ביום 11/7/2013 הגישו המבקשות כתב תביעתן.

ביום 22/12/2013 ניתנה ע"י מנהל המחוז (מר ישראל חן), התראה על מחיקה מחוסר מעש, בהתאם לתקנה 156 בתקסד"א.

זו נמסרה למבקשות באמצעות בא-כוחם, בו ביום עפ"י רישומי תיק זה.

משנמשך חוסר המעש, ניתנה ע"י מנהל המחוז הודעה על מחיקה מחוסר מעש ואף היא, נמסרה בדומה לאמור לעיל, ביום 6/2/2014.

ביום 10/02/2014 הגישו המבקשות בקשה לביטול מחיקה מחוסר מעש ולמתן פס"ד בהעדר הגנה, כנגד הנתבע.

בהתאם להוראות תקנה 156 בתקסד"א, אין צורך בהליך פורמאלי לשם מחיקת התובענה. משלא ניתן כל טעם, במהלך 30 הימים שלמן יום ההמצאה של ההתראה, רואים התובענה כתובענה שנמחקה.

יתרה מזאת, גם אם ניתן טעם אך הוא אינו מניח את הדעת, ניתן למחוק את התובענה.

עפ"י הדין, על ביהמ"ש "...לעורר תחילה את "הישנים מתרדמתם"...כאשר ביהמש פועל ביוזמתו לפי התקנה הנ"ל בשעת "התרדמה", ולא בשעת היקיצה", אין למחוק את התובענה מכוח חוסר המעש שבעבר". ראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא הוצאה לאור בע"מ (מהדורה שביעית) בעמ' 246.

בהתאם לתקנה 156 מסורה סמכות עניינית מקבילה, לשופט, לרשם ולמזכיר ראשי.

משהופעלה הסמכות בידי מנהל המחוז (מזכיר הראשי של בתי-המשפט השלום, מחוז חיפה), ואירע כמתואר לעיל, הרי שהתובענה נמחקה.

ממילא, היה זה לאחר תקופת התרדמה הנזכרת לעיל.

הבקשה נדחית.

למעלה מן הצורך אציין גם זאת:

אין בנמצא סימוכין למסירת כתב התביעה והזמנה לדין לנתבע, אלא אך סימוכין למשלוח בדואר רשום, של דבר דואר כלשהו.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ד, 11 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.