוק העונשין.
מרמה והפרת אמונים, עבירה לפי סעיף 284 לחוק (נמחק).
קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק (נמחק).
שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.
לנאשם 2 - מתן שוחד, עבירה לפי סעיף 291 לחוק העונשין.
קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א) לחוק.
שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.
לנאשמת 3 - שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק.
הוראות סעיף 117(א) לחוק העונשין והוראות סעיף 14.22 לתקשי"ר, אוסרות על עובד הציבור למסור ללא סמכות כדין ידיעות המגיעות אליו מתוקף תפקידו לאדם שאינו מוסמך לקבלן. ביום 20.11.89 חתם הנאשם 1 על הצהרה כי נהירות לו חובותיו מכוח סעיף 117 לחוק העונשין וכי קרא את ההוראות בדבר שמירה על סודיות.
הנאשם 1 (להלן: "הנאשם 1"/"אילן"/"אילן יוסף") היה הממונה הישיר של ליאור מירז, (להלן:"ליאור"/"ליאור מירז"/"מירז")עובד במחלקת חקירות מכס ומע"מ בירושלים, בין השנים 2002-2004, ולאורך השנים היו השניים ביחסי חברות קרובים. בשנת 2010 כלל תפקידו של מירז תיאום מעצרים, ריכוז מבצעים מחלקתיים, תיאום וביצוע עבודות תקשורת וסיוע מבצעי למדור מודיעין.
הנאשם 1 וליאור מירז היו בתקופה הרלבנטית לכתב האישום "עובדי ציבור", על פי הגדרת סעיף 34כד לחוק העונשין.
ליאור מירז והנאשם 2 (להלן: "הנאשם 2"/"סיבוני"), שהיה בתקופה הרלבנטית הבעלים והמנהל של תאגידים שהיו ספקי שירותים לקופת חולים מאוחדת, התגוררו בשכנות בישוב מעלה אדומים, התפללו יחד באותו בית כנסת והיו ביחסי ידידות.
במהלך שנת 2010 התנהלה חקירת משטרה סמויה בקשר לביצוע עבירות ע"י עובדים בכירים בקופת חולים מאוחדת ונגד גורמים אשר העניקו, לכאורה, שירותי שיווק שונים, והנאשם 2 נמנה על החשודים בביצוע עבירות מס במסגרת הפרשה. על כן שותפו בחקירה יחידות חקירה של רשות המיסים לרבות מחלקת החקירות מכס ומע"מ ירושלים – אשר על אנשיה נמנו ליאור מירז והנאשם 1.
בבוקר יום 31.10.10, בהיותו במקום עבודתו במחלקת החקירות מכס ומע"מ ירושלים, נודע למירז דבר החקירה הסמויה בפרשה וכן נודע לו כי ידידו ושכנו, הנאשם 2 , הוא אחד החשודים המרכזיים בפרשה, והוא שיתף את הנאשם 1 במידע האמור ומסר לו כי הנאשם 2 הינו חברו ושכנו.
סמוך לאחר מכן קשרו מירז והנאשם 1 קשר להדליף לאזני הנאשם 2 את דבר החקירה ופרטיה, וזאת במטרה לקבל ממנו כספי שוחד תמורת מתן המידע.
במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, בבית הכנסת בו הם נוהגים להתפלל, יידע מירז את הנאשם 2 כי מתנהלת נגדו חקירה סמויה וסיכם עמו כי ישיג פרטים או מסמכים מהחקירה, אולם דבר זה יהיה כרוך בתשלום.
בבוקר יום 2.11.10 נערכה בין השלושה פגישה בביתו של הנאשם 2 במעלה אדומים, ובמהלכה חשפו הנאשם 1 ומירז בפני הנאשם 2 פרטים מהחקירה הסמויה וכן מסרו לו מידע סודי מתוך תיק החקירה. בתמורה לכך שילם הנאשם 2 לנאשם 1 סך של למעלה מ-30,000 ₪ במזומן. הנאשם 1 מסר מחצית מהסכום האמור למירז.
במסגרת עבודתם נודעו לנאשם 1 ולמירז פרטים אודות המועד הקריטי בו אמורה המשטרה לעצור את החשודים המרכזיים בפרשה, להקפיא את חשבונות הבנק, לתפוס כספים, נכסים ומסמכים ולעבור לחקירה גלויה.
ביום 5.11.10 או בסמוך לכך, במסגרת יחסי השוחד ותמורתו, סיפרו הנאשם 1 ומירז לנאשם 2 על כך שהחקירה הגלויה תפרוץ ביום 8.11.10.
לאור האמור הורה הנאשם 2 לבנק, בו ביום, למכור ניירות ערך בסך של 7 מיליון ₪. הפעולה בוצעה ע"י הבנק ביום 7.11.10. ביום 8.11.10 הבריח הנאשם 2 סך של כ-2 מיליון דולר, לחשבון בנק על שמו ועל שם אשתו, בבנק יוליוס בר ושות' בשוויץ, על מנת למנוע את תפיסתם ועל מנת לשבש החקירה.
כמו כן, על מנת שיוכל להעביר את הכספים לחו"ל בטרם ייעצר ויוקפאו חשבונות הבנק שלו, נמנע הנאשם 2 מללון בביתו בלילה שבין ה-7 ל-8 בנובמבר 10', וביום 8.11.10 בסמוך לשעה 06:00 עת הגיעו השוטרים לביתו, הם לא הצליחו למצאו ולעצרו במקביל לחשודים האחרים.
בעשותם את האמור לקחו, כך נטען, הנאשם 1 ומירז שוחד מהנאשם 2, בעד פעולות הקשורות בתפקידם, ושיבשו את החקירה באורח מזיק וחמור, אשר אפשר לנאשם 2 ולחשודים נוספים להיערך לחקירה, להתחמק ממעצר ביום פרוץ החקירה, להימנע מחקירה במקביל לחקירות החשודים האחרים בתנאי מעצר, להבריח כספים לחו"ל, להשמיד ראיות, לתאם עדויות ולסכל את החקירה.
בעשותו את האמור נתן, כך נטען, הנאשם 2 שוחד לעובדי הציבור מירז והנאשם 1 בעד פעולות הקשורות בתפקידם, ובהעלמת סכום הכסף האמור, הביא הנאשם 2 לשיבוש החקירה.
במהלך חקירתו, כחלק מתרגילי החקירה, טענו בפניו חוקרי המשטרה כי בידיהם תצלום המפליל אותו. מירז הניח כי מדובר בתצלום בו הוא נראה יחד עם הנאשמים 1 ו-2, בפגישתם במעלה אדומים.
הנאשם 1 סייע למירז להשיג לעצמו ייצוג משפטי וקישר בינו לבין הנאשמת 3, וזו ייצגה אותו בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בראשל"צ ביום 18.11.10. במהלך אותו דיון, החליט בית המשפט להאריך את מעצרו של מירז, בין היתר בשל יסוד לחשד כי שחרורו של החשוד יביא לשיבוש הליכים.
באותו יום נחקר הנאשם 1 על ידי המשטרה כעד, נשאל אודות ביקור במעלה אדומים, ומסר כי הוזעק למעלה אדומים ע"י מירז על מנת לסייע לו בתיקון תקר בגלגל, והוא הביא עמו מפתח מיוחד לגלגלי רכב מסוג ביואיק היות ולשניהם מכונית מאותו דגם.
לאחר חקירתו שוחח הנאשם 1 עם הנאשמת 3 ודיווח לה אודות השאלות שנשאל בחקירה וגרסתו האמורה.
ביום 19.11.10 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, בערר על מעצרו של מירז פרי החלטת בית המשפט מיום 18.11.10, ואז נפגש מירז עם הנאשמת 3. במועד זה לחשה הנאשמת 3 באזנו של מירז את גרסתו של הנאשם 1 לפגישה במעלה אדומים, והכל בידיעה כי תכלית מעצרו של ליאור מירז היא מניעת שיבוש החקירה.
ביום 22.11.10 נחקר מירז ובחקירתו ניסה לתאם גרסתו לגרסת הנאשם 1, עליה נודע לו מהנאשמת 3, ומסר כי סיבת הגעתו של הנאשם 1 היא בעקבות תקר בשני גלגלי רכבו, גרסה שהינה כוזבת.
תשובת הנאשמים לאישום
סקירת ראיות המאשימה
אציין כי במסגרת אישום זה אתייחס חלקית לראיות בנוגע לנאשמת 3, מכיוון שישנה רלבנטיות לטענות אודות מעורבותה בכל הנוגע לתיאום עדויות בין מירז לבין הנאשם 1, והשלכה על מהימנות גרסת הנאשם 1. לפיכך תתכן כפילות מסוימת.
אסיים בסקירת הראיות ביחס לאישום השני.
אישום ראשון
א. השתלשלות האירועים וציוני דרך בחקירת קופ"ח מאוחדת כרקע לפתיחת חקירת ה"הדלפה"
שזו מסר עוד, כי ביום 31.10.10 נערכה שיחה בינו לבין ענת חוג'ה מאגף מודיעין, במסגרתה עלה שמו של הנאשם 2. מירז נקלע לשיחה באקראי ומששמע את שמו של הנאשם 2, אמר שהוא מכיר אותו כיוון שהוא מתפלל איתו בבית הכנסת, והוסיף שהנאשם 2 אמר לו "ששתלו לו עבריינים בחברה והוא ידבר הכל" (עמ' 199 לפרוטוקול מיום 20.11.14 שורה 23-24). שזו עדכן בדבר ההיכרות את מפקדו ג'וני פיטוסי (יצוין כי ג'וני פיטוסי ציין בעדותו שדיווח על כך לתנ"צ אפרים ברכה ז"ל (להלן:"ברכה"/"אפרים ברכה") והלה אף תעד זאת במזכר נ/16), ובעקבות הדברים האמורים מודר מירז מהחקירה, והמשך הישיבות ביחס לתיק נערכו בתוך מחלקת המודיעין (עמ' 188 ש' 4-21, עמ' 202 ש' 1-7).
לדברי שזו, באותו ערב הוא עדכן טלפונית את ראשי המדורים אילן יוסף וגדי ברבא שביום 8.11.10 יהיה כנראה "פרוץ" (החקירה הסמויה תהפוך לגלויה) ושיש להיערך עם כלי רכב ועובדים (עמ' 189 ש' 9-19, עמ' 205 ש' 8-9, עמ' 213 ש' 7-13).
ב. עד התביעה יוסי סניור
לדברי סניור, החוקרים רפ"ק ליאור רייס ותנ"צ אפרים ברכה התמקדו בחשיפת ה"מדליף", ביקשו ממנו לא לערב גורמים משטרתיים - דבר שעלול היה להביא למעורבות מח"ש בחקירה - והבטיחו לו שחרור מוקדם מהמעצר וכן ששמו לא ייחשף (עמ' 82 ש' 1 עד עמ' 85 ש' 26).
כן הוסיף, כי החוקר ליאור רייס היה מקורב לאחד מהחשודים בפרשיית קופת חולים לאומית, ולכן אמור היה להימנע בחקירה מלהפנות אליו שאלות בתחום זה, אולם לדבריו שאל גם שאל לגבי חברה הקשורה באופן ישיר לאותו חשוד (עמ' 85 ש' 27 עד עמ' 86 ש' 28).
קיומה של חקירה סמויה
לטענתו, הוא מסר את הדברים כבר בחקירתו במשטרה ולא ידוע לו אם הם מתועדים בהקלטות אם לאו (עמ' 48 ש' 4-21, עמ' 32 ש' 9).
הקשר עם ליאור מירז
בעקבות המלצותיו של עו"ד נאור פנה הנאשם 2 לחברה בהרצליה שטיפלה בהעברת הכספים לחו"ל, וסניור התלווה אליו והצטרף למספר פגישות שנערכו עימם (עמ' 56-57).
לדבריו גם במשרדו התקבלה הודעה ממס הכנסה בגין אי סדרים בסדר גודל של 4 מליון ₪, והוא פעל בנושא זה מול מס הכנסה (עמ' 93 ש' 29 עד עמ' 95 ש' 24).
השוחד
לדבריו, בהזדמנות אחת הגיע הנאשם 2 להתפלל בבוקר והוא ראה אותו עם אדם נוסף אותו הציג הנאשם 2 כליאור. כן ידוע לו שליאור זה הוא קרוב משפחה של אבי שורדי, אולם לאחר שהעיד בבית המשפט בירושלים וראה את ליאור מירז הבין כי זה לא אותו אדם שפגש (עמ' 30 ש' 20-22, עמ' 34 ש' 4-12).
כן אישר סניור בעדותו כי ראה שני אנשים שיצאו עם הנאשם 2 מבית הכנסת. הנאשם 2 אמר לו ששני אנשים הגיעו מרשות המסים, אמרו שהם רוצים 50,000 ₪ והראו לו מסמכים על בכירים ועניינים, שלטענתם הוציאו מהכספת, אבל לדבריו הוא עצמו לא ראה את הניירת (עמ' 33 לפרוטוקול מיום 17.11.14 ש' 9-20) ולא נכח בהעברת כסף לשניים (עמ' 44 ש' 23-24). הוא ייעץ לנאשם 2 לא לשלם כיוון שלא היתה להם סיבה לשלם על דברים שכבר היו ידועים להם, ואינו יודע אם הנאשם 2 שילם בפועל אם לאו (עמ' 135 ש' 20-31).
סניור מסר כי בבוקר המעצר התקשר אליו הנאשם 2 ואמר לו שמירז מחפש אותו בבית אצל אשתו.
סניור נשאל מדוע אמר בחקירתו שהנאשם 2 נתן את הכסף למירז דווקא, ולא עלה בידו להסביר הדברים (עמ' 45 ש' 1-5).
סניור נשאל כיצד ידע לספר אודות עצם התשלום ואודות גובה הסכום ששולם והשיב כי הפרטים נבעו משאלותיהם המנחות של החוקרים (עמ' 138 ש' 1-8).
עוד נשאל סניור מנין ידע לומר שהיתה ישיבה ביאח"ה ביום חמישי ובה הוחלט על מועד הפרוץ, ומסר כי לא זכור לו שידע מידע זה. לפיכך עומת עם הקלטת שיחה שלו עם אפרים ברכה (ז"ל) וליאור רייס, ומסר כי למד על מועד הישיבה מליאור רייס. כשנשאל ביחס לעצם קיום הישיבה התחמק ומסר: " אני לא זוכר. נאמרו כל כך הרבה דברים בחדר, אני לא זוכר" (עמ' 32 ש' 1-5).
סניור עומת עם עדותו במשפטו של ליאור מירז בבית המשפט המחוזי בירושלים, עדות מיום 22.5.14, במסגרתה מסר כי מי שמסר לו על מועד הישיבה היה הנאשם 2, ומסר כי לא זכר שם היטב את הדברים ולא עבר ריענון זיכרון (עמ' 32 ש' 13-19).
סניור נשאל ביחס לתרשים מתוך תיק החקירה אשר בחקירתו במשטרה טען כי ראה, ובו היו מפורטים שמות החשודים והחשדות. גרסתו בעניין זה התפתחה, כאשר בתחילה שלל כלל כי ראה תרשים; בהמשך אמר כי יתכן שראה מסמך אך אינו יודע אם הוא מתיק החקירה; לאחר מכן אמר "ראיתי מסמך בכתב יד. מי כתב את זה, אני לא יודע", ולבסוף כשעומת עם כך שאמר "תרשים" ולא "כתב יד", השיב "מה זה משנה? תרשים לא יכול להיות בכתב יד? אני לא זוכר" (עמ' 38 ש' 27, עמ' 40 ש' 3-4, עמ' 41 ש' 1-3). בחקירתו הנגדית הבהיר כי לא ראה את המסמך שסומן ת/1 (עמ' 92 ש' 18).
סניור עומת עם כך שביום 4.11.10 בשעות 18:27 ו-18:41, זמן קצר לאחר הישיבה ביאח"ה בה נקבע המועד ל"פרוץ", נתקבלו במכשיר הטלפון הנייד שלו שתי שיחות ממספר משטרתי 050-6271263, אך הוא לא ידע להסביר זאת או למי שייך המספר (עמ' 98 ש' 7-15).
מקום שנתגלו סתירות בין גרסתו של העד לפני לבין הגרסה שמסר בחקירותיו במשטרה, קיבלתי את בקשתו של ב"כ המאשימה להגיש את הודעותיו של העד במשטרה (ת/49-ת/55) מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות (ראו החלטתי המנומקת מיום 4.1.15). זה המקום לציין, כי אין המדובר בחקירות באזהרה, או בהודעות עד בכתב, אלא בשיחות מוקלטות – לכאורה לא פורמליות – בין העד לבין חוקריו.
הודעותיו של סניור במשטרה
על אף האמור, במסגרת אותה "שיחה", ולאחר שאמר סניור נחרצות לליאור רייס "רק חברוני רק חברוני בכל הכנות ליאור רק חברוני אתם ישנים בעמידה", החל סניור לספר סיפור אחר, ולפיו "יום ראשון הבטחה הוא יודע שאני מילה שלי זה כמו ברזל ואני לא אומר חברוני...אבל...זה חברוני דרך אגב בכל הכנות" (עמ' 11 ש' 8) (אוקסימורון). החוקר ככל הנראה הבהיר לסניור כי הם לא חוקרים את עניינו של חברוני אלא מתמקדים במי שהדליף את היום הספציפי של הפרוץ ("אבל היום הספציפי תקשיב אנחנו לא..."), ואז חזר סניור ואמר שאודות דברים אלה יספר ביום ראשון. סניור אף הבין דבר מה במעמד זה, שכן מיד לאחר מכן אמר: "יש אצלכם שוטר, מה?".
"ליאור: טוב נראה לגבי יום ראשון בסדר? אמרתי לך, אמרתי לך נשב הבטחתי לך
סניור: יום ראשון אתה מקבל א,ב,ג,ד
ליאור: שוחד אני מקבל של סיבוני?
סניור: אני לא יודע מזה אני לא יודע אני לא יודע אם...יש שוחד אני לא יודע ריבונו של עולם אם הייתי יודע הייתי אומר לך...
(עמ' 22)
...
ליאור: אתה לא רוצה להגיד את מה שאמרתי לך?
סניור: לא
ליאור: אמרתי לך כמו שאתה נותן לי את המילה שלך בסדר יוסי?
סניור: תוציא אותי איתך החוצה".
(עמ' 24)
לגבי זהות ה"מדליף" אמר סניור כי "אם הוא לא פה אז הוא ברשות המסים, ואם הוא לא ברשות המסים אז הוא במס הכנסה" (עמ' 13 ש' 16-17).
סניור מסר כי היה קשר טלפוני בין ה"מדליף" לבין הנאשם 2, וכי ביום המעצר ה"מדליף" חשב שהנאשם 2 נעלם וכי בעקבות כך הוא ייחשף, וביצע שיחות טלפון רבות לנאשם 2, לאשתו של הנאשם 2 ולסניור עצמו (עמ' 46 ש' 6-10, עמ' 47 ש' 34 עד עמ' 48 ש' 18).
כמו כן מסר סניור כי הנאשם 2 שוחח עמו על הנושא במכשיר טלפון מסוג טוקמן ולא בטלפון הרגיל (עמ' 50).
"נחקר: עשרה ימים לפני שנעצרנו, ידענו מה הסיפור, אני לא ידעתי, הוא ידע וביום שהתקיימה הישיבה, יום חמישי או רביעי בלילה, התקיימה הישיבה פה? דבר איתי חופשי, מתי התקיימה הישיבה
חוקר ליאור רייס: יום חמישי
נחקר: יום חמישי, נכון
חוקר, ליאור רייס: כן
נחקר: חמישי החלטתם על יום שני בבוקר, נכון או לא?
חוקר, ליאור רייס: נכון
נחקר: נכון, יום שישי בבוקר ידענו את התאריך, יום אחרי שהתקיימה פה ישיבה.
חוקר, ליאור רייס: ואתה אישית, אתה אישית נפגשת
נחקר: אני הייתי, אני שמעתי
חוקר, ליאור רייס: ומתי ראית, כאילו את החומרים
נחקר: את החומרים ראינו יום שישי, על הבוקר"
(עמ' 12 ש' 13-25).
עוד הוסיף שהם נפגשו פעמיים עם המדליף בנושא הזה אבל לנאשם 2 יש איתו קשר נוסף:
"חוקר, אפרים: מתי, מתי נפגשתם?
...
נחקר: אבי בא לבית כנסת בא ואמר לו, אתה איתי, לחש לו באוזן, בתפילה, צריך אותך דחוף בחוץ.
חוקר, אפרים: בית כנסת איפה?.
חוקר, ליאור רייס: יום שישי?
נחקר: בזה, לא, אני מדבר איתך עשרה ימים קודם.
חוקר, ליאור רייס: או קיי
חוקר, אפרים: איזה בית כנסת?
נחקר: במעלה אדומים...ואמר לו מתנהלת נגדכם חקירה של צח"מ
חוקר, אפרים: הזה שבא לבית כנסת, בחור דתי?
...
נחקר: דתי, כן
חוקר, ליאור רייס: כיפה
נחקר: כן,,,מתנהלת נגדכם חקירה של...אולי רק כיפה בתפילות, לא יודע, חקירה של צח"מ, אבי אמר לו, מה יש מידע משהו על מה זה, אמר לו, אני יצלם מה שאני יכול לצלם ואני אביא לך לראות, אבל זה יעלה כסף, אבי אמר לו זה חמור אומר לו לדעתי מאוד אמר לו בסדר.
חוקר, אפרים: אתה נכחת בשיחה הזאת, אתה היית בבית כנסת? אהה?
חוקר, ליאור רייס: למה אתה מתפלל עם אבי?
נחקר: לפעמים אני הולך אליו, כן, לשיעורי תורה
...
חוקר, אפרים: רגע, אתם ידעתם לפני זה שהוא הגיע או שזה סתם במקרה
נחקר: לא לא לא, במקרה...במקרה לחלוטין.
...
נחקר: כן זהו, אז הוא צילם את התיק, בא עוד מישהו איתו שאני לא יודע מי הוא
חוקר, ליאור רייס: מה זאת אומרת?
נחקר: לדעתי גם מרשות המיסים, אני לא יודע מי הוא, חד משמעית, הנה אני אומר לך, לא יודע מי הוא, לא ראיתי אותו אף פעם, בא איתו עוד מישהו, פתחו את הקלסר, הוא אמר, אני הצלחתי להוציא את הקלסר מהכספת, אלה היו המילים.
חוקר, ליאור רייס: שזה מתי קורה?
נחקר: זה קרה ביום חמישי, אם אני לא טועה, חמישי, חמישי, חמישי.
חוקר, ליאור רייס: האחרון?
נחקר: כן, או רביעי, רביעי
חוקר, אפרים: לא האחרון
חוקר, ליאור רייס: כאילו לפני, לפני המעצרים
חוקר, אפרים: רביעי?
נחקר: משהו כזה, פתח ראה, הכול כולל הכול, צילם הראה לו.
חוקר, אפרים: גם פה לא נכחת?
נחקר: נכחתי, ראיתי
חוקר: גם בבית כנסת?
נחקר: בבית כנסת...(מילה לא ברורה)
חוקר, ליאור רייס: הפגישה הראשונה, אנחנו יודעים בבית כנסת, נכון
חוקר, אפרים: זה קרה בערך עשרה ימים לפני המעצר
נחקר: שותק
חוקר, ליאור רייס: זה ראשונה, פגישה שנייה זה ביום רביעי
חוקר, אפרים: או חמישי, הוא אומר
נחקר: רביעי.
חוקר, ליאור רייס: רביעי, יום לפני אותה ישיבה שהתקיימה פה
חוקר, אפרים: בבוקר או בלילה?
נחקר: בבוקר.
חוקר, אפרים: והפגישה הראשונה, זה גם בלילה, בבוקר
נחקר: בבוקר...והוא אמר לו זה יעלה לך כסף.
חוקר, ליאור רייס: באותה פגישה שהוא הביא את הקלסר?
נחקר: כן....ואחרי זה הביאו את הקלסר, הוא ראה את מה שראה
חוקר, אפרים: מתי אחרי זה הוא הביא את הקלסר, בפגישה השנייה
חוקר, ליאור רייס: באותו יום
נחקר: באותו יום...לא הרבה זמן, כנראה שכבר הקלסר היה מצולם...הוא אמר לו...בגלל שיודעים שאני מכיר אותך, מדרו אותי מהחקירה, אתה מבין, הוא לקח את הכסף, הוא אמר לו אם יהיו התפתחויות, אני אודיע לך.
...
חוקר, אפרים : מי נתן את הכסף, אתה או אבי?
נחקר: אני לא נתתי, אין לי כסף...הוא ראה את הקלסר, אבי, אתה שומע, אני עמדתי בצד, כי הם לא הסכימו שאני אתקרב, אמרתי לו מה יש בקלסר, אמר לי א,ב,ג,ד לא היה רשום בכיר בקופת חולים מאוחדת, היה רשום בכירים, נכון או לא. ..בכירים היה רשום, ככה נאמר לי...מתי נערכה פה הפגישה...בלילה שנערכה הפגישה של הצח"מ, למחרת לפנות בוקר ידענו מתי יהיה המעצר.
חוקר, ליאור רייס: איך ידעתם?
נחקר: ממנו
חוקר, ליאור רייס: מה זה לפנות בוקר
נחקר: בתפילות של הבוקר...ידעתי מאבי."
(עמ' 14-17).
לדברי סניור, הנאשם 2 מסר לו שהם עובדים במס הכנסה חקירות ירושלים, וכשנשאל לשמו של העובד השיב ליאור, שמתגורר במעלה אדומים, אינו יודע את שם המשפחה שלו, הנאשם 2 מסר לו שליאור הוא גיסו של חבר טוב שלו בשם 'אבי שורדי', וכי אותו אבי שורדי כעס על ליאור שלקח ממנו כסף, וליאור הצטדק ואמר שזה לא רק הוא בסיפור (עמ' 22 ש' 10-15).
את העובד השני תאר סניור שחרחר שחום גובה ממוצע (עמ' 18 ש' 16 עד עמ' 19 ש' 23).
סניור הבהיר כי ראה את ליאור פעם אחת, שכן בפגישה בה הביא את הקלסר אמר לו הנאשם 2 ללכת ושלא יראו אותו. לאחר המפגש, הנאשם 2 דיווח לו שהם אמרו לו בכירים ועניינים, ושזה עלה וזה צילם וההוא הוציא מהכספת ושהם רוצים 50,000 ₪, וסניור אמר לו: "תשלם מה אני אגיד לך" (עמ' 20 ש' 14-22). אחרי שהתייעץ איתו הלך הנאשם 2 לביתו, שנמצא מול בית הכנסת, מעבר לכביש, הביא את הכסף לבית הכנסת ומסר אותו לליאור (עמ' 34 ש' 6 עד עמ' 35 ש' 9).
בתום חקירתו מסר סניור כי לנאשם 2 יש שותף שמקבל 50 אחוז ממנו, והוא מתוך המערכת אולם סרב למסור את שמו (עמ' 38).
ביחס לנאשם 2:
ביחס למירז ולנאשם 1:
תימוכין לגרסתו המפלילה של סניור
מחקרי תקשורת
בנוסף עולה ממחקרי התקשורת (נ/30) כי ישנה תקשורת (במסרון) בין ליאור מירז לעו"ד נאור ביום 7.11.10.
יחד עם זאת, אין אינדיקציה לשיחות ממכשיר הטלפון של מירז לסימה כהן, אשתו של הנאשם 2, או לסניור. בדבריו למדובב מסר ליאור שבחיפוש במשרדו נתפס מכשיר טלפון נייד מסוג "טוקמן", שאי אפשר להוציא לו פלט, עמו ביצע פעמיים ביום שיחות לעו"ד של הנאשם 2 מאז שזה נעצר, אולם אין אינדיקציה לכך בחומר החקירה שהוגש לעיוני.
פרטים מוכמנים
פגמים שנפלו בגרסתו המפלילה של סניור
פגמים דיוניים
כמו כן, ביום שבו נקב סניור בשם ליאור ממס הכנסה (15.11.10) התקשר תנ"צ אפרים ברכה לג'וני פיטוסי מחקירות מע"מ דווקא, שאל אותו לשמו של החוקר שמודר על ידו וזימנו לחקירה (נ/16).
היעדר תיעוד
הדברים אף הוצגו לחוקר ליאור רייס (להלן: "ליאור") בעדותו והוא מסר כי "יכול להיות שדיברתי איתו ואמרתי לו תשמע אולי היה מדליף מרשות המיסים" (פרוטוקול מיום 22.1.15 עמ' 148 ש' 1).
בהקשר זה הפנה ב"כ הנאשם 1 לכך שהשיחה שלא נענתה מליאור מירז לנאשם 2 (בה לכאורה שאל "למה סיבוני נעלם? למה הוא עושה לי את זה?") נערכה בשעה 06:53 (ת/18+ת/26), בעוד שבפועל החוקרים המתינו לנאשם 2 מחוץ לביתו עד השעה 09:00, ורק אז הבינו שהוא אינו בבית (כלומר עד אז ליאור מירז לא יכול היה לדעת שהוא נעלם ולשאול "למה הוא עושה לי את זה"). כמו כן לא היו שיחות מליאור מירז לאשת הנאשם 2, ולא היו שיחות בין הנאשם 2 לאשתו.
"סניור: ...זה היה, אם אני לא טועה, יום שלישי בבוקר כשהם הביאו את הקלסר.
ברכה: שלישי או רביעי? אמרת יום רביעי
סניור: שלישי, שלישי
ברכה: אמרת רביעי בהתחלה
סניור: כן. אמרתי לך שמתבלבלים לי הימים, אבל שלישי, אם אני לא טועה יום שלישי בבוקר.
ברכה: שלישי?
סניור: כן. או שלישי או רביעי. אתה רואה, אתה עוד פעם משבש אותי."
(ת/53א עמ' 73)
היעדר חקירה באזהרה
הדחה בחקירה
"סניור: יום ראשון אתה מקבל א,ב,ג,ד
ליאור: שוחד אני מקבל של סיבוני?
סניור: אני לא יודע מזה אני לא יודע אני לא יודע אם...יש שוחד אני לא יודע ריבונו של עולם אם הייתי יודע הייתי אומר לך. אני רוצה ללכת הביתה לא זה מעניין אותי היום ולא זה מעניין אותי היום. מעניין אותי הילדה שלי מעניין אותי המשפחה שלי..."
(ת/50א עמ' 22 ש' 20-26)
...
"ליאור: אתה לא רוצה להגיד את מה שאמרתי לך?
סניור: לא
ליאור: אמרתי לך כמו שאתה נותן לי את המילה שלך בסדר יוסי?
סניור: תוציא אותי איתך החוצה".
(ת/50א עמ' 24 ש' 12)
בחקירה ת/52א אמר ליאור לסניור:
ליאור: מה עם הבן אדם? מה עם הבן אדם שלי שאני רוצה?
סניור: לא, תן לי ללכת הביתה, ועכשיו יהיה יום ראשון גם ליאור..."
(עמ' 3)
כמו כן התנהל בהמשך דיון אודות מעורבות מח"ש בחקירה:
"אפרים: תשמע, מח"ש אנחנו, מה שחשוב לנו כרגע...
סניור: שמח"ש מחוץ לתמונה...
אפרים: לא לא לא...
ליאור: תגיד אם היא מחוץ לתמונה
סניור משפט לא ברור
חוקר: איזה אני...
ליאור: אח שלי, תקשיב, אני מוכן לשים מה שאתה רוצה...
סניור: אני מוכן שתעצור אותי
ליאור: אפי, מה שאתה רוצה אני שם, אין מצב שמח"ש בתמונה, אחי, בוא רק, עזוב...
סניור: אל תהיה כל כך בטוח (מילה לא ברורה)". (עמ' 49 ש' 7-18).
פיתוי והשאה
וכן בהמשך:
"סניור: יום ראשון אני יגיד הבטחתי הבטחתי מילה שלי יום ראשון
ליאור: עכשיו
סניור: לא, יום ראשון ליאור
חוקר: אל תבוא ותגיד חברוני
סניור: אני גבר? לא אומר חברוני. אני גבר ליאור יום ראשון אני משוחרר
...
ליאור: יוסי על זה לא נאריך לך מעצר, על זה...
סניור: לא לא לא יום ראשון אני בבית אתה איתי? אני לפני שאני הולך אתה שומע לפני שאני הולך אני נכנס איתך לחדר ואני אומר לך הבטחתי ליאור...".
(ת/49א עמ' 10 ש' 4-17).
וכן בהמשך:
ליאור: אם אני נותן לך מילה...לא לא תקשיב לי טוב שעל העניין הזה, זאת אומרת אם צריכים אותך לחקירה אתה יודע שאני לא בתיק אתה יודע אבל יש לי מילה..תקשיב לי טוב עכשיו אם אני אומר לך שעל העניין הזה ונותן לך את המילה שלי, זה לא יוזכר בשום מקום ביום ראשון בשום מקום".
(עמ' 11 ש' 29 עד עמ' 12 ש' 2).
בחקירתו ת/52א בכה סניור ותנ"צ אפרים ברכה הצטרף לחוקר ליאור רייס. החוקרים ביקשו ממנו לדבר והוא ביקש להשתחרר.
סניור: תשחרר אותי, ליא..אפרים, הנה ליאור פה, תשחרר אותי תקבל שם, על מגש תקבל אותו, מה אתה רוצה?
אפרים: מה זה? אבל מה זה? מאיפה? (מילה לא ברורה) מהמשטרה או (מילה לא ברורה)?
סניור: לא מעניין, זה לא מעניין
אפרים: לא...
סניור: מה איכפת לך?
אפרים: ועוד איך, ועוד איך
(עמ' 7 ש' 35 עד עמ' 8 ש' 2)
סניור הבהיר שאחרי שישוחרר הוא יוביל את החוקרים בחקירה "לאן שאתה רוצה" (עמ' 18 ש' 24), ובחקירתו הבאה (ת/53א) אמר לחוקרים ליאור רייס ואפרים ברכה שהוא רוצה את עזרתם עם רשות המסים, וליאור מסר לו "נסגור איתם, אני לא רוצה שאף אחד יידע" (עמ' 6 ש' 2). סניור ביקש מליאור הבטחה, וליאור השיב לו "מה אתה חושב משחקים בקקות" (עמ' 6 ש' 15).
ליאור רייס הגיע להסכמה עם סניור שבת זוגו לא תזומן לחקירה, הדבר לא קיבל ביטוי במזכר מסודר בחומר החקירה אלא נחשף במסגרת אמירה בחקירה ת/53א (עמ' 27 ש' 21-22).
לאחר שסיכמו החוקרים עם סניור על שחרורו, הבהירו לו החוקרים שהוא אינו יכול לשוחח על הנושא עם עורך דינו. החוקרים רייס וברכה יעצו לו כיצד לדבר עם עורך דינו על מנת לא לחשוף את ההתנהלות ביניהם ואפרים ברכה אף אמר לו מפורשות "אל תגיד לניר שאתה מדבר איתי" (ת/54א עמ' 74-77).
מחדלי חקירה
החוקרים נמנעו מלחקור את חברוני על אף שסניור מסר בהודעתו כי הלה עדכן אותם באופן שוטף החל מחמישה חודשים קודם לכן בדבר הקמת הצח"מ (ת/49א עמ' 1-2, עמ' 7).
החוקרים נמנעו מלחקור את עו"ד רם נאור וכן נמנעו מלחקור בכיוון החקירה אליו רימז סניור אשר היה בו, כדבריו, כדי לערב את מח"ש בחקירה.
פגמים מהותיים
מכל מקום, פלטי התקשורת מראים שהנאשם 1 היה במעלה אדומים ביום 2.11.10 בין השעות 9 ל-10 בבוקר ולא בשש בבוקר כנטען.
בנסיבות אלה, ומאחר ולטענת סניור עצמו, נמסרו לו דברים נוספים ע"י החוקרים מחוץ לחדרי החקירות, טען ב"כ הנאשם 1 כי אין לראות בפרטים האמורים משום "פרטים מוכמנים", היכולים לחזק את הודעתו המפלילה של סניור, וכי ממילא אין בדברים כל פרט הקושר את הנאשם 1 למעשים האמורים.
רייס שלל נקיטת איומים כלשהם כלפי יוסי סניור בכדי לקבל ממנו גרסה (עמ' 434 ש' 11-22).
רייס עומת ע"י ב"כ הנאשם 1 עם העובדה שמעורבים רבים בפרשיית קופ"ח מאוחדת, שהחשדות בגינה פורסמו בתקשורת עובר לפרוץ, נמצאו בביתם במועד הפרוץ, ובהם יהודה אליאש, יגאל נחומי, עופר מאירי, ומסר שאינו זוכר מי לא היה בבית למעט סיבוני. כן עומת עם כך שסניור מסר שישנו שוטר מעורב, שהוא היה מעודכן דרך חברוני, שאפרים ברכה לא רצה לערב את מח"ש ולא שיעלה שם של שוטר שהיה מעורב בהדלפה, ושהם "ישנים בעמידה", ומסר שלא היתה כל סיבה לחשוד בשוטר וכי סניור מסר בסופו של יום מי המדליף והוא אינו שוטר. כמו כן עומת רייס ארוכות עם כך ששמו של ליאור מירז עלה מראש כמי שיכול להיות מעורב בשיבוש לאור קרבתו לסיבוני, וכי החקירה היתה מכוונת מראש, אך הוא שלל את הדברים.
רייס עומת עם סתירות בין תיאור יוסי סניור את החשודים לבין מראה הנאשמים, וכן נשאל מדוע לא נערך מסדר זיהוי עם סניור, ולא עלה בידו להשיב (פרוטוקול מיום 22.1.15 עמ' 165ש' 3-25, עמ' 170 ש' 13 עד 171 ש' 29, עמ' 172 ש' 4-17).
ג. עד התביעה ליאור מירז
הקשר עם הנאשם 1
הקשר עם הנאשם 2
המידור מהחקירה
הכרזה על העד כ'עוין'
בנסיבות אלה ביקש ב"כ המאשימה להגיש את אמרותיו של מירז בחקירותיו מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות, ואת עדותו במסגרת משפט הזוטא בעניינו. ב"כ הנאשמים הסכימו להגשה בכפוף להעדת גובי האמרות והמדובבים אולם ב"כ המאשימה טען כי אין בכוונתו לזמן את המדובבים - המופיעים ברשימת עדי התביעה - לעדות, משום שלעמדתו עצם מתן האמרה הוכח במשפט בעדות לירון גבעול, מפעיל ההקלטה בתא המדובבים (עמ' 241 ש' 1-31). האמרות התקבלו על ידי וסומנו תוך שהוחלט כי הטיעונים בנוגע לקבילותן ומשקלן יהיו בסיכומים.
מירז עומת עם כך שבדיון בהארכת מעצרו בבית המשפט ביום 23.11.10 לא הועלו טענות בנוגע להתנהלות המדובבים בתא כלפיו, והשיב שאינו זוכר. כשנשאל האם מסר על הדברים לעורכת דינו, הנאשמת 3, מסר שהדברים מצויים תחת חיסיון וכי אינו זוכר את הדיון הזה (פרוטוקול מיום 26.3.15 עמ' 409 ש' 7 עד עמ' 410 ש' 10). פרוטוקול הדיון הוגש וסומן ת/92.
מירז נשאל כיצד ידע למסור על הקשר העסקי בין הנאשם 2 לסניור, קשר שנערכה חקירה אודותיו ועתיד להיות מוגש בעניינו כתב אישום, ומסר שאינו זוכר אבל ככל הנראה קרא על הדברים באינטרנט ובעיתון (עמ' 413 ש' 13 עד עמ' 414 ש' 11).
מירז עומת עם כך שידע את הדברים כיוון שעיין בתיקי החקירה, והשיב כי המציא את הדברים (עמ' 422 ש' 1-25).
מירז נשאל מדוע בנסיבות בהן חש שעליו להמציא סיפור כדי להתחמק מהמדובב שאיים עליו עירב את חברו אילן, הנאשם 1, והשיב כי אינו זוכר (עמ' 415 ש' 9-11). כן נשאל כיצד לא סיפר על דברים אלה לאשתו כשפגש בה במעצר והשיב שאינו זוכר (עמ' 420 ש' 26-31, עמ' 421 ש' 1-3).
עוד נשאל על העימות במהלך החקירה עם המדובב, במסגרתו נוכח שהוא שוטר, אך לא העלה בפניו את כל טענותיו בדבר המצאת סיפורים עקב איומים. בתגובה מסר כי אינו זוכר כלל שנפגש עם המדובב (עמ' 430 ש' 1-25).
כשנשאל לגבי גרסת הפנצ'רים וטענתו שהנאשם 1 הגיע לסייע לו עם גלגל רזרבי, חזר על כך שאינו יודע וטען "מחקתי את הכל" (עמ' 431 ש' 1-9), והוסיף ואמר: "בוא, אני אחסוך לך את כל השאלות. אני לא נותן חומרים, אני לא יודע, אני לא זוכר כלום. אני לא רוצה לזכור מזה כלום. אני עברתי התעללות קשה, עזבו אותי בשקט, תניחו לי בשקט, תודה רבה" (עמ' 431 ש' 16-18).
טענות אודות החקירה
בחקירתו הנגדית אישר ליאור כי הוא מקבל טיפול פסיכיאטרי תרופתי עקב חרדות, וטען כי במהלך חקירתו הוא המציא שקרים ביחס להיותו עצור בגין עבירות סמים, עד שהסוהרים הגיעו במכוון ואמרו בקול רם שהוא עצור מע"מ. כמו כן הוא הבחין בעצור ששכב על הרצפה, צעק לעזרת הסוהרים וחש שיש חשש לחייו.
לאחר מכן נכנס לתא עצור שמראהו מרתיע (רחב מימדים ובעל קעקועים רבים) והחל להתנהל בתא באלימות, בעט בחפצים וצעק, והוא נכנס להתקף פסיכוטי, החל לרעוד וחש ש"נגמרים לו החיים" (עמ' 445 ש' 1-32). המדובב הקרוי "חיים" התחיל להכות בקיר במכות אגרוף ולצעוק שמירז סמוי ו"שטינקר", שבגללו האריכו לו מעצר, ומירז התחיל להמציא סיפורים כיוון שחש שעליו להינצל (עמ' 446 עד עמ' 448, עמ' 453 ש' 7-9).
ליאור מירז עומת עם כך שנפגש עם אשתו ביאח"ה ולא אמר לה שהוא ממציא דברים למדובבים כי הוא חושש שיהרגו אותו, והשיב שהוא אינו זוכר כלל שנפגש עם אשתו ביאח"ה (עמ' 464 ש' 13 עד עמ' 465 ש' 20).
טענות ביחס לגרסת השוחד
הודעותיו של ליאור מירז
ביחס לשיחות הטלפון לנאשם 2 בבוקר הפרוץ הסביר ליאור כי רצה שהנאשם 2 יצטרף אליו לתפילה.
ביחס לגרסת סניור מסר ליאור שאינו מכיר אותו כלל.
יודגש, כי דבר מהדברים האמורים לא בא לידי ביטוי בהודעת החשוד הכתובה (ת/74), בה בחרו חוקרי יאח"ה לרשום את התשובה "בעצת עורכת הדין שלי אני שומר על זכות השתיקה ומצהיר שלא לקחתי ולא קיבלתי שוחד".
מדובר בהתנהגות חמורה, אשר לה השלכה על הארכות מעצר של חשוד, ואתייחס לכך בהמשך.
דבריו של ליאור למדובב אריאל, כפי שיפורטו להלן, הם ראיה משמעותית בתיק והיוו בסיס להגשת כתבי אישום כנגד ליאור מירז וכנגד הנאשמים 1 ו-2. ליאור במשפטו טען טענת זוטא ביחס לקבילות הדברים שמסר למדובב אריאל, בשל הלחצים שלטענתו הופעלו עליו על ידי המדובבים, ובשים לב למצבו הנפשי (כך, לטענתו, הוא נתקף "התקף פסיכוטי"). אף בעדותו לפני טען ליאור כי הוא מקבל טיפול נפשי תרופתי עקב חרדות, וכי במהלך פעולת החקירה חשש לחייו, נכנס להתקף פסיכוטי, החל לרעוד, ועל כן המציא סיפור על מנת להינצל (פרוטוקול מיום 26.3.15 עמ' 372 עד עמ' 373 ש' 29, עמ' 445-448, עמ' 453 ש' 7-9).
