ניתנה ביום 18 מרץ 2014

השופט עמירם רבינוביץ

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה (ב"ל 23457-02-13; סגנית הנשיא איטה קציר) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.11.2012 (להלן: הוועדה).
2. עיקר העובדות שנקבעו בבית הדין האזורי הן אלו:
   1. הוועדה התכנסה על מנת לקבוע את דרגת נכותו של המבקש בעקבות פגיעה בעבודה מיום 20.7.2009, במהלכה נפגע המבקש בגבו.
   2. הוועדה מדרג ראשון שדנה באותה הפגיעה קבעה כי נותרה למבקש דרגת נכות בשיעור של 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות), בניכוי 10% לפי אותו סעיף ליקוי בגין פגיעה קודמת מיום 12.1.1997. על החלטה זו הוגש ערר המבקש.
   3. הוועדה, מושא הבקשה שלפנינו, דנה בערר זה וקבעה בסיכום החלטתה כי למבקש לא נותרה כל נכות אורתופדית או נוירולוגית בעקבות הפגיעה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.
3. בית הדין האזורי דחה את ערעור המבקש מהטעמים הבאים: לא נמצאה הגבלת תנועות בבדיקה הקלינית של המבקש; ממצאי ה-c.t לא העידו אלא על שינויים ניווניים שאינם כתוצאה של החבלה; הבדיקות הנוירולוגיות שערכה הוועדה למבקש נמצאו תקינות; הוועדה דנה כדבעי בממצאי בדיקתה, מבלי להסתמך על הרישום השגוי אודות נכות קודמת באחד מתיקי הפגיעה של המבקש; משמסקנתה הסופית של הוועדה מדרג ראשון הייתה כי נותרה למבקש דרגת נכות בשיעור של 0%, הרי שלא נדרש היה כי הוועדה תזהיר את המבקש מפני הורדת דרגת נכות; הוועדה התייחסה כראוי לחוות דעתו של ד"ר גנטוס.
4. בבקשה שלפנינו העלה המבקש את עיקר הטענות הבאות: הוועדה הפחיתה מדרגת הנכות שנקבעה למבקש על-ידי הוועדה מדרג ראשון, מבלי שהודיעה לו על כך; הוועדה התעלמה מהמצב הקודם, כפי שנקבע בוועדה מדרג ראשון, שסברה בטעות כי נקבעו למבקש בעבר נכויות בגין פגיעה בגב; הוועדה התעלמה מממצאי בדיקת ה-ct, המצביעים בבירור על קיומה של נכות; הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות הדעת של ד"ר גנטוס.
5. לאחר שעיינתי בבקשת המבקש למתן רשות ערעור, בפסק דינו של בית הדין האזורי, ובהחלטת הוועדה, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את הבקשה מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד, וזאת מן הטעמים הבאים:
   1. לטענת המבקש טעתה הוועדה, משלא ערכה חשבון עובר ושב כנדרש, ומשלא הזהירה את המבקש טרם הפחיתה מדרגת נכותו. ברם מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי ממצאיה היו שונים מהממצאים אותם קבעה הוועדה מדרג ראשון, ולכן מובן מדוע המסקנה של הוועדה הייתה שונה, ולפיה לא נותרה כלל נכות למבקש בגין הפגיעה הנדונה, בעוד שהוועדה מדרג ראשון סברה כי למבקש נותרה דרגת נכות יציבה בשיעור 10% לפי סעיף 37(7)(א) לתוספת לתקנות (בטרם הפחיתה את דרגת הנכות בגין מצב קודם באופן שגוי).

הוועדה מדרג ראשון ציינה את הממצאים הבאים בהחלטתה: "נכנס לחדר מלווה באדם, לא נתמך, לא מתעזר [כך במקור, ע.ר] באביזרי עזר. הולך מעט עקום לכיוון השמאלי. מבחן לסג °70 משני הצדדים. החזרים חסרים בכל התחנות, ואין פתולוגיה. כוח השרירים תקין. מוסר על רגישות בע"ש מותני וצווארי. מגביל את תנועות ע"ש מותני בכל הכיוונים. בע"ש צווארי מגביל את התנועות בכל הכיוונים. הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר גנטוס והממצאים אינם זהים כנראה בגלל הפרש הזמן בין חוו"ד שנעשתה ב7/11 לבין היום (כמעט 10 חודשים)" (ההדגשה לא במקור, ע.ר).

