ביום 19.11.2011 טייל התובע עם כלבו בגינה בעיר תל אביב. חצר הגינה מוקפת בגדר מברזל. חלקו העליון של הגדר מורכב מחצאי עיגול, כשבין שני חצאי עיגול מצוי מוט מברזל. אין מחלוקת שמוט הברזל אינו מחודד.

כלבו של התובע היה משוחרר. הוא הסתובב במקום, רץ וניסה לקפוץ מעל לגדר. הכלב לא הצליח לחלוף מעל לגדר ואחד ממוטות הברזל שבגדר ננעץ בבטנו.

התובע הרים את כלבו והעביר את הכלב לטיפול רפואי. מצבו של הכלב השתפר. הטיפול הרפואי הסתכם בעלות של 3,700 ₪, כאשר לתובע נגרמו טרחה ועוגמת נפש. התביעה הועמדה ע"ס 12,300 ₪.

הנתבעת טוענת שדין התביעה להידחות, בהיעדר אחריות מצידה לקרות האירוע.

מדובר באירוע מצער ביותר. הכלב נחבל באופן משמעותי ואין ספק שמעבר לטרחה הרבה שנגרמה לתובע נגרם לו צער של ממש מעצם העובדה שכלבו ניזוק בנסיבות כאמור.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות ושמעתי את התובע ונציג הנתבעת בדיון, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להידחות; להלן הנימוקים מכוחם הגעתי למסקנה כאמור:

1. לא הונחה תשתית עובדתית לפיה הגדר אינה גדר תקנית או גדר מסוכנת. הנתבעת אומנם טענה שהגדר הוקמה על-פי תקן מחייב (צוין מספר התקן) ללא הצגת נתוני התקן, אולם הנטל להוכיח ולבסס את יסודות התביעה מוטל על התובע ולא עלה בידיו להוכיח שהגדר הוקמה בניגוד לדין. אין די לעניין זה בהודעת דוא"ל שנשלחה אל התובע על ידי המשרד להגנת הסביבה (ציטוט מופיע בכתב התביעה);
2. כאמור, קצה המוט אינו מחודד. עובדה זו מהווה נתון עובדתי מרכזי על-פיו הגעתי למסקנה לפיה לא הוכחה אחריות הנתבעת לאירוע;
3. עצם העובדה שבגנים אחרים קיימות גדרות אחרות או שבגינה אחרת מוצבת גדר דומה, אשר המוטות שבה הוסרו, אין די בה כדי להניח תשתית עובדתית ומשפטית בדבר אחריות הנתבעת למאורע;
4. עיינתי בתמונות הגדר. לא שוכנעתי שמדובר בגדר המהווה סיכון לגורמים הפוקדים את הגן – בני אדם ובעלי חיים כאחד. כמו כן, גובה הגדר – כפי שניתן להיווכח מהתמונה – מלמדת שהיא גבוהה באופן מספק;
5. התובע – בעליו של הכלב – הוא הגורם היחיד המכיר את הכלב, אופיו וטבעו. לא היה מקום לשחרר את הכלב אם סבור היה התובע שכלבו עשוי להתרחק ממנו, לא לנהוג בהתאם להוראותיו או לנתר מעל לגדר המקיפה את הגינה.

התביעה נדחית. בנסיבות העניין לא מצאתי מקום לעשות צו להוצאות.

זכות להגיש בקשה למתן רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ד, 01 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.