התובע יליד 6.10.1968, נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 18.8.2011. בעקבות התאונה סבל התובע מכאבים בצוואר ובגב ומכאבי ראש. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ולתובע נקבעו אחוזי נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 18.11.2011.

ביום 11.11.14 ניתנה החלטה המקבלת את בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור ומונה ד"ר דורון נורמן למתן חוות דעת באשר למצבו הרפואי של התובע ולקשר הסיבתי בין הכאבים מהם סובל התובע לבין התאונה. ביום 15.2.2015 הוגשה חוות דעתו של ד"ר דורון נורמן אשר קובעת כי מצבו הרפואי של התובע אינו קשור לתאונה וכי לא נותרה נכות אורטופדית צמיתה כתוצאה מהתאונה.

לאחר קבלת חוות הדעת, הסמיכו הצדדים את ביהמ"ש ליתן פס"ד לפי סע' 4ג לחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975.

בסיכומיו חולק התובע על ממצאי חוות הדעת וטוען כי יש לייחס ולו חלק מכאבי הגב לתאונה, בעיקר לאור העובדה שמצבו החמיר בעקבות התאונה ולכן מבקש לקבוע לתובע נכות של 5% בעקבות התאונה. הנתבעת טוענת כי יש לאמץ את חוות הדעת ולקבוע כי לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. אכן צודקת הנתבעת בטענתה כי התובע לא שלח שאלות הבהרה ולא זימן את המומחה לחקירה נגדית. הלכה נטועה היא כי לא בנקל יסטה ביהמ"ש מחוות דעת מומחה שמינה ולאחר ששקלתי טענות התובע ועיינתי במסמכים הרפואיים, לא מצאתי כי זהו המקרה שבו הוכח כי יש לסטות מחוות הדעת ולפיה, מצבו הרפואי של התובע ובגינו נקבעו אחוזי נכות בביטוח הלאומי, אינו נובע מהתאונה אלא ממצב רפואי קודם.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

התובע טוען כאמור כי יש לקבוע שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5% לפחות כתוצאה מהתאונה וכי מדובר בנכות תפקודית, בפרט לאור העובדה שהתובע הינו נהג משאית במקצועו ולכן מבקש לקבוע את הפסדי השכר לעבר ולעתיד על דרך האומדנא ולהעמידם על סך של 30,000 ₪. הנתבעת טוענת כי לתובעת אושרה בביטוח הלאומי תקופת אי כושר של 91 יום ושולמו לו דמי פגיעה בסך של 5,917 ₪ ולכן הפסדי השכר של התובע הנם היתרה של 25% שלא שולמו ע"י המל"ל היינו, סך של 1,950 ₪. התובע לא צירף תלושי שכר ולכן אין לקבוע פיצוי מעבר לתקופה זו ומשלא נקבעו אחוזי נכות צמיתה, אין לפסוק פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד.

אכן התובע לא צירף תלושי שכר וכל שטען בסיכומיו היה כי לאחר התאונה התובע החל לעבוד בעבודות מזדמנות בלבד, מבלי שציין את גובה הכנסתו. גם באשר לשכרו עובר לתאונה לא הוגש כל מסמך מלבד זה של הביטוח הלאומי ולפיו, שכרו הרבע שנתי של התובע עומד על סך של 7,800 ₪ ולכן שכרו החודשי עומד על סך של 2,600 ₪ ובצירוף הצמדה למדד המחירים לצרכן – סך של 2,674 ₪.

תקופת אי הכושר שהוכרה בביטוח הלאומי הינה של 91 יום, עד ליום 17.11.11 ואילו אישור המחלה האחרון שצורף לסיכומי התובע הינו עד ליום 20.11.11. עסקינן בתקופת אי כושר מלא של 3 חודשים ולכן יש לפצות את התובע בגין תקופה זו בסך של 8,022 ₪.

משלא הוכחה פגיעה בהכנסה מעבר לתקופה זו ובהעדר כל אסמכתא באשר להכנסות התובע לאחר תקופה זו, אין בידי לקבוע פיצוי בגין אובדן הכנסה, לא לתקופת העבר ולא לתקופת העתיד.

כאב וסבל

בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים רשאי בית המשפט, במידה ולא נקבעו אחוזי נכות כבמקרה זה, לקבוע פיצוי שלא יעלה על 10% מהסכום המקסימלי. התובע ביקש לפסוק את הסכום המירבי, היינו סך של 17,000 ₪ ואילו הנתבעת ביקשה לקבוע פיצוי בסך של 3,000 ₪.

לאור נסיבות התאונה, הפגיעה ממנה סבל התובע, יליד 1968 בן 43 ביום התאונה, לרבות תקופת היעדרות ממושכת של 3 חודשים, הנני מעמידה את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 10,000 ₪.

עזרת צד ג'

התובע מעמיד את הפיצוי בגין רכיב זה על סך של 10,000 ₪ ואילו הנתבעת טוענת שאין לפסוק כל פיצוי.

לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים ובטענות הצדדים ובשים לב לאופי הפגיעה ולתקופת אי הכושר הממושכת, הנני קובעת פיצוי בסך של 3,000 ₪ על דרך האומדנא בגין תקופת אי הכושר סמוך לאחר התאונה.

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר

התובע מבקש להעמיד רכיב זה על סך של 5,000 ₪, מעבר להוצאות המכוסות ע"י המל"ל, הנתבעת טוענת כי בהעדר קבלות, יש לדחות רכיב זה.

אכן לא צורפו קבלות אולם נוכח הטיפולים שעבר התובע ומהות הפגיעה, לא מן הנמנע כי נדרש להוצאות נסיעה וכן השתתפות עצמית בגין הוצאות רפואיות ולכן הנני קובעת פיצוי על דרך האומדנא בסך של 1,000 ₪.

ניכויי המל"ל

בהתאם למסמכי המל"ל שצורפו לסיכומי התובע, הרי ששולמו לתובע דמי פגיעה בסך של 5915₪ ביום 6.2.12 ובצירוף הצמדה, סך של 6,066₪ וכן מענק חד פעמי בסך של 8,729₪ ששולם ביום 17.6.2013 ובהצמדה, סך של 8763 ₪ (בעיגול), סה"כ שולמו לתובע, נכון להיום, סך של 14,829 ₪.

הוצאות מומחה ביהמ"ש

הנתבעת טוענת כי יש לנכות מכל סכום שייפסק את שכ"ט המומחה הואיל ולתובע היה ידוע כי סבל מכאבי גב משך שנים רבות. אינני מקבלת טענה זו, לתובע נקבעו אחוזי נכות במל"ל ובדין הסתמך על קביעה זו. אין בעובדה שהנתבעת הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור ומומחה ביהמ"ש קבע בניגוד לעמדת המל"ל בכדי להצדיק הטלת שכר הטרחה על התובע.

לאור האמור הנני קובעת פיצוי כדלקמן:

אובדן הכנסה - 8,022 ₪

כאב וסבל - 10,000 ₪

עזרת צד ג' - 3,000 ₪

הוצאות רפואיות ונסיעה - 1,000 ₪

סה"כ - 22,022 ₪

ניכויי מל"ל - 14,829 ₪

סה"כ לאחר ניכוי - 7,193 ₪

סוף דבר

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 7,193 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ עליו כדין, החזר אגרה ותישא במחצית השניה של האגרה.

הסכום ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ה, 14 יוני 2015, בהעדר הצדדים.