לעומת זאת קבעה הוועדה, מושא הבקשה, בממצאי בדיקתה כדלקמן: "ללא צליעה, לורדוזיס פיזיולוגית מותנית שמור, מפגין הגבלה בלתי הגיונית בתנועות הצוואר, אך בעת הסחת דעתו נראית תנועה מלאה ותקינה של ע"ש צווארי. אין מגבלה בתנועות הגב התחתון, מסוגל לשבת על ספת הבדיקה, שרגליו שוות וגבו זקוף, וכן כאשר יושב בשולי ספת הבדיקה ניתן ליישר את ברכיו ללא קושי. ממצאי c.t שבוצעו לאחר תאונה זו ב-2/11, זהים לממצאים הנראים בצילום c.t מיום 22.5.00, למעט שינויים ניווניים שהצטברו במהלך השנים כתהליך תחלואי רגיל ואינם קשורים לחבלה. נוירולוגית: אין נסטגמיה, כוח גס תקין ב-4 הגפיים. החזרים [...] הופקו תקינים ושווים, מוסר על ירידה בתחושה ביד שמאל לכל אורכה וברגל ימין לכל אורכה ללא פיזור שורשי או אנטומי" (ההדגשה לא במקור, ע.ר).

במסקנותיה קבעה הוועדה כי "לדעת הוועדה ולאור הבדיקה הקלינית לא נותרה נכות אורטופדית ונוירולוגית. הערר נדחה.

הוועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר גנטוס מיום 14.7.2011. ממצאי בדיקת הוועדה וכל הקשור לתנועות ע"ש צווארי ומותני היו שונים מאלו שנמצאו על-ידי ד"ר גנטוס ולפיכך אין הוועדה מקבלת את מסקנותיו".

הנה כי כן, משהוועדה הגיעה למסקנה כי לא נותרה למבקש נכות, על יסוד ממצאי בדיקתה, ברור מדוע לא ערכה חשבון עובר ושב. אילו הייתה הולכת הוועדה באותה דרך של הוועדה מדרג ראשון, ועורכת חשבון עובר ושב, בהתבסס על טעות ברישום אודות דרגת נכות קודמת, טענתו של המבקש בעניין זה הייתה מובנת. אך משלא מצאה הוועדה כי נותרה למבקש דרגת נכות כלל, הרי שלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

ברור כי לכל ועדה רפואית שיקול דעת עצמאי, ומחויבת היא לממצאי בדיקתה בלבד, ולא לממצאי בדיקתה של ועדה קודמת, המשמשת כוועדת ערעורים עליה. מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי זו אכן ערכה למבקש בדיקה קלינית, היא הייתה מודעת לטענותיו, ומסקנותיה תואמות את ממצאי בדיקתה.

• 1. הוועדה התייחסה לממצאי שתי בדיקות ה-c.t, והסבירה, מדוע אין ללמוד מהן על קיומה של נכות הקשורה לחבלה, אלא רק על שינויים ניווניים כתוצאה מהליך תחלואה טבעי.
  2. הוועדה התייחסה והסבירה, מדוע איננה מקבלת את מסקנותיו של ד"ר גנטוס בחוות דעתו, שממצאיו היו שונים מממצאי בדיקתה.
  3. בית הדין האזורי צדק בקביעתו, לפיה לא צריכה הייתה הוועדה להזהיר את המבקש מפני הפחתה בדרגת הנכות, מפני שדרגת הנכות הקודמת שנקבעה לו הייתה בשיעור כולל של 0%, ולפיכך לא מדובר היה בהפחתת דרגת נכות.

1. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז אדר ב תשע"ד (18 מרץ 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.