1. לפני תביעה לשיבוב ע"ס 20,618 ₪.

התובעת הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את השימוש ברכב קרוזר בביטוח מקיף.

ביום 23.3.12 נהג המבוטח בנתיב הימני בכביש 6, כשרכב הנתבע מדגם מזדה נסע באותו כביש בנתיב השמאלי.

המזדה עצרה בפתאומיות וסטתה לנתיב הימני בו נסע מבוטח התובעת וגרמה לתאונה ולפגיעה בקרוזר בחלקו הקדמי.

התובעת שילמה, עפ"י תנאי הפוליסה את סך של 20,301 ₪ המוערך ליום הגשת התביעה בסך של 20,618 ₪.

2. הנתבע טען בכתב ההגנה כי התאונה נגרמה באשמת מבוטח התובעת אשר נסע במהירות מופרזת ולא שמר מרחק ולא שם לב לתנאי הכביש.

3. התקיים דיון בפני ביום 15.6.15 בו העידו נהגי שני הצדדים והתרשמתי מעדויותיהם, באופן בלתי אמצעי.

עדות מבוטח התובעת

לטענת עד זה ,הקרוזר נסעה בנתיב הימני ואילו המזדה נסעה בנתיב השמאלי.

המזדה בשלב מסוים, סטתה ימינה לנתיב נסיעת הקרוזר שלא הספיקה לעצור ואז קרתה ההתנגשות.

העד טען בחלק הארי של עדותו כי עבר הרבה זמן ואינו זוכר את הפרטים.

הוא אישר שיתכן והקרוזר סטתה שמאלה בניסיון לבריחה מהמזדה וכך הוא אומר:

"..... יכול להיווצר מצב שסטיתי שמאלה כי ניסיתי לברוח ממנו לכן עיקר הפגיעה ברכב.... הוא סטה ימינה וכנראה סטיתי שמאלה כדי להתרחק ממנו ולכן עיקר הפגיעה הייתה בצד השמאלי האחורי של רכבו ועיקר הפגיעה ברכב שלי בצד הקדמי הימני שלי".

ראה ע"מ 1 לפרוטוקול שורות 21-24.

העד נשאל מדוע אמר את הדברים דלהלן בהודעתו לחברת הביטוח:

" במהלך נסיעה בכביש 6 רכב שהיה מקדימה עצר, סטה ימינה לנתיב שאליו גם אני פניתי ופגעתי בו".

ולהלן תשובותיו:

" הוא סטה ימינה, הייתה תנועה כל הזמן.... לא זוכר אם הרכב היה בעצירה והייתי נכנס בו לא היה נשאר ממנו כלום והוא היה נפצע..."

ע"מ 2 שורות 2-5.

העד נשאל מדוע הוא אמר בהודעתו שהמזדה עצרה והוא השיב כי אינו זוכר וכשנאמר לו אם נכון מה שאמר ב – 2012 השיב שאינו זוכר.

ראה ע"מ 2 שורות 6-9.

פעם נוספת נשאל העד מדוע הוא אמר שהמזדה סטתה ימינה לנתיב שאליו גם הקרוזר פנתה והוא השיב: " לא הייתי באותו נתיב, הייתי בנתיב הימני".

הוא נשאל אם ההודעה של העד לחברת הביטוח אינה נכונה והוא ענה:

"לא זוכר. זה לא כתב ידי".

ראה ע"מ 2 שורות 12-15.

העד נשאל אם שמר מרחק וענה:

" לא זוכר. אני שומר בדרך כלל מרחק".

ראה שם, שורה 21.

לעד נאמר שבהודעתו טע שהמזדה עצרה ותשובתו " אין עצירה יש האטה ".

ראה ע"מ 3 שורה 12.

העד נשאל האם ייתכן והמזדה פגעה ברכב לפניה?

העד השיב " אני חושב שכן הוא פגע ברכב שהיה לפניו, אני לא זוכר טוב".

ראה שם, שורה 18.

לעד נאמר שהמזדה לא פגעה ברכב שלפניה מה יש לו לומר על כך וזו תשובתו:

" לא יכול להגיד במדויק, לא זוכר..."

ראה שם, שורה 20.

לעד נאמר שבבית המשפט הוא מוסר גרסה אחרת מזו שבהודעה וכי בתצהיר כלל לא טען כי הוא סטה לא שמאלה ולא ימינה ושההדגמה שונה מהתמונות וזו תשובתו:

" יכול להיות ".

העד נשאל האם יכול להיות שמה שאז מסר היה הנכון וזו תשובתו:

" אין לי תשובה " .

ראה ע"מ 4, שורות 1-3.

עדות הנתבע

העד נשאל אם ראה את הרכב שנסע מאחוריו לפני אירוע התאונה, וזו תשובתו:

" כשראיתי שכולם עצרו בלמתי, הסתכלתי במראה וראיתי אותו אחריי, אחרי שראיתי הוא פגע. הוא היה בנתיב השמאלי אחריי ".

ראה ע"מ 5 לפרוטוקול, שורות 11-12.

העד נשאל כיצד הוא אמר שנהג התובעת נסע בנתיב השמאלי וזו תשובתו: " כשהסתכלתי במראה ברגע המכה הוא היה בנתיב השמאלי ".

ראה שם, שורות 17-18.

העד נשאל מדוע הוא לא הגיש תביעה בגין נזקיו וזו תשובתו: " שאלתי חברים ואמרו לי שחבל לתבוע כי אני לא מבוטח ".

ראה שם, שורה 30.

עדות עד הגנה 2

לטענת עד זה שנסע עם נתבע 1, הרכבים שלפני המזדה עצרו, נהג התובעת לא שמר מרחק מאחורי המזדה ופגע בה.

הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

4. כלל בהליך אזרחי כי המוציא מחברו עליו הראייה, היינו התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו.

חובת ההוכחה המוטלת על בעל דין הנושא בנטל זה היא עמידה ברמה של מאזן הסתברויות, על בעל הדין להוכיח כי גרסתו סבירה יותר ומתקבלת על הדעת יותר מן הגרסה שכנגד.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, במסמכים המצורפים להם ובדברי העדים הגעתי לכלל מסקנה שהתובעת הוכיחה את תביעתה רק חלקית.

במה דברים אמורים?

עדות עד התובעת הינה עדות הססנית, לא סדורה, מתחמקת ובלתי מהימנה בעיני.

בחלקה הארי של עדותו ,הוא טען כי אינו זוכר ואינו יודע ואף אישר סיטאוציות שונות מגרסתו ואמר שזה ייתכן או יכול להיות !

לא זו אף זו, הוא סתר את גרסתו שניתנה בסמוך לתאונה בהודעה לחברת הביטוח בה טען כי המזדה נסעה לפניו, עצרה וסטתה ימינה לנתיב שאליו גם הוא פנה ללמדך כי הגרסה המאוחרת שבכתב התביעה כאילו הוא נסע בנתיב הימני והנתבע בשמאלי כשהנתבע סטה לעברו אינה נכונה.

את הסתירות בדברי העד והתחמקותו מהמון תשובות ופשר השוני בגרסאות פירטתי לעיל ואין צורך לסקור זאת פעם נוספת.

לעומתו עדות הנתבע הייתה ברורה והחלטית, ותואמת להודעת מבוטח התובעת לחברת הביטוח.

לפי גרסה זו אכן מבוטח התובעת, נסע אחרי הנתבע בנתיב השמאלי וכשהנתבע בלם פגע בו מבוטח התובעת מאחור.

חיזוק לעדות זו ניתן למצוא בעדות עד הגנה מס' 2 שלפיה הקרוזר נסעה מאחורי המזדה ופגעה בה מאחור.

כמובן, יתר הפרטים של התאונה כגון סטייה לאחר הפגיעה או תוך כדי הינם משניים.

נשאלת השאלה האם אין לייחס כל אחריות לנתבע בגין אירוע התאונה?

נראה לי שהנתבע בלם בפתאומיות, לא שם לב לנעשה בכביש לפניו ואילו היה נוסע בזהירות הנדרשת כשיש רכבים לפניו שמתחילים לבלום ומאט את נסיעתו אולי התאונה הייתה נמנעת, אם כן אני מייחס לנהג התובעת אשם תורם מכריע בשיעור של 80%.

כפועל יוצא מקביעה זו אני מקבל את התביעה חלקית ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת שיעור של 20% מסכום התביעה של 20,618 ₪, דהיינו סך של 4,124 ₪.

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד סך של 2,000 ₪ כשסכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד יום תשלומו המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.