<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערערת רוני שוהם עידן

ב"כ המשיב אחיקם גריידי

המשיב הובא באמצעות שב"ס

פרוטוקול

ב"כ המערערת:

אני מבינה את הביקורת של ביהמ"ש לגבי השיהוי בהגשת הערעור ולחץ הזמנים שנקבע לביהמ"ש נוכח העודה שהמשיב אמור להשתחרר בתחילת שבוע הבא ואני אעביר את הדברים הלאה. אני מניחה כי נעשה מאמץ לטפל, אם אפשר לשפר, נעשה מאמץ.

כשהנאשם השתמש בביטוי "כולם" והקונטקס הוא תלונה וסכסוך ארוך שנים עם גרושתו, הוצאת גרושתו מהכלל לא סבירה.

מפנה לדברי המשיב, גם הוא מודע לזה שהחקירה והרצון שלו נתפס כרצון כלפי גרושתו והוא לא מכחיש, ברור שזה כלפי גרושתי אבל אם הייתי רוצה לפגוע בגרושתי הייתי יכול לעשות זאת.

ההליכה לתחנת המשטרה היא על רקע סכסוך ארוך שנים עם הגרושה כאשר ההקשר של האיום הוא מובהק והדבר עולה כפי שהקראתי מהודאתו של הנאשם שאמר כי היו לו הרבה הזדמנויות לפגוע בגרושתו אך לא מכחיש את ההקשר. יכול להיות שכתב האישום היה צריך להיות יותר ברחל בתך הקטנה.

אנו סבורים כי האיום בתחנת המשטרה חמור ביותר.

ביהמ,ש למעשה הטיל פה עונש בלי קונטקס בכלל. כלומר, מגיע אדם במסגרת סכסוך כשבעברו עבר פלילי ורלוונטי, אמנם לא מהעת האחרונה, כאשר בין השניים יש סכסוך וכאשר ב"כ המאשימה, שלא כרגיל, ובשל איזה שהן אינדיקציות שאני לא ארחיב עליהן אך הן קיימות, סבר שכדי שביהמ"ש יוכל לאמוד את המסוכנות של המשיב הוא צריך לקבל תסקיר שירות מבחן כדי להכניס את ביהמ"ש למסוכנות של המשיב כלפי בנות משפחתו. זה חשוב לשלב העונש כיוון שהאיומים, חומרתם, ככל שהאיום לטעמנו הוא קונקרטי יותר והאדם מסוכן יותר לאנשים עליהם איים, אנו סבורים כי ביהמ"ש צריך לדעת זאת ולתת לכך משקל. אני חושבת שלו היה מדובר במשהו אקראי במסגרת מערכת יחסים בין שני אנשים. התסקיר לא הוצג בפני ביהמ"ש. ב"כ המשיב מעדכן אותי כעת כי התסקיר אכן הוצג בפני ביהמ"ש.

ב"כ המשיב:

אני הייתי בבימ,ש קמא וכב' השופט קובו ביקש לראות את תיק המ"ת ועיין בתסקיר ובתיק לפני תחילת הדיון.

ב"כ המערערת:

אני לא הייתי שם, חברי היה שם ואין שום סיבה לפקפק. אך נקודת הפתיחה שאני הבנתי היא שהתסקיר לא הוצג ולכן ביהמ"ש נתבקש לשלוח לתסקיר.

אני מציגה להרכב את התסקיר שלפי דברי חברי היה לעיניי ביהמ"ש שנתן את גזר הדין.

אני אומר כי התסקיר מתייחס לאדם שיוצר סיכון ממשי של פגיעה בגרושתו או בבנות. התסקיר הינו לפני פחות מחודש. אדם ממוקד בחוויית קורבנות.

מציגה את התסקיר בפני ההרכב.

רואים כי גם התובע לא מתייחס לתוכן התסקיר.