בנסיבות אלה, אף שאיני נדרשת לקיום 'משפט זוטא' בעניינו, והודעתו קבילה, הרי שעליי לקבוע ממצאי מהימנות ביחס להודעה. על כן, ובשל חשיבותם של הדברים, אבחן להלן את השתלשלות האירועים בתא המעצר כהווייתם:
האיומים והאווירה בתא המעצר
"...
גיא: מה אמרת עליי?
חיים: יש פה מלשין יש פה. יש פה סמוי.
גיא: מה הוא אמר עליי?
חיים: איך שנכנסת הוא דפק לי ככה עליך שקט שקט. ושהלכת לשירותים הוא אמר עליך שאתה שוטר ודפק לי ככה. ותגיד שלא עכשיו, אתה עם כיפה, וואלה אתה שקרן, אתה סמוי.
גיא: מה אתה אומר לי שאתה שתים עשרה יום פה?
חיים: זה מאניאק זה
ליאור: לא סמוי
חיים: שוטר
גיא: על מי אתה בא לעשות פה אוונטות תגיד לי
ליאור: אני לא עושה אוונטות
חיים: דפקת להם, 12 יום דפקת להם. מיום רביעי. אתה סמוי אתה.
ליאור: פחדתי ממדובב
חיים: איזה פחדתי ממדובב, סיפרתי לך את כל החיים שלי אתה לא מתבייש?
ליאור: אני סיפרתי לך את כל החיים שלי.
חיים: אמרת מאה אלף כדור, סמים. תתבייש לך. אז תגיד לי לא רוצה לדבר אל תוציא ממני דברים.
ליאור: אני לא הוצאתי ממך שום דבר
חיים: וואלה אתה יודע עליי הכל ונראה לי עכשיו אני פה תפור בגללך, אתה מאניאק ואתה סמוי אתה.
ליאור: אני לא סמוי.
חיים: ועשיתי לך פה כבוד, וואלה תתבייש לך תאמין לי. אם אתה לא אבא שלי, אני מזמן עכשיו לא נותן לך שפיץ.
גיא: למה מה הוא אמר לך הבחור פה?
חיים: אמר לי שהוא בכלל נעצר בשדה על מאה אלף כדור, על אסקטות, וסיפרתי לו הכל עליי, אתה מבין. זה סמוי זה.
ליאור: אני עצור
גיא: תהיה בשקט רגע
חיים: הוא אומר שהוא חולה, יש לו כדורים בכיס של הג'ינס, זה שקרן זה, זה סמוי.
גיא: על מה אתה עצור?
ליאור: קבלת שוחד. אם קראת עיתון היום זה מופיע בעיתון....אני לא עשיתי כלום חיים
(עמ' 5 ש' 3-36).
...
חיים: שאלת אותי שאלות ועניתי לך וסיפרתי לך הכל. אתה סמוי, אם ישאירו אותך פה, יהיה פה לא טוב.
(עמ' 6 ש' 12-13)
...
גיא: אתה יודע מי אני?
ליאור: אני לא יודע אני מבקש ממך...
גיא: אתה יודע מי אני?
ליאור: אני מבקש ממך סליחה אם אני פגעתי בך, אני לא עשיתי את זה בכוונה. אני בן זונה אם דיברתי. יש לי שלוש בנות.
(עמ' 6 ש' 24-28)
...
ליאור: אני עובד מע"מ, יש את הפרשייה של קופת חולים מאוחדת שהיה שוחד. רשות המיסים ומע"מ ביחד עשו חקירה. תפסו אותי. עם שוחד. קבלת שוחד. צילמו אותי מקבל שוחד...כל העצורים של קופת חולים מאוחדת כולם ברחו. בגלל המידע שאני הדלפתי...אחד ברח לקברי צדיקים. הם דוסים כולם אנשים דתיים.
...
גיא: איפה האנשים
...
ליאור: הם באו למחרת. עבר עשרה ימים, מתוכם אחד נשבר, נהייה עד מדינה והלשין עליי. באו. הם היו במעקב של הסמויה. בשם אלוהים. תאמין לי.
(עמ' 7 ש' 5-20)
...
חיים: אני יודע, זה שוטר, מה זה לא יודע. זה שוטר. אבא של השוטר. צא מפה למה יהיה פה משהו לא טוב. קרא לו שיעיף אותך למה אני אומר לך, או אתה או אני, יהיה פה משהו לא טוב. קרא לשוטר ליאור. קרא לשוטר ליאור, אני לא יודע מה אני עושה עכשיו. שוטר. בוא קח את הסמוי בוא...
סוהר: מי צועק
חיים: פה אחי צועק, או שהוא יוצא או שיהיה פה בלגן למה אני אומר לך יהיה פה סכנה, תוציא אותו, תוציא את השוטר"
(עמ' 7 ש' 35 עד עמ' 8 ש' 8)
בהמשך גיא שאל את ליאור מה הוא עשה, וליאור אמר שמאשימים אותו שהוא קיבל שוחד, שהראו לו תמונות שצילמו אותו עם אדם עצור בבית כנסת, הוא לא מכיר אותו ולא יודע מה הוא עשה, וביקש שיקחו אותו לפוליגרף. עוד אמר שהראו לו תמונות של בנאדם שהוא לא מכיר. בזמן הזה חיים המשיך לומר שהוא סמוי וביקש מהסוהרים להוציא אותו מהתא, וליאור המשיך ואמר לחיים שהוא בנאדם טוב ועזר לו, שהוא בפעם הראשונה במעצר. סוהר שהגיע למקום אמר לחיים שיותר מאוחר ייקחו אותו ובינתיים ביקש ממנו לשבת בשקט. חיים אמר לסוהר שייקחו את ליאור מחוץ לתא ושאל את ליאור למה הוא לא רוצה לעבור תא. בסופו של דבר הסוהר הוציא את ליאור והכניסו לתא עם אריאל.
השוחד
מירז שוחח עם אריאל והסביר לו על ההתנהלות של קופ"ח מאוחדת בגיוס חברים חדשים, ועל הקשר לנאשם 2. מסר שהכניסו את רשות המסים לחקור את החשד לחשבוניות פיקטיביות, "עכשיו ביום שראיתי את זה, צילמתי את התיק בעיניים, הלכתי אמרתי לבוס, אני מכיר את האנשים תוציא אותי מהסיפור הזה" (עמ' 21 ש' 24-25). הבוס שלו אמר לו שלא יצא לחופש אלא שלא ידווחו לו על התיק. "סניור אומר שהוא נתן לי שוחד, על זה שגיליתי להם על החקירה...הראו לי תמונה שלו, אמרתי אני מוכן ללכת לפוליגרף". כמו כן ציין שידוע לו ששרפו את המשרדים של סניור יום לפני המעצר כדי שלא יוכלו להכנס למחשבים (עמ' 24 ש' 19-27). על סיבוני הוא אמר כך: "בן אדם יש לו וילה מפוארת. יש לו בית מרחץ בתוך הבית. חמאם... שני ג'יפים חדשים". כן מסר שבחיפוש במשרדו תפסו מכשיר טלפון נייד מסוג "טוקמן", שאי אפשר להוציא לו פלט, אשר ביצע איתו שיחות לעו"ד של סיבוני, כל יום 2 שיחות, מאז שסיבוני נעצר (עמ' 23 ש' 14 עד עמ' 24 ש' 7). ליאור סיפר שמצאו עליו 8,000 ₪ במזומן, וכשנשאל על ידי אריאל מאיפה הכסף השיב: "הוא לא נתן לי את הכסף, דרך מתווך" (עמ' 25 ש' 4).
"... אריאל: מי הביא לך
ליאור: סיבוני
אריאל: סיבוני את הכסף?
ליאור: לא אישית.
אריאל: דרך
ליאור: אני יצאתי
אריאל: הוא ממי קיבל את הכסף
ליאור: הוא הלך לכספת של הבית שלו. איך אני יודע. חבר שלי אמר לי. אני הלכתי. ישבנו בחצר של הבית שלו. זה וילה...יצאתי. הלכתי נעלתי (צ"ל הנעתי) את האוטו. חבר שלי ישב בגינה אומר שמעתי כספת תיק תיק תיק, ואז הוציא כסף ונתן לו...הוא אומר 30 אלף...
אריאל: סבבה. הכנסת משהו לבנק?
ליאור: כלום"
...
"אריאל: מה עשית עם הכסף
ליאור: קניתי נעלי אדידס 700 ₪....מכולת, דלק לאוטו, שילמתי לבית ספר של הילדה 900 שקל, כל שנייה הולך לאכול, מזמין את החברים שלי. מוציא שטר...אני ידוע בתור בן אדם בעבודה שמזמין תמיד לאכול".
ביחס לנאשם 2 מסר ליאור שהם אף פעם לא דיברו על כסף, ושהוא (ליאור) פנה לנאשם 2 (עמ' 40 ש' 22-24). ליאור דיבר על החוקרים ביאח"ה ונשאל על ידי אריאל מה לדעתו יש לחוקרים עליו. בתשובה אמר ליאור "שאני הלכתי הזהרתי מראש. לא אותו, את העד מדינה. אני לא הזהרתי את העד מדינה. הזהרתי את סיבוני, סיבוני הלך להזהיר אותו, כנראה אמר לו , ליאור" (עמ' 47 ש' 13-14). ליאור הבהיר למדובב כי לא ידע מתי המבצע הולך להיות, וכי גם הנאשם 1 לא היה מעודכן בפרטי החקירה (עמ' 45 ש' 8, עמ' 49 ש' 8-9).
ביחס לכסף אמר שהנאשם 2 שילם לחבר שלו, ושהוא לא ביקש כסף מהנאשם 2 כי הוא כמו אח בשבילו. הוא אמר לנאשם 2 שישבור את הראש כמה כסף שחבר שלו רוצה שיתן לו, אמר שלום יצא מהבית, הניע את האוטו, ולאחר מכן חבר שלו נתן לו 15 (עמ' 49 ש' 26-38). אריאל שאל את ליאור למה הביא את החבר, וליאור השיב: "שיהיה איתי...כי לא רציתי אני לאכול כסף מסיבוני" (עמ' 52 ש' 3-6). כן מסר ששמו של החבר "אילן" (עמ' 52 ש' 12), ושמה-15 נשאר לו 8,000 ₪ (עמ' 53 ש' 15-17).
השיבוש ומעורבות הנאשמת 3
אריאל שאל את ליאור מיהו אותו המתווך וליאור השיב: "הוא עובד איתי בעבודה. הוא נחקר היום...הוא אחד הבוסים" (עמ' 25 ש' 10-12).
ליאור: עורכת הדין שלי אמרה לי היום שחקרו אותו אתמול...עשו פגישה משולשת וצילמו את הפגישה המשולשת.
אריאל: יש תמונות, ראית?
ליאור: כן. אז, לי ולו יש את אותו אוטו. ביואיק. אז הוא אמר שהתקשרתי שיש לי שני פנצ'רים בגלגל.
אריאל: גלגל ספייר שלך
ליאור: כן. הוא אמר את זה שיחק אותה יפה.
...
מה שמטריד אותי זה השיחות טלפון מהטוקמן לעורך דין.
...
בהמשך אמר:
ליאור: השליח נחקר אתמול...עובד איתנו בתור בוס. לא גדול. בוס בינוני...זה הולך צוותים צוותים.
אריאל: ראש צוות כזה?
ליאור: יפה. בדיוק.
...
ליאור: אז הנה אתמול הוא היה בחקירה, אז היום העורכת דין לוחשת לי באוזן, שחקרו אותו. הוא התקשר אליה סיפר לה על החקירה...והראו לו תמונה של הפגישה הזאת בחצר בבית, שישבנו שלושתנו. אני הלכתי. ואז אמרו לו למה באת אז הוא אמר שמעו יש לנו ביואיקים שנינו.
אריאל: יש תמונה של שלושתכם יחד?
ליאור: כן
אריאל: אתה בבעיה. מה אתה עושה בחצר אם יש לך פנצ'ר, בוא תענה לי
ליאור: באנו לשתות קפה אצלו
אריאל: באת לשתות קפה עם שתי פנצ'רים?
ליאור: אחרי שהחלפנו את הגלגלים...זה היה מול הבית שלו, הבית שלו פתוח, דפקתי ראיתי אותו, התיישבנו בחצר, באמת יש, גם שתינו קפה.
...
אריאל: אז אולי סניור הזה כבר פתח, נכון?
ליאור: כן, פתח
אריאל: מאה אחוז פתח
ליאור: כן. העורכת דין אמרה לי
אריאל: פתח הכל?
ליאור: אמרה לי, כן.
(עמ' 37 ש' 5-10)
ליאור: אבל הוא אמר דברים לא נכונים. יענו אתה מבין, אמר דברים, והוא הוסיף מלח פלפל...הוא (החוקר) אמר לי סניור אמר שנפגשת איתו הבאת לו קלסר. אני אומר לו בקבר אבא שלי, קח אותי עכשיו לפוליגרף, אם אני מכיר את הבן אדם הזה.
אריאל: והבחור הזה שהביא לך כסף?
ליאור: נחקר היום אמר שפנצ'ר.
אריאל: עשר, מעולה. מי זה
ליאור: מהעבודה שלי.
אריאל: יפה. מה. מה הוא אומר
ליאור: לא נעצר. בא אתמול לדיון מעצר, הביא לי בגדים, הביא לי זה. לא יכולתי לדבר איתו. הוא התקשר לעורכת דין שלי וסיפר לה מה אמרו בחקירה.
אריאל: בטח הוא מפחד על התחת שלו
ליאור: כן
(עמ' 37 ש' 17-27)
בהמשך אמר ליאור לאריאל כי עבר עם החבר הזה הרבה דברים בחיים, שהם סיכמו שאם הם נעצרים שומרים על זכות השתיקה ומבקשים את אותו עו"ד (עמ' 39 ש' 1-3, 17-22, 26-35).
"אריאל: מה אמרו לו בדיוק בחקירה, אתה יודע מלה במלה?
ליאור: לא, היא לחשה לי באוזן העורכת דין שלי"
(עמ' 40 ש' 9-10).
ליאור מסר, כי אמר לחוקרים שזה כסף שחבר הלווה לו, הוא אמר לעורכת הדין שתתקשר לחבר ותעדכן אותו והוא כבר עודכן ויבוא לחקירה וימסור עדות שהלווה לו את הסכום האמור (עמ' 58 ש' 6-20).
כן מסר שעורכת דינו מסרה לו שסיבוני לא פתח (עמ' 43 ש' 11).
בהמשך החקירה נכנסו לחדר החקירות אפרים ברכה וחוקר נוסף, ליאור מירז מסר להם שהוא מרגיש שהם מנסים להכניס מתח באוויר ותוקפים אותו, מסר שהוא במצב נפשי לא פשוט, עמד על זכותו להתייעץ עם עורכת דינו וחזר על גרסתו (שלא נרשמה בהודעה ת/81) לפיה התקשר לסיבוני בבוקר המעצרים כדי להגיד לו לבוא לבית הכנסת למניין שחרית, ושהיה עם אילן בחצר הבית של סיבוני כי היו לו שני פנצ'רים ברכב (עמ' 19 ש' 2-39). אילן שתה איתו קפה ועזר לו כיוון שיש לו צמיגים עם אותו נפח. אילן נתן לו גלגל רזרבי והוא נסע לוואדי ותיקן את הצמיג בפנצ'ריה. מירז עומת עם כך שהוא יודע על גרסת הפנצ'ר דרך עורכת דינו, איילת, ושלל זאת (עמ' 23 ש' 39). בשלב מסוים מסר ליאור לחוקרים שהוא לא חש בטוב וביקש לחזור לכלא על מנת ליטול את הטיפול התרופתי שלו, החוקרים בתחילה לא התייחסו לטענותיו וסברו שהוא מנסה להתחמק מהחקירה, ואמרו לו שאם ישתף איתם פעולה בחקירה הוא יקל על תחושת המועקה שלו. החוקר ליאור רייס יצא עם ליאור מירז החוצה ושוחח עמו (ת/83א), ואף איים עליו שהוא לא ישוחרר ממעצר אלא יובא להארכת מעצר ויבקשו בעניינו כשבוע ימים נוסף (עמ' 2 ש' 37 עד עמ' 3 ש' 5). לאחר שליאור מירז עמד על דעתו ושמר על זכות השתיקה, החזירו ליאור רייס לחדר החקירות, ולאחר מספר שאלות נוספות מצידה של אושרה להן לא השיב, הסתיימה החקירה.
המדובב יצא והביא לו כוס משקה, החוקרים אמרו למירז שברור להם שהוא לא קיבל סכומי כסף גדולים ושמדובר באירוע חד פעמי, החוקר דני הציע לליאור מירז לדבר עם אשתו וילדיו בטרם יקבל החלטה אם לשתף איתם פעולה, או עם ג'וני הממונה עליו, ומירז סרב (עמ' 16 ש' 4-12). המדובב אומר לליאור מירז שהוא רוצה לומר לו משהו שישאר ביניהם וליאור מירז צחק ואמר לו שהכל פה מוקלט (עמ' 18 ש' 15-17). ליאור מירז אמר שהוא מכבד את כולם שם, שהוא רוצה לדבר, ביקש לשוחח עם עורכת דינו בדחיפות וביקש לצאת לעשן (עמ' 18 ש' 28-39, עמ' 19 ש' 20-39). בזמן שיצא מירז עם החוקרים התקיימה הקלטה נוספת (ת/85) במהלכה מסר ליאור מירז שהוא לחוץ, שהוא לוקח קסנקס שמרגיע אותו, אבל לא נותנים לו להוציא את הכדור מבית המעצר, החוקרים הרגיעו אותו וניהלו איתו שיחת חולין, דיברו על כך שלא נשקפת ממנו מסוכנות ושהוא ישתחרר למעצר בית.
בהמשך החקירה ביקש המדובב מליאור מירז שיברך אותו שיהיו לו תאומים ומירז אמר לו שהוא מאחל לו זאת מכל הלב "בוא, אני מאחל לך אחי, מכל הלב, זה מכל הלב...אמיתי, אמיתי אבל" (עמ' 22 ש' 16-22). בהמשך ליאור מירז צחקק (עמ' 22 ש' 28, עמ' 24 ש' 22-24, עמ' 25 ש' 12, ש' 28), וביקש לצאת לעשן (עמ' 26 ש' 32-38).
דקות ספורות לאחר מכן, כשנכנסה אשתו של ליאור מירז, היא שאלה מיד אם לקח כדור, ואמרה לו: "אין להם כלום עליך", "תגיד שהיית בלחץ, כפרה, מחורפן אתה, תראה את העיניים שלך העיניים שלך מחורפנות, הכל מחורפן" (עמ' 1 ש' 38-39). בהמשך מסרה לו "תחשוב שאתה בתכנית ראליטי סאונד" (עמ' 3 ש' 17) הוא מסר לה שצרחו עליו, שרוצים להרוג אותו, שאמרו לו שהוא ישאר במעצר עד תום ההליכים, "מכניסים לי בכוח דברים אני לא יודע מה הם מדברים" (עמ' 3 ש' 21). אשתו אמרה לו שהוא חייב ללכת לבית חולים, ובלשונה: "אתה חייב ללכת לרופא. לא נתנו לך את הכדור בזמן התחרפנת לגמרי" (עמ' 4 ש' 25-26). בתגובה לדבריה אמר ליאור: "אני שומע קול שאומר לי להתאבד" (עמ' 4 ש' 27).
בעקבות האמור לא נחקר עוד ליאור מירז עד ליום 29.12.10 (ת/88, 89) וגם בחקירה זו שמר על זכות השתיקה.
דני עומת בחקירתו הנגדית עם כך שאין תיעוד מוקלט לשיחה עם ליאור מירז מחוץ לחדר החקירות ביום 24.11.10, ומסר כי לעתים תקלות מסוג זה קורות (עמ' 305 ש' 4-20). כמו כן נשאל מדוע המליץ לליאור מירז לא להמתין לעורכת דינו והשיב כי ממליץ לנחקרים למזער את הנזק. דני עומת עם כך שמירז לא נראה מהנהן בראשו, ומסר כי ההקלטה טובה יותר מהזיכרון שלו (עמ' 309 ש' 4-15).
פרוטוקול עדותו של ליאור מירז במסגרת התיק הפלילי שהתנהל נגדו הוגש וסומן ת/91. מהפרוטוקול עולה כי גם במשפטו טען ליאור מירז שבזמן מעצרו בתחנת משטרת רמת גן, עת היו בתאו מדובבים, הוא נתקף התקף פסיכוטי. לטענתו, לאחר שראה אדם שוכב כמת על הרצפה ואף אחד לא התייחס אליו, הוכנס לתאו אדם נוסף גדל מימדים, שבעט במיטה ובשירותים, והתנהל בבריונות. לאחר מכן הסוהרים הגיעו לתא ואמרו ארבע פעמים שהוא עצור מע"מ, ובאותו רגע נכנס להתקף פסיכוטי והחל לרעוד (עמ' 173 ש' 14-31). לדבריו הוא התנהל באופן רגיל על מנת לא לשדר פחד ופגיעות, אולם גם אריאל שאל מי המניאק פה, ולדבריו, לאחר שחיים אמר לו שיתן לו שפיץ וכיוון לצווארו הוא נפל על הרצפה והתחנן שיאמינו לו. חיים קרא לסוהר ולאחר שהסוהר הלך הוא עשה את צרכיו על עצמו עקב החרדה (עמ' 175 ש' 13-32).
לדבריו הוא בכה ואז חיים קרא פעם נוספת לסוהר וכך עבר הוא לתא של אריאל (שהאסיר החולה "נעלם" ממנו) (עמ' 176 ש' 3 עד עמ' 177 ש' 20). לדבריו, אריאל היה שקט ועקב כך חשב שהוא ראש ארגון פשע, וכתוצאה מפחד החליט לאשר את החשדות שמייחסים לו בחקירה (עמ' 178 ש' 21 עד עמ' 179 ש' 1). גם הסוהרים (השוטרים) התייחסו לאריאל כאל "לקוח VIP" (עמ' 179 ש' 30),
רייס עומת עם פלט שיחות יוצאות של ליאור מירז, ממועד שלאחר הישיבה ביאח"ה, ומסר כי לא בדק עם המוזכרים בפלטים על מה נסובו השיחות (פרוטוקול מיום 22.1.15 עמ' 184 ש' 1-21, הפלט הוגש וסומן נ/19), וכי מרגע שסניור הפנה את הזרקור לליאור מירז לא נבדקו כיווני חקירה נוספים. עוד אישר רייס בחקירתו הנגדית כי על אף שמידר עצמו מהחקירה, הוא עצמו ידע על מועד הפרוץ.
רייס נשאל האם נבדקו פרטים אותם מסר ליאור מירז למדובב בגרסתו (שבתו שימשה כשמרטף למשפחת סיבוני, שהיתה שריפה במשרדים של סיבוני, רכישות שלטענת מירז הוא ביצע עם הכסף שקיבל, עם הטענה שאפשר לשמוע את תקתוקי הכספת מחוץ לביתו של סיבוני, והשיב בשלילה (פרוטוקול מיום 22.1.15 עמ' 228-235). כן עומת עם כך שבפלט שיחות נמצאה שיחה אחת בלבד בין ליאור מירז לסיבוני.
רייס עומת עם כך שלא בוצעו פעולות חקירה על מנת לברר את אמיתות גרסתו של הנאשם 1 (דוגמת שיחת טלפון עם מפקדיו והודעה על כך שיוצא לסייע לליאור עם פנצ'ר) והשיב: "מה שעשינו עשינו" (פרוטוקול מיום 22.11.15 עמ' 276 ש' 6 עד עמ' 277 ש' 29).
רייס עומת עם מסמכים רפואיים בדבר מצבו הנפשי של ליאור מירז, ומסר כי חקירה היא תמיד סיטואציה לא נעימה ומלחיצה וכך גם מעצר, וכי אף שהיה ידוע לו מצבו הרפואי של מירז הוא נהג בו ברגישות ולא התרשם ממצב שלא מאפשר חקירה (עמ' 309 ש' 4-9).
רייס עומת עם מסמכים רפואיים המצביעים על כך שביום 25.11.10, במהלך מעצרו, אושפז מירז בבית החולים הפסיכיאטרי בבאר יעקב, ובמכתב מטעם הפסיכיאטר שלו (ת/46) מציין הלה כי הוא נמצא במצב של החמרה בולטת. לדבריו הוא עדכן את מפקדיו בנתון זה ולכן הוחלט להמתין עם חקירה נוספת שלו משך מספר ימים (נ/37, תמלול מיום 22.11.15 עמ' 313 ש' 6 עד עמ' 315 ש' 18), דבר שלא ראה לנכון לעשות בחקירה הקודמת כאמור.
רייס נשאל על בקשתו של ליאור מירז להיוועץ בעורכת דינו במהלך חקירתו מיום 22.11.10 ומסר כך:
"לא כל פעם ואני מדבר על ה, לא על החקירה הראשונית שפה חייבים לתת את זכות ההיוועצות, לא כל פעם שחשוד מבקש מאיתנו או רוצה עורך דין אנחנו חייבים לתת לו עורך דין אם הוא נפגש או יכל להיפגש לפני כן..."
והוסיף ואמר:
ש: אז כשמביאים אדם וחוקרים אותו תחת אזהרה פעם נוספת, אחרי שבוע, אחרי חודשיים...?
ת: אם אפשר לראות אותו במקום אחר, בבית וזה, לא חייבים..."
(עמ' 321 ש' 1 עד עמ' 322 ש' 24).
העד מסר כי אינו זוכר מדוע נמנעה הפגישה בין עו"ד אפיק לבין לקוחה ליאור מירז אף שהיא ביקשה להיפגש עמו.
ביחס לנאשם 2:
ביחס לנאשם 1:
חיזוקים להודעת ליאור מירז
עוד עלה ממחקר התקשורת, כי ביום 2.11.10 בשעות הבוקר היה ליאור במעלה אדומים, אוכן החל מ-7 בבוקר באנטנת "נופי סלע 2", והתקשר לנאשם 1 ולעופר ארבלי. בשעה 8:26 אוכן ליאור באנטנת "מעלה אדומים בזק" ובשעה 8:57 שוב אוכן באנטנת "נופי סלע 2", שם שהה עד השעה 10:12. הנאשם 1 שהה בבוקר זה בירושלים (עבר מביתו בגבעת זאב לאזור משרדי מע"מ – אנטנת כורש/גבעת צרפת), ובסמוך לשעה 9 בבוקר יצא לכיוון מעלה אדומים. בין השעות 09:36 ל-10:13 אוכן הנאשם 1 במעלה אדומים, באנטנת "נופי סלע 2" הסמוכה לביתו של הנאשם 2. בשעה 10:12 עבר ליאור מירז לאנטנת "מעלה אדומים בזק", ובשעה 10:13 עבר הנאשם 1 לאנטנה זו. מכאן, כי השניים יצאו בסמוך מהמקום, כאשר בהמשך ליאור הגיע לאזור המשרד (לאנטנת "כורש")בשעה 10:40, והנאשם 1 הגיע ב10:34 לאזור המשרד.
יצוין, כי בין השעות 9:53 ל-10:12 שוחח הנאשם 1 בטלפון עם גילה נוריאל וכן שיחה קצרה עם מפקדו ג'וני פיטוסי ועם טל מדיוני. בשעה 10:12 התקשר לליאור מירז, דהיינו בשלב זה השניים כבר לא היו יחד.
ממחקר התקשורת האמור עולה כי ביום 2.11.10 נפגשו ליאור והנאשם 1 במעלה אדומים באזור הכיסוי של אנטנת "נופי סלע 2" בין השעות 09:36 ל10:12 ולאחר מכן נסעו למשרד.
הפגמים בהודעתו של ליאור מירז
לאלה נוספו שקרים – כל העצורים של קופ"ח מאוחדת ברחו; הקשר שלו עם הנאשם 2 הוא כמו קשר בין אחים; לנאשם 2 וילה מפוארת ולו בית מרחץ בתוך הבית; החשודים שרפו את המשרדים יום לפני המעצרים; בחקירה הראו לו תמונות של הפגישה אצל הנאשם 2; הנאשם 1 שמע מהגינה "תיק תיק תיק" מהכספת בתוך הבית; 7,000 ₪ מכספי השוחד בזבז על בית הספר של הילדה, על נעליים חדשות והזמין את חבריו לעבודה לאכול על חשבונו; סיבוני תרם 100,000 ₪ להיכל הקודש בבית הכנסת; יש לו שיחות רבות עם עו"ד רם נאור, שהוא חבר ילדות שלו; - כולם שקרים שלא נבדקו על ידי גורמי החקירה.
גרסתו של מירז עומדת בסתירה לגרסת סניור: ביחס לסכום השוחד, מספר המפגשים, זהות האדם שלקח את השוחד, מקום ושעת האירוע בו נלקח השוחד והנוכחים באירוע;
כן הפנה ב"כ הנאשם 1 לכך שהעובדה שמירז והנאשם 1 יצאו מביתו של הנאשם 2 באותו זמן (עברו אנטנה ביחד) מצביעה על כך שגרסתו של מירז לפיה הוא נסע מהמקום והנאשם 1 נשאר לקבל את הכסף אינה נכונה.
"חוקר 2: מתי ראית את אילן יוסף לאחרונה?
ליאור: אתמול, בעבודה
חוקר 2: ולפני כן?
ליאור: שלשום, אתמול, איזה יום אנחנו?
חוקר 2: איפה עוד היית ונפגשת איתו?
ליאור: הלכנו לאכול
חוקר 2: איפה?
ליאור: אה אני לא יכול עכשיו להיזכר
חוקר 2: כן
חוקר 1: היתה לכם פגישה אצל סיבוני?
ליאור: לא.
חוקר 2: הוא מכיר את אבי סיבוני?
ליאור: לא." (נ/22 ש' 25-37).
ד. ראיות נוספות
אשר לשאלת הגישה לחומר חקירה בתוך המשרד, החוקר אבישי מסר גרסאות שונות בהקשר זה, כאשר לטענתו מחד שמר על חומר החקירה בכספת ומאידך מסר שעוד בטרם הפרוץ, גדל התיק למימדים אשר לא די היה עוד בכספת והם היו בקלסרים בחדרו. כמו כן עלתה הטענה כי ברשות הנאשם 1 נמצא מפתח "מאסטר", אשר יש ביכולתו לפתוח את כל הדלתות במשרד. אציין, כי לא מצאתי לייחס חשיבות לכך שכן לפי אותן עדויות מפתח מאסטר נוסף היה במגירה במשרד ושימש את כלל הרמ"דים (עדותו של סופרי עופר בעמ' 163 ש' 10 עד עמ' 164 ש' 4). מכל מקום, בין אם היו החומרים בכספת ובין אם לאו, בין אם היה הנאשם 1 במשרדים 10 דקות פחות או יותר, מקום שהצהיר ב"כ המאשימה במסגרת דיון בבקשה לחומר חקירה כי לא מיוחסת לנאשם 1 העברה של חומר מתיק החקירה אלא "פרטי מסדרון", הרי שלא היה טעם בהבאת עדים אלה והיה מקום לתיקון כתב האישום בהקשר זה.
ה. גרסאות הנאשם 1
הודעות הנאשם 1 במשטרה
אילן מסר שלאחר מעצרו של ליאור, אשתו של ליאור, אילנית, התקשרה אליו והתייעצה איתו מה לעשות, הוא אמר לה שצריך עורך דין ומכיוון שהכיר את עו"ד רם נאור מעבודתם המשותפת ומכיוון שידע שליאור מכיר אותו הוא התקשר אליו. עו"ד נאור אמר לו שהוא מעדיף לא לטפל בתיק זה והפנה אותם לעורכת דין אחרת והוא קישר בינה לבין אילנית. כשעורכת הדין אמרה לאילנית שליאור מעדיף שהיא לא תגיע לדיון בהארכת מעצרו, אילנית ביקשה ממנו להגיע לדיון במקומה.
מידורו של מירז מהחקירה
מירז מסר לו שכשבועיים לפני המבצע של יאח"ה הוא שמע את ג'וני ובני שזו מדברים ועלה השם סיבוני, ליאור אמר להם שהוא מכיר אותו, מתפלל איתו בבית הכנסת, וביקש לא להיות מעורב בחקירה ואכן מדרו אותו.
הקשר לנאשם 2 והביקור במעלה אדומים – גרסת הפנצ'ר
הנאשם 1 נשאל אם הוא מכיר או פגש את אותו סיבוני, והשיב בשלילה, אלא אם כן ראה אותו ולא ידע שזה הוא (עמ' 3 ש' 86). הנאשם 1 נשאל אודות מפגשים שלו עם ליאור מירז מעבר לשעות העבודה והשיב כי אין להם מפגשים כאלה. בהמשך נשאל מתי לאחרונה היה במעלה אדומים ומסר כי בחודש האחרון היה פעם אחת במעלה אדומים, לאחר שליאור התקשר אליו באחד הבקרים ואמר לו שהוא צריך מפתח גלגלים כי היה לו תקר והוא היה תקוע ליד הבית. הנאשם 1 הגיע אליו בחלוף כשעתיים ועזר לו להחליף גלגל (עמ' 4 ש' 92-95).
כן מסר בחקירתו כי מספר הטלפון שברשותו ואותו קיבל מהעבודה הוא 050-6245363 וזה המכשיר היחיד בו הוא עושה שימוש (ת/3 עמ' 1 ש' 13-14).
הנאשם 1 נתבקש לפרט בחקירתו (שאינה באזהרה כאמור) את חשבונות הבנק שלו וההכנסות שלו, והוא השיב לשאלה זו באופן מפורט (עמ' 2 ש' 50-61). בסוף חקירתו הובהר לנאשם 1 שהוא אינו רשאי לשוחח עם איש אודות החקירה והוא אישר דבר האיסור שנמסר לו בחקירתו.
העד עומת בחקירתו הנגדית עם כך שהפנה לנאשם 1 שאלות בחקירה "פתוחה", שלא באזהרה וללא מתן זכויות נחקר, המצביעות על כך שכבר נחשד על ידי החוקרים עובר לחקירה, ושלל הדברים (עמ' 259 ש' 17 עד עמ' 261 ש' 12). בחקירתו החוזרת הסביר כי התנהגותו במהלך החקירה עוררה יסוד סביר לחשד ולכן ערך מזכר (עמ' 283 ש' 11-25). כן הסביר כי צילם את הנחקר והציג לו את התמונה מהמצלמה ולא הפיק כל תמונה ולא התכוון לעשות בה שימוש עתידי למטרות חקירה (עמ' 263 ש' 1-10).
המידור מהתיק
לדברי הנאשם 1, לא היתה לו כל נגיעה לתיק החקירה, הוא לא ראה מסמכים מהתיק ולא קיבל כסף מהנאשם 2. לטענתו, מירז וכל מחלקת חקירות ירושלים, למעט ראש הצוות המטפל והאחראי על התיק, מודרו מהתיק, והמידור המוגזם לטעמו הרגיז את ליאור מירז ואת ראשי המדורים.
הקשר לנאשם 2 והביקור במעלה אדומים – גרסת הפנצ'ר מס' 2
ביחס לאירוע בו נסע לסייע למירז עם הפנצ'ר, מסר הנאשם 1 כי מירז התקשר אליו בשעות הבוקר, בדיוק עם הגעתו למשרד. הוא עלה לסיים דברים דחופים במשרד ואז נסע. בחלוף כשעתיים הגיע לביתו של ליאור, התקשר לשאול איפה הוא ואז אמר לו ליאור שהוא הסתדר, והנחה אותו כיצד להגיע לבית פרטי בו הוא היה, ואמר לו "בוא תכיר את הרב". הם ישבו חמש דקות ושתו קפה. בזמן זה, הנאשם 1 שוחח בטלפון עם גילה נוריאל מהמשרד ועם ג'וני. הוא לא התעניין בשיחה עם הרב, כעס על מירז שהביא אותו לשם והם יצאו לכיוון המשרד. מירז לא אמר לו שמדובר באבי סיבוני. בתשובה לשאלה מדוע מסר גרסה אחרת ולא סיפר על הפגישה בחקירתו הראשונה, מסר כי הוא לא זוכר שאמר שעזר למירז להחליף גלגל, ושרק לאחר חקירתו הראשונה קישר בין הדברים, דהיינו שהבית בו היה הוא ביתו של הנאשם 2.
הנאשם 1 נשאל האם בדיון בשאלת מעצרו של ליאור מירז ראה את הנאשם 2 בין העצורים והשיב בשלילה.
הנאשם 1 נשאל אודות שיחות טלפון רבות בין מירז לבינו ביום הפרוץ, ומסר שהוא לא זוכר את יום הפרוץ. הנאשם 1 נשאל האם מירז התקשר אליו ואמר לו שהנאשם 2 נעלם והשיב שאינו זוכר (עמ' 20 ש' 29-39).
ההתייעצות עם הנאשמת 3
לאחר הדיון ישב הנאשם 1 עם הנאשמת 3 בבית קפה סמוך וכשהחוקר ליאור רייס התקשר אליו וביקש שיגיע לחקירה, התייעץ איתה והיא אמרה שילך ויענה לשאלות. לאחר חקירתו הוא התקשר אליה ושאל אם יכול לדבר איתה שיחת עורך דין לקוח, סיפר לה על השאלות והתשובות, שאל אותה אם אין בעיה עם זה שהיא מייצגת את ליאור והיא השיבה בשלילה. בתמלול החקירה מופיע כי לדברי הנאשם 1, עורכת הדין אמרה לו שעל ליאור מירז נתפסו 3,000 ₪ (עמ' 19 ש' 31-34).
"ש:לאחר הארכת מעצרך אתמול אני ליאור רייס התקשרתי לעורך דינך אורי קינן והודעתי לו שאתה מובל לבית המעצר במרחב דן ושיפגוש אותך שם. אורי הודיע לי כי כך יעשה. כלומר זכות ההיוועצות ניתנה לך במלואה. האם פגשת את עורך דינך אתמול או היום?
ת: אני לאחר הארכת מעצרי הגעתי אליכם, ישבתי פה 6 שעות וטיפלתם בי יפה ורק בערב החזרתם אותי למעצר ומאז לא נפגשתי עם עורך דין.
ש: אני מודיע לך כי בתום החקירה היום אתקשר שוב לעורך דינך ואודיע לו כי יפגוש אותך".
על אף הדברים האמורים המשיך החוקר בחקירה ועימת את הנאשם 1 עם גרסתו המפלילה של ליאור מירז. הנאשם 1 שלל את הדברים.
הנאשם 1 נשאל כיצד ישנה טביעת אצבע שלו על כסף שנמצא אצל ליאור ומסר כי לא נתן כסף לליאור.
העד עומת עם כך שנצפה בבית הכנסת עם ליאור והנאשם 2, והשיב שלא היה בבית כנסת, אולי החצר בה היה היא של בית כנסת, אבל לא היו דברים מעולם.
כשנשאל הנאשם 1 לאירועי ליל 2.11.10 ביקש לעיין בפלט השיחות, ומשהבחין בשיחה עם החוקר חיים כהן נזכר כי היתה לו ולצוות שלו הקפצה במסגרת כוננות של אדם שנעצר בצו מעצר, חיים אמר לו שאין לו את המפתח למשרד ולכן נסע למשרד לארגן את הטפסים הדרושים למעצר. אילן התקשר לליאור כיוון שהמשרד של ליאור שבו נמצאים הטפסים היה נעול וליאור הסביר לו איפה מצוי מפתח המאסטר. כשחיים ויואב הגיעו עם העצור הוא מסר להם את הטפסים ואמר שהוא מחכה עד שיכניסו את העצור למעצר. בשעה 2 בלילה התקשר אליו חיים ודיווח שהכל בסדר עם העצור. אילן קיבל שיחות טלפון מליאור מירז ולא ענה לו כי הוא "מבלבל את המוח".
הנאשם 1 עומת עם גרסתה של הנאשמת 3 בחקירתה ולפיה הוא מסר לה לאחר חקירתו שמצויה בידי החוקרים תמונה כאמור, ומסר שאינו זוכר שדיבר איתה על תמונה כלשהי, למעט צילום שצילמו אותו במהלך חקירתו (עמ' 5 ש' 105, ש' 113-114).
הנאשם 1 נשאל האם הנאשמת 3 מסרה לו על קיומה של תמונה לפני חקירתו ומסר שאינו זוכר (עמ' 5 ש' 120).
הנאשם 1 נשאל האם מסר לנאשמת 3 את גרסתו ביחס לנסיבות הגעתו למעלה אדומים, בתחילה לא השיב (ת/99 עמ' 19 ש' 29-37), ובהמשך אמר שאינו זוכר (עמ' 22 ש' 1-3).
הנאשם 1 עומת עם גרסתו של ליאור מירז למדובב, ואמר שהדברים אינם נכונים כיוון שמעולם לא אמר שהיו לליאור שני תקרים.
הנאשם 1 עומת עם טענתו של ליאור מירז שהם תיאמו לקחת את אותו עורך דין במידה וייעצרו, ושלל את הדברים.
הנאשם 1 נשאל כיצד יתכן שליאור יודע לגשת למפתח מאסטר והוא לא, והשיב שהמאסטר היה אמור להיות במגרה במזכירות אבל לא היה שם. לבסוף הוא נאלץ לפתוח את החדר של ג'וני ולקחת מהמגרה שלו את המאסטר. הנאשם 1 עומת עם כך שבצרור המפתחות שנתפס עליו נמצא מפתח מאסטר, ומסר שחיבר את הצרור שלו עם הצרור של אורן ולא ידע שיש ברשותו מפתח מאסטר.
עדות הנאשם 1
הנאשם 1 מסר שבמקרים המצריכים מידור תיקיית קרטון ובה עמודים בודדים, מועברת היא מן המודיעין לכספת של ראש המדור. תדרוך לפני פרוץ עושים ברגע האחרון, ואם צריך חוקרים נוספים או כלי רכב נוספים מבקשים יום לפני (עמ' 558 ש' 7-17). כמו כן, במקרה של היכרות בין אחד החוקרים לנחקר, משתדלים שהחוקר לא יהיה במשרד כשהנחקר מגיע לחקירה (עמ' 558 ש' 1-4).
הנאשם 1 הסביר כי מפתח המסטר שנמצא ברשותו היה שייך לחוקר שלו אורן שיצא להתמחות, והוא לא ידע שמדובר במאסטר (עמ' 562 ש' 1-15). מעבר לכך, לדבריו אין כל חריג בהחזקת מפתח מאסטר, שכן הוא שימש רק לחדרים הפנימיים.
המעצר הלילי
בליל ה-1.11.10 קיבל הנאשם 1 הודעה ממחסום צבאי שחשוד שלהם, אשר התחמק מחקירה והוצא כנגדו צו מעצר, נעצר במחסום, הנאשם 1 התארגן ליציאה מביתו והודיע על כך גם לחוקר בתיק שמואל, ולכונן שרכב היחידה היה אצלו בשם חיים כהן, והוא קבע איתם שהם יאספו את העצור והוא יפגוש אותם במשרדים. חיים אסף חוקר בשם יואב.
הוא התקשר להודיע על המעצר לסופרי, וכן לליאור מירז כדי להודיע שיש עצור ושהוא יתאם את המעצר. ליאור לא רצה להגיע למשרד כיוון שהוא לא היה כונן, והסביר לאילן שבחדרו יש את ארבעת הטפסים שיש צורך למלא וגם טופס דוגמא איך למלא אותם, כיוון שזו היתה פרוצדורה חדשה (עמ' 566 ש' 1 עד עמ' 567 ש' 32).
שני החוקרים הגיעו עם העצור למשרד והם היו שם בין 10 דקות לרבע שעה. במקום היתה מערכת אזעקה שמחוברת למוקד בטחון וברגע שמנטרלים את המערכת יש תיעוד לכך. הוא הציע לחוקרים לבדוק זאת אך הדבר לא נעשה (עמ' 569 ש' 1-11).
החדר היחיד שהוא נכנס אליו היה החדר של ליאור (עמ' 569 ש' 29-32). לאחר מכן החוקרים לקחו את העצור והוא נשאר במשרד על פי הנוהל עד שיודיעו לו שהעצור עצור בבית המעצר (עמ' 570 ש' 4-10).
הנאשם 1 עומת עם איכון שנערך למכשיר הטלפון הנייד שלו מערב יום 1.11.10 (נ/50), והסביר שיצא מביתו (אנטנת "גבעת זאב") לכיוון המשרד והגיע לאזור של האנטנה של המשרד ("כורש") בשעה 21:43, אולם לדבריו אין הדבר אומר שהגיע למשרד עצמו אלא רק לאזור המשרד, שכן היה עליו להגיע לחניה ולהשיג את שומר הלילה של הבניין על מנת להיכנס לבניין.
