1. בפני ערעורם של המערערים על החלטתו של כבוד רשם ההוצאה לפועל, ערן אביטל, מיום 20.06.13 , שניתנה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-02746-72-5, בה נדחתה בקשת המערערים בטענת פרעתי .

עיקרי העובדות הצריכות לענייננו:

2. כנגד המערערים הוגשו תביעות בשנת 2002 בגין חובותיהם בחשבון משותף וחשבון על שם המערער 2 בלבד למשיבים בסכום כולל של כ 234,000 ₪.

המערערים לא התגוננו וניתנו פסקי דין כנגדם אשר הוצאו לפועל על ידי המשיב בשני תיקי הוצאה לפועל 01-02755-72-1 ומספר 01-02746-72-5.

בתאריך 07.12.09 התקיים דיון בבקשת המערערים לביטול פסק הדין, במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמה כי תדחה בקשתם לביטול פסקי הדין וכי המערערים ישלמו תשלום חודשי של 3,000 ₪ בגין חובם בתיקי הוצאה לפועל, המערערים לא עמדו בהסדר התשלומים.

המערערים הגישו בקשות בטענת "פרעתי" בשני התיקים הנ"ל .

בקשתם נדחתה בשני התיקים.

בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-02746-72-5 ניתנה החלטה לאחר הגשת הבהרה מטעם ב"כ הזוכה לפיה בקשתם נדחית והמערערים הופנו לבית המשפט.

המערערים הגישו בקשה נוספת בטענת "פרעתי" ועיכוב הליכים ובקשה ל"צו עשה".

בתאריך 20.06.13 ניתנה ההחלטה נשוא הערעור דנן הדוחה את בקשת המערערים בטענת "פרעתי".

טענות המערערים:

3. המערערים מעלים טענות רבות , ביניהם כי התנהלות המשיבים לקויה, כי גרמו להם נזק רב כאשר ביטלו את האשראי שלהם , כי התנהלותו של מנהל הבנק מר אשר בוקרא נגועה בפלילים, כי הגיעו להסדר עם מנהל הסניף אבל הוא נעלם, וכי קיים פגם מהותי בפסקי הדין ובהחלטות שניתנו נגדם.

המערערים טוענים כי הבנק ניצל את העובדה שהמערערים לא ידעו את השפה הבנקאית והציגו מצג של תביעה טועה מטעה ושיקרים, וכי הבנק חילל את החסכונות של מערערת 1 , כאמור המערערים טוענים עוד טענות רבות כנגד התנהלות הבנק.

תגובת המשיבים:

4. המשיבים טוענים כי על הערעור להידחות על הסף מאחר ואינו עניינני ואין בו כדי לערער על נושא כלשהו שעולה מההחלטה נשוא הערעור, וכי הערעור אינו מעלה עילה כנגד משיב מס' 1, וכי הטענות שמעלים המערערים הועלו על ידיהם ונדונו הן בבית המשפט והן בהוצאה לפועל .

המשיבים טוענים כי המערערים מנצלים לרעה את הליכי בית המשפט ופוגעים בכלל סופיות הדיון.

דיון והכרעה:

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות מהטעמים שאפרט להלן.

סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז 1967 קובע כי "חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין; עד לקביעתו כאמור, רשאי רשם ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

הבסיס לטענת "פרעתי" בהליכי ההוצאה לפועל נמצא בסעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל . לפי הוראה מפורשת, על החייב הטוען שמילא אחר פסק הדין, מוטל נטל השכנוע ועליו הראייה (ע"א 357/72 שנסי נ' בצלציוני, פ"ד כז(1) 741, 744: ע"א 513/67 כהן נ' שהבר (שרייבר), פ"ד כב(1) 194).

נטל השכנוע מוטל תמיד על החייב ואיננו עובר לעולם אל הזוכה. אם בסוף הדיון נשאר ספק באשר לביצועו של פסק הדין פוסקים נגד החייב מכיוון שלא עלה בידו להרים את נטל השכנוע בדבר ביצועו של פסק הדין (ע"א 414/66 פישביין נ' דגלס ויקטור פול ע"י מזרח שירות לביטוח, פ"ד כא(2) 466, 453, ע"א 98/68 באומן נ' לנגסנר, פ"ד כב(2) 505).

