התביעה

1. התובעים הם בני זוג שהתקשרו ביום 13.6.12, בחוזה לרכישת דירה שבבעלות הנתבעת, ברחוב החשמונאים 45/30 בקריית מוצקין, הידועה כגוש 10426 חלקה 333, תמורת סכום של 990,000 ₪ (להלן: "החוזה" ו"הדירה" בהתאמה).
2. החוזה נחתם בזמן שהתובעים התגוררו בשכירות באותו בניין בו נמצאת הדירה ובזמן שהדירה עצמה היתה מושכרת לאחרים, ולאחר מו"מ שהתנהל בין הצדדים באמצעות עורכי דין מטעמם. התובעים על ידי עו"ד (כתוארה אז) לדה כרמי, והנתבעת על ידי עו"ד ברגמן זיו.
3. במעמד החתימה על החוזה הוצג אישור ממנהל מקרקעי ישראל בדבר זכויות החכירה של הנתבעת בדירה ואישור זכויות מחברת י.א. גלבוע חברה לבנין בע"מ, בו נרשם כי על זכויות הנתבעת בדירה רשום "שעבוד משכנתא" לטובת בנק לאומי למשכנתאות. הנתבעת הצהירה בחוזה כי זכויותיה בדירה נקיות מכל שעבוד למעט אותה משכנתא והתחייבה "לגרור" אותה ולהמציא אישור זכויות נקי ממשכנתאות ו/או שעבודים לא יאוחר מיום 20.07.2012.

הצהרתה של הנתבעת והתחייבותה להצגת אישור זכויות 'נקי', הוגדרו בחוזה כהתחייבויות יסודיות.

1. ביום 19.7.12 המציאה הנתבעת לתובעים אישור זכויות 'נקי' וביום 24.7.12 המציאה אישור על ביטול רישום המשכנתא/משכון לטובת בנק לאומי למשכנתאות ובהמשך לכך פנו התובעים לבנק דיסקונט לקבלת משכנתא משלהם, אלא שבקשתם נדחתה בנימוק שעל הדירה מוטל משכון נוסף. על בסיס תשובה זו של הבנק, פנו התובעים לנתבעת בכתב ביום 5.8.12 בבקשה להסרת המשכון הנוסף ולמחרת היום הומצא אליהם, ע"י ב"כ הנתבעת, אישור בדבר הסרתו.
2. ביום 10.08.2012 נמסרה החזקה בדירה לתובעים לאחר שאלה שילמו את מלוא תמורתה זאת שעה שבחוזה התחייבה הנתבעת, התחייבות יסודית, למסור את החזקה בה עד ליום 3.8.12.
3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נטושה בשאלה אם הנתבעת הפרה את חוזה המכר הפרה יסודית בכך שלא דיווחה על מלוא השעבודים הרשומים על הדירה, לא מילאה אחר התחייבותה להמציא אישור זכויות נקי ואיחרה במסירת הדירה.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת וטענות הצדדים

1. לצורך עמידה מקרוב על המחלוקת בין הצדדים אביא להלן את סעיפי החוזה הרלוונטיים לענייננו:

סעיף 2 לחוזה, העומד בליבה של התביעה, קובע:

"2. המוכר מצהיר ומתחייב כדלקמן:

א. כי הנו רשום כבעל זכות החכירה המהוונת של הדירה הנ"ל במנהל מקרקעי ישראל על-פי אישור זכויות מיום 10.6.2012 המצ"ב להסכם זה ומסומן נספח א' ואישור זכויות מחברת י.א גלבוע חברה לבניין בע"מ מיום 07.06.2012.

ב. כי זכויותיו של המוכר בדירה נקיות מכל זכות צד ג', חוב , שעבוד שהוא, למעט משכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ שיתרת הסילוק המעודכנת ליום 12.06.2012 עומדת על סך של כ- 371,346.44 ₪ וזאת בהתאם לאישור יתרות מאת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ המצ"ב להסכם זה כנספח ג' (להלן:" המשכנתא")."

ג. כי למיטב ידיעתו, אין כל מניעה עובדתית או משפטית להעברת זכויותיו בדירה לשם הקונה, בהתאם לתנאי הסכם זה וכי לא ביצע בדירה כל בנייה ללא היתר כדין.

ד. כי הדירה מושכרת בשכירות חופשית ובהתאם להסכם שכירות יפנה השוכר את הדירה תוך 30 יום ממועד החתימה על הסכם זה" (ההדגשה לא במקור).