בזמן זה רואים מעבר באנטנות בין "כורש" ל"כיכר צרפת". לדבריו, זכור לו ששוחח עם ליאור בטלפון בזמן שנכנס למשרדים, והשיחה האמורה נערכה – כך נלמד מפלט השיחות - בשעה 23:04. נתון זה מתיישב לדבריו עם העובדה שהוא מאוכן בזמן השיחה באנטנת "כיכר צרפת". בשעה 23:19 רואים שכבר יצא משם כיוון שאוכן באנטנת "כיכר צרפת בית החייל". מכאן שהיה רבע שעה בלבד במשרדים (פרוטוקול מיום 9.6.15 עמ' 738 ש' 13 עד עמ' 743 ש' 15).
הנאשם 1 עמד על כך שלא ראה את המסמכים בעניינו של סיבוני במשרד, שכן באותו ערב המסמכים היו בכספת של בני שזו. הנאשם 1 נשאל האם הוא יכול לשלול כי נכנס לחדרו של החוקר אבישי אליהו והסתכל במסמכים לגריסה. הנאשם 1 שלל את הדברים והפנה לצורך העניין לדבריו של החוקר אבישי אליהו בהודעתו במשטרה, לפיהם רק בשלישי וברביעי לחודש קיבל לידיו את התיקייה. ב"כ המאשימה התנגד להפניה זו ובנסיבות אלה ביקש ב"כ הנאשם 1 להגיש את הודעתו של החוקר אבישי במשטרה אולם ב"כ המאשימה התנגד לכך (עמ' 745 ש' 4 עד עמ' 749 ש' 13).
גרסת הפנצ'ר
בהמשך הוגש מסמך המתעד את המסלול שעשה הנאשם 1 במהלך יום 2.11.10 (נ/51, נ/52 ונ/53). לדבריו התקשר אליו חבר ממעלה אדומים, דרור ברזילי, בעל חנות לאביזרי רכב, ואמר לו שראה את ליאור תקוע עם הרכב, והמליץ לו למכור את הרכב מכיוון שלעד רכב דומה (עמ' 574 ש' 10-26). בשעה 08:26 הגיע אילן למשרד וליאור מירז התקשר אליו ואמר לו שהוא תקוע עם פנצ'ר, ואין לו מפתח גלגלים. הנאשם 1 אמר לו שהוא יעלה למשרד לטפל בעצור שנעצר ערב קודם לכן וכשיסיים יחזור אליו. הנאשם 1 עלה למשרד וישב עם החוקר שמואל, כתב בקשה להארכת מעצר ודו"ח סודי לבימ"ש, נתן לשמואל דגשים ואמר לו להגיע עם חיים לביהמ"ש להארכת מעצר והוא יצטרף אליהם מאוחר יותר. לדברי הנאשם ,1 הוא אמר לעובדת שלו טל שהוא יוצא לעזור לליאור עם פנצ'ר, דיווח על כך גם לסופרי, ויצא מהמשרד.
בשעה 09:20 התקשר לליאור ואמר לו שהגיע לביתו במעלה אדומים, כיוון שחשב שהוא בבית. ליאור אמר לו שהוא כבר הסתדר והוא שותה קפה אצל חבר, והציע לו להצטרף. הנאשם 1 ניסה להגיע, טעה מעט בדרך ולבסוף הגיע לרחוב השחם, שם החנה את רכבו (המסלול נתמך בדו"ח איכון וכן מתועדות אנטנות "מעלה אדומים בזק" שליד ביתו של ליאור מירז (נ/54) ו"נופי סלע" (נ/56, 57).
כשהנאשם 1 הגיע לחצר ביתו של הנאשם 2, ליאור מירז כבר שתה קפה, הנאשם 1 קיבל מספר שיחות טלפון וזירז את ליאור על מנת שיחזרו למשרד. לבסוף שניהם יצאו יחד מהבית. לדברי הנאשם 1 לא היה שום נייר, קלסר, לא דיברו על תיק, לא היה כסף, הכל נובע משקר גדול של ליאור מירז. לדבריו אם היה יודע שיש חקירה בעניינו של הנאשם 2 לא היה מתקרב לביתו אפילו מהחשש שיתעדו אותו במקום (עמ' 583 ש' 1 עד עמ' 585 ש' 21).
הם יצאו יחד ונסעו לכיוון המשרד כשלפתע ליאור מירז ביצע פנייה שהוא לא הכיר, הנאשם 1 התקשר לליאור ושאל אם הוא לא נוסע למשרד, וליאור אמר שיש לו דרך קצרה יותר (עמ' 587 ש' 4-21).
הנאשם 1 נסע ישירות לבית המשפט לדיון של העצור והצטרף לחיים ולשמואל (עמ' 588 ש' 21-28).
הנאשם 1 הפנה לפלט שיחות מיום 4.11.10 ומסר שלאחר המועד שבו היתה הישיבה ביאח"ה, בה לא נכח, לא ביצע כל שיחות טלפון עם אנשים מהמשרד (עמ' 591 ש' 4-5).
הנאשם 1 טען כי מסר ללירון גבעול בחקירתו הראשונה שליאור ביקש ממנו עזרה בתיקון פנצ'ר ולבסוף לא עזר לו לסדר את הגלגל ולירון כתב שהוא כן עזר לו לסדר את הגלגל (עמ' 597 ש' 11-17). זו הסיבה שבחקירותיו המאוחרות יותר הוא ביקש לרשמן בכתב ידו, שכן הבחין שהדברים שהוא אומר לא נרשמים במילותיו.
כמו כן, ביחס למזכר של לירון גבעול, מסר הנאשם 1 כי אכן ביקש לשתות והתרגש ממעמד החקירה, אולם אין הדבר מצביע על אשמה. כמו כן מסר שבהשלמה למזכר מיום 1.11.11 לא נרשמו דברי אמת, ושלל שאמרו לו שיתכן ונצפה על ידי שוטרים בטרם צילמו אותו. כמו כן עמד על כך שהוא צולם והראו לו את התמונה שצילמו (עמ' 598 ש' 24 עד עמ' 599 ש' 4). עוד טען הנאשם 1 כי מסר לחוקרים פרטים מרובים מכיוון שחשב שהם יבדקו אותם ויאמתו אותם, אולם דבר לא נעשה.
הנאשם 1 נשאל בחקירתו הנגדית מדוע סיפר לראשונה בבית המשפט שדרור ברזילי התקשר אליו ואמר לו שראה את ליאור מירז תקוע עם הרכב, בפרט כאשר השם "דרור אביזרים" מופיע בפלט שיחות שהוצג לו בחקירה (ת/5). העד השיב כי לא זכור לו שהוא ראה את השם בפלט השיחות, ובהמשך עדותו, מיום 9.6.15, מסר כי בחקירתו הציגו לו רק את העמוד הראשון של פלט השיחות (ע'מ 696 ש' 1-8).
הנאשם 1 נשאל איך ידע על מה נעצר ליאור, אם לא התקשר למשרד לשאול, ומסר שאינו זוכר אם התקשר למישהו במשרד וביקש לראות את פלט השיחות. ב"כ המאשימה עימת את הנאשם 1 עם הטענה שהוא ידע על מה נעצר ליאור ולכן לא צריך היה לשאול אף אחד, והנאשם 1 שלל זאת.
הנאשם 1 שלל בחקירתו הנגדית כי ידע אודות החקירה בעת המפגש עם הנאשם 2. לדבריו ליאור מירז הציג אותו כ"רב", ועל דבר החקירה למד רק מאוחר יותר. כן מסר, כי אף שליאור ידע בעת שהפגיש בינו לבין הנאשם 2 שמתנהלת חקירה נגד הנאשם 2, אולם הוא לא אמר לו דבר בהקשר זה, ואף לאחר פרוץ החקירה הגלויה לא מסר לו ליאור מירז שאבי סיבוני זה הרב שהוא פגש בביתו (עמ' 657 ש' 1-32, עמ' 681 ש' 5-21).
הקשר עם הנאשמת 3
הנאשם 1 מסר שביום 17.11.10 , אילנית, אשתו של ליאור מירז, התקשרה אליו מודאגת ואמרה שהיא לא מאתרת את ליאור ואף אחד לא עונה לה במשרד. הנאשם 1 היה בביתו אבל אמר לה שינסה לברר.
בהמשך שוחח עמה שוב והיא אמרה שצריך עו"ד ושליאור נעצר. הנאשם 1, אשר ידע שליאור ורם נאור חברים, אמר לה שאפשר לשאול אותו וניסה להתקשר לעו"ד נאור. עו"ד נאור חזר אליו בהמשך ואמר שאינו יכול לטפל בליאור אבל שידאג לו לעו"ד טוב (עמ' 593 ש' 1-22). לאחר מכן הגיעה אילנית לביתו והתקשרה מהטלפון שלו לבתי חולים פסיכיאטריים וכן ניסתה לאתר את הפסיכיאטר של ליאור (עמ' 593 ש' 24 עד עמ' 594 ש' 1). בהמשך הערב, אילנית ביקשה את עזרתו, בכך שיקח תיק עבור ליאור למעצר כדי שהבנות לא תראינה, והוא נסע לביתה בשעה 23:00 על מנת לקחת את התיק (עמ' 594 ש' 7-14).
למחרת בבוקר, ביקש הנאשם 1 אישור מג'וני פיטוסי, ונסע לביהמ"ש לדיון על מנת למסור את התיק לליאור. אחרי הדיון ניגש לליווי, היו דברים שהליווי לא התירו לו להכניס והוא עדכן בכך טלפונית את הנאשמת 3. כשיצא מבית המשפט הבחין בנאשמת 3 ושוחח עמה בקצרה, כשלפתע קיבל טלפון מהחוקר ליאור רייס בו נתבקש להגיע לחקירה (עמ' 595 ש' 16-25).
ביום 18.11.10 הוא הגיע לחקירה כאשר מסרו לו שרוצים לשאול אותו, בקצרה, שאלות על ליאור מירז. בפועל, ככל שנמשכה החקירה, חש שמתייחסים אליו כאל חשוד, שאלו אותו מתי היה במעלה אדומים בפעם האחרונה, כמה הוא מרוויח וצילמו אותו (עמ' 596 ש' 14 עד עמ' 597 ש' 6).
בדרכו הביתה, לאחר החקירה, התקשרה אליו הנאשמת 3, ושאלה איך היה בחקירה. הוא ביקש לחזור אליה מאוחר יותר, התקשר אליה מביתו מאוחר יותר באותו ערב, וסיפר לה מה שאלו אותו. הוא שאל אותה אם זה בעייתי שהוא מדבר איתה כשהיא מיצגת את ליאור והיא השיבה בשלילה (עמ' 599 ש' 19-32).
הנאשם 1 אישר בחקירתו הנגדית כי לא הראו לו כל תמונה ולכן לא אמר דבר כזה לנאשמת 3, ומכאן שנתון זה שמסר ליאור מירז למדובב הוא המצאה שלו (עמ' 618 ש' 1-7).
כמו כן טען שלא אמר לחוקרים בחקירתו שהוא החליף פנצ'ר לליאור וגם לא מסר בחקירתו שבהמשך הם התיישבו לשתות קפה, לכן לא מסר נתונים אלה לנאשמת 3. לפיכך, המקור לפרטים אלה הוא ליאור ולא הנאשמת 3. הוא כן מסר לנאשמת 3 ששאלו אותו על פגישה במעלה אדומים והוא אמר שליאור התקשר אליו ואמר שיש לו פנצ'ר והוא צריך את מפתח הגלגלים שלו. ליאור לא אמר לו שהיו לו 2 פנצ'רים והוא לא אמר דבר כזה לנאשמת 3.
הנאשם 1 עומת עם כך שעצם מסירת כל פרטי חקירתו לנאשמת 3 עולים כדי שיבוש החקירה, ומסר כי מטרת השיחה איתה היתה להתייעץ איתה האם הוא צריך עורך דין והיא השיבה לו בשלילה (עמ' 645 ש' 1-6). הנאשם 1 אמר ששאלו אותו מדוע הוא נסע למעלה אדומים והוא השיב שליאור התקשר ורצה מפתח גלגלים (עמ' 670 ש' 19-21), ושלל את גרסת ליאור מירז לפיה שניהם תאמו מלכתחילה שייעזרו באותו עורך דין למטרות שיבוש (עמ' 645 ש' 25-30).
ו. עדי הגנה מטעם הנאשם 1
בחקירתו הנגדית נשאל העד מדוע לא הציע עזרה לליאור עם הרכב, ומסר שהוא מיהר להגיע לעבודתו, ולא ראה את ליאור ליד הרכב (עמ' 912 ש' 5-10).
ז. עדי הזמה מטעם המאשימה
ח. גרסאות הנאשם 2
הודעות הנאשם 2 במשטרה
עדות הנאשם 2
במסגרת עבודתו עבד מול משה חברוני, מנהל מחוז של קופ"ח מאוחדת בירושלים, הגיע לישיבות מנהלי סניפים לניתוח של צירוף חברים וטיפול בחברים שעזבו. כמו כן טיפל בנושא תביעות של תאונות דרכים. בשלב מסוים חברוני פוטר מעבודתו ולאחר שחש פגוע הוא מסר לנאשם 2 שהתלונן על קופת חולים מאוחדת במשרד מבקר המדינה וביאח"ה. חברוני עדכן את הנאשם 2 שמסר עדויות רבות ושהחקירה קרובה לסיום (עמ' 785 ש' 10-20). כמו כן, לאחר שהחזר מס של מעל מיליון ₪ התעכב ברשויות המס, מנהל החשבונות שלו ברר מדוע הכסף לא התקבל ונמסר לו שהתיק נמצא בבדיקה או בחקירה (עמ' 786 ש' 1-17). במקביל מבקר המדינה הודיע שבתחילת נובמבר 2010 הוא יפרסם את הדו"ח שלו בעניין קופת חולים מאוחדת (עמ' 787 ש' 2-8). בשיחה עם יוסי סניור מסר לו הלה שגם הוא קיבל מכתב ממס הכנסה ביחס לחוב של 4 מיליון שקלים, ושעוקבים אחריו מספר ימים ברצף, דבר המצביע מניסיונו על כך שהחקירה עומדת להסתיים (עמ' 787 ש' 10-18). גם מאיר גבעוני, שצרף חברים לקופ"ח מאוחדת, אמר לנאשם 2 בפגישה במשרד שהחקירה עומדת להסתיים. ידוע לו כי חתנו של מאיר גבעוני עובד ביאח"ה אולם אינו יודע האם הוא מקור המידע (עמ' 787 ש' 18-23).
את ליאור מירז הכיר הנאשם 2 בבית הכנסת בשנת 2014, הוא עזר לו ולימד אותו להניח תפילין ולהקריא את הקידוש. כמו כן מתקיימים בביתו בימי שבת שיעורים בנושא פרשת השבוע, ולאחר מכן סעודה שלישית ותפילת ערבית, ויוסי סניור וליאור מירז היו מגיעים כמעט בקביעות לשיעורים אלה. הנאשם 2 ידע שליאור עובד במס הכנסה. בסמוך לחודש אוגוסט 2010 התקשרו אליו ממחלקת חקירות של מע"מ תל אביב, ובהמשך פנו למנהל החשבונות שלו במכתב (נ/44), בו נתבקשו מסמכים והבהרות. הנאשם 2 הראה את המכתב לליאור מירז ושאל אותו לדעתו. ליאור השיב שאין לו קשר לחקירות תל אביב, והמליץ לנאשם 2 לפנות לעו"ד רם נאור.
באותה הזדמנות, יוסי סניור קבע פגישה עם עו"ד נאור, והנאשם 2 הלך עם סניור לפגישה, הציג לעו"ד נאור את המכתב האמור, ועו"ד נאור אמר שיבדוק את העניין (עמ' 789 ש' 13 עד עמ' 790 ש' 5).
במקביל פנה הנאשם 2 לאדם בשם נחמן בן דוד, שהיה איש הקשר שלו מול החברות בגינן נערכה הבדיקה, והלה מסר לו שיש להם מישהו שמקושר למע"מ תל אביב ושאם ישלם 50,000 ₪ התיק ייסגר. הנאשם 2 נבהל מכך והתייעץ בנושא עם ליאור מירז, שהגיב בצורה מפתיעה בחריפותה עת אמר לו: "תעזוב אותי, אני לא יכול לדבר איתך" והלך (עמ' 790 ש' 7-16).
הנאשם 2 שלל את המיוחס לו בכתב האישום, לדבריו לא נערכה פגישה בינו לבין ליאור מירז בבית כנסת במהלכה דיווח לו ליאור שמתנהלת נגדו חקירה סמויה, והוא לא הציע לו פרטים בתמורה לתשלום (עמ' 790 ש' 21).
הנאשם 2 מסר כי נסע עם יוסי סניור לפגישה נוספת עם עו"ד רם נאור, ובדרך לפגישה סיפר לסניור על ההצעה של ה-50,000 ₪ ועל התגובה של ליאור מירז. הם ניתחו את התגובה שלו ולא הגיעו למסקנה אם הוא היה רציני או לא (עמ' 791 ש' 2-9). סניור כעס על התגובה של ליאור ולהערכתו, זו הסיבה שהחליט "להתלבש על ליאור" (עמ' 807 ש' 5-20).
הנאשם 2 עדכן את עו"ד נאור בהצעה לתשלום ועו"ד נאור אמר לו בשום פנים ואופן לא ישלם, ורק הציע לו להעביר את הכספים למדינה זרה "עד יעבור זעם". הוא קישר אותו לרו"ח אבי ניסן שהכיר חברה בהרצליה שעיסוקה העברת כספים לחו"ל, נאשם 2 נפגש איתו ושילם לו דמי תיווך על העסקה (נ/62). הם הלכו יחד לחברת פיוניר, והוא מילא טפסים והצהרות כנדרש (נ/64). ביום שישי בבוקר נסע לבנק אוצר החייל וביקש להעביר את הכספים עקב דו"ח מבקר המדינה. ביום שני, לאחר שקיבל את פרטי החשבון, הלך בבוקר לבנק וביצע את ההעברה (עמ' 793 ש' 1 עד עמ' 794 ש' 7).
הנאשם 2 שלל את האפשרות שביצע את ההעברה כדי לשבש חקירה. לדבריו, לא מדובר בהברחה בהולה של כסף מזומן והסתרתו, אלא מדובר בפעולה שארכה זמן, לגביה התייעץ עם עו"ד ורו"ח. כמו כן החוקרים תפסו במשרדו את כל החומר החשבונאי והוא לא העלים אף מסמך (עמ' 794 ש' 14-25).
בראש חודש כסלו נסע עם אבי רחמים לקבר רבי מאיר ולרבי שמעון, התפללו שם תפילת שחרית וחזרו לירושלים לפנות בוקר. אבי הסיע אותו לבנק והמשיך לעבודתו בבית החולים הדסה עין כרם (עמ' 795 ש' 3 עד עמ' 796 ש' 10).
אחרי שביצע את ההעברה הוא התקשר ליוסי סניור, כי רצה שהוא יאסוף אותו מהבנק. סניור אמר לו שקפצו עליו שוטרים. הנאשם 2 המשיך לקבר דוד בן יעקב ואחרי מספר שעות חזר לביתו שהיה ריק. כשאשתו הגיעה, היא אמרה לו שהיו שוטרים בבית וצעקו עליה והשאירו לו מספר טלפון. הוא התקשר ואמרו לו להתייצב ביאח"ה והוא ביקש להגיע למחרת (נ/67).
הנאשם 2 אישר כי נפגש עם אילן יוסף בביתו, לדבריו, באותו יום, כשהלך למכולת, הבחין בליאור מירז עומד על נתיב בכביש עם אורות חירום, ואדם נוסף עמד לידו. הוא שאל את ליאור מה קרה וליאור השיב שהם מתקנים פנצ'ר (בחקירתו הנגדית סימן העד את המיקום בתמונה שהוגשה וסומנה נ/61א). לאחר מכן המשיך לביתו והציע לליאור לבוא לשתות איתו קפה כשיסיים וכך היה. הם שתו קפה בגינה וליאור קיבל טלפון ואמר לו שחבר שלו צריך להגיע, הוא ביקש ממנו שיגיע לעזור והסתדר בינתיים והחבר בטח יכעס. ליאור שאל אם זה בסדר שהוא ישתה קפה איתם, והנאשם 2 השיב בחיוב. לאחר מכן הנאשם 1 הגיע, אמר לליאור "אתה ממש דביל", הנאשם 2 הכין לו קפה והגיש לו אותו. הנאשם 1 שוחח בטלפון בחצר, שאל קצת שאלות על היונים שנאשם 2 מגדל ולאחר שסיימו את הקפה הלכו (עמ' 799 ש' 1-7).
לגרסת הנאשם 2 הוא לא שילם לליאור ולא לנאשם 1 ולו שקל אחד, לא ראה כל מסמך, הם היו בחצר הבית כשהכל פתוח.
ביחס להיכרות עם יוסי סניור, מסר שהלה החל לעבוד אצלו כשהיה אסיר ברישיון והוא אף הלין אותו בביתו באותה תקופה. לטענתו, גרסתו של יוסי סניור בחקירה זו היא שקרית ונועדה למלט את עצמו ממעצר, הוא השתמש בפרטי מידע קיימים ועיוות אותם כדי שיעניינו את השוטרים. יוסי סניור מעולם לא היה בבית הכנסת במעלה אדומים, הוא לא היה במעלה אדומים באותו שבוע, ואפשר היה לבדוק זאת בפלטי שיחות שלו ובאיתוראן של הרכב שלו. כמו כן יוסי סניור מעולם לא ראה את ליאור מירז (עמ' 807 ש' 21-25).
הנאשם 2 מסר שלא הזהיר אף אחד מקופת החולים בדבר החקירה, וכי כמו שהוא ידע על החקירה, כך גם שאר האנשים. מעבר לכך, האנשים שסניור אמר שהם הזהירו אותם נחקרו במשטרה והכחישו זאת (עמ' 808 ש' 18-24).
הנאשם 2 נשאל מדוע מוסר הוא את הדברים עתה לראשונה, ומסר ששתק בחקירותיו בעצת עורכי דינו, כאשר עורכי הדין בתחילת מעצרו היו עו"ד רם נאור ועו"ד אבירם יריב ז"ל (עמ' 814 ש' 1-2, עמ' 815 ש' 1-2).