אני חושבתשבנסיבות, כפי שעולות בפני ביהמ"ש, התסקיר נותן אינדיקציה למסוכנות או לטיפול מסויים אך אני עדיין סבורה כי אין זה מחליף ונותן אינדיקציה לכך שאין מספיק נתונים כדי לגזור את העונש. אני סבורה שבאירוע, אם לוקחים זאת בהקשר של עבירת איומים, זוהי עבירת איומים ברף חומרה גבוה, כשנמצא בתחנת משטרה, והתוכן שלו חמור ביותר והמיקום שלו הוא החמור ביותר והיעד שלו שאיתו מסוכסך.

שירות המבחן כן היה צריך לומר דברו בעניין ההליך העיקרי.

אני חושבת כי תסקיר לעניין המעצר סוקר את צרכי המעצר וסוגיית המעצר. תסקיר לעניין עיקרי נותן מענה לטיפול, להמלצה.

נבקש לקבל את הערעור.

ב"כ המשיב:

אני חושב כי השיהוי בהגשת הערעור יורד לשרשו של עניין.

גזר הדין ניתן ביום 2.7. המשיב אמור להשתחרר ביום 22.7 ויש לו אינטרס של הסתמכות אחרי כחודשיים מאסר בניכוי התקופה המנהלית וחמישה ימים לפני שחרורו, רק אז מוגש הערעור. אני סבור ששיהוי מסוג זה פוגע באינטרס ההסתמכות של המשיב, לא מחדש דבר ליחסית לעובדות שהונחו בפני בית משפט קמא והוא פוגע במשיב בכבודו ובזכויותיו.

לאורך כל הודעת הערעור הטענה היא שהאיומים היו כלפי המתלוננת, ואנחנו סבורים שהפוך הוא הדבר. המשיב הודה בטעותו ולא אמר שעשה מעשה טוב. אמר שעשה פליטת פה אומללה והוא מצטער עליך, אך יש לראות את ההקשר. המשיב הגיע לתחנת המשטרה להגיש תלונה. מעשה נורמטיבי של המשיב מול המוסד שאמור לטפל בעניין, ושם הוא פלט את אותה פליטת פה אומללה שמשלם עליה בחודשיים מאסר בפועל.

האם זה אומר שעתה אנחנו נעניש את המשיב?! הסכסוך הוא סכסוך רב שנים ונמשך כ-8 שנים והוא יימשך. יש תגובה שקיבלתי למשרדי שהמשיב צריך להגיב על בקשה שהגישה גרושת המשיב. ישנו הסכם גירושין שמבקשים לפתוח אותו, המשיב היה בהליך פש"ר והצדדים ממשיכים להתעמת.

המשיב שמנסה לקחת את זכויותיו וללכת למשטרה ושילם את המחיר על מה שעשה, ואי אפשר יהיה לטפל במסגרת הכלים הפליליים בכל הסכסוך בין הצדדים.

ביתה משפט קמא אבחן את פסה"ד בצורה ברורה שאין מדובר באיומים על גרושת המשיב, אלא במעשה בלתי תקין של המשיב שעשה מה שעשה – ועל כך הוא נותן את הדין. לכן כל הודעת הערעור שמדברת על איומים כלפי גרושת המשיב תא היו ולא נבראו.

לאורך כל הודעת הערעור נאמר שהמתלוננת היא השוטרת ולא הגרושה.

בנוסף לכך טענת המערערת לגבי העובדה שיש כאן מסוכנות, מסוכנות היא לא כלי בהערכת העונש ובית המשפט קמא קבע את העונש, ואם המשיב מסוכן אז אולי יש לשים אותו מאחורי סורג ובריח במשך 20 שנה?!

אנו סבורים שאין להתערב בגזר הדין של בית משפט קמא. מדובר במאסר ראשון של המשיב, לפני כן הוא היה במאסר שריצה אותו בעבודות שירות וזה היה בשנת 2005.

אנו סבורים שהעונש שבית המשפט קמא הטיל על המשיב הוא סביר, אין בית משפט שלערעור להתערב בכך ואני מבקש למחוק את הערעור.