בסעיף 3 (ב) ו- (ג) נקבע :

"המוכר מתחייב בזה לפנות את הדירה ולמסור החזקה הבלעדית בדיה הנ"ל לקונה לא יאוחר מיום 3.8.12 ובכפוף לסילוק כל התמורה המוזכרת להלן במועדים ובתנאים הקבועים בסעיף 5 דלהלן. הפרה של סעיף זה תהווה הפרה יסודית של הסכם זה".

"המוכר מתחייב בזה לגרור את המשכנתא הנ"ל מתוך כספי התמורה שיקבלו מהמוכר וימציא אישור זכויות נקי ממשכנתאות ו/או שעבודים לא יאוחר מ – 20.7.12." (ההדגשה לא במקור).

סעיף 5 אשר הסדיר את עניין התמורה ומועדי התשלום קובע, בסעיף משנה (ג):

"ג. סך של 702,000 ₪ (שבע מאות ושניים אלף ₪) ישולמו למוכר לא יאוחר מיום 03.08.2012 בכפוף לכך שעד ליום 20.07.2012 השוכר פינה את הדירה בפועל וכן יומצאו לקונה ו/או ב"כ הקונה אשורי זכויות נקיים מהמשכנתא של המוכר מהמנהל ומהחברה המשכנת ואישור מרשם המשכונות על ביטול רישום המשכון לטובת המשכנתא של המוכר. במעמד תשלום זה תימסר החזקה בדירה לידי הקונה. תשלום זה חלקו מקורו בהלוואה אפוטיקאית שיקבל הקונה מבנק כלשהו וזאת בכפוף לכך שהמוכר יחתום על מסמכי הבנק לצורך שעבוד הדירה לטובת הבנק ובלבד שכספי ההלוואה ישולמו ישירות למוכר ו/או יופקדו בחשבון המוכר...".

בסעיף 11 נקבע :

"במקרה והמוכר לא יבצע את התחייבויותיו היסודיות לפי הסכם זה כאמור לעיל, אזי ישלם המוכר לקונה סך של 100,000 ₪ וזאת כפיצויים קבועים ומוערכים בזה מראש על ידי הצדדים, בלא צורך בהוכחת נזקי הקונה ולעניין הסעיף הזה ההתחייבויות היסודיות של המוכר פירושם הסעיפים 2,3,6,7 ו -8 של ההסכם

איחור בפינוי של עד 7 ימים לא יהווה הפרה".

1. כפי שעולה מסעיפים אלה, במועדים הרלוונטיים לתביעה הדירה היתה רשומה במנהל מקרקעי ישראל והמשכנתא אליה התייחסו הצדדים בחוזה, לטובת בנק לאומי למשכנתאות, הינה למעשה משכון הרשום ברשם המשכונות כשיתרת חוב ההלוואה במועד חתימת החוזה, עמדה ע"ס של 371,346 ₪.

1. במעמד החתימה על החוזה שילמו התובעים לנתבעת סכום של 200,000 ₪. בהמשך ועד ליום 19.6.12 שילמו סכום של 88,000 ₪ וביום 17.7.12 סכום נוסף של 372,000 ₪.
2. ביום 13.7.12 פנו התובעים לבנק דיסקונט לצורך קבלת "הלוואת משכנתא" (הלוואה כנגד מישכון הדירה) ושילמו אגרת פתיחת תיק ולאחר קבלת אישור זכויות נקי ואישור על ביטול המשכון פנו אליו שוב כדי להמשיך בתהליך קבלת המשכנתא.
3. ימים ספורים לאחר מכן, וככל הנראה בתחילת חודש 8.12, הודיע הבנק כי הבקשה לקבלת משכנתא לא אושרה ולאחר בירורים עלה כי הסיבה לכך היא העובדה שעל הדירה רשום משכון נוסף שלא הוסר – משכון שמספרו 1999025245 (להלן: "המשכון הנוסף").

התובעים טענו כי מיד לאחר קבלת מידע זה פנו באמצעות באת כוחם, אל ב"כ הנתבעת בדרישה להסרת כל השעבודים הקיימים מאחר והדבר מעכב את קבלת המשכנתא מהבנק והם הגישו, בין כלל הראיות, מכתב ששלחה באת כוחם, ביום 5.8.12, אל עו"ד ברגמן בענין.