בחקירתו הנגדית עומת העד עם כך שהחקירה במע"מ תל אביב לא היתה כלל נגדו אלא נגד מספר חברות ובהן סיטון יזמות, ועמד על כך שמשיחות הטלפון שקיבל הוא הבין שהוא חשוד ולכן גם הציעו לו לשלם 50,000 ₪ כדי לסגור את התיק (עמ' 853 ש' 14 עד עמ' 856 ש' 17).
הנאשם 2 נשאל מדוע הוא ויוסי סניור התחילו ביום 3.11.10 להשתמש במכשירי טוקמן, ומסר בין היתר את הדברים הבאים: "...אם אתה יודע שיש כל כך הרבה חקירות ולא מתאים לך שישמעו מה שאתה מדבר, אז אתה משתמש בטוקמן" (עמ' 858 ש' 14-16). העד מסר שהטוקמן היה אצלו כשנה ומדי כמה זמן סניור החליף כרטיסי סים (עמ' 861 ש' 9-14).
ט. עדי הגנה מטעם הנאשם 2
בחקירתה הנגדית מסרה שהיא אינה מכירה את בתו של מירז בשמה והיא לא עבדה בביתם בשמרטפות (עמ' 880 ש' 2). כשנשאלה העדה להיכן נוסע בעלה השיבה:
"לצפון, לקברי צדיקים, אין לי מושג, אני לא, לא נכנסתי לזה אף פעם.
ש:את לא בעסק?
ת:ממש לא
ש: ומה? מתי חוזרים?
ת: אה לפעמים היו עושים שם על האש, אז הם היו חוזרים בסביבות הצהריים, לפעמים בבוקר, זה תלוי.
ש: ומי החבורה?
ת: חברים מהשכונה, מבית הכנסת, אני לא יודעת, כל פעם, היו לו חברים, הם היו מתארגנים ונוסעים, אין לי מושג עם מי, לא שאלתי, לא הייתי יודעת כל פעם עם מי הוא נוסע" (עמ' 881 ש' 31 עד עמ' 882 ש' 8).
כשנשאלה העדה אם הנאשם 2 היה משאיר את הטלפון הנייד שלו בבית תמיד, השיבה כי לפעמים כן ולפעמים לא.
הנאשם 2 לא ביקש ממנו לעשות פעולות חריגות עובר לפרוץ החקירה. כשהחוקרים הגיעו למשרד הם תפסו את כל מה שהיה במשרד, ארגזים, קלסרים, מחשבים (עמ' 885 ש' 11-17). כל העובדים היו במשרד למעט הנאשם 2, זה מאוד אופייני לו לנסוע בראשי חודשים ובחגים, הנאשם 2 נהג לנסוע לאומן ולערוך שיעורי תורה בימי חמישי לעובדים (עמ' 886 ש' 3-10).
בחקירתו הנגדית מסר העד כי זכור לו שבאחד הלילות, עובר לחקירה, הוא קיבל טלפון מהנאשם 2 שמסר לו שקיבל התראה מהאיתוראן שהאזעקה של המשרד הופעלה, והנאשם 2 ביקש ממנו לנסוע למשרד לראות שהכל בסדר. העד נסע למשרד, לא ראה דבר חריג, ועזב את המקום. למחרת העד הלך למשרד ואחד העובדים ממחלקת ביטוח שנקראה "ביטוח שיא" מסר לו שעלה למשרד למעלה להוציא הקלטות ומצא שהמשרד פרוץ (הדלת היתה פתוחה). עובדי "ביטוח שיא" היו כפופים למירב סניור ועברו לעבוד עם עובדי מחלקת "עדיף" אותה ניהל העד, ולכן העד לא ידע שהמשרד הזה שהיה בקומה גבוהה יותר עוד קיים, אולם ניגש למקום וראה בלגאן וכבלי חשמל ודיווח על כך לנאשם 2, שאמר לו: "יופי, תשמע, אני מחוץ לעיר, אם תוכל ללכת למשטרה להגיש תלונה" .העד הסכים ועשה כן. בזמן זה התקשר אליו יוסי סניור ואמר לו שיגיש את התלונה לא בשמו של הנאשם 2 אלא בשם "סניור קפיטל" כי זה לא המשרדים של הנאשם 2 (עמ' 894 ש' 18-32). את יוסי סניור הוא הכיר כחבר של הנאשם 2, ולא היו להם קשרי עבודה (עמ' 895 ש' 11-30).
דיון והכרעה
א. הדלפת החקירה- האמנם?
כראיה לכך הצביע על כך שחיפושים רבים כן נערכו במועד הפרוץ כמתוכנן (זאת בהשוואה למסמך תכנית החקירה שהוגש וסומן נ/11). כך, נערכו חיפושים בקופ"ח מאוחדת, בבית יהודה אליעש ורוזית כהן, בבית מירב סניור, בחברת "אור יצחק", והמעורבים נעצרו ונלקחו לחקירה.
כמו כן נטען, כי הנאשם 2 לא היה בביתו אלא בקברי צדיקים כיוון שבמועד הפרוץ חל "ראש חודש", ועל אף זאת נערך חיפוש בביתו באותו מועד, ולבקשתו ובהסכמת החוקרים, התייצב הנאשם 2 לחקירה ביום המחרת; ביחס לסניור, החוקרים הגיעו לכתובת של בת זוגו ולא לכתובתו, סניור אותר בסמוך למשרדו בו ביום ובשעה 09:30 נעצר ונערכו חיפושים בביתו, בבית זוגתו ובמשרדו, ונתפסו פנקסי חשבוניות, מחשב ומסמכים נוספים בתפזורת. כן הפנה ב"כ הנאשם 1 להסכמות שהוצגו לעיל בדבר הבאתם לחקירה של כלל המעורבים בימים 8 ו-9 בנובמבר 2010, וטענתם שלא הוזהרו מבעוד מועד אודות מועד פרוץ החקירה.
אעיר, כי לטענת ב"כ הנאשם 1, פעולת החקירה היחידה שלא בוצעה על פי התכנון היא חיפוש במשרדי חברת ג.פ. אפיקי שיווק, בבעלותם של כנרת פרי ועו"ד יורי גיא רון, ראש לשכת עורכי הדין דאז, המקורבים לחוקר ליאור רייס, וכי רייס, שלכאורה מידר עצמו מחקירתם, חקר גם חקר את סניור אודות נושאים הקשורים בעניינם.
כן הפנה ב"כ הנאשם 1 לכך שדבר התנהלותה של חקירה משטרתית ביאח"ה כנגד ראשי קופת חולים מאוחדת, היה ידוע למעורבים גם מגורמים המעורים בחקירה (חברוני, גבעוני ואסף וולפיש מיאח"ה) וגם מפרסומים בתקשורת, ונבע מממצאי בדיקתו של מבקר המדינה בשלהי שנת 2009. כתימוכין לכך הפנה לאסופת כתבות (נ/15) באתרים השונים (29.6.10, 27.11.09 ו- 29.11.09) ולחקירותיהן של עובדות חברת "אור יצחק" (שהיתה אחת מהחשודות בפרשה) לילך נודלמן וקרן דרורי בחודש דצמבר 2009 (נ/77-79). גורמי החקירה, שנחשפו לטענות אודות חברוני במהלך החקירה, בחרו שלא לחקור טענות אלה. ההימנעות מחקירת עדים ומבירור הטענה, מקום שניתן היה בקלות לעשות כן, מלמדת – כך על פי כללי הפסיקה - כי יש לקבל טענה זו כנכונה.
בנסיבות אלה, הטענה כי הנאשם 2 שילם עבור מידע שהיה ידוע לכל, נעדרת היגיון פנימי.
ב. שיבוש החקירה והברחת הכספים
על אף האמור, המסמך אותר על ידי ההגנה, הוגש וסומן נ/44 וממנו עולה כי אכן ביום 17.8.10 נשלח לנאשם 2 מכתב מהחוקר גלעד ברזאני ממחלקת חקירות מע"מ תל אביב בו הוא נדרש להמציא מסמכים. צודק ב"כ הנאשם 1 כי מקוממת בהקשר זה טענת ב"כ המאשימה ולפיה היה על ההגנה לזמן לעדות את החוקר ברזאני.
מכאן, כי הנאשם 2 אכן פעל להעברת כספיו לחו"ל, אולם אין ראיות לכך שעשה כן בגין הצח"מ של מע"מ ירושלים ויאח"ה, המתואר בכתב האישום ואשר הדלפתו יוחסה לליאור ולנאשם 1. הטענה כי העברה זו – אשר נמסר לחוקרים ע"י סניור כי בוצעה בעצת עו"ד נאור - לא התבררה על ידי גורמי החקירה.
ג. עד התביעה יוסי סניור – משקל אמרותיו
יחד עם זאת, ככל שהחקירה נמשכה והוא נתבקש לפרט אודות מקור ידיעתו על מועד הפרוץ, ולאחר שנערכו שיחות לא מתועדות בינו לבין החוקר ליאור רייס, החל סניור (ביום 14.11.10) לדבר על "מדליף" אחר, נוסף, מרשות המסים או ממס הכנסה (פרט שהיה ידוע לחוקר הודות לדיווח של ג'וני פיטוסי), אשר הציג לנאשם 2 (האיש שלגביו הבהיר החוקר רייס מפורשות שהוא מעוניין לקבל מידע) קלסר של צח"מ, ובו שמות המעורבים ופירוט ביחס אליהם, בתמורה לסך של 50,000 ₪.
גם בהמשך, כאשר הוסיף סניור פרטים לגרסתו, כך למשל כי החוקר שמודר מהחקירה הוא ליאור גיסו של אבי שורדי, כי הם התריעו בדבר החקירה לגורמים שונים ונסעו להתייעץ עם עו"ד נאור בנוגע לכספיו של הנאשם 2, הרי שמדובר לטענתו במידע שהגיע לידיעתו מספר חודשים קודם לכן מהנאשם 2, בעקבות הגילוי אודות חקירה ברשות המסים או במע"מ תל אביב. מקום שגורמי החקירה בחרו שלא לחקור את חברוני ואת עו"ד נאור בנושא זה או בכלל, הרי שויתרה המאשימה על האפשרות לסתור טענה זו.
על כן, אף בפרטים אלה אין ייחוד שיש בו לחזק את עוצמתן המוחלשת של הודעות סניור.
הוא אף נשאל על ידי החוקרים שאלות בנושא זה, אלא שהחוקרים לא המתינו לקבל את תשובותיו:
"חוקר, אפרים: אתה נכחת בשיחה הזאת, אתה היית בבית כנסת? אהה?
חוקר, ליאור רייס: למה אתה מתפלל עם אבי?
נחקר: לפעמים אני הולך אליו, כן, לשיעורי תורה"
(ת/53)
שיעורי התורה אינם נערכים בשעה שש בבוקר בבית הכנסת אלא בביתו של הנאשם 2.
גם אמירות נוספות של סניור מחזקות מסקנה זו, כך למשל מסר בחקירתו ת/53 "עשרה ימים לפני שנעצרנו ידענו מה הסיפור, אני לא ידעתי הוא ידע" כאשר ברור שהוא מתכוון לנאשם 2. דהיינו סניור לא נכח בפגישה הראשונה.
גם בהמשך תאר סניור כי למחרת הישיבה ביאח"ה בה הוחלט על מועד הפרוץ, בבוקר יום שישי הם כבר ידעו את התאריך, וכאשר נשאל מתי הם ראו את החומרים, ענה "את החומרים ראינו יום שישי, על הבוקר", כאשר ברור לכל בר דעת שמדובר בסתירה לגרסתו לפיה ראו את החומרים לפני הישיבה ביאח"ה, וכי ביום שישי בבוקר ליאור כבר הודיע אודות מועד הפרוץ לנאשם 2.
תימוכין נוספים לכך שסניור הבין מחוקריו שעליו למסור עדות ישירה ולא עדות שמיעה נמצאים בחקירה ת/52 מיום 14.11.10. בעמ' 8 אמר סניור לליאור רייס ולאפרים ברכה חמש פעמים "תשחרר אותי", והוסיף "מביא לך בן אדם על מגש". אפרים ברכה בתגובה ביקש להבהיר: "אתה ישיר? אבל אתה ישיר? לא שמועות..." ואם הדברים לא היו ברורים דיים, הגיע ליאור רייס והוסיף: "מישהו שדיבר איתך".
מקום שעו"ד נאור ונציגי חברת פיוניר לא נחקרו, לא ניתן לדעת מתי פנה הנאשם 2 לעו"ד נאור ובאילו נסיבות, ולא ניתן להפריך את הטענה כי העברת הכספים בוצעה בהקשר אחר ועל סמך עצה שקיבל הנאשם 2 מעורך דינו במסגרת יחסי עו"ד-לקוח .
מקום שלא הוכח כי ישנו קשר בין העברת הכספים לחו"ל לבין החקירה נושא תיק זה, הרי שלא הוכחו יסודות עבירת השיבוש המיוחסת לנאשם 2 בכתב האישום.
ד. עד התביעה ליאור מירז - קבילות האמרות ומשקלן
ליאור טען בעדותו ביחס לנסיבות מתן האמרה ת/79 (ההודאה בפני המדובב), כי חש מאוים, בשים לב להתנהגותם של המדובבים אליו במהלך תרגיל החקירה ובשים לב למצבו הנפשי, ועל כן מסר דברים שאינם דברי אמת, על מנת "לרצות" את המדובבים. קבלת טענה זו עלולה לפגום במשקל שניתן לייחס לדברים שנאמרו בתרגיל החקירה, ועל כן כדי להפריכה, היה על ב"כ המאשימה לזמן את המדובבים להעיד על נסיבות מתן האמרה. ב"כ המאשימה מצדו בחר שלא לעשות כן, והסתפק בהפניה לתמלול הדיבוב ולתיעוד הקולי.
ביחס למצבו הנפשי של ליאור, יצוין כי אין חולק שבמועד החקירה היה ליאור מטופל תרופתית בשל דכאון וחרדה ואמור היה לקבל טיפול 3 פעמים ביום על פי הנחיית רופאו. מחומר החקירה עולה כי במהלך מעצרו לא זכה ליאור לקבל את הטיפול באופן שוטף על פי המלצות הרופא. עם מעצרו לא היו התרופות ברשותו, בהמשך (ביום 19.11.10) לאחר שאשתו מסרה את התרופות לצוות החקירה (נ/26) הוא לא קיבלן במועד ונאלץ לבקש אותן מהחוקרים במהלך חקירותיו, ולעתים אף נאלץ להתווכח עם החוקרים, שמסרו לו שהוא שקרן וכי הוא לא אמור לקבל תרופות 3 פעמים ביום (כך מסרה לו בחקירה מוקלטת החוקרת אושרה: "...אני מכירה את כל הסיפורים האלה..."(ת/81א עמ' 25).
בהקשר זה יצויין כי תרופותיו של ליאור נותרו במתקן המעצר ועל כן מקום שנלקח לחקירה במשרדי יאח"ה במהלך היום לא התאפשר לו ליטול את תרופותיו, וכשביקש לחזור לבית הכלא על מנת ליטול את תרופותיו נמסר לו "אתה תחזור לבית סוהר ליאור כשאנחנו נחליט שאתה תחזור לבית סוהר...זה לא תוכנית לבקשתך" (ת/81א עמ' 27). העדה עומתה בעדותה לפני עם טענות אלה ולא עלה בידה להשיב עניינית לדברים. בהמשך ומשהושם במתקן המעצר בו נערכה פעולת הדיבוב, נאלץ ליאור לעקוב אחרי השעון ולבקש מהסוהרים בעצמו את התרופות (ואף ביקש את עזרתו של המדובב חיים במעקב על שעות נטילת התרופות על ידו).
כמו כן, אין מחלוקת כי מצבו הנפשי היה ירוד ואף החוקרים הבחינו בכך והביאו הנושא לידיעת בית המעצר (לשם השגחה עליו) ולבסוף אושפז ליאור בבית החולים באר יעקב עקב אי נטילה מסודרת של הטיפול התרופתי ובהמשך שוחרר ממעצר.
לאלה יש לצרף את התנהלות המדובבים בתרגיל החקירה שנערך לליאור. מדובר בתרגיל מורכב, שכלל פעילות משולבת של מספר מדובבים, וברי כי אף ה"סוהרים" במתקן המעצר היו חלק מהפעילות, שכן הודות לחשיפת נסיבות מעצרו האמיתיות של ליאור מצידם החלה סצינת החשיפה של חיים והמעבר לתאו של המדובב אריאל. על אף האמור, המאשימה מצידה לא ציינה את אותם "סוהרים" כעדי תביעה, ופרטיהם לא הועברו לידי ההגנה על אף בקשה לחומר חקירה, מהטעם שלא אותרו, ועל כן לא נחקרו לא המדובבים ולא הסוהרים אודות נסיבות תרגיל החקירה.
מעיון בתמלול פעולת החקירה (ת/79) והאזנה לדיסק (ת/79א) אכן עולה כי המדובב חיים (וככל הנראה גם גיא) הרימו את קולם והתבטאו בצורה קשה כלפי ליאור. ליאור תאר בעדותו יריקות מצידם וסימני חיתוך הצוואר, דברים שאינם באים לידי ביטוי בתמלולים.
מקום שב"כ המאשימה ויתר על העדתם של משתתפי תרגיל החקירה, לא ניתן לסתור את טענותיו אלה, אשר אינן מקבלות ביטוי בתמלולים, והמשמעות המשפטית של ויתור על העדתם, מקום שיכול היה לעשות כן, היא קבלת הטענות אודות התנהלות גורמי החקירה כנכונה.
שאלה נפרדת היא מידת ההשפעה שהיתה להתנהלות האמורה על דבריו של מירז. גם נתון זה לא יכול להילמד מהתמלולים, שכן מדובר בתחושות פנימיות של העד. אף שמהאזנה לדיבוב נשמע כי מירז שוחח עם אריאל בצורה רגועה, אין לדעת את אשר התרחש בליבו פנימה.
מהתמלול עולה כי במהלך השיחה בין אריאל למירז, "הזכיר" אריאל למירז במספר הזדמנויות שעליו לומר לו את האמת (על מנת שלא יחשוד בו שהוא סמוי כפי שארע קודם לכן בתאו של חיים). כך אמר "נשמע לי מסריח מה שאתה מספר לי אני אומר לך את האמת" (עמ' 17 ש' 28, "...אני רק שומע פה סיפורים שאני לא אוהב לשמוע...אני בדיוק מצב שלך אבל אני לא משקר, אני יודע להיות בן אדם ישר או לפה או לפה. אין לי בעיה. אבל אוונטות אני לא אוכל, אני לא אוהב את זה...משהו פה מסריח לי במה שאתה אומר לי, זה לא נשמע לי הגיוני...", עמ' 18 ש' 27 עד עמ' 19 ש' 1). כמו כן, במהלך תרגיל החקירה הועברה על ידי ה"סוהרים" תחושה לפיה אריאל הוא "לקוח מועדף, וכך כשביקש לקבל לאכול נענה "מכניס לך גם תה אל תדאג...שתי דקות יהיה מוכן...הבאתי לך סנדוויצ'ים. אתה לקוח מועדף פה. שוקולד" (עמ' 14 ש' 17, עמ' 17 ש' 24). בשלב מסוים החל מירז לבכות, ואריאל הרגיע אותו, ומירז קרא לסוהר על מנת לקבל את התרופה שלו (קסנקס) (עמ' 61-62).
רב פקד דני יופה, סגן ראש מחלק ביאח"ה, מסר בעדותו כי לאחר שעומת מירז עם דברי המדובב, הוא יצא עם הנחקר ועם ליאור רייס לחצר מתקן החקירות עם ציוד הקלטה, מירז שאל כמה שנים הוא יכול לקבל בכלא על מה שהוא עשה, אמר שהוא חושש שהנאשם 2 יפגע בו וכן העלה מחשבות התאבדות. בנסיבות אלה ערך העד מזכר בנושא והפנה אותו לכלא הדרים (עמ' 289 ש' 8-19). בחקירתו הנגדית עומת רפ"ק יופה עם כך שאין תיעוד מוקלט לשיחה האמורה, ומסר כי מדובר בתקלה (עמ' 305 ש' 4-20).
בהמשך אותו יום נפגש מירז עם אשתו, פגישתם הוקלטה מסיבה שאינה ברורה, ובה אמר מירז לאשתו שהוא החליט להתאבד, "אני הייתי ממציא להם דברים אני לא זוכר כלום...רק כדי ללכת הביתה...הם רוצים להרוג אותי" (ת/86א עמ' 2), "אני שומע קול שאומר לי להתאבד ואם אני אספר להם את זה הם יקשרו אותי" "הם לא ייקחו אותי לבית חולים הם קושרים אותי..." (עמ' 4).
ההקלטה הופסקה בהוראתו של ליאור רייס בעת שמירז ואשתו נותרו בחדר (נ/36).
בשל הדברים האמורים הופנה מירז ביום 25.11.10 לאבחון בבי"ח באר יעקב (ת/46). במסמך סיכום בדיקה מיום 25.11.10 צויין כי מירז ביקש להתאשפז לאחר שלטענתו לא נטל את הטיפול התרופתי בצורה מסודרת במהלך מעצרו וכי שמע קולות לראשונה בחייו, וכי לא ניתן לומר האם מדובר במצב פסיכוטי או בהחמרת סימנים קליניים לשם רווח משני (ת/44).
בעדותו לפני לא זכר כלל מירז כי נפגש עם אשתו בסיטואציה האמורה.
בנסיבות האמורות, מקום שלא זומנו המדובבים לעדות, לא ניתן לשלול כי אכן מצבו הנפשי של ליאור בשילוב עם התנהלותם של המדובבים, גרמו לו למסור להם דברים אשר אין לסמוך על מהימנותם. לא ניתן לשלול את האפשרות שליאור נלחץ ומסר גיבוב של פרטי מידע נכונים עם פרטי מידע נוספים אשר לא היו ידועים לו מידיעה אישית אלא הגיעו לידיעתו משאלות החוקרים במהלך חקירותיו (בהקשר זה מקובלת עלי אף הערת ב"כ הנאשם 1 כי השם 'אילן' היה מצוי בידי החוקרים עובר להודאתו של ליאור מירז, וכי החוקרים חשדו במעורבותו אף עובר לחקירתו הראשונה של הנאשם 1).
מסקנה זו אף מתיישבת עם התרשמותי מהעד כאדם מפוחד עד כדי לחץ ודחק אשר נמנע באופן קיצוני מעימות.
ראיות נסיבתיות
אשר לנאשם 1, גרסתו כי מירז מסר לו אודות חשיפת קיומה של החקירה רק לאחר המפגש וכי בכל מקרה, בזמן המפגש, לא ידע שמדובר בנאשם 2, אשר הוצג לו ע"י מירז בתור "הרב", אינה סבירה בעיניי. מירז מסר בעדותו לפני כי מיד לאחר ששמע את שמו של הנאשם 2 בחדר של בנימין שזו, הוא נכנס לחדר ודיווח על כך שהוא חבר של הנאשם 2 וביקש לאשר לו חופשה בשל כך. הוא כעס על ממוניו אשר בחרו למדר אותו מהחקירה ולא אישרו לו לצאת לחופשה וסיפר על כך לנאשם 1: "אני הייתי מאוד מאוד עצבני על העובדה שלא אישרו לי חופשה, וסיפרתי את זה לאילן, כי הוא ראה שאני עצבני" (פרוטוקול מיום 26.3.15 עמ' 377 ש' 19-20), והמסקנה המתבקשת היא כי הדברים התרחשו באותה עת או בסמיכות זמנים למועד הגילוי אודות החקירה ולא לאחר הפגישה בביתו של הנאשם 2.
גם 'גרסת הפנצ'ר' שנמסרה על ידי מירז והנאשם 1 לחוקרים אינה מהימנה בעיניי. ראשית, מירז הציג את הגרסה לא במסגרת חקירה אלא במסגרת שיחה עם המדובב בה הציג תירוץ או הסבר לעצם המפגש, אשר ניתן על ידי הנאשם 1 לחוקריו, ולא כהתרחשות אמיתית, ואף התמודד עם שאלות שהקשה עליו המדובב כדי "לשפר" או לבסס את הגרסה. הדיווח למדובב הוא כעדות שמיעה לדברים שמסרה לו לכאורה הנאשמת 3: "...הוא אמר שהתקשרתי שיש לי שני פנצ'רים בגלגל...הוא אמר את זה שיחק אותה יפה" וכן כי הנאשם 1 אמר לעורכת הדין שמסר לחוקרים "שמעו יש לנו ביואיקים שנינו". דברים אלה, שתוארו כהמצאה למדובב בחקירה מיום 19.11.10, אומצו והוצגו על ידי ליאור מירז כגרסה ממשית ביום 22.11.10 (ת/81), עת אמר לחוקרים כי היו לו שני פנצ'רים ברכב, הנאשם 1 נתן לו גלגל רזרבי כיוון שיש לו צמיגים עם אותו נפח, והשניים שתו קפה בחצר ביתו של הנאשם 2. בהמשך נסע מירז לטענתו לוואדי ותיקן את הצמיג בפנצ'ריה –גרסה שקרית שנסתרת על ידי מחקר התקשורת (לאחר המפגש נסע למשרד) וכן נעדרת תימוכין (אי הבאת ראיות מקום שניתן היה לעשות כן - ביחס לפנצ'ריה).
בעדותו לפני התחמק מירז מלהתייחס לסוגיה זו ("אני לא נותן חומרים" עמ' 431 ש' 16-18), וברי אם כן, שמדובר בהמצאה אשר הגיעה לאוזניו של ליאור מירז, הוא שוחח עליה וליבן אותה עם המדובב ולאחר מכן אימץ אותה כאילו מדובר בהתרחשות אמיתית אף שברור לו שאין הדבר כך.
ברור, אם כן, מדוע קיימות סתירות בין גרסתו של מירז לבין גרסתו (המקורית) של הנאשם 1 (שני פנצ'רים/פנצ'ר אחד ומפתח גלגלים; כן עזר לו להחליף גלגל/לא עזר לו להחליף גלגל), שכן הגרסה מבוססת על עדות שמיעה ולא על התרחשות אמיתית.
עצם העובדה שהנאשם 1 חש צורך להמציא גרסה ולתרץ את הפגישה בבית הנאשם 2 מלמדת על מודעותו לכך שהפגישה בחטא יסודה ועל מודעותו לזהותו של הנאשם 2 במועד הפגישה.
אשר לעדי ההגנה שהובאו לפני, מדובר בעדים שלא מסרו גרסה במשטרה בזמן החקירה, וגרסתם נשמעה לראשונה במסגרת עדותם לפני. בנסיבות אלה, משקלן של עדויות אלה מוגבל, ובפרט בשים לב לכך שליאור מירז לא עומת בעדותו לפני עם גרסתו של עזרא אליחי.
כמו כן אין בעצם העובדה שהנאשם 2 העביר סכום כסף משמעותי ביותר לחו"ל ובשקריו לגבי מקום הימצאו עובר למעצרו – כדי להוכיח מעבר לספק סביר שהנאשם 1 מסר לו מידע אודות מועד הפרוץ או כי הוא שילם לו כסף עבור מידע זה.
משכך, לא הוכח בפני מעבר לכל ספק סביר כי הנאשמים 1 ו-2 ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום ואני מורה על זיכויים.
פגמים בחקירה ומחדלי חקירה
כן הוסיף כבוד השופט עמית כך:
"על גורמי החקירה להעמיד בכל רגע ורגע כנר לרגליהם את הכלל לפיו "על הרשות החוקרת לפעול לחשיפת האמת". תפקידה אינו רק להאשים, אלא לעתים לנקות" (ראו: "ע"פ 5956/08 אל עוקה נ' מדינת ישראל, פסקה 17 (23.11.2011)). בהמשך לכך, אל להם לחוקרים "להינעל בדעתם", ועליהם להמשיך ולבחון סתירות וקשיים בחומר הראיות, ככל שאלו מתגלים, ולבקש לעבות את חומר הראיות הקיים. דומני מחדלי החקירה במקרה שלפנינו נובעים מכך שרשויות החקירה לא פעלו בהתאם לאמור. ייטב, אם יסיקו רשויות החקירה את המסקנות המתחייבות מהמחדלים שאירעו במקרה שלפנינו, כדי להבטיח את מניעת הישנותם בעתיד. בית משפט זה שב על קריאה זו לא אחת, אך למרבה הצער אין מנוס מלשוב ולהדהד אותה בפסקי הדין (וראו למשל: ע"פ 6294/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 168 (20.2.2014))".
אשר לנפקותם של מחדלי החקירה, ציין כבוד השופט עמית כי עובדת קיומו של מחדל חקירה אין בה, כשלעצמה, להביא לזיכויו של נאשם, וכי על בית המשפט לבחון על פי התשתית הראייתית שהונחה בפניו האם מחדלי החקירה מקימים חשש כי הגנתו של הנאשם קופחה, מכיוון שנוצר לו קושי להתמודד עם חומר הראיות נגדו או להוכיח את גרסתו שלו.
מדובר בהתנהלות לא תקינה של הרשות החוקרת.
רייס טען נחרצות שלא ידע על שמו של הנאשם 1 עד שמסר אותו ליאור מירז, והדבר הופרך בתמלול המתוקן מיום 16.11.10, ובדואר האלקטרוני של רויטל טחן (נ/23) מאותו יום, דהיינו עובר למעצרו של מירז. עוד נטען, כי מעצם עריכת הבדיקה, עולה שישנו חומר חקירה אשר הוביל לבדיקה והוא אינו מצוי בתיק החקירה, ודומה כי יש דברים בגו.
עמדתה של המאשימה בהקשר זה היא כי לא היה מוצדק לחקור את עו"ד נאור מכיוון שכל שהיה בידה התמצה בשניים: האחד, "דבריו הסתומים של מירז" לפיהם "מה שמטריד אותו זה השיחות טלפון מהטוקמן לעורך דין"; והשני, הוא עצם קיומן של שיחות. דברים אלה חוטאים למצב הראייתי.
ראשית, התייחסותו של ליאור מירז לעו"ד נאור לא באה לידי ביטוי אך ב"אמירה סתומה". מירז מסר למדובב כי הוא דיבר עם עורך הדין של סיבוני מטוקמן, כל יום שתי שיחות, אחרי שסיבוני כבר היה עצור וכי הוא מוטרד מכך; שמדובר בחבר ילדות שלו; וכי בחיפוש שנערך במשרדו מצאו טלפון עם הסים קארד שהיה מדבר בו (ת/79א עמ' 23-24), מירז אישר למדובב שעו"ד נאור הוא הקלף היחיד המקשר בין כולם (עמ' 60).
כמו כן, מעורבים נוספים בפרשה התייחסו לחלקו של עו"ד נאור בחקירה. כך, סניור מסר לחוקר ליאור רייס כי בזמן שהיה הנאשם 2 עצור, נפגש ליאור מירז עם אשתו של הנאשם 2, שאל אותה פרטים לגבי מצבו וסידר לו את עו"ד רם נאור, אשר עדכן את מירז על התפתחויות בחקירה (ת/63).
מפלטי התקשורת שהוגשו לעיוני על ידי ההגנה (נ/30) עולה כי התקיים קשר בין עו"ד נאור (050-3694444) לבין סניור וליאור מירז, במועדים קריטיים להדלפת החקירה.
כך, ביום 4.11.10 בשעה 18:11 (דהיינו- בסמוך לאחר הישיבה ביאח"ה) נערכה שיחה בת שש דקות בין עו"ד נאור לבין סניור, וביום 7.11.10 בשעה 13:55 (דהיינו – פחות מיממה לפני הפרוץ) שלח עו"ד נאור הודעת סמס שתכנה אינו ידוע לליאור מירז.
כמו כן, נצפתה תקשורת יום יומית בין הנאשם 2 לעו"ד רם נאור, החל מיום 3.11.10 (דהיינו – יממה לאחר שעל פי הנטען נודע לנאשם 2 על דבר החקירה נגדו) ועד ליום 8.11.10 בשעה 20:17 (3 שיחות ממכשיר הטלפון של אשתו של הנאשם 2), דהיינו – לאחר הפרוץ ולאחר שנעצרו המעורבים בפרשה, ולאחר שהנאשם 2 ידע כי הוא דרוש לחקירה ולא התייצב אליה.
בנוסף, מספר הטלפון של מכשיר הטוקמן באמצעותו נערכו לטענת ליאור מירז השיחות לא נבדק על ידי גורמי החקירה, אף שלטענת ליאור המכשיר שנשא את כרטיס הסים הזה נתפס במהלך החיפוש במשרדו.
(זה המקום להזכיר כי ביום 4.11.10 אישר הנאשם 2 העברת 7 מיליון ₪ לבנק בשוויץ באמצעות חברת פיוניר אליה הפנה אותו עו"ד נאור, ככל הנראה, יום קודם לכן).
באותה מידה ניתן היה לטעון שדבריו של ליאור מירז ביחס לנאשמת 3 היו "אמירות סתומות", כך למשל האמירה שהיא "לחשה לו על האוזן" וזאת מבלי לפרט מה.
גורמי החקירה אף העלו על הכתב במסגרת דו"ח סודי לבית המשפט בדיוני המעצר כי חקירתם של עורכי הדין שניהם נדרשת בכפוף לאישורים הרלבנטיים (נ/5, נ/40, נ/41).
גם הטענה שלא היה עולה מחקירתו של עו"ד נאור דבר אינה נכונה בהכרח. ראשית, ניתן היה לטעון טענה זו גם כלפי הנאשמת 3. מעבר לכך, ניתן היה לברר עמו אודות נסיבות הפנייתו את ליאור מירז לנאשמת 3, ניתן היה לבדוק התקשרויות טלפוניות בינו לבין המעורבים במועדים הרלבנטיים, ניתן היה לברר מועד פנייתו של הנאשם 2 אליו, את נסיבות העברת הכספים על ידי הנאשם 2, וגרסתו או הסבריו לכך, וכן ניתן היה לחקור את נציגי חברת פיוניר בנושא (אשר סוגיית חסיון עו"ד לקוח ודאי אינה חלה לגביהם).
יודגש כי אין באמור כדי להביע עמדה בנוגע להתנהלותו של עו"ד רם נאור מקום שזו לא נבדקה על ידי גורמי החקירה ונשענת על המפורט מעלה בלבד.
מחדלי המאשימה וטענת ההגנה מן הצדק
מבחן זה הורחב בהמשך בפסיקה (ע"פ 5855/02 בורוביץ' נ' מדינת ישראל) למקרים הפוגעים פגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות, ולאחר מכן עוגן בחקיקה, במסגרת סעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי.
בהקשר זה אעיר, כי אם הפרקליט אינו מכיר את כלל חומר החקירה הרי שאין הוא יכול לסווגו כ"לא רלבנטי" להגנה, ועליו להעבירו לעיונה.
על אף האמור, במסגרת הדיונים לפני ואף בסיכומיו, ניסה ב"כ המאשימה לבסס את הגישה של הנאשם 1 לחומרי החקירה ולשם כך נערכו דיונים מיותרים על הגישה למפתח המאסטר, על השארת חומרי חקירה בגריסה והבאת עדי הזמה.
יחד עם זאת, ב"כ הנאשמים הצליחו להעמיד לטובת הנאשמים הגנה משפטית ראויה ולקעקע את מהימנותם של עדי התביעה, והקימו בלבי את הספק הנדרש כי אכן היו מעורבים במעשים המיוחסים להם בכתב האישום, ועל כן הוריתי על זיכויים של הנאשמים 1 ו-2 מהמיוחס להם בכתב האישום, מחמת הספק.
אישום שני
א. כללי
בפסק דין אלגד הוגדרה העבירה "עבירה התנהגותית מטרתית" ונקבע, כי ניתן להמיר את דרישת הכוונה ב'ציפיות', כך ש"צפיית התממשות היעד המבוקש ברמת הסתברות קרובה לוודאי, כמוה כשאיפה להשגת היעד", וכי "...כאשר התוכן הקונקרטי של הרכיב ההתנהגותי 'עושה דבר', הוא בגדר התנהגות היוצרת פגיעה מובהקת בערך המוגן של עשיית משפט במובנו הרחב...מתקיימת הצדקה להחלת הצפיות הפסיקתית כמענה לדרישת 'המחשבה הפלילית המיוחדת' [הכוונה] הנדרשת בעבירה".
לדיון הגיעו בין היתר עורכת דינו, הנאשמת 3, והנאשם 1 אשר הביא לו תיק עם חפצים למעצר. ממזכרו של רפ"ק ליאור רייס (ת/68) עולה כי ביום 18.11.10 התקשר אליו ג'וני פיטוסי ועדכן אותו שחוקר שלהם בשם אילן יוסף ביקש להיות נוכח בדיון הארכת מעצרו של מירז. רייס נכח בדיון הארכת מעצרו של מירז ביום 18.11.10, והבחין בנאשם 1 לוחש על אזנה של עורכת הדין של מירז, היא הנאשמת 3. בעדותו הבהיר רייס כי אף שנכח באולם המעצרים, הוא לא שמע את תוכן השיחה בין הנאשמת 3 לבין הנאשם 1 ולא קיבל דיווח על מישהו ששמע תוכן כאמור (עמ' 316 ש' 2-28).
בעקבות האמור תעד רייס את הדברים במזכר, זימן את הנאשם 1 לחקירה וחקר אותו באותו יום. אין מחלוקת כי לאחר חקירתו התקשר הנאשם 1 לנאשמת 3 ועדכן אותה כי נחקר שלא תחת אזהרה.
למחרת (19.11.10), התקיים דיון בערר בעניינו של מירז בבית המשפט המחוזי מרכז, ועל פי הנטען בכתב האישום במועד זה לחשה הנאשמת 3 על אזנו של מירז את גרסתו של הנאשם 1 ביחס להימצאותו במעלה אדומים, היא "גרסת הפנצ'ר", אותה מסר לה הנאשם 1 בשיחת הטלפון לאחר חקירתו.
ב. גרסת הנאשם 1
הנאשם 1 הכחיש כאמור היכרות עם הנאשם 2, אולם מסר כי היה באותו חודש פעם אחת במעלה אדומים, לאחר שליאור התקשר אליו באחד הבקרים ואמר לו שהוא צריך מפתח גלגלים כי היה לו תקר והוא היה תקוע ליד הבית. הנאשם 1 הגיע אליו בחלוף כשעתיים ועזר לו להחליף גלגל (עמ' 4 ש' 92-95).
הנאשם 1 עומת עם גרסתה של הנאשמת 3 בחקירתה ולפיה הוא מסר לה לאחר חקירתו שמצויה בידי החוקרים תמונה, ומסר שאינו זוכר שדיבר איתה על תמונה כלשהי, למעט צילום שצילמו אותו במהלך חקירתו (עמ' 5 ש' 105, ש' 113-114).
הנאשם 1 נשאל האם הנאשמת 3 מסרה לו על קיומה של תמונה לפני חקירתו ומסר שאינו זוכר (עמ' 5 ש' 120).
הנאשם 1 נשאל האם מסר לנאשמת 3 את גרסתו ביחס לנסיבות הגעתו למעלה אדומים, בתחילה לא השיב (ת/99 עמ' 19 ש' 29-37), ובהמשך אמר שאינו זוכר (עמ' 22 ש' 1-3).
הנאשם 1 עומת עם גרסתו של מירז למדובב, ואמר שהדברים אינם נכונים כיוון שמעולם לא אמר שהיו לליאור שני תקרים.
הנאשם 1 עומת עם טענתו של ליאור מירז שהם תיאמו לקחת את אותו עורך דין במידה וייעצרו, ושלל את הדברים.
בדרכו הביתה לאחר החקירה התקשרה אליו הנאשמת 3, ושאלה איך היה לו בחקירה. הוא ביקש לחזור אליה מאוחר יותר והתקשר אליה מביתו מאוחר יותר באותו ערב וסיפר לה מה שאלו אותו. הוא שאל אותה אם זה בעייתי שהוא מדבר איתה כשהיא מיצגת את מירז והיא השיבה בשלילה (עמ' 599 ש' 19-32).
הנאשם 1 טען בחקירתו הנגדית כי לא הראו לו כל תמונה ולכן לא אמר דבר כזה לנאשמת 3, ומכאן שנתון זה שמסר מירז למדובב הוא המצאה שלו (עמ' 618 ש' 1-7). כמו כן טען שלא אמר לחוקרים בחקירתו שהוא החליף פנצ'ר למירז וגם לא מסר בחקירתו שבהמשך הם התיישבו לשתות קפה, ולכן לא מסר נתונים אלה לנאשמת 3, ולכן המקור לדברים הוא מירז ולא הנאשמת 3. הוא כן מסר לה ששאלו אותו על פגישה במעלה אדומים והוא אמר שמירז התקשר אליו ואמר שיש לו פנצ'ר והוא צריך את מפתח הגלגלים שלו. מירז לא אמר לו שהיו לו 2 פנצ'רים והוא לא אמר דבר כזה לנאשמת 3.
הנאשם 1 עומת עם כך שעצם מסירת כל פרטי חקירתו לנאשמת 3 עולים כדי שיבוש החקירה, ומסר כי מטרת השיחה איתה היתה להתייעץ איתה האם הוא צריך עורך דין (עמ' 645 ש' 1-6). כמו כן שלל הנאשם 1 את גרסת ליאור מירז לפיה שניהם תאמו מלכתחילה שייעזרו באותו עורך דין למטרות שיבוש (עמ' 645 ש' 25-30).
ג. גרסת ליאור מירז
"ליאור: עורכת הדין שלי אמרה לי היום שחקרו אותו אתמול...עשו פגישה משולשת וצילמו את הפגישה המשולשת.
אריאל: יש תמונות, ראית?
ליאור: כן. אז, לי ולו יש את אותו אוטו. ביואיק. אז הוא אמר שהתקשרתי שיש לי שני פנצ'רים בגלגל.
אריאל: גלגל ספייר שלך
ליאור: כן. הוא אמר את זה שיחק אותה יפה.
אריאל: מה אתה אמרת?
ליאור: לא ש...אני שומר על זכות השתיקה זה מה שהעורכת דין.
אריאל: לא אמרת כלום?
ליאור: אל תדבר.
...
מה שמטריד אותי זה השיחות טלפון מהטוקמן לעורך דין.
(עמ' 25 ש' 14-25)
...
אז הנה אתמול הוא היה בחקירה, אז היום העורכת דין לוחשת לי באוזן, שחקרו אותו. הוא התקשר אליה סיפר לה על החקירה...והראו לו תמונה של הפגישה הזאת בחצר בבית, שישבנו שלושתנו. אני הלכתי. ואז אמרו לו למה באת אז הוא אמר שמעו יש לנו ביואיקים שנינו.
אריאל: יש תמונה של שלושתכם יחד?
ליאור: כן
אריאל: אתה בבעיה. מה אתה עושה בחצר אם יש לך פנצ'ר, בוא תענה לי
ליאור: באנו לשתות קפה אצלו
אריאל: באת לשתות קפה עם שתי פנצ'רים?
ליאור: אחרי שהחלפנו את הגלגלים...זה היה מול הבית שלו, הבית שלו פתוח, דפקתי ראיתי אותו, התיישבנו בחצר, באמת יש, גם שתינו קפה.
(עמ' 28 ש' 20-37)
...
אריאל: אז אולי סניור הזה כבר פתח, נכון?
ליאור: כן, פתח
אריאל: מאה אחוז פתח
ליאור: כן. העורכת דין אמרה לי
אריאל: פתח הכל?
ליאור: אמרה לי, כן.
(עמ' 37 ש' 5-10)
ליאור: אבל הוא אמר דברים לא נכונים. יענו אתה מבין, אמר דברים, והוא הוסיף מלח פלפל...הוא (החוקר) אמר לי סניור אמר שנפגשת איתו הבאת לו קלסר. אני אומר לו בקבר אבא שלי, קח אותי עכשיו לפוליגרף, אם אני מכיר את הבן אדם הזה.
אריאל: והבחור הזה שהביא לך כסף?
ליאור: נחקר היום אמר שפנצ'ר.
אריאל: עשר, מעולה. מי זה
ליאור: מהעבודה שלי.
אריאל: יפה. מה. מה הוא אומר
ליאור: לא נעצר. בא אתמול לדיון מעצר, הביא לי בגדים, הביא לי זה. לא יכולתי לדבר איתו. הוא התקשר לעורכת דין שלי וסיפר לה מה אמרו בחקירה.
