ביום 30/10/2013 ניתן לבקשת התובע פס"ד בהעדר בקשת רשות להתגונן, כעתירת כתב התביעה.

ביום 11/11/2013 הגישה המבקשת בקשה לביטול פס"ד הנסמכת בתצהירה מיום 10/11/2013.

המבקשת מצהירה, כי לא התייצבה לדיון שהיה קבוע בבקשתה, "...כתוצאה מהטעייה, בין בזדון ובין ברשלנות, שהוטעתי ע"י ב"כ המשיב..."

מן התצהיר עולה, כי המבקשת והמשיב יעלו משא ומתן להסדר פשרה, תוך שהמבקשת הבינה, כי לא יינתן פס"ד בתקופת ניהול המשא ומתן.

המבקשת מצהירה, כי כתב התביעה התקבל בבית הוריה ביום 24/7/2013, וביום 5/8/2013 קבעה מיוזמתה פגישה עם ב"כ המשיב, זו נדחתה ליום 15/8/2013 ובמועד זה נועדה עם ב"כ המשיב אשר יעצה למבקשת, כי רצוי לה שתגייס קצת כסף או ערב וכי תשוב אליה בתוך חודש עם הצעה להסדר.

ביום 23/9/2013 התקשרה המבקשת לב"כ המשיב הודיעה, כי לא מצאה ערב ולא הצליחה לגייס כסף וב"כ המשיב הציע למבקשת, כי יעוקלו כספי זכייה בתביעה שזכתה בה המבקשת כנגד חברה פלונית וב"כ המשיב אף ביקשה לעיין בכתבי הטענות בתיק הנ"ל.

אלו נשלחו אל ב"כ המשיב ביום 1/10/2013 ולמחרת נשלחו שוב בדואר אלקטרוני, כך גם היה ביום שלאחר יום המחרת, כאשר בזו הפעם תצורת הדוא"ל הייתה אחרת ועלה בידי ב"כ המשיב לקרוא את תכולת המשלוח.

ביום 6/10/2013 פנתה המבקשת אל משרד ב"כ המשיב לברר אם עלה בידה לעיין בקובץ שנשלח אליה השאירה הודעה ולא נענתה.

משנודע לב"כ התובע, סעיף 10 לתצהיר, כי עורך דינה של המבקשת הוא גם שותפה לחיים הציעה היא, כי תקבע פגישה משולשת.

זו אכן נקבעה ליום 23/10/2013 ב"כ המשיב הציע, כי בא כוחי יהיה ערב לחובי כלפיו האחרון נתן הסכמתו לערוב לחוב, כאשר הודע לב"כ המשיב מצבו הבריאותי והכלכלי.

לאחר דיאלוגים נוספים נקבעה ישיבה לחתימה על הסדר ביום 7/1/2013, במועד זה נודע למבקשת לראשונה, כי ב"כ המשיב נסחה את הפנייה לביהמ"ש, לפיה, עורך הדין שלי מסכים לערוב לחובי ולהיות גם נתבע בתיק וגם הציגה בפני המבקשת את פסה"ד שניתן כנגדה כתוצאה מכך התפוצצה הפגישה וההסכם לא נחתם.

המבקשת מצהירה, כי ניכר בה שעשתה מאמץ גדול בניסיון אמיתי להסדיר את החוב אלא שהמשיב או בא-כוחו שמו לאל את כל הסיכומים שנקבעו והכשילו את המפגש.

תשובת המשיב או ליתר דיוק ב"כ המשיב כעולה מהכותרת, מציעה לדחות את הבקשה על הסף באשר אין בה טיעון כלשהו המלמד על הגנה כלשהי מפני התביעה, וקובעת, כי המבקשת מסלפת את העובדות באשר לניהול משא ומתן שנוהל בינה לבין ב"כ המבקש. מונה את סדר העניינים עפ"י סדר כרונולוגי למן הגשת התביעה, המצאת כתב תביעה ביום 24/7/2013 קשר שיצרה המבקשת עם משרד ב"כ המשיב ביום 30/09/2013. מציינת (כמבקשת, את ההצעה לעקל כספים המגיעים למבקשת בתביעה שמנהלת היא כנגד אחרים).

התגובה מאשרת, כי לב"כ המשיב נודע, כי עורך דין המייצג את המבקש הוא גם שותפה לחיים ואכן דרשה לדעת אם הוא שותפה לחיים ואם מייצג הוא אותה בתיק זה על מנת להמנע מאמירה שלא לעבור על כללי האתיקה המחייבים עורכי-דין, לברר תחילה אם הצד שכנגד מיוצג אם לאו ומצרה על כך שעניין זה גרם לעלבון אצל המבקשת.

