1. לפני תביעה לפיצוי התובעות בגין נזק שנגרם לרכבם כתוצאה מתאונה שארעה ביום 7.3.12.
2. על פי הנטען בכתב התביעה בעת שרכב התובעות עמד ונתן זכות קדימה להולכי רגל, הגיח רכב הנתבעים 1 ו- 2 ופגע ברכבן. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעים 3 ו- 4 אשר לטענת הנתבעים 1 ו- 2 פגע ברכבם והדפו אל עבר רכב התובעים.
3. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים 1 ו- 2 נטען כי רכבם עצר בצומת למופע אור אדם ברמזור, אחרי רכב התובעות. צבע האור ברמזור התחלף, רכב התובעות המשיך לעמוד בשל מעבר החצייה להולכי הרגל וכך גם רכב הנתבעים 1 ו- 2 כשלפתע הגיח רכב הנתבעים 3 ו- 4 מאחור, פגע ברכב הנתבעים 1 ו- 2 והדפו אל עבר רכב התובעות.
4. הנתבע 3 לא התגונן כנגד התביעה.
5. הנתבעת 4 טענה בכתב ההגנה מטעמה כי דין התביעה נגדה להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי מאחר והנתבע 3 לא הודיע לה על האירוע הנטען ובכך מנע ממנה את בירור נסיבות התאונה וכפועל יוצא מכך אין לה חבות כלפי התובעות.
6. בדיון שהתקיים בפני העידו נהג רכב התובעות (להלן: "נהג התובעות"), מר מושון אלי חבר של נהג התובעות אשר הגיע למקום התאונה מספר דקות לאחר שאירעה (להלן: "מר מושון") והנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). בנוסף הוגשו לעיוני אישור המסירה של כתב התביעה לנתבע 3, אישרו מסירה של הזימון לדיון לנבעת 3 וההודעות לתובעת 1 ולנתבעת 2.
7. נהג התובעות העיד כי נסע ברחוב אחוזה ברעננה מתוך כוונה לפנות ימינה, אולם הוא לא נסע על אף שהאור ברמזור היה ירוק משום שהיה מישהו שחצה את הכביש ורכבו נפגע מאחור. נהג התובעות לא ידע לומר כמה כלי רכב היו מעורבים בתאונה וטען כי לא ראה אף אחד מעבר למי שפגע בו. נהג התובעות העיד כי שמע פגיעה אחת וכי שוחח עם הנהגת שפגעה בו והיא ביקשה סליחה אולם הוא לא זכר האם מישהו פגע בה והיא נהדפה אליו ואף לא זכר בחור ערבי.
8. מר מושון העיד כי הגיע למקום שבע דקות לאחר התאונה וראה את נהג התובעות מחליף פרטים עם הנהגת. מאחר ונהג התובעות אינו דובר עברית עזר לו לדבר עם הנהגת. לטענת מר מושון היא לא דיברה עמו לגבי מעורבות של רכב נוסף וכי היו מרוכזים באותו רגע בפגיעה שרכב התובעות קיבל. עוד העיד כי לא ראה עוד רכב מעורב.
9. הנתבעת העידה כי עמדה ברמזור אדום לאחר רכב התובעות, האור ברמזור התחלף לירוק ורכב התובעות החל לנסוע בצורה איטית. הולכת רגל החלה לחצות את הכביש ורכב התובעות עצר. לטענת הנתבעת היא הספיקה לעצור בעצירה מלאה, הסתכלה בראי וראתה מאחור רכב שהנהג אינו מסתכל על הכביש ומתעסק עם משהו מהצד, פגע בה והדף את רכבה ממצב של עמידה אל עבר רכב התובעות. הנתבעת החליפה פרטים עם שני הנהגים. לטענת הנתבעת הנהג השלישי אמר שאין לו זמן והוא ממהר ולא שיתף פעולה. עוד טענה הנתבעת כי נהג התובעות התקשר לחבר שלו שיגיע תוך כדי עימות עם הנהג השלישי והוא הפריד ביניהם, וכן טענה כי נהג התובעות גם כן החליף פרטים עם הנהג השלישי ולטענתה הוא אומר שאינו זוכר כי אינו רוצה להתעסק אתו וכי היא שמעה אותם אומרים שיותר פשוט כשמעורב רכב אחד מאשר שתי מכוניות.
10. מן העדויות עולה כי הנהגים מתארים סיטואציה דומה לגבי מיקומם בכביש, נסיבות העצירה של רכב התובעות והפגיעה ברכב התובעות מאחור. המחלוקת הינה לגבי עצם קיומו של רכב נוסף המעורב אשר לטענת הנתבעת פגע ברכבה והדפה אל רכב התובעות.

נהג התובעות אשר לא ידע לומר כמה כלי רכב היו מעורבים בתאונה לא שלל בעדותו אפשרות של קיומו של רכב נוסף אלא טען כי אינו זוכר. מר מושון, חברו, אשר הגיע דקות מספר אחרי התאונה העיד כי הוא זוכר בוודאות שלא ראה עוד רכב מעורב חוץ מהרכב של התובעות ושל הנתבעות 1 ו- 2.

מעבר לעדויות של נהג התובעות ושל מר מושון הוגשו מטעם התובעות שתי הודעות, האחת בכתב יד והשנייה מודפסת.

בהודעה המודפסת הנושאת תאריך 7.3.12 שעה 12:17 נרשם כדלקמן: "רכב מבוטח בעת מתן זכות קדימה להולכי רגל נפגע כתוצאה רכב צג(א) לא שמר מרחק ופגע ברכב צג (ב יונדאי) שנהדף על רכב מבוטח" עוד נרשם לגבי הפגיעה ברכב היונדאי הוא רכב הנתבעות 1 ו -2 "מ.נ צג(ב יונדאי): פגוש קידמי ואחורה לא ידוע". בעמוד השני להודעה צוינו פרטי שני כלי הרכב הנוספים הן של הנתבעות 1 ו- 2 והן של הנתבעים 3 ו- 4.

בהודעה בכתב יד מיום 22.3.12 לא צוין קיומו של רכב נוסף המעורב בתאונה ולא נרשמו פרטים של נהג או רכב נוסף.

יצאנו למדים כי בהודעה המודפסת הנושאת את תאריך קרות התאונה והשעה 12:17 דהיינו 17 דקות לאחר התאונה, הדיווח שהתקבל אצל התובעת 2 תואם את תיאור התאונה כפי שנמסר על ידי הנתבעת בהודעתה לנתבעת 2 ובעדותה בבית המשפט. לא רק שהתאונה תוארה באופן שהיו מעורבים בה שני כלי רכב בנוסף לרכב התובעות אלא שנמסרו פרטי שני כלי הרכב והנהגים. כלומר 17 דקות לאחר התאונה ידע נהג התובעות או מי שדיווח מטעמו לחברת הביטוח את מה שלא זכר בעדותו בפניי כי היה רכב נוסף ואף לא צוין בהודעה שנמסרה בכתב יד והחתומה בחתימה הנחזית להיות חתימה נהג התובעות.

מבלי לבחון השאלה מדוע בחרו שני העדים מטעם התובעות להעיד כפי שהעידו ביחס לרכב נוסף המעורב בתאונה, סביר להניח כי נהג התובעות או מי שדיווח מטעמו לתובעת 2 זכר את פרטי התאונה והמעורבים בה טוב יותר 17 דקות לאחר שאירעה מאשר בעת שמסר את ההודעה בכתב או כשהעיד בפני בית המשפט. לפיכך, האמור בהודעה המודפסת הולם את גרסת הנתבעות 1 ו- 2 ומחזק אותה כמו גם השמטת הפרטים בהודעה בכתב יד ובעדויות בבית המשפט המחזקות את גרסת הנתבעת כי נהג התובעות ומר מושון בחרו להעלים מעורבותו של רכב נוסף בתאונה.

לפיכך אני מקבלת את גרסת הנתבעות 1 ו -2 לפיה רכב הנתבעים 3 ו- 4 היה מעורב בתאונה ולנוכח עדות נהג התובעת כי חש מכה אחת המחזקת אף היא את עדות הנתבעת, אני מקבלת הגרסה לפיה התאונה התרחשה באופן שרכב הנתבעות 1 ו- 2 נפגע מרכב הנתבעים 3 ו -4 ונהדף בעקבות הפגיעה בו אל עבר רכב התובעות.

אשר על כן, אני קובעת כי מלוא האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 3.

1. הנתבעת 4 התגוננה בטענת היעדר כיסוי ביטוחי נוכח אי שיתוף הפעולה של הנתבע 3 עמה באופן הפוטר אותה מחבות כלפי התובעות.
2. סעיפים 22 ו- 23 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") מטילים על המבוטח את החובה להודיע למבטח אודות מקרה הביטוח ולמסור לו תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות של המבטח או לעזור לו להשיגם ככל שיוכל היה ואינם ברשותו.

סעיף 24 לחוק קובע כי במידה ולא קוימה חובה לפי סעיף 22 או 23(ב) וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין המבטח חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קוימה החובה.

סעיף 68 לחוק מתיר למבטח לשלם לצד שלישי את תגמולי ביטוח שהוא חייב למבוטח וקובע כי טענה שהמבטח יכול לטעון כלפי המבוטח תעמוד לו גם כלפי הצד השלישי.

הוראות סעיפים אלה קיבלו ביטוי בסעיף 14 ב"פוליסה התקנית" שבתקנות הפיקוח על עסקי ביטוח (תנאי חוזה לביטוח רכב פרטי), התשמ"ו-1986.

בנוסף, ב"חוזר ביטוח אלמנטרי 1998/8" מיום 12.8.98 שהוצא מטעם המפקח על הביטוח בנושא "טיפול בתביעות צד ג'" (פורסם גם באתר האינטרנט הפומבי של משרד האוצר) נקבע כי חברת הביטוח אינה יכולה לדחות דרישת צד ג' רק בשל העובדה שלא קיבלה הודעה מהמבוטח שלה או שהמבוטח שלה אינו משתף עמה פעולה וכי הנוהל התקין לטיפול בתביעות של צד ג' במקרה שהמבוטח לא נתן כל הודעה לחברת הביטוח אודות מקרה הביטוח הוא שעל המבטח להודיע למבוטח על דרישת צד ג' בדואר רשום ובמידה ולא התקבלה התנגדות המבוטח תוך 30 ימים על המבטח לשלם את תגמולי הביטוח לצד ג'.

גישת הפסיקה היא כי להנחיות המפקח על הביטוח תוקף משפטי מחייב וחברות הביטוח מחויבות לפעול בהתאם להנחיות אלה (ראו: רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין, פורסם בנבו, 4.5.06 וכן רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש, פורסם בנבו, 8.7.14).

באשר לשאלה האם הכשלת בירור החבות על ידי המבוטח פוטרת את המבטח מחבות כלפי צד ג' נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחה אי שיתוף הפעולה מצד המבוטח לבירור חבות המבטח שלל מהמבטח את האפשרות להקטין את חבותו מוטל על המבטח. המדובר בנטל כבד אשר להוכחתו נקבעו ארבעה מבחנים: א) כי המבוטח הפר את חובת ההודעה או את חובת שיתוף הפעולה. ב) כי נקט אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לו כדי לזכות בשיתוף פעולה של המבוטח. ג) כי מחדלי המבוטח הסבו לו נזק ד) מהו שיעורו של הנזק האמור (ראו: בר"ע (מחוזי י-ם) 2180/06 סתי נ' ביטוח ישיר "איי.די.אי" – חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו, 13.3.07; ע"א (ת.א) 215/91 הסנה חברה ישראלית לביטוח נ' אסולין, דינים מחוזי, כרךכו(7) 542; ירון אליאס דיני ביטוח, מהדורה שנייה, כרך ב' עמ' 1171-1167; שחר ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (פירוש לחוקי החוזים מיסודו של ג' טדסקי),תשס"ה-2005, כרך ראשון, עמוד 531-532).

1. הוצג בפני דו"ח של חברת א.א איסוף מידע מיום 13.10.13 לפיו הנתבע 3 לא אותר ודו"ח נוסף מיום 29.6.14 של מוקד שירותים משפטיים לפיו מסירה של זימון לעדות נמסרה לאביו של הנתבע 3.

בדיון טען ב"כ הנתבעת 4 כי נציג הנתבעת 4 שוחח עם הנתבע 3 אשר הכחיש מעורבותו בתאונה ובנוסף שלחה הנתבעת 4 חוקר על מנת לגבות את פרטי התאונה מהנתבע 3 והוא סירב לשתף פעולה.

הדו"חות שהוגשו לעיוני לא נתמכו בתצהיר ומבצעי האיתור והמסירה לא התייצבו על מנת ליתן עדות לגביהם. בנוסף לא התייצב מטעם הנתבעת 4 הנציג אשר שוחח עם הנתבע 3 ואשר באוזניו הוא הכחיש מעורבות בתאונה או נציג כלשהו מטעם הנתבעת 4 למתן עדות בדבר המאמצים שנעשו לקבלת שיתוף הפעולה מאת הנתבע 3 ויותר מכך אף לא הובא לעדות החוקר אשר נטען כי נשלח על מנת לגבות את פרטי התאונה מהנתבע 3.

בנסיבות אלה, סבורני כי הנתבעת 4 לא הוכיחה אילו מאמצים אם בכלל עשתה על מנת לקבל את שיתוף הפעולה של הנתבע 3.

משלא הוכחו בפני המאמצים שעשתה הנתבעת 4 לקבל את שיתוף הפעולה מאת הנתבע 3 די לי בכך והתייתר הצורך להעמידה ביתר המבחנים שנקבעו בפסיקה ועל כן אני קובעת כי לא קמה לנתבעת 4 זכות להפחית את תגמולי הבטוח המגיעים למבוטח, ולפיכך אינה יכולה לטעון טענה זו כנגד התובעת מכוח סעיף 68 סיפא לחוק.

1. סיכומו של דבר, משהגעתי למסקנה כי מלוא האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 3 ומשדחיתי טענת הנתבעת 4 כי אינה חבה בכיסוי ביטוחי כלפי הנתבע 3 ומשהנתבע 3 לא התגונן כנגד התביעה אני מקבלת את התביעה כנגד הנתבעים 3 ו- 4 ומחייבת אותם, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות סך של 8,160 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עדי התובעות כפי שנפסק בדיון בסך 600 ש"ח (300 ש"ח לכל עד) ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח.

התביעה כנגד הנתבעות 1 ו- 2 נדחית.

הנתבעים 3 ו- 4, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעות 1 ו- 2 הוצאות הנתבעת 1 בסך 500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.