6. ערעורם של המערערים נסוב סביב טענותיהם כלפי הבנק ודרך התנהלותו במסגרת גביית חובם, הם אינם מתאימים להתברר במסגרת בקשה בטענת "פרעתי", המלומד ד. בר אופיר דן בכך: "סמכותו של הרשם, במסגרת דיון בטענת "פרעתי", מוגבלת לטענות החייב לפיהן מילא אחר פסק הדין או אין הוא חייב עוד למלא אחריו". ד. בר אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, מהדורה שביעית, כרך ראשון, עמ' 270.

7. ניתן לראות כי בהחלטתו של כבוד הרשם מתאריך 20.02.13 אף הזהיר את המערערים כנגד הטלת הוצאות מיוחדות : "החייב ישקול בקשתו לאור תגובת הזוכה ולנוכח האפשרות של הטלת הוצאות מיוחדות אם ימצא כי לא היה יסוד לבקשתו (ראה סעיף 19 (ג) לחוק). "

בדיון שנערך בפני כבוד הרשם בתאריך 20.06.13, העיר כבוד הרשם כי : "אני מעיר לחייב כי ייתכן שטענותיו צריכות להישמע לפני ערכאה אחרת".

בהחלטתו של כבוד הרשם שניתנה בתאריך 20.06.13 נשוא הערעור דנן קבע כך: "באופן כללי אפשר לומר שהחייב לא הוכיח כל טענת פרעון ביחס לחוב המתנהל בשני התיקים. אין מדובר בטענה לפיה החייב שילם כסף מסויים בתיק או לבנק וזה לא בא לידי ביטוי בדף החשבון שבתיק ההוצאה לפועל. אין מדובר בטענה לפיה פרעו החייבים את החוב בתיק לאחר מועד מתן פסק הדין או אף לאחר מועד חתימת הסדר התשלומים הנזכרים לעיל. כל שטוענים החייבים הוא שהבנק התנהל בצורה לקויה ולכן לא צריך לממש את החובות מושא תיקי ההוצאה לפועל".

ובהמשך: "ביטול הסדר צריך להיעשות באמצעות הגשת תביעה לבית המשפט. יתר על כן, טענות החייב בדבר אי סדרים בבנק צריכות להיטען ואף להיות מוכחות וקשה לומר שמן המסמכים שהוצגו לפני, יש טעם בדבר, אך איני קובע מסמרות שכן הסוגייה לא צריכה כאמור להתברר לפניי".

בהחלטתו של כבוד הרשם מתאריך 08.07.12 קבע כך: " הואיל ומכלול טענות החייבים מופנות לעצם קיום החוב וגובהו, אין בסמכות רשם ההוצאה לפועל להתערב בנתונים ובקביעות פסק הדין שניתן. לפיכך, ככל שהחייבים מבקשים לבטל את החיוב מושא תיק ההוצאה לפועל עליהם לפעול במישור אחר (כמו למשל בקשה לביטול פסק דין) ולא במישור בקשה בטענת "פרעתי".

ניתן לראות כי כבוד הרשם הורה למערערים שוב ושוב לברר את טענותיהם בבית המשפט המוסמך, ואולם המערערים ממשיכים בהגשת בקשות שאינן מתאימות להוצאה לפועל.

8. נוכחתי כי החלטתו של כבוד הרשם נשוא הערעור דנן נכונה וראויה ואיני מוצא להתערב בה.

"הרשם איננו מוסמך להיזקק במסגרת הכרעתו לטענות החייב בדבר נזקים שנויים במחלוקת אשר נגרמו לו על ידי הזוכה. טענות ממין זה מקומן להתברר בבית המשפט המוסמך". רע"א 9120/07 ישראלה רוזנצוויג ואח' נ' אהרון חיים, דינים עליון פט 759.

כל טענותיהם של המערערים סביב התנהלות הבנק אין מקומם להידון במסגרת הליכי הוצאה לפועל , שכן המחוקק לא הסמיך את רשמי ההוצאה לפועל לדון בטענות אלו.

סיכום:

דין הערעור להידחות.

המערערים ישלמו למשיבים הוצאות הערעור על סך 3,000 ₪ .

הגזברות תעביר מהפיקדון שהפקידו המערערים סך של 3,000 ₪ לידי ב"כ המשיבים.

מיתרת הפיקדון על סך 3,000 ₪ , יועברו 1,500 ₪ לתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-02755-72-1

ו1,500 ₪ יועברו לתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-02746-72-5.

ניתן היום, י"ז חשון תשע"ד, 21 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.