ביום 23/10/2013 שבה המבקשת עם בן זוגה, עו"ד, להסדיר את החוב, באותה פגישה הוצע הסדר, עו"ד הסכים לערוב להסדר ככל שההסדר יאושר ע"י הבנק וכן, כי יוטל עיקול אצל מעבידתה האחרונה של המבקשת.

ב"כ הבנק קיבלה את אישור הבנק הודיעה לנתבעת והזמינה אותה יחד עם עורך דינה/חברה לחיים לחתום על ההסדר.

בסעיף י"א של התגובה מצוין, כי יום לפני המועד שנועד לחתימת ההסכם, נתקבל פס"ד ע"י ביהמ"ש.

ביום 7/11/2013 הודיע ב"כ המשיב למבקשת ולעורך הדין האמור, כי ניתן פס"ד וברצונה לבטלו על מנת לאשר את ההסכם שהושג לרבות עיקול זכויות המבקשת אצל מעבידתה האחרונה.

עורך הדין חזר בו מהסכמתו והשניים סירבו לחתום על הבקשה לביטול פס"ד ועל הבקשה לאשר את ההסכם ויצאו.

ביום 15/12/2013 השיבה המבקשת לתשובת המשיב בזו הפעם מצורף לתשובה תצהירה של המבקשת וגם תצהירו של עו"ד, בן זוגה לחיים.

מאליו מובן, כי לא תתאפשר למשיב התייחסות כלשהי לתצהירו של עורך הדין האמור אשר הוגש לראשונה במסגרת תשובה לתשובת המשיב. מכאן, שאין האמור בו מעלה ומוריד.

התצהיר של המבקשת המהווה את המענה שלה, עוסק לא רק בהצהרה על עובדות אלא גם בקביעות ערכיות אלו ואחרות ובגדול שבה על הכרונולוגיה הנזכרת בבקשתה.

היותו של עניין זה או אחר בגדר שקר המיוחס לאחר, איננו בגדר עובדה להצהיר עליה ומן הראוי היה להמנע מבחירת ביטויים שקשה לחזור מהם אם יסתברו עובדות אחרות ביום מן הימים.

בחנתי את הבקשה והואיל ושני הצדדים מצאו לנכון לפרט כרונולוגיה של המפגשים ביניהם בחילופי הדברים תוך התייחסות למועדים, ראוי לציין, כי בעוד בקשת המבקשת מפרטת כל צעד ושעל, הרי שתשובת המשיב או ליתר דיוק תשובת ב"כ המשיב מדלגת על חלק נכבד מן המועדים הנזכרים בבקשת המבקשת ויוצרת מצג, לפיו קשר ראשון בין הצדדים נוצר, מיוזמת המבקשת, ביום 30/09/2013 (ראה סעיף 4(ג) תחת הכותרת "העובדות הן כדלקמן").

עפ"י האמור בבקשה ביום 5/8/2013 קבעה המבקשת מיוזמתה פגישה אצל ב"כ המשיב, זו נדחתה בתיאום בין הצדדים ליום 15/8/2013 ובמועד זה אף שוחחה ב"כ המשיב עם המבקשת. כך או אחרת, אינני מייחס משמעות רבה מדי להתבטאויות הערכיות משני עברי המתרס. נכונה עמדת המשיב, לפיה, אין המבקשת מתייחסת באופן כלשהו לסיכוי הגנתה, לו יבוטל פסה"ד. מנגד, נכון היה המשיב לבטל את פסה"ד אשר ניתן לבקשתו תוך כדי המשא ומתן.

מנקודת המבט של המבקשת סביר ביותר היה להניח, כי לא ניתן פס"ד וכי לא היה ניתן פס"ד כפסה"ד שניתן אלמלא העיתוי בה נודע לה על פסה"ד, היינו, לקראת המפגש האחרון בין הצדדים במהלכו נודע דבר המצאו של פסה"ד.

אישור לכך ניתן למצוא בתשובת ב"כ המשיב המציינת בתשובתה (סעיף י"ב) כי ביום 7/11/2013 המועד בו נקבע ע"י הצדדים לחתימת הסכם הודיעה היא למבקשת ולעורך הדין, כי ניתן פס"ד וברצון ב"כ המשיב לבטלו על מנת לאשר את ההסכם.

אני סבור, כי בנסיבות אלו, יש לבטל את פסה"ד עפ"י שיקול דעת ולא עפ"י חובת הצדק (מעת שאין מחלוקת אודות מועד מסירת כתב התביעה והזמנה לדין).

אני מורה על ביטול פסה"ד וקוצב למבקשת 30 ימים מיום המצאת החלטה זו לידיה להגיש בר"ל.

אין צו להוצאות, באשר שני הצדדים תרמו במידה שווה את חלקם להליך הנוכחי.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.