אריאל: בטח הוא מפחד על התחת שלו
ליאור: כן
(עמ' 37 ש' 17-27)
בהמשך אמר מירז לאריאל כי עבר עם החבר הזה הרבה דברים בחיים, שהם סיכמו שאם הם נעצרים שומרים על זכות השתיקה ומבקשים את אותו עו"ד (עמ' 39 ש' 1-3, 17-22, 26-35).
"אריאל: מה אמרו לו בדיוק בחקירה, אתה יודע מלה במלה?
ליאור: לא, היא לחשה לי באוזן העורכת דין שלי"
(עמ' 40 ש' 9-10).
"אריאל: למה הוא שוחרר. בתמונות כמו שאתה אומר, אתה היית מצולם, וגם הוא מצולם, לפי מה שהם אמרו. למה הם עצרו אותך.
ליאור: כי הוא אמר תשמעו מה אתם רוצים ממני, אני באתי החלפתי לו פנצ'ר, אחרי זה הוא אמר לי בוא ניכנס לבית שלך ונשתה קפה.
אריאל: הוא אמר לך?
ליאור: לא, אני מאמין מה שהוא אמר להם. אין לו קשר עם החקירה, הוא לא היה מעודכן בה, הוא לא ידוע, אתה מבין."
(עמ' 51 ש' 33 עד עמ' 52 ש' 2)
מירז מסר, כי אמר לחוקרים שזה כסף שחבר הלווה לו, הוא אמר לעורכת הדין שתתקשר לחבר ותעדכן אותו והוא כבר עודכן ויבוא לחקירה וימסור עדות שהלווה לו את הסכום האמור (עמ' 58 ש' 6-20).
כן מסר שעורכת דינו מסרה לו שסיבוני לא פתח (עמ' 43 ש' 11).
כשעומת עם דברים שמסר למדובב אריאל בנושא, אמר שהמדובב איים עליו ואמר שהוא שטינקר, ועקב פחד "מכר" לו סיפור (עמ' 11 ש' 19-27).
בתשובותיו לב"כ הנאשמת 3, מסר מירז כי הנחייתה היחידה של הנאשמת 3 אליו היתה לשמור על זכות השתיקה (פרוטוקול מיום 13.4.15 עמ' 508 ש' 1-14), כי במסגרת הדיון בערר המעצר בעניינו הוא לא דיבר איתה מקצועית ורק שאל מדוע אמרה לאשתו לבוא לדיון כיוון שהוא לא רצה בכך (עמ' 512 ש' 13-18), ומכל מקום הוא היה אזוק בידו לבלש ואם היתה אומרת לו דבר מה, אותו בלש היה שומע זאת (עמ' 513 ש' 18). ביחס לדברים שמסר במסגרת הפעולה עם המדובב, מסר מירז שאינו זוכר דבר (עמ' 519-520).
ד. גרסת הנאשמת 3
הודעת הנאשמת 3 במשטרה
הנאשם 1 אמר לה שהוא מסר בחקירתו שהוא בא לעזור למירז לתקן פנצ'ר בצד הדרך, ושהחוקרים אמרו לו שיש תמונה הקשורה לכך. העדה מסרה כך:
"אני יכולה להגיד שקיבלתי מאד בהפתעה את העובדה שאילן נעצר. אני עובדת עם חושים מאד חדים וקיבלתי הצעות כעורכת דין שלא קיבלתי, כולל לא לשלם מע"מ, כי אני מאד נזהרת. אם היה לי חשד כלשהו שאילן עשה משהו לא בסדר או שהוא קשור לסיפור עם ליאור, ככל שהוא נכון כפי שיוכח (ב)בית משפט, לא הייתי מדברת עם איש ומאד חשוב לי. אני אומרת לך בצורה חד משמעית, לא עלה לי בכלום שאילן יכול להיות קשור לסיפור בו ליאור נעצר" (עמ' 6 ש' 139-144). כן הוסיפה כי "לא נאמר לי באותו שלב שהוא נחקר באזהרה או שהוא חשוד בקבלת שוחד או באיזו שהיא עבירה הקשורה לתיק הזה. אתם משחררים בנאדם שחשוד. מה אתם מצפים ממני" (עמ' 7 ש' 151-153).
הנאשמת 3 נשאלה האם מסרה לליאור מירז את "גרסת הפנצ'ר", ומסרה שאינה זוכרת כיוון שהשיחות עם מירז התמקדו במצבו הנפשי. כשעומתה עם גרסתו של מירז בנושא השיבה שתלוי מתי נאמרו הדברים (במהלך החקירה או לא) ומה נאמר, וכי היא לא זוכרת שאמרה למירז דברים כאלה, לא זכור לה שהנאשם 1 סיפר לה בפירוט על חקירתו, היא לא הבינה שעליה להיזהר ממנו, ומכל מקום גם אם אמרה דברים בהיסח הדעת אין המדובר בכוונה לשיבוש חקירה. מירז אמר שהוא ראה את התמונות המדוברות בחקירה, ושהדבר היחיד שלכאורה היא אמרה לו, לטענתו, הוא שהנאשם 1 נחקר, ולא את תוכן הדברים. כמו כן העלתה את האפשרות שמירז והנאשם 1 תאמו גרסאות מבעוד מועד. היא לא ידעה על תמונה בחצר הבית, ולא על כך שיש להם ביואיק.
עדות הנאשמת 3
היא שוחחה עם החוקר ליאור רייס וקבעה איתו שתגיע ליאח"ה וביקשה שלא יחקרו את העצור עד שתגיע (עמ' 918 ש' 14-16). באותו זמן כבר דיברה גם עם אשתו של מירז אילנית, ועם הנאשם 1 שיחה רגילה של חבר שמתעניין ומרגיע את האישה (עמ' 918 ש' 14-23).
כשהגיעה ליאח"ה פגשה במירז, הוא ביקש לוודא שאכן עו"ד נאור שלח אותה, ולאחר מכן אמר לה שתפסו אצלו במשרד 3,000 ₪ במזומן (עמ' 919 ש' 17-18).
מירז מסר לה שמידרו אותו מהחקירה, סיפר לה על המצב הנפשי שלו וביקש שאשתו ואף אחד אחר מבני משפחתו לא יגיע, ושיגיע חבר שלו. היא התרשמה שהוא לא כל כך מבין מה קורה וייעצה לו לשמור על זכות השתיקה.
לאחר הפגישה התקשרה לעו"ד רם נאור , אשר אמר לה שהפרשה נחקרת אצל מבקר המדינה כבר שנתיים.
למחרת ביום 18.11.10 , נערך דיון בהארכת מעצרו בבימ"ש השלום בראשל"צ, היא פגשה בבית המשפט את ליאור מירז, והלה סיפר לה שבשל מצבו הנפשי אף בית מעצר לא הסכים לקבל אותו והוא ישן ביאח"ה עם החוקרים. הנאשם 1 הגיע מצויד בתיק עם ציוד לליאור מירז. לאחר הדיון היא המתינה להיכנס למשרד סמוך של חברתה על מנת לכתוב הודעת ערר, ישבה בבית קפה, והנאשם 1 פגש בה שם והם שוחחו בקצרה. לאחר מכן היא נכנסה למשרד של חברתה, כתבה את הודעת הערר ולאחר מכן שלחה אותה בפקס לבית המשפט ומסרה אותה אישית לליאור רייס (נ/82). הנאשמת מסרה שהשיחה שלה עם הנאשם 1 בבית הקפה היתה מבחינתה חסרת חשיבות, היא היתה מרוכזת בערר שהתכוונה להגיש לאור מצבו הנפשי של ליאור מירז והיא זוכרת שלאחר מכן הנאשם 1 התקשר ואמר לה שזומן לחקירה (עמ' 923 ש' 17-32). הנאשמת זכרה שאמר לה את הדברים והיא לא יכולה לשלול שהשיחה היתה בבית הקפה ולא בטלפון כיוון שאינה זוכרת בפרוטרוט (עמ' 923 ש' 7-18). זכור לה שהנאשם 1 שאל אותה מה לומר בחקירה והיא ענתה לו שיאמר את האמת, והוא שאל אותה אם הוא יכול לשוחח איתה לאחר מכן והיא השיבה בחיוב (עמ' 924 ש' 22-24). זכור לה שבמהלך חקירתו של הנאשם 1 היא התקשרה לליאור רייס ועדכנה אותו שהנאשם 1 פנה אליה, וליאור מסר לה שהנאשם 1 עדיין בחקירה (עמ' 924 ש' 26-32).
לאחר תום חקירתו התקשר אליה הנאשם 1, היא שאלה אותו אם הוא נחקר באזהרה או כעד והוא השיב שנחקר כעד, אמר ששאלו אותו מתי לאחרונה היה במעלה אדומים והוא השיב שהיה שם כדי לעזור לליאור לתקן פנצ'ר, היא לא ידעה כלל מה חשיבותו של פרט זה. הנאשם 1 אמר לה שאמרו לו בחקירה שיש תמונה שלו עם ליאור מתקנים פנצ'ר.
הדיון בערר שהגישו נקבע ליום 19.11.10, בבית המשפט המחוזי שישב באותה העת בפתח תקווה. בדיון נכחו בני משפחתו של ליאור מירז וחוקרים ובהם ליאור רייס ואושרה אבירם, ושוטרים נוספים מהבילוש. ליאור מירז היה אזוק בידיים ושאל את הנאשמת מדוע אשתו הגיעה כיוון שביקש מפורשות שלא תבוא. הנאשמת השיבה לו שבמצבו הוא צריך חיזוק מאוהביו. הוא גם לא כ"כ הבין את מהות הדיון והיא הסבירה לו. היא הציגה לשופט מסמך מפרופ' טייטלבאום וטענה שהחוקרים מונעים מהחשוד את הטיפול הרפואי- נפשי שהוא זקוק לו, והשופט התייחס לכך בהחלטתו. לאחר הדיון, אשתו של ליאור מירז הלכה להביא את הכדורים שלו והנאשמת חיכתה לה ומסרה את הכדורים לליאור רייס.
לדבריה, היא לא עשתה את המיוחס לה בכתב האישום, ולא מסרה לליאור מירז את גרסתו של הנאשם 1 אודות נסיבות הגעתו למעלה אדומים, כל מה שעניין אותה היה התמקדות במצבו הנפשי של ליאור ובערר. כמו כן, כל החוקרים היו באולם ולא ברור לה איך חושבים שהיא תעשה דבר כזה דווקא באולם, וממילא אין כל קשר בינה לבין מירז ואין כל היגיון בכך שתסכן את הקריירה שלה למענו (עמ' 929 ש' 9-32). היא לא מבינה בתקרים ולא בביואיק ולא ידעה שלנאשם 1 ולליאור מירז היה את אותו סוג רכב (עמ' 930 ש' 20-32).
ביחס למכתב נ/10 מסרה הנאשמת כי ביום 22.11.10 שלחה לליאור רייס מסרון ובו שאלה מתי תוכל לראות את הלקוח, הוא השיב לה שבסמוך לשעה 14:00 תוכל לפגוש בו ובסמוך לשעה 14:00 יצרה קשר עם ליאור רייס, שאמר לה לא להגיע. בעקבות דברים אלה כתבה את המכתב לתנ"צ אפי ברכה, כיוון שחשה שהם מונעים מפגש עו"ד ומונעים טיפול תרופתי פסיכיאטרי מהלקוח שלה (עמ' 933 ש' 1-21). היא לא ידעה שבאותו זמן בדיוק מפעילים החוקרים ובכללם תנ"צ ברכה מכבש לחצים על הלקוח שלה ומשמיצים אותה כעורכת הדין שלו.
לדבריה, ביום 24.11.10 קראו לה לתחנה ותנ"צ ברכה אמר לה שמירז רוצה לחתום על הסכם ולכן קראו לה. היא המתינה שמירז יסיים לדבר עם אשתו ונכנסה לשוחח איתו, והוא דיבר איתה על מלאכים שקוראים לו להתאבד וכל מיני רבנים שקוראים לו מלמעלה, ולכן ניגשה לתנ"צ ברכה ואמרה לו שיש להם ניסיון עם בחור שהתאבד (לקוח קודם שלה) ושהיא מבקשת לקחת אותו מידית לבית חולים פסיכיאטרי (עמ' 935 ש' 6-31). בהמשך הוציאה מכתב בנושא כיוון שלא סמכה עליהם (נ/38) ואף עברה בבימ"ר הדרים בשעות הערב ונמסר לה שלא לקחו אותו לבית חולים פסיכיאטרי אולם הוא קשור. דברים דומים אף טענה בבית המשפט בדיון בהארכת מעצרו של מירז (נ/84) מיום 25.11.10, בעקבותיו הורה בית המשפט על העברתו של מירז לבית חולים פסיכיאטרי. מירז הושם במחלקה סגורה ולאחר שהשתחרר הנאשמת שוחחה עם ד"ר טייטלבאום, אשר מסר לה שהמצב שלו לא טוב, ולבקשתה הוא העלה את הדברים על הכתב (ת/46 מיום 28.11.10). לאור התנהלות זו, כתבה הנאשמת מכתב חריף בנושא למפקד יאח"ה, כאשר למיטב הבנתה החוקרים צריכים היו לעמוד לדין על התנהלותם בחקירה, שכללה מניעת תרופות ומניעת מפגש עם עו"ד כבסיס להוצאת הודאה מנחקר (נ/39, עמ' 939 ש' 5-31). הנאשמת לא קיבלה כל תשובה למכתבה זה, למעט כתב האישום שהוגש נגדה.
הנאשמת עמדה על האבסורד בכך שהחוקרים חשדו בה אולם אפשרו לה להמשיך ולהיפגש עם הלקוח ליאור מירז, ולדבריה כמו שאמר ליאור רייס: "אם היא היתה סוגרת את העסקה, לא היה תיק" (עמ' 937 ש' 1-8).
בחקירתה הנגדית מחתה הנאשמת 3 על כך שהיא נחקרה והועמדה לדין בעוד שעו"ד רם נאור, שהוא יוצא פרקליטות מיסוי וכלכלה, כלל לא נחקר בתיק על אף שמיוחס לו חלק משמעותי בתיק, הוא ייצג את סיבוני במשך 10 ימים והיא לא ידעה זאת, הוא קיבל אחוז משמונת מיליון השקלים שהוברחו, הוא דיבר עם מירז והיא לא ידעה על הקשר ביניהם, מירז אמר למדובבים שהוא שוחח עם ע"ד רם נאור בטוקמן פעמיים ביום ולא נעשה עם זה דבר אפילו לא חקירה, לטענת הנאשמת, ההסבר היחיד לכך הוא הקשר של עו"ד נאור עם המאשימה.
הנאשמת מסרה כי לא נפגשה עם מירז ולכן גם לא שוחחה עמו בפרוטרוט על המקרה, וכי רק לאחר הערר פגשה בו בצורה מסודרת בבימ"ר הדרים, אולם גם אז הוא לא שוחח על החקירה והתמקד בלהלין על כך שהושיבו אותו במעצר עם רוצח הילדים. דבר זה אף הוא הפתיע אותה וגם בנושא זה כתבה מכתב (עמ' 994 לפרוטוקול מיום 15.10.16 ש' 8-32). מכל מקום ההנחיה היחידה שלה למירז היתה לשמור על זכות השתיקה (עמ' 996 ש' 1-6).
עוד אישרה בחקירתה הנגדית כי בשבוע שלאחר הודאתו בפני מדובב, הוא לא מסר לה את גרסתו אודות הנסיבות הקשות לטענתו שהובילו למסירת ההודאה, האיומים, הצעקות והקללות (עמ' 1001 ש' 1-11).
דיון והכרעה
א. יסודות עבירת השיבוש
היסוד העובדתי – עשה מעשה
הודעת ליאור מירז ת/79 – קבילות ומשקל
מהות הטענה היא כי לא ניתנה בידי בית המשפט האפשרות להתרשם מהעד, וכתוצאה מכך דבריו של מירז לפני המדובב (ת/79) אינם קבילים בעניינה של הנאשמת 3.
על כן, מהבחינה המהותית כן העיד העד ביחס לדבריו לפני המדובב והעדות "הוכשרה" על ידי ב"כ הנאשמת 3 ואין בידי לפסול את קבילותה.
משקל ההודעה
כך לדוגמא, דבריו של מירז למדובב לפיהם חוקריו של הנאשם 1 הראו לו תמונה של פגישה משולשת בחצר ביתו של הנאשם 2 – נעדרים אחיזה במציאות, וברי שלא נאמרו על ידי הנאשמים 1 ו/או 3.
הנאשם 1
היסוד הנפשי – 'כוונה מיוחדת'
לא זו אף זו, הנאשמת 3 המשיכה לייצג את ליאור מירז במסגרת החקירה גם לאחר שדבריו של ליאור למדובב כבר היו ידועים לחוקרים. ליאור רייס אישר את הדברים בעדותו לפני ואף הוסיף בהקשר זה כי לא ראה בעייתיות בכך שהנאשמת 3 המשיכה לייצג את מירז, כי הוא לא סבר שיש לזמנה לחקירה בשל כך וכי להערכתו לולא התערבה זו בחתימה על הסכם עד מדינה עם ליאור ביום 24.11.10, ממילא טענות השיבוש לא היו מועלות נגדה, או נחקרות כלל! (פרוטוקול מיום 22.11.15 עמ' 340-343).
בנוסף לכך, מכיוון שהוראתה המפורשת של הנאשמת 3 למירז היתה לשמור על זכות השתיקה בחקירתו, הרי שהיא לא צפתה שליאור ימסור בחקירתו גרסה "מתואמת", ועל כן נטען שלא מתקיימת במקרה דנן 'הלכת הצפיות'. הנסיבות בהן מסר ליאור מירז בסופו של דבר לחוקריו את גרסת הפנצ'ר היו רק עקב הפרת זכויותיו כנחקר והתעלמות מבקשתו להיוועץ בעורכת דינו – או בעורך דין אחר לצורך העניין, התנהלות שלא היתה צפויה לנאשמת 3.
מעבר לאמור, התרשמתי מאמינותה של הנאשמת 3 במהלך הדיונים בפני בכלל ובעדותה בפרט.
הגנה מן הצדק ואכיפה בררנית
נאור ייצג את סיבוני, ולא ידע שהיה קשר בינו לבין הנאשם 1, אף שבמזכריו ובבקשות להארכת מעצר שנערכו על ידו נרשם אחרת (נ/40 אל מול פרוטוקול דיון מיום 22.1.15 עמ' 353 ש' 24-31, עמ' 361 ש' 10-16).
"בהפעילו את שיקול דעתו, חייב תובע לפעול מתוך שוויון וללא הפליה...הפעלה ראויה של ההליך הפלילי מבוססת על אמון הציבור ברשויות התביעה ועל אמונה כי הן מקבלות את החלטותיהן מתוך שוויון. הגשת אישומים בדרך מפלה פוגעת באמון הציבור ברשויות התביעה וטומנת בחובה קושי משולש: ראשית, שימוש מפלה בכוח התביעה פוגע בהנחות שביסוד הענקת שיקול הדעת השלטוני לתובע; שנית, הפליה בהגשת אישומים פוגעת באמון שהציבור רוחש לרשויות התביעה בפרט ולרשויות שלטון בכלל, ובכך מכרסמת בעבותות המקשרים את פני החברה; שלישית, הפעלה לא שוויונית של כוח התביעה פוגעת בכוח המרתיע של המשפט הפלילי".
"בדומה לאמת המידה שעל פיה מנחה בית המשפט את עצמו, לעניין ביקורתן של החלטות מנהליות אחרות, אף בביקורת החלטותיה של התביעה עשוי בית המשפט לבטל את כתב אישום שהוגש – מטעמי הגנה מן הצדק – אם אכן שוכנע, כי בנסיבותיו של המקרה הנתון, ההחלטה להאשים את פלוני ושלא להאשים את אלמוני חורגת בבירור ממתחם הסבירות. סבירותה של אכיפה חלקית מותנית, בראש ובראשונה, בעמידתה במבחנו של עיקרון השוויון. על התביעה חלה חובה להפעיל את סמכויותיה תוך קיום שורת השוויון בין חשודים ונאשמים...אכיפה בררנית פוגעת בשוויון".
"הרי אל מול הטענה המשפטית, הנכונה בטהרתה הפורמלית, כי זיכוי הוא זיכוי הוא זיכוי, יהא אשר יהא, עומדת מציאות מורכבת יותר, שבית המשפט אינו יכול להיות אדיש כלפיה. אמירת בית המשפט בדבר זיכוי מחמת הספק של פלוני, אינה לשמי תכלת צחים, נטולי עננה. היא אומרת לא אחת כי תחושתו החריפה של בית המשפט היא שישנם דברים בגו, אלא שמצוות המחוקק, וגדרי הצדק, מצווים על זהירות יתרה, שסופה זיכוי" (ע"פ 5140/05 זגורי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה י' (24.6.2007)).
ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ז, 13 יוני 2017, במעמד ב"כ המאשימה עו"ד נועם עוזיאל הנאשם 1 וב"כ עו"ד אורי קינן, הנאשם 2 וב"כ עו"ד יואב סננס, הנאשמת 3 וב"כ עו"ד אלון רון.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
26/02/2014 | החלטה מתאריך 26/02/14 שניתנה ע"י קלרה רג'יניאנו | קלרה רג'יניאנו | צפייה |
04/08/2014 | החלטה שניתנה ע"י דבורה עטר | דבורה עטר | לא זמין |
19/10/2014 | החלטה על בקשה של מאשימה 1 הזמנת עדי תביעה | מיכל ברנט | צפייה |
04/01/2015 | החלטה שניתנה ע"י מיכל ברנט | מיכל ברנט | צפייה |
28/05/2015 | החלטה שניתנה ע"י מיכל ברנט | מיכל ברנט | צפייה |
01/09/2015 | החלטה שניתנה ע"י מיכל ברנט | מיכל ברנט | צפייה |
11/06/2017 | החלטה שניתנה ע"י מיכל ברנט | מיכל ברנט | צפייה |
13/06/2017 | הכרעת דין שניתנה ע"י מיכל ברנט | מיכל ברנט | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
מאשימה 1 | מדינת ישראל | ליאת בן-ארי, נעם עוזיאל |
נאשם 1 | אילן יוסף | אורי קינן |
נאשם 2 | אברהם סבוני | יואב סננס, נתן שמחוני |
נאשם 3 | אילת אפיק | אלון רון |