1. ביום 6.8.12 המציאה הנתבעת אישור בדבר הסרת המשכון הנוסף ובכך נסללה הדרך לפני התובעים לקבלת כספי ההלוואה מהבנק וכך היה – בקשתם אושרה ויתרת מחיר הדירה בסך של 330,000 ₪ הועברה ע"י הבנק לנתבעת; ביום 10.8.12 ולאחר ששולמה כל התמורה החוזית, נמסרה החזקה בדירה לידי התובעים.

1. עד כאן העובדות שאינן שנויות במחלוקת, עובדות המהוות חלק ניכר מהתשתית העובדתית הנחוצה להכרעה. מכאן לטענות הצדדים;
2. התובעים טענו בתביעתם כי הנתבעת הפרה את החוזה בכך שלא מסרה להם מידע מלא אודות השעבודים הרשומים על הדירה ולא דאגה להסרת השעבודים במועד ובכך הפרה את הצהרתה עפ"י החוזה והתחייבותה לעניין המצאת אישור זכויות נקי ונמנעה ממסירת החזקה בדירה במועד; מדובר לשיטתם בהפרה יסודית בהתאם לסעיף 11 לחוזה, המזכה אותם בפיצויים מוסכמים בסכום של 100,000 ₪ ללא הוכחת נזק.
3. התובעים טענו בתצהיריהם כי הם תכננו לערוך שיפוץ בדירה בטרם יעברו להתגורר בה והזמינו ביום 30.7.12 מוצרים שונים לצורך זה ובין היתר אריחי ריצוף, צבע, אסלות ועוד. בתקופה זו הם התגוררו בשכירות ותאריך הפינוי מהדירה השכורה היה קבוע ליום 15.8.12 ומכאן היה להם חשוב לקבל את החזקה בדירה שרכשו בהתאם לחוזה, לאמור עד ליום 3.8.12.

רישום המשכון הנוסף הביא לשיטתם לעיכוב בקבלת כספי ההלוואה מהבנק, מה שצפוי היה כי יביא לעיכוב בקבלת החזקה בדירה ומכאן פנו התובעים לנתבעת בבקשה לקבל מפתחות הדירה, לצורך התחלת השיפוצים לפני תשלום מלוא התמורה המוסכמת. לטענתם, גם באת כוחם פנתה לב"כ הנתבעת והבהירה כי התובעים מוכנים להתחייב שלא לתפוס "חזקה משפטית" בדירה עד לתשלום מלוא התמורה, אם כי פניות אלה נענו בשלילה תוך העדפה של הנתבעת להיצמד לחוזה, ולא היתה הסכמה אלא לאחסון החומרים שהוזמנו לצורך השיפוץ.

1. התובעים טענו בתצהיריהם כי ביום 10.8.12 העבירו לנתבעת את יתרת התמורה של הדירה בסך של 330,000 ₪ ובאותו יום נמסרה להם החזקה בה, כך שנותרו להם חמשה ימים בלבד כדי להשלים את השיפוץ.
2. בתצהירה סיפרה הנתבעת בתורה כי, את הדירה נשוא התביעה רכשה יחד עם בעלה לשעבר, בשנת 1999, מחברת י.א. גלבוע בע"מ ולצורך מימון הרכישה קיבלה עם הבעל הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות בסך של 295,360 ₪, בגינה נרשם משכון. בשנת 2007 היא התגרשה מבעלה ובמסגרת הליכי הגירושין הוסכם כי תרכוש את חלקו בה, ולצורך רכישת אותו חלק סולקה במלואה ההלוואה הראשונה ובמקומה נטלה הנתבעת הלוואת משכנתא חדשה בסכום גבוה יותר של 384,000. הטיפול בעניינים הכרוכים בסילוק המשכנתא הישנה (והכוונה היא ל"משכון הנוסף") ורישום המשכנתא החדשה, כך טענה הנתבעת בתצהיר, נעשו בהתאם להנחיות שקיבלה מהבנק ועוה"ד שטיפל בעניין אז.

זאת ועוד, רק ביום 05.08.2012, יומיים לאחר מועד המסירה בהתאם לחוזה, ידעה הנתבעת אודות רישום המשכון הנוסף, זאת לאחר שב"כ התובעים עדכנה את עו"ד ברגמן אודותיו. הנתבעת טענה כי היא בדקה את המסמכים הרלוונטיים בביתה והעבירה את הודעת הביטול של המשכון הישן (המשכון הנוסף) לעו"ד ברגמן עוד באותו יום והוא בתורו פעל יום לאחר מכן להסרת רישומו.

1. הנתבעת חלקה על טענות התובעים כלפיה וטענה כי לא הייתה כל הפרה מצידה וכי פעלה בהתאם לחוזה ולמה שנדרש ממנה. לטענתה, לפני החתימה על החוזה, הומצאה טיוטת החוזה לתובעים ולבקשת באת כוחם, נשלחו אליהם שלושה אישורים מעודכנים: אישור זכויות ממנהל מקרקעי ישראל, אישור זכויות מהחברה המשכנת ואישור מבנק לאומי על יתרת החוב לסילוק. לאחר מכן נפגשו הצדדים ועורכי דינם, חתמו על מסמכי העסקה ולא נדרשה הנתבעת להמציא מסמך או אישור אחר טרם מועד החתימה.
2. הנתבעת טענה כי היא פעלה בהתאם לחוזה וטיפלה בתשלום המשכנתא שהייתה רובצת על הדירה וביום 19.07.2012 המציאה למשרדה של עו"ד (כתוארה אז) כרמי, אישור זכויות חדש מהחברה המשכנת י.א. גלבוע בע"מ בו נרשמה הדירה ללא כל שעבוד, זאת בנוסף לאישור פטור מהיטל השבחה ואישור מהעירייה על העדר חובות ארנונה ומים, הכל כדי לא לעכב את התובעים בהליכי קבלת המשכנתא. לטענתה, היא פעלה במהירות האפשרית כדי להסדיר את כל מה שהיה מוטל על שכמה ולא חסכה כל מאמץ לקידום העסקה ולאחר סילוק המשכנתא לא היה כל "שעבוד מהותי" רשום על הדירה.

18. הנתבעת העלתה טענות שונות כנגד התובעים והתנהלותם ובין היתר נטען כי הם פתחו את תיק המשכנתא בבנק רק ביום 13.7.12, חודש לאחר החתימה על החוזה, כאשר המסמכים עליהם היא חתמה נשארו, ללא טיפול, במשרדה של באת כוחם זמן רב.

1. לטענתה, במהלך התקופה שבין יום 29.7.12 ועד 5.8.12 התקשרה מספר פעמים למשרדו של עו"ד ברגמן כדי לברר כיצד מתקדם הטיפול בעסקה, וביום 23.7.12 אישרה מזכירתו כי נמסר ממשרדה של גב' כרמי שכל המסמכים תקינים ויטופלו לאחר שובה מחופשה ביום 29.7.12. בכך למעשה התרשלו התובעים והשתהו בטיפול במסמכי המשכנתא שנחתמו על ידה עוד ביום 18.07.2012, במשרדה של באת כוחם, והשתהו בהסדרת כל המסמכים שנדרשו על ידי בנק דיסקונט - זו גם הסיבה האמיתית לעיכוב בהעברת הכספים.

לשיטתה, התובעים יכלו להקטין את נזקיהם, לו פעלו באופן נחוש ומהיר בהסדרת מסמכי המשכנתא לאחר שהיא השלימה את כל התחייבויותיה בנושא זה כבר ביום 19.7.12. בהקשר זה היא ביקשה להתבסס גם על תיק המשכנתא של בנק דיסקונט (שהוגש וסומן נ/1) ממנו עולה כי שלושה מסמכים מהותיים לצורך קבלת כספי ההלוואה, טופלו ע"י התובעים והועברו לבנק רק ביום 6.8.12, מה שמלמד כי אין קשר בין 'המשכון הנוסף' שנתגלה ובוטל לבין העיכוב בהעברת הכספים ע"י הבנק.

1. להכרעה במחלוקות העובדתיות מטעם הצדדים הוגשו תצהירים מטעמם; מטעם התובעים, הוגשו תצהיריהם שלהם ומטעם הנתבעת, הוגשו תצהיר שלה ותצהיר המזכירה במשרדו של עו"ד ברגמן ובנוסף לכך זומן נציג מטעם בנק דיסקונט למשכנתאות למתן עדות והגשת תיק ההלוואה של התובעים (התיק סומן כאמור - נ/1).

