לפני תביעה נזיקית לתשלום סך 47,950 ₪ המהווה לטענת התובע, נזק שנגרם לו עקב תאונת דרכים בה נפגע רכבו ביום 30.7.12 בסמוך לכפר מנדא.

הנזק הישיר לרכב (אובדן גמור) 26,500 ₪ (התובע טוען כי לא קיבל לא שרידי הרכב ולא את תמורתם).

שכ"ט שמאי עמד על 1450 ₪.

כל השאר הם נזקים עקיפים כגון "אובדן השתכרות", "פגיעה בניידות" וכיו"ב.

לטענת התובע הוא נהג ברכבו בכביש הראשי כאשר עמו היו ברכב מר עומר עריאן ומר מוחמד אסדי ברם האחד מרצה עונש מאסר והשני עובד בדרום הארץ ולכן לא הגיעו לעדות.

לטענת התובע, מדובר בכביש בו נתיב לכל כיוון שביניהם פס הפרדה רציף, בצד ימין של השוליים יש גדר בטיחות שאיננה מאפשרת ירידה לשול הימני. מיד לאחר המקום בו נקטעת גדר הבטיחות יש כניסה מהכביש למתחם חניה בו מצויה סככה לממכר ירקות ופירות, הסככה שייכת להורי הנתבעת. התובע טוען שהתקרב עם רכבו למתחם הסככה, בפתח שם עמדה הנתבעת עם רכבה כשהיא ממתינה לצאת לכביש, כשהיה במרחק של כ-20 מטרים מפתח הסככה החל לפתע רכב הנתבעת לנוע ולצאת לכיוון מרכז הכביש כשהוא מתכוון לחצות קו הפרדה רצוף ולפנות שמאלה. התובע הבין שימינה איננו יכול לסטות בגלל גדר הבטיחות, ראה שממול לא מגיע רכב ולכן הסיט את רכבו שמאלה כדי להתחמק מפגיעה כאשר בין שני הרכבים לא היה שום מגע. רכבו הגיעה לשול השמאלי ובגלל שהייתה בו מדרגה והוא גם היה צר, עף רכבו ונפל לתעלה שבצד הדרך.

לטענת התובע, הגיע אביה של הנתבעת 1 למקום, ביקש שלא לערב משטרה ואמר שהוא מוכן לשאת בנזק.

התובע הגיש תמונות שצולמו במקום לאחר כשעה לערך מקרות התאונה ולאחר שהוא כבר פונה באמבולנס כאשר בתמונות רואים את רכבו בתעלה, רואים את מקום התאונה, את סככת משפחת הנתבעת ואת נתוני הכביש.

התובע זימן לעדות את מר עבד אלעזיז בן כפרו שנסע לטענתו אחרי רכב התובע וראה את כל מהלך התאונה. מר אלעזיז חוזר על עיקרי עדותו של התובע ומוסיף כי הוא זה שלקח פרטים מאבי הנתבעת ורשם אותם בכתב ידו על מסמך שמקורו הוצג בדיון. אח"כ הגיע למקום שוטר בשם סלמאן עבדאללה אשר גם רשם על אותו מסמך גרסה שנמסרה לפיה רכב הנתבעת יצא לכביש הראשי ורצה לפנות לכיוון "ההפוך" כלומר שמאלה.

מר אל עזיז טען כי משהגיעו השוטרים, שינה אביה של הנתבעת את גישתו ואף הכחיש את מעורבות בתו בתאונה.

לגרסת הנתבעת, היא נסעה ישר וביקשה לעצור בסככה ע"מ לקחת כסף מאביה, היא אותתה ימינה והאטה ואז הגיע התובע במהירות, פגע קלות ברכבה וסטה שמאלה. לטענתה היא היתה מפוחדת מאד ואביה שהגיע למקום דיבר עם התובע ושאר הנוסעים.

הנתבעת התקשתה לזכור פרטים ביחס לכביש וסימוניו כפי שהיה בשעתו (בינתיים שופץ והוקמה גדר הפרדה), היא התקשתה לזהות בתמונה שהוצגה לה האם מדובר בסככת משפחתה וטענה כי בד"כ הם נוהגים להגיע ולחזור מהסככה והשדה הצמוד בדרך עפר ולא בכביש הראשי. הנתבעת הביאה לדיון תמונות המראות מעין לחיצה קטנה ושפשוף ברבע האחורי שמאלי של רכבה וטענה שמדובר בנזק שנגרם מהמגע ברכב התובע.

הנתבעת טענה בעדותה כי אביה עסק בעבודתו בשדה וכי היא איננה יודעת בוודאות האם הוא ראה כיצד אירעה התאונה ברם היא מסיקה שהוא היה עד לה בגלל שהגיע למקום התאונה מיד לאחר שאירעה.

מטעם הנתבעת העיד כאמור אביה מר זידאן אשר בניגוד לגרסת בתו, טען שבזמן התאונה לא עבד בשטח החקלאי שמאחורי הסככה אלא ישב לנוח על כיסא בסמוך לסככה וכי ראה את מהלכה.

סתירה נוספת בין עדויות השניים נוגעת למטרת הביקור שכן הבת טענה שעצרה רק לרגע קט לאסוף כסף בדרכה ללימודיה בעוד האב טען שהוא המתין לבתו ולאשתו ע"מ שיעבדו עמו בשטח.

