<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – מתמחה מוטי חנניה

הנאשמת הובאה וב"כ עו"ד לנג

פרוטוקול

הסנגור:

הנאשמת מודה בתיק בעבירת איומים ומבקשת לצרף פ"א 406869/13 וכן פ"א 315309/13 שעניינם הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 ב'.

הנאשמת:

מבינה ומודה בעבירות המיוחסות לי.

<#3#>

הכרעת דין

על פי הודאת הנאשמת אני מרשיעה אותה בעבירות המיוחסות לה בכתב האישום ובתיקי הפ"א לעיל, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ושתי הפרת של הוראה חוקית לפי סעיף 287 ב'.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תשרי תשע"ד, 02/10/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הצדדים:

אנו מסכימים כי מתחם הענישה הראוי בגין שתי העבירות, נע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בפועל למספר חודשים.

התובע:

אנו סבורים שעד 8 חודשים הוא מתחם ראוי.

<#5#>

טיעונים לעונש

התובע:

מדובר בנאשמת ילידת 1991, הורשעה לאחר שהודתה בעבירות של איומים לגבי אביה, והפרת הוראה חוקית בשני מקרים. מדובר באיומים מוחשיים שהנאשמת בהיותה תחת השפעת אלכוהול וסמים איימה על אביה איומים ספציפיים ובהמשך הפרה את הוראתו של ביהמ"ש להתרחק מאביה ומביתו.

הסכמנו שהמתחם כולל ענישה של ממאסר על תנאי ועד 8 חודשי מאסר לטעמינו. אנו מבקשים מבית המשפט לעמוד על הערך המוגן שהוא בטחון הציבור והפרט והשאיפה לשלמות גופו ותחושת בטחונו של הפרט, שבעניננו יש לכך משקל מיוחד שכן מדובר בעבירות כנגד בן משפחה שאיתו התגוררה. לנאשמת אין הרשעות, אולם השתלשלות המקרים ניתן ללמוד על התנהגות אלימה כלפי בן משפחתה. לאור נסיבותיה האישיות של הנאשם ולאור הנזק שחוו המתלוננים ממעשיה נבקש לעתור לאמצע המתחם. לאור האמור לעיל מבקשים להשית מאסר בפועל, בנוסף מאסר על תנאי והתחייבות כספית הצופה פני עתיד להימנע מעבירות שבהן הורשעה הנאשמת.

הנאשמת נמצאת במעצר בגין הפרה מיום 12.9.13 ועד היום, ובגין האיומים מיום 16.7.13 ועד 23.7.13.

הסנגור:

סבורני שעתירתו של חברי מנותקת מהנסיבות המיוחדות של הנאשמת בכך שבראש ובראשונה לא נגרם כל נזק. מדובר בניסיון של המשפחה לגייס את בתם הצעירה נעדרת העבר הפלילי, ולרתום אותה להליך שיקומי טיפולי. נמצא פה האב שפירט את הנסיבות בעל פה ואת אי חששו והעדר כל נזק מכל סוג שהוא ורצונו הכן והאמיתי לשלב באופן עצמאי וזהו רצונה של האם שגם היא מאוד דואגת לבתם, ומ"י לא הצליחה להקנות לנו את הכלים לטפל בה, הם מבקשים לעשות זאת היום ולהשיב את בתם הביתה. לעניין העבירות, הספציפיות, לגבי עבירת האיומים המיוחסת לנאשמת, יש לציין כי מדובר בעבירת איומים ממדרג נמוך, בניגוד לדברי חברי, סבורני שלא מדובר באיום ספציפי, אלא מדובר באמירה במהלך ויכוח שהיה בביתם, נאמר. אני לא מקל ראש ואנו מודים בכתב האישום אך עדיין יש לקחת את הדברים בפורפורציה, כך גם לגבי עבירת ההפרה החוקית, יש לציין שלאחר שהתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית ראשונית , בימ"ש קבע שהיא כשירה, בימ"ש קבע דאז ישר לשחררה לאור טיב העבירה והעדר עילת מעצר ועל מנת שלא תשאר עצורה וכדי שלא תתפס מיטה בבית החולים לב השרון היא שוחררה בהרחקה, והיתה בבית אחות אחרת ועזבה את המקום. היתה דרת רחוב פרק זמן מסוים עד ששבה לבית הוריה, שם נמצאה כאשר היא שכובה על ספת הטלויזיה, כאמור ללא עבירות נלוות. נסיונותינו והסכמתנו עם הגשת העיון החוזר, לקבל חוות דעת פסיכיאטרית משולבת עם תסקיר שירות המבחן, היתה ניסיון שלא צלח שכן כיום הגיעו שתי חוות דעת סותרות. לא נמצא מזור לבעיותיה של הנאשמת אך יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהעובדה שבמשך תקופת מעצר בת כחודש היתה מצויה בתנאים מאוד קשים בבית החולים לב השרון. לכן סבורני שגם בעתירתי היום בעצם ולאור העובדה שהיתה עצורה, את העונש היא ריצתה בדמות מאסר ולכן לאור עמדת המתלונן ומצבה של הנאשמת, לקיחת האחריות בהזדמנות הראשונה שזה היום, אבקש מבית המשפט לקבל את עמדתנו, עמדת המשפחה, ולהורות על שחרורה כבר היום, כאשר לאור נסיבותיה אבקש שמשכו של המע"ת יהיה מידיתי.

הנאשמת:

עשיתי טעויות והם לא יחזרו יותר. הייתי גם לא בשליטה בפעם האחרונה.

<#6#>

גזר דין

הנאשמת הורשעה על פי הודאתה בעבירה של איומים, ובשתי עבירות של הפרת הוראה חוקית.

מדובר באירוע שהתרחש ביום 16.7.13 בבית הוריה של הנאשמת, כאשר היא איימה והתבטאה בצורה בוטה כלפי אביה.

בית המשפט הורה על הרחקתה מביתה, אלא שהיא הפרה את ההוראה ובשתי פעמים נמצאה בבית ההורים למרות הצו כאמור.

הצדדים הסכימו כי מתחם הענישה בגין שתי העבירות יכול לנוע ממאסר על תנאי ועד מאסר בן מספר חודשים, כאשר התביעה טענה כי מדובר ב - 8 חודשים.

הנאשמת צעירה, כבת 22, נטולת עבר פלילי, וזוהי הסתבכותה הראשונה בפלילים.

מאז נתפסה הנאשמת מפרה את הוראת בית המשפט, ביום 12.9.13, היא נמצאת בתנאי מעצר, כבר כשלושה שבועות, כשלכך יש להוסיף את תקופת מעצרה הקודמת בגין עבירת האיומים, ובסה"כ נמצאת הנאשמת במעצר כחודש ימים.

הנאשמת נמצאת גם בטיפול נפשי ונשלחה לבדיקה פסיכיאטרית שממנה עולה כי אכן ישנה בעיה שכזו, הגם שהיום היא כשירה ומסוגלת לעמוד לדין, ונראה כי ביצוע העבירות קשור גם בכך.

אמנם אין להתעלם מההתנהגות הבוטה וחסרת הרסן של הנאשמת, הן כלפי אביה והן כלפי הוראות בית המשפט, אולם מנגד ברור כי זהו מקרה ראשון, אני מקווה כי הנאשמת למדה את הלקח הן מההליך עצמו והן מתקופת המעצר ונראה כי תקופה זו מהווה עונש והרתעה בפני עצמה, ולא מצאתי כי יש מקום להטיל תקופת מאסר נוספת על זו שכבר עברה.

לאור האמור, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. 4 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשמת לא תעבור איזה מהעבירות בהן הורשעה.

ב. הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 1000 ₪ לתקופה של שנה, שלא תעבור את העבירות בהן הורשעה.

לא תחתם ההתחייבות – תרצה הנאשמת 10 ימי מאסר תמורתה.

מובהר כי לאחר חתימת ההתחייבות ניתן לשחרר את הנאשמת.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#7#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תשרי תשע"ד, 02/10/2013 במעמד הנוכחים.