דיון ומסקנות

1. אסיר מכשול מדרכי ואעיר בפתח הדברים, בהמשך לטיעון התובעים בסיכומיהם לטעות סופר שנפלה בחוזה, כי על פני הדברים נראה שנפלה טעות בעת עריכת החוזה בכך ששני סעיפים סמוכים בו סומנו במספרים לא עוקבים, כך שבחוזה אין סעיף שסומן במספר 6 ושני סעיפים עוקבים סומנו במספרים 5 ו -7. מכאן יש להניח כי בסעיף 11, בו נכתב כי הפרתו של סעיף 6 תיחשב להפרה יסודית, הכוונה היתה לסעיף 5 כאשר בסעיף 5 עצמו נכתב כי הפרתו תהווה הפרה יסודית. הנתבעת לא חלקה בסיכומיה על טענה זו של התובעים ולא טענה מאום בעניין ואין לי אלא להניח כי אינה מתנגדת לכך.
2. התובעים טענו, כאמור, לשלוש הפרות יסודיות של הנתבעת המחייבות תשלום פיצויים מוסכמים, כשבעניין זה נשענים הם על הוראת סעיף 11 לחוזה.
3. ומיד אומר, ואין זו חוכמה שלאחר מעשה, כי התנהגות זהירה של שני הצדדים (וודאי של התובעים) ובדיקה מתאימה (וזמינה) ברשם המשכונות עובר להתקשרות בחוזה יכלה למנוע את "התאונה משפטית" שאירעה בדרך.

הצדדים למעשה ביקשו להתבסס, במעמד החתימה על החוזה, רק על אישור זכויות של חברת י.א. גלבוע חברה לבנין בע"מ בו נרשמה המשכנתא (משכון) לטובת בנק לאומי למשכנתאות בלבד ואילו נעשתה בדיקה נוספת ברשם המשכונות, שהוא למעשה המאגר המאגד עפ"י חוק את רישומי המשכונות השונים, היה בדבר כדי למנוע את 'ההפתעה' בדרך. זאת ועוד, עמידתם הדווקנית של התובעים על לשון החוזה, בהתעלם מהטיפול הזריז שעשתה הנתבעת ב"משכון הנוסף" ומטענתה כי מדובר במשכון המבוטל מזה שנים, ובהתעלם מההשתהות שלהם מיום חתימת הנתבעת על כל המסמכים הרלוונטיים ועד פנייתם לבנק להמשך טיפול, הביאנו עד הלום.

1. לאחר שבחנתי את כל הראיות והעדויות בתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי לדחות את התביעה. אתחיל עם הטענה להפרת ההצהרה בסעיף 2 לחוזה.

1. סעיף 2 (ב) אליו מופנים המבטים, מכיל הצהרה של הנתבעת לפיה : "זכויותיה של המוכרת בדירה נקיות מכל זכות צד ג', חוב , שעבוד שהוא, למעט משכנתא לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ שיתרת הסילוק המעודכנת ליום 12.06.2012 עומדת על סך של כ- 371,346.44 ₪ וזאת בהתאם לאישור יתרות מאת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ המצ"ב להסכם זה כנספח ג'".
2. התובעים טוענים, כאמור, כי הצהרה זו של הנתבעת התבררה כלא נכונה לאור "המשכון הנוסף" שהיה רשום על הדירה. הנתבעת טוענת מנגד כי המשכון הנוסף הינו משכון 'טכני' שאין לראות בו כהפרה של הצהרתה בחוזה, שכן מדובר במשכון שסולק על ידה בשנת 2007.

לסיכומיה צירפה הנתבעת "הודעה על שינוי פרטי המישכון" מיום 26.11.2007, חתומה על ידי הנושה, בנק לאומי למשכנתאות, בו הודיע הבנק על ביטול משכון מספר 99025245, שהינו למעשה "המשכון הנוסף" (המשכון הראשון שהוטל).

1. לטעמי, פרשנות מהותית ותכליתית של הצהרת הנתבעת מובילה למסקנה כי הצהרת אמת היא, גם כשהיא נבחנת ביחס למועד חתימת החוזה שכן הוכח לפני כי "המשכון הנוסף" בוטל שנים קודם לכן, חרף הרישום שלא הוסר.

1. כידוע, משכון הוא שעבוד זכות כערובה לחיוב והוא נוצר בהסכם בין החייב לנושה (סעיפים 1 ו -3 לחוק המשכון, תשכ"ז -1967). בסעיף 4 לחוק המשכון, נקבע כי כלפי נושים אחרים של החייב יהיה כוחו של המשכון יפה (מלבד בנכסים נדים ובניירות ערך שהופקדו), עם רישומו ברשם המשכונות. ודוקו, הרישום אינו מהווה תנאי להיווצרותו של משכון והוא נדרש, בנוגע לחלק מהנכסים, כדי שכוחו של המשכון יהיה יפה כלפי צד ג'. רישומו של המשכון הנוסף על הדירה ברשם המשכונות, אינו בהכרח מלמד על קיומו של משכון במובן של שעבוד זכות כערובה לחיוב ואינו שקול בהכרח לקיומה של זכות מהותית בנכס למי שלטובתו נרשם המשכון ונסיבותיו של התיק הן הוכחה טובה לכך.
2. הנתבעת עת הצהירה כי זכויותיה בנכס נקיות מכל זכות של צד ג', לרבות שעבוד, מלבד המשכנתא לבנק לאומי היא לא ידעה כלל וכלל על קיומו של הרישום של המשכון הנוסף ודומה כי התובעים עצמם לא חלקו על טיעון זה ברמה העובדתית, אלא שאם במעמד ההצהרה היתה זכות מהותית בדירה של צד ג' כלשהו, בדמות משכון, ספק אם היה באי הידיעה שלה כדי להושיעה שכן האחריות החוזית במשפטנו היא אחריות מוחלטת וכל מעשה או מחדל המנוגדים לחוזה הם בגדר הפרה שלו, ללא קשר לכוונתו הרעה או הטובה של המפר וגם ללא צורך במודעות שלו, לא בכוח ולא בפועל, לעצם קיומה של ההפרה. (ראו לעניין זה ספרם של שלו-אדר, דיני חוזים - תרופות, עמ' 116 ואילך).
3. אלא מאי, בדיקה עניינית מראה כי לאמיתו של דבר לא היה משכון נוסף על הדירה במעמד החתימה על החוזה, שכן זה פקע עם סילוק החוב כלפי הבנק בשנת 2007; כך אנו למדים מה"הודעה על שינוי משכון" שצירפה הנתבעת לסיכומיה ומהוראת סעיף 15 לחוק המשכון לפיו "חדל החיוב, יפקע המשכון".

הרישום ברשם המשכונות הינו, ככל הנראה, שריד של המשכון שבוטל ואשר בשל טעות שלא הוברר מקורה רישומו לא הוסר חרף זכותו של החייב (הנתבעת) לדרוש מחיקתו בהתאם לסיפא של סעיף 15 (ב) לחוק.

1. סבורתני כי ראייה זו של מצב הדברים הינה ראייה תכליתית של זכויות הצדדים במעמד חתימת החוזה והעובדה כי הסרת הרישום, לאחר שנודע לנתבעת עליה, לא ארכה יותר מיממה אחת אך מלמדת על שוליותו. בנסיבות אלה, מאחר ולא היתה במעמד החתימה על החוזה כל זכות של צד ג' בדירה, מלבד הנושה שלטובתו נרשמה המשכנתא עליה הצהירה הנתבעת, הרי שלא היתה כל הפרה מצידה לחוזה בכל הקשור להצהרה.

אוסיף כי העובדה שבקשת התובעים לאישור המשכנתא סורבה בשל הרישום של המשכון הנוסף, אינה ממש רלוונטית לשאלת עצם ההפרה ולשאלת מערך הזכויות המהותיות של צדדי ג' בדירה, שכן המדובר בסירוב זמני שחלף לו מן העולם מיד לאחר שהתבהרה התמונה לאשורה.

1. משהגעתי כאן אציין כי הנתבעת הצהירה בתצהיר מטעמה והעידה בביהמ"ש כי המשכון הנוסף, בוטל למעשה כמה שנים לפני החתימה על החוזה והביאה את כל ההשתלשלות העובדתית והנסיבות של סילוק ההלוואה המקורית. היא גם הצהירה כי לאחר שפנה אליה עו"ד ברגמן בעניין, חיפשה ואיתרה את ההודעה על שינוי המשכון (ההודעה מיום 26.11.07) בהתבסס עליה בוטל הרישום, והודעה על כך נמסרה לבנק דיסקונט. עם זאת, הודעה זו לא הוגשה כחלק מראיות הנתבעת והיא צורפה אך לסיכומים מטעמה, ללא רשות מביהמ"ש.

ובכן, אין ספק כי הגשת ראייה חדשה לסיכומים ללא קבלת רשות מביהמ"ש הינו מהלך חריג הנוגד את הכללים המקובלים, אם כי בנסיבות העניין, הואיל ואין במסמך זה כדי ל'הפתיע' את התובעים ואלה התייחסו בסיכומים בהרחבה לשאלת ההפרה גם בהנחה שייקבע כי מדובר במשכון שבוטל לפני החתימה על החוזה ומאחר ובכל מקרה אני סבורה כי עלה בידי הנתבעת, לאור גרסתה העובדתית וטיפול הבזק שעשתה באותו רישום, להוכיח כי מדובר ברישום של משכון שבוטל, מצאתי לקבל את המסמך כראייה חרף העיתוי בו הוגש.

למסקנה זו הגעתי גם לאחר שנתתי את דעתי למידת הפגיעה בתובעים שהינה פחותה בנסיבות המקרה (גם לאור העובדה כי אין מדובר בטענה מפתיעה) אל מול חשיבות המסמך להסרת ספק, ככל שהוא קיים, ביחס לביטול המשכון ופקיעתו זמן רב לפני החתימה על החוזה.

בהקשר זה אני מפנה לדברי בית המשפט העליון ברעא 2715/13 חוסיין ורדה נ' מינהל מקרקעי ישראל לפיהם: "הכלל האוסר קבלת ראיות לאחר שלב ההוכחות אינו כלל דיוני גרידה, אלא הוא נועד גם להבטיח את זכויותיו של הצד שכנגד ושלא יפגע ניהולו התקין של המשפט"..." לצד זאת, ישנם מקרים בהם הצורך בגילוי וחשיפת האמת כה רב עד כדי להביא להטיית הכף לכיוון קבלת הראיה הנוספת, גם במחיר של פגיעה מסוימת בכללי הפרוצדורה ושיקולים דיוניים. הפסיקה הצביעה על כמה מבחנים אשר עלינו להביא בחשבון בבחינת השאלה האם להתיר הגשת ראיה מסוימת באיחור או אם לאו. למשל: תרומתה של הראיה שהוספתה מתבקשת לגילוי האמת. יש לבחון האם החיוב שבקבלת הראיה הנוספת עולה על השלילה שבסטייה מהנהלים הקבועים? בכדי להכריע בשאלה, בית המשפט יתחשב בין היתר בשלב בו נודע לצד המבקש הבאת הראיה דבר קיומה. במילים אחרות, האם הצד ידע או יכול היה לדעת על קיומה של הראיה בשלב מוקדם יותר ...".

1. ההפרה השנייה אליה טוענים התובעים, בעיקר בזיקה להפרה הראשונה, נוגעת לאי המצאת אישור זכויות נקי. טענה זו מתבססת על כך שבסופו של יום התברר כי על הדירה היה רשום משכון נוסף, זאת בניגוד לאישור הזכויות שהומצא.

לטעמי, אין לטיעון זה של התובעים כל מקום, שכן הנתבעת המציאה בדיוק מה שהם ביקשו על פי החוזה, לאמור אישור זכויות מחברת י.א. גלבוע חברה לבנין בע"מ ללא המשכון (משכנתא בלשון הצדדים) שהוצג בעת עריכת החוזה. אומנם לא היה די באישור זכויות זה כדי ללמד על העדר רישום אחר ברשם המשכונות, ואולם מה שעוגן בחוזה, בהסכמת ואולי לבקשת שני עורכי הדין, היתה דרישה לקבלת אישור זכויות 'נקי', לאחר שהוצג אישור זכויות בו היה רשום "שעבוד משכנתא" ומכאן שלא היתה כל הפרה מצידה של הנתבעת בעניין זה.

1. ועתה להפרה השלישית, האיחור במסירת החזקה בדירה אל מול המועד הקבוע בחוזה.

בהקשר זה אקדים ואציין בזיקה לטענות ב"כ הנתבעת בסיכומיו בדבר הרחבת חזית והעלאת טענות חדשות מטעם התובעים בשלב הסיכומים, כי הטענה בדבר הפרת חוזה המתבטאת באיחור במסירת הדירה עלתה הן בכתב התביעה והן בתצהירים שהוגשו, ואולם בעוד שבשני אלה כיוונו התובעים את הטיעון לאיחור לאחר יום 3.8.12 (מועד מסירת החזקה שנקבע בחוזה) ועד מועד תשלום יתרת התמורה (ובהתאם לכך גם קבלת החזקה) ביום 10.8.12, מיקדו את טיעוניהם בסיכומים לעניין האיחור מיום 7.8.12 ועד ליום 10.8.12, זאת לאחר שבעדות נציג הבנק בישיבת ההוכחות עלה כי יתרת מחיר הדירה, בסך של 330,000 ₪, הועברה לנתבעת ביום 7.8.12, ולא ביום 10.8.12 כפי שהתובעים עצמם חשבו והצהירו, כך שנוצר פער זמנים בין מועד התשלום למועד קבלת החזקה בדירה.

וכבר כאן אין לי אלא לתהות על כך שהתובעים, חרף טענותיהם לעיכוב ול"נזק" שנגרם להם עקב הרישום של "המשכון הנוסף" ולאיחור במסירת הדירה ע"י הנתבעת עקב כך, לא עקבו אחר העברת הכספים לנתבעת ולא ידעו, עד לחקירתו של נציג הבנק בדיון, כי הכספים שוחררו ע"י הבנק כבר ביום 7.8.12.

אם אכן התובעים היו לחוצים בזמנים והמתינו בקוצר רוח להעברת הכספים שהיוו מכשול ביניהם לבין קבלת החזקת בדירה, כפי שטענו לאורך כל ההליך, כיצד לא עקבו אחר מועד העברת הכספים וכיצד זה שלא ידעו בזמן אמת על העברתם !

מכל מקום, בין אם האיחור אליו טוענים התובעים הוא מיום 3.8.12 ואילך ובין אם מיום 7.8.12,

האיחור במסירת הדירה לאו איחור הוא לפי החוזה, שכן בשולי סעיף 11 לחוזה נכתב "איחור בפינוי של עד 7 ימים לא יהווה הפרה".

1. התובעים היו מודעים לסייג זה בסעיף 11, אלא שבסיכומיהם ניסו לעשות הבחנה בין איחור ב"פינוי" לבין איחור ב"מסירה" של הדירה וככל שירדתי לסוף דעתם הם סבורים כי הסייג הנ"ל, אינו רלוונטי לעניין מסירת החזקה. אם אכן זו הכוונה, הרי שדעתי אינה כדעתם. קריאה של סעיפים 11 – 12 לחוזה מראה כי בשני הסעיפים התייחסו הצדדים לתשלום התמורה אל מול מועד מסירת החזקה בדירה לתובעים ובשני אלה ניתנה אורכת חסד בת 7 ימים לשני הצדדים.

הפרשנות שמבקשים התובעים לייחס לסייג זה, לאמור כי המדובר בפינוי הדירה מהשוכרים, אין לה כל תימוכין בלשון החוזה ואף נראה כי אינה הגיונית בעיקר לאור שוליות מועד הפינוי ביחסים ההדדיים בין הצדדים.

1. משמצאתי לדחות את טענת התובעים ביחס לאיחור במסירת החזקה, לא מצאתי להרחיב לעניין טענת הנתבעת בסיכומיה בדבר הרחבת חזית הטיעון של התובעים בנוגע לאיחור, בייחוד לאחר שהיא עצמה צירפה לראשונה לסיכומיה, וללא קבלת רשות מביהמ"ש, את ההודעה על שינוי פרטי המשכון.
2. ולטענות הגנה נוספות של הנתבעת - נתח נכבד מטיעוני הנתבעת עסק בהשתהות התובעים בטיפול במסמכי השונים הנוגעים לקבלת המשכנתא ואשר לשיטתה היה לה חלק באיחור בהעברת הכספים ע"י הבנק ועקב כך גם במסירת החזקה בדירה.

לאור קביעותיי לעיל התייתר הצורך בדיון בטענות אלה, עם זאת אומר כי למקרה והייתי קובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שנתנה הצהרה לא נכונה ו/או לא העבירה אישור זכויות נקי בהתאם לחוזה, ספק אם היה בטיעוני הנתבעת בדבר השתהות התובעים ורשלנותם כדי להביא להדיפת התביעה, שכן עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים מוסכמים בה לא נדרשים התובעים להראות, ודאי לא להוכיח, כי נגרם להם נזק.

בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים (תרופות), נפגע התובע פיצויים בלא הוכחת נזק אינו כפוף לנטל הקטנת הנזק, ועל פי אותו הגיון ספק אם טענה המייחסת לנפגע אשם תורם הינה טענת הגנת טובה למפר (ראו ספרם של שלו ואדר- דיני חוזים, עמודים 469, 486). מכל מקום, השאלה עד כמה אשמם התורם של התובעים היה משמש לנתבעת טענת הגנה אינה נדרשת להכרעה לאור קביעתי כי אחרונה זו לא הפרה את החוזה, ובכל מקרה היא היתה רלוונטית אך להפרה השלישית שעניינה איחור במסירת הדירה.

1. לאור המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה.

בנסיבות ולאור צירוף ה"הודעה של שינוי פרטי המשכון" לסיכומי הנתבעת, ללא רשותו של ביהמ"ש, לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.