ב"כ המערערת:

לעניין השיהוי – במקרים הבאים נעשה מאמץ ככל שנוכל לעשות זאת במהירות, אך מדובר בערעור שהוגש בתוך כשבועיים מיום מתן גזר הדין.

אמנם הגשנו בקשה לקבוע את הדיון למחרת היום, אך לגופו של עניין אין פה שיהוי שמצדיק את דחיית הערעור מפאת השיהוי, שכן מדובר בערעור שהוגש בתוך שבועיים ימים – שזה זמן קצר ביותר לאחר מתן גזר הדין של בית משפט קמא.

לאחר הפסקה

ב"כ המערערת:

מעבר לכך שהמשיב הודה בכתב האישום באיום על גרושתו, אני מפנה לדברי המשיב שאומר בטיעונים לעונש: "ביני לבין אשתי יש סכסוכים..." (מצטטת).

אני מפנה את בית המשפט לכך שבית המשפט קמא אמר שהאיום נאמר בתחנת המשטרה כלפי שוטרת ולא כלפי הגרושה עצמה, ואני מפרשת את דברי בית המשפט קמא שהאיום נאמר לשוטרת. התייעצתי עם הממונה ואנו מבקשים פס"ד.

<#6#>

פסק דין

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת איומים שנעברה ביום 6.6.13.

עפ"י עובדות בהן הודה, הוא ניגש לתחנת המשטרה בכוונה להגיש תלונה נגד גרושתו, בנוגע להסדרי הראייה עם בנותיו. המשיב פנה אל שוטרת במקום ואמר לה כי אם לא יטפלו בתלונותיו הוא ייקח אקדח ויהרוג את כולם. בכך הואשם המשיב כי איים על השוטרים בפגיעה שלא כדין בגרושתו, וזאת בכוונה להפחידם או להקניטם.

המשיב נעצר עד תום ההליכים וביום 2.7.13 הודה והורשע עפ"י הודאתו בעובדות כתב האישום הנ"ל.

ב"כ המערערת דכאן, עתרה בבית משפט קמא לקבל תסקיר של שירות המבחן שיבחן את מצבו של המשיב והרקע לאורו בוצעה העבירה.

בבית משפט קמא ציינה המאשימה כי מדובר בעבירת איומים ברף הגבוה, מתחם הענישה ההולם נע בין 6 ל-18 חודשים מאסר בפועל, ונטען בנשימה אחת כי המשיב איים כי אם לא יטפלו בתלונתו "ייקח אקדח ויהרוג את כולם, את האישה והילדים". ב"כ המאשימה עתרה לגזור על הנאשם עונש מאסר במשך 18 חודשים, ורכיבים נוספים.

הסנגור טען כי מדובר באיומים ברף הנמוך ביותר, המשיב לא יצר קשר עם המתלוננת, אין באיומיו מילה המזכירה את המתלוננת ולא איום כלפיה, לא מדובר בעבירת אלמ"ב אלא במשפט אומלל שנאמר בתחנת המשטרה עקב תסכול. הסנגור ציין כי למשיב אמנם הרשעות קודמות, אולם האחרונה הינה מלפני כ-8 שנים. הסנגור עתר לגזור על הנאשם עונש הכולל את תקופת מעצרו החל מיום 6.6.13.

המשיב עצמו הביע חרטה בבית המשפט, ציין כי מנהל אורח חיים נורמטיבי, המעצר גרם לו להרס וציין כי מדובר בפליטת פה שבעטיה אינו צריך לשהות במעצר.

בגזר דינו, ציין כב' השופט קמא, כי הערך המוגן בו פגע המשיב הינו זכותו של אדם לשלוות נפשו ולכך שלא יהיה מאוים. באשר למידת הפגיעה, ציין כי מדובר בפגיעה ממשית, שכן מדובר באיום קונקרטי לעשות שימוש באקדח ולפגוע באחרים.

יחד עם זאת, ציין בית משפט קמא הנכבד, כי מנגד יש להתייחס לכך שהאיום נאמר בתחנת המשטרה, כלפי שוטרת ולא לגרושה עצמה. עוד צוין כי לא קדם לעבירה תכנון מוקדם ולא נגרם נזק מוחשי.

בית משפט קמא קבע כי מתחם העונש ההולם הינו בין מאסר על תנאי לבין 12 חודשים מאסר בפועל. בקביעת העונש הראוי למשיב, צוין כי הנאשם נטל אחריות למעשיו בהזדמנות הראשונה, לחובתו עבר פלילי שאינו מכביד, כאשר בעבר בשנת 2005 הורשע בעבירת איומים ונדון ל-45 ימים מאסר לריצוי בעבודות שירות.

באיזון בין השיקולים השונים גזר בית משפט קמא על הנאשם חודשיים מאסר בפועל שמניינם מיום מעצרו 6.6.13, מאסר על תנאי והתחייבות בתנאים שצוינו בגזר הדין.

על גזר דין זה נסב הערעור שלפנינו, על קולת העונש.

ב"כ המערערת מציינת בהודעת הערעור ובטיעוניה לפנינו: שגה בית משפט קמא כשלא הורה על שליחת המשיב לשירות המבחן שיבחן את מסוכנותו כלפי גרושתו ובנותיו וגזר את דינו מבלי שקיבל נתונים אלה;

בית משפט קמא לא נתן ביטוי לאירועים שהביאו את המשיב לבצע את העבירה;

בית משפט קמא לא נתן דעתו לחומרת העבירה, לאינטרס של הגנה על פוגע בגופה של המתלוננת וילדיה מפני איומיו של המשיב;

בית משפט קמא חרג לקולא מרף הענישה המקובל בעבירות מסוג זה. אמנם מתחם הענישה שנקבע ראוי, אך תקופת המאסר שנגזרה על המשיב בפועל הינה 20 יום בלבד, לאחר ניכוי מנהלי וניכוי ימי המעצר;

באשר לחריגה לקולא בעונש, הפנתה ב"כ המערערת לרע"פ 1293/08 אלכסנדר קורניק נ' מ"י, שם אושר גזר דינו של בית המשפט המחוזי שגזר על המערער שם 12 חודשים מאסר בפועל בגין עבירת איומים כלפי בת זוגו ללא עבר פלילי, וביקשה ללמוד ממנו גזירה שווה לענייננו;

בית משפט קמא לא נתן משקל מספיק לעברו הפלילי של המשיב הכולל הרשעה בעבירת איומים משנת 2005, הפרת הוראה חוקית משנת 2004 ותקיפה בתנאים מחמירים ותקיפה סתם בשנת 1999.

לפיכך עותרת ב"כ המערערת לקבל את הערעור, להורות על עריכת תסקיר שירות מבחן ולהחמיר בעונש המאסר בפועל שהוטל על המשיב.

ב"כ המשיב מתנגד לקבלת הערעור ומפנה לשיהוי מאז גזר הדין, 2.7.13, ועד הגשת הערעור ביום 17.7.13, כשהמשיב עתיד להשתחרר שחרור מנהלי ביום 22.7.13. נטען, כי שיהוי זה פוגע באינטרס ההסתמכות של המשיב כי ישוחרר עם ריצוי עונש המאסר בפועל שהוטל עליו.

עוד נטען: האיומים שנקט המשיב, לא כוונו כלפי הגרושה וילדיהם, מדובר באיומים כלפי שוטרת כאשר הוא הגיע להגיש תלונה מול הגורם המוסמך לכך לאחר שהיה מתוסכל מחוסר התייחסות נאותה, השמיע את פליטת הפה האומללה בגינה נדון, לראשונה בחייו, למאסר בפועל בכליאה;

בית משפט קמא קבע במפורש כי לא מדובר באיומים שהושמעו כלפי הגרושה אלא כפי השוטרת;

בבית משפט קמא הוצג לעיון השופט תסקיר המעצר ולכן לא היה צורך בקבלת תסקיר נוסף (התסקיר הוגש לעינינו). הנאמר בתסקיר מתייחס למסוכנות של המשיב כלפי גרושתו ובנותיו, אך אין בו כדי להשליך על העונש.

לאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, עיינו במסמכים, לרבות בתסקיר המעצר שהוצג לעינינו בהסכמת הצדדים, שוכנענו כי דין הערעור להידחות, מהטעמים הבאים:

א. הלכה פסוקה היא כי בית המשפט בערכאת הערעור לא יתערב בגזר דינו של בית משפט קמא, אלא במקרה בו מדובר בחריגה קיצונית ממידת העונש הראוי בנסיבות המקרה.

ב. בענייננו, בחינת השיקולים השונים מובילה למסקנה כי לא מדובר בסטייה ובוודאי שלא בסטייה חריגה וקיצונית ממידת העונש הראוי בנסיבות ענייננו.

ג. המשיב הורשע בעבירה של איומים, דברים שהושמעו על ידו בתחנת המשטרה כלפי שוטרים, כאשר הרקע לכך תסכולו ואי שביעות רצונו מאופן הטיפול בתלונה שביקש להגיש כנגד גרושתו ביחס להסדרי הראייה עם בנותיו.

אמנם, איומו של המשיב, כאמור בעובדות כתב האישום, יכול להשתמע גם כאיום על גרושתו, שכן מדובר באיום להרוג את "כולם", וגם בית משפט קמא ייחס לאיומיו פגיעה שלא כדין בגרושתו, אם כי ציין במפורש כי הדברים נאמרו כלפי שוטרת ולא לגרושה עצמה.

יחד עם זאת, אין המדובר בנסיבות הדומות לנסיבות עליהן נסב הערעור ברע"פ 1293/08, שעניינו איום במפורש, בריש גלי כלפי הגרושה. גם תוכן דברי האיום, שונה בתכלית מתוכן האיומים שהשמיע קורניק כלפי בת זוגו.

לפיכך, גם אם יש רקע של סכסוך מתמשך בין המשיב לבין גרושתו, אין לפרש את רף עבירת האיומים בענייננו, כרף כה חמור כפי שנטען ע"י ב"כ המערערת.

ד. בית משפט קמא ייחס חומרה להתנהגותו של המשיב, לא התעלם מהקשרו של האיום ומרמת הפגיעה בערך המוגן.

ה. ב"כ המערערת סבורה כי מבחן העונש ההולם שקבע בית משפט קמא, הינו סביר. העונש הראוי שנגזר על המשיב, הינו בתוך המתחם ואינו מאמץ את הרף הנמוך של המתחם (מאסר על תנאי).

ו. לטעמנו, לאור נסיבות ביצוע העבירה כפי שפורטו לעיל וביתר פירוט בגזר הדין, לאור העובדה כי מדובר במאסר בכליאה ראשון בחייו של המשיב, שיש לקוות כי ירתיע אותו – אין מדובר בעונש מקל באופן קיצוני המצדיק התערבות ערכאה זו.

ז. ב"כ המערערת הפנתה לכך שבפועל אורך המאסר של המשיב הינו קצר, בן 20 יום בלבד, נוכח העובדה ששהה במעצר מיום 6.6.13 וכן נוכח הניכוי המנהלי. לטעמנו, מוטב היה לו טענה זו לא הייתה נטענת כלל.

ח. המשיב עתיד להשתחרר ביום 22.7.13, דהיינו בעוד ארבעה ימים וגם בכך יש משום נימוק לדחיית הערעור.

לאור המפורט לעיל, אנו דוחים את הערעור.

<#5#>

ניתן והודע היום י"א אב תשע"ג, 18/07/2013 במעמד הנוכחים.