כשעומת מר זידאן עם הסתירות, טען שבתו מבולבלת וכאישה היא מקבלת את הדברים אחרת ולכן איננה יודעת בוודאות מה היה ברגע התאונה והיכן – מר זידאן היה ומה עשה.

בעוד שהנתבעת לא הייתה בטוחה ביחס לקיומו של הקו הלבן במקום, טען אביה כי כל ילדיו ידעו שיש במקום קו לבן ולא רק זאת אלא שהוא היה דואג להזכיר ולהזהיר אותם לבל יחצו אותו שכן המשטרה הייתה נוהגת לארוב לנהגים שנהגו כך.

לאחר הדיון שהיה מסורבל והתנהל בצורה בלתי ראויה תוך התנצחות ב"כ הצדדים, הוגשו סיכומים מפורטים ברם ההכרעה תהיה מנומקת באופן תמציתי וברוח תקנה 214ט"ז לתקסד"א ובשים לב לכך שבתיק אין שום שאלה בעלת חשיבות ציבורית או משפטית ומדובר בתאונת נזקי פח שגרתית ובסכום נמוך.

התובע, הנתבעת ואביה הם עדים המעוניינים בתוצאות ההליך.

גרסאות התובע בעייתיות מעט ויש מספר וריאציות לאותו אירוע.

גרסאות הנתבעת ואביה בעייתיות יותר, הנתבעת לא ידעה לענות על שאלות פשוטות הנוגעות לזירת התאונה ואילו מול גרסת אביה התגלו מספר סתירות.

נראה כי גרסתו של העד מר עאבד אלעזיז מחזקת את עדות התובע ולא נמצאו בה סתירות ממשיות.

ב"כ הנתבעות התמקד בתיק המשטרה שכביכול מצביע על גרסה אחרת לאירוע התאונה שהיא הגרסה ה"נכונה". גם אם כך הדבר וגם אם נכון הוא שהנתבעת סתם עצרה בנתיבה ללא שום סיבה ובוודאי לא סיבה מוצדקת, אזי גם אז יש להטיל עליה חבות מכריעה בגין הסיכון שיצרה בכביש.

אלא שלא בסתם "עצירה" מדובר, יש לזכור כי שפת אמם של כל העדים איננה עברית, נקודת מוצא זו פועלת לזכות כולם כאשר מנסים לברר מהי הגרסה המדויקת אליו התכוונו, יחד עם זאת ניתן להקיש ולהסיק כי אותה עצירה עליה מדבר התובע בהודעתו במשטרה שבגללה נאלץ לסטות שמאלה, לא הייתה עצירה של הנתבעת בתוך שטח רחבת הסככה שכן הנתבעת לא טענה כלל שהיא עצרה ואם היה עוצר רכבה כולו או רובו בתוך רחבת הסככה, לא הייתה סיבה לסטייה כה חזקה או בכלל של רכב התובע.

זאת ועוד, לא נסתרה טענת התובע לפיה נספח 2 לתצהיר מהווה מעין מזכר שנערך או אושר ע"י שוטרי תחנת משגב או בפניהם והוגדר כאירוע 92. אם כך הדבר הרי כבר מיד לאחר התאונה ולא מפי התובע שטען כי לא פגש בשוטרים היות ופונה, נרשמה ע"י מאן דהוא גרסה לפיה הנתבעת ביקשה לצאת מהרחבה ולפנות שמאלה "לכיוון ההפוך". אמת, השוטרים לא הוזמנו לדיון ואכן תמוה איך זה לא הוגש כתב אישום ברם מנגד גם אין מסמך אחר היכול להבהיר האם בכלל נפתח תיק ת.ד. ומה עלה בגורלו. מזכר זה על כל הבעייתיות הראייתית שבו מחזק במשהו גם הוא את העדויות מטעם התובע ויש להסיק ולו במאזן ההסתברות המינימלי הנדרש, כי גרסתו עדיפה וכי עקב חסימת נתיבו כולו או חלקו ע"י רכב הנתבעת שיצא באופן מפתיע מרחבת הסככה, סטה התובע שמאלה ונפל לתעלה.

אשר לנזק, יש לפסוק רק נזק ישיר, לא ברור איך טוען התובע כי לא קיבל את שרידי הרכב ואם כך הוא הדבר, מוקנית לו זכות לפעול כנגד מי שלא החזיר לו אותם וכמובן שאין זה עניינן של הנתבעות.

מעבר לכך יש לפסוק החזר שכ"ט השמאי וכן אובדן זמן והתרוצצויות בסכום מתון וגלובלי של 1500 ₪. נזק מיוחד אחר לא הוכח ואין די בטענות סתמיות של התובע מקום הו היה יכול להוכיח הוצאות והפסדים בראיות.

אשר על כן הנני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך 25,000 ₪ בגין הנזק לרכב (שוערך חלקית להיום), סך 1500 ₪ בגין נזק עקיף, סך 1500 ₪ החזר שכ"ט שמאי סה"כ 28,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט בסך 1000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 3200 ₪ ומע"מ בגינו.

כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשע"ה, 23 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.