19 אוגוסט 2014

1. לפנינו תביעת התובע (להלן- "התובע") מר סאבא להכיר באירוע תאונתי שארע לו, לגרסתו, ביום 14.5.12 (להלן – "אירוע" או "אירוע תאונתי") כ"תאונה בעבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן:"החוק").

רקע

1. התובע יליד 1975, עובד כפועל במנהרות רולצור (להלן- "מקום העבודה" או "מעסיקה").
2. ביום 14.8.12 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה למוסד לביטוח לאומי (להלן- "הנתבע") להכיר בבקע מפשעתי ובפגיעה בגב כפגיעות בעבודה, כמשמעותן לפי החוק, בעקבות האירוע.

במכתבו מיום 22.10.12 הודיע הנתבע לתובע כי הוא דוחה את תביעתו להכיר בבקע מפשעתי שכן לא התקיימו בעניינו התנאים שבסעיף 84 לחוק.

במכתבו מיום 25.6.13 הודיע הנתבע לתובע כי גם תביעתו להכיר בפגיעה בגבו כתאונת עבודה נדחית, כיוון שלא נמצא קשר סיבתי בין הפגיעה לאירוע בעבודתו; מהרישומים הרפואיים עולה כי התובע התלונן על כאבים בגבו התחתון רק כחודש וחצי לאחר יום האירוע; לא נמצא כי האירוע גרם לתובע נזק גופני ולאי כושר בעבודה.

1. לפיכך, הגיש התובע התביעה שלפנינו.
2. בפתח דיון ההוכחות שהתקיים ביום 18.12.13 התברר לתובע כי אינו עומד בתנאי סעיף 84 לחוק לעניין הכרה בבקע המפשעתי ממנו הוא סובל כפגיעה בעבודה ולפיכך ביקש התובע למחוק תביעתו בגין פגיעה זו. הנתבע הסכים, ולפיכך בית הדין נתן החלטה באותו היום המוחקת תביעתו של התובע בגין הבקע מפשעתי.
3. נפנה ונבחן האם מתקיימת תשתית עובדתית להכיר בפגיעה בגבו של התובע כתאונה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק.

העובדות הדרושות לענייננו כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:

1. לגרסת התובע, ארע לו אירוע ביום 14.5.12 שכתוצאה ממנו נפגע בגבו. באשר לאופן התרחשות האירוע פרט התובע במספר הזדמנויות, וכפי שיפורט להלן גרסתו השתנתה ככל שחלף הזמן, כך שנוסף לה נתון לפיו התובע נפל אחורה, נתון אשר לא צוין בזמן אמת ו/או בראשית ההליך.

גרסת התובע בטופס התביעה מיום 14.8.12 שהוגש לנתבע (מוצג נ/1):

1. התובע תיאר את הפגיעה כדלקמן: "כמפעיל משכתי חבל חשמל ומשך אותי חזרה" (הדגשה שלי - א.ש.ב).

הגרסה בפני חוקר הנתבע (מוצג נ/2, הודעה מודפסת):

1. בהודעתו לחוקר הנתבע ציין התובע כי הוא עובד אצל המעסיקה במשך 5 שנים. הם מתעסקים בכרייה של מערות והוא בתפקידו גם מלגזן, עובד בגבס והברגת ברגים (עמ' 1, ש' 12-13).
2. את האירוע שארע, לגרסתו, בתאריך 14.5.12 הוא תיאר כדלקמן:

"זה קרה ב- 14.5.12 זה היה כשעבדתי משמרת בוקר ועבדנו באותו היום בחיפה. כמו שאמרתי אנחנו עובדים בכל אזורי הארץ...באותו יום ב 14.5.12 יצאתי לעבודה כרגיל הכל היה בסדר גמור. באותו יום היה לחץ בעבודה אני זוכר שאנחנו היינו צריכים למשוך כבל חשמל, בדרך כלל מדובר בכבל של 50 מטר אבל באותו יום הכבל היה 100 מטר כאשר בדרך כלל המשיכה של הכבל הולכת מאוד קל עם קצת עזרה, כי מדובר במכונה ישנה באותו יום היה 100 מטר והייתי צריך למשוך אותו מאוד חזק ולהתאמץ מאוד וכדי למשוך אותו אני הייתי צריך לעמוד בצורה כזו שהיד השמאלית שלי היתה בתנוחה לא כל כך טובה וזה גם להתאמץ יותר. לא היתה לי אפשרות לעמוד רגיל ואז התחלתי למשוך ופתאום אני נזרקתי קדימה על הברזל והעמוד שהיה שם נתן לי מכה חזקה בבטן בצד השמאלי, מיד הרגשתי כאבים." (הדגשה שלי - א.ש.ב) (עמ' 1, ש' 18-22; עמ' 2, ש' 23-28).

הגרסה בתצהירו מיום 30.9.13:

1. יוער כי בכתב התביעה לא פירט התובע את התרחשות האירוע.
2. בתצהירו תיאר התובע את האירוע כדלקמן:

"ביום 14/5/12 בשעה 12:00 לערך בזמן עבודתי ולאחר שסיימתי עבודתי בהתזת ביטון באמצעות הפוצהיימר (רכב המשמש להתזת ביטון) ובזמן שעסקתי, יחד עם פועל נוסף, בהתקנת כבל החשמל של הרכב חזרה על הגלגל המיועד לכך והמותקן על הרכב ולאחר שפעולת ההתקנה כאמור השתבשה בשלב מסוים (בשל אורכו של הכבל), אני נאלצתי יחד עם הפועל הנוסף למשוך הכבל ידנית לשם השלמת ההתקנה וזאת בזמן שאני דורך ולוחץ על הידית (הכוונה לידית גלגל ההתקנה) באמצעות הרגל וכי אז החלקתי אחורנית וכתוצאה גם נמשכתי קדימה ע"י הכבל וזאת בחוזקה רבה ובשל העובדה שהכבל היה מתוח מאוד".(הדגשה שלי - א.ש.ב) (סעיף 2 לתצהיר התובע).

1. יודגש כי רק בתצהירו ציין התובע לראשונה כי החליק אחורנית.

עדותו של התובע מיום 18.12.13:

1. בעדותו התובע תיאר את האירוע כדלקמן:

"אני ודוד עבדנו ביחד. אני עוזר של דוד. עבדנו על מכונת התזה. החזרנו אותה אחורה, רצינו לשטוף אותה, התחלנו לקפל את הכבל. התוף שעבדנו איתו נועד לכבל של 50 מ' אבל הכבל שעבדנו איתו היה 100 מ'. רצינו לשים אותו בתוף כדי לחסוך זמן, ואז חזרנו כדי לשטוף את המכונה, התחלנו לגלגל את הכבל, דוד היה למטה ואני למעלה. שמתי רגל על הידית והתחלתי לסחוב עם התוף, דוד דחף ואני משכתי. לתוף לא היה כוח להסתובב כי זה מיועד ל- 50 מ' וזה כבל ארוך יותר ואז החליקה הרגל שלי מהידית, סובבתי אותה להיפך והכבל דחף אותי אחורה על עמוד שהיה שם ואחר כך נפלתי קדימה על התוף.

הרגשתי על המקום כאבים בבטן תחתונה שמאל ובישבן" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 18.12.13, ש' 30-35; עמ' 4, ש' 1-6). (הדגשה שלי - א.ש.ב).

1. בנוסף, בעת חקירתו החוזרת נשאל התובע שוב לעניין אופן הפגיעה, והעיד כי תחילה נפל אחרונית ואחר כך קדימה, ואז הסביר כי סטה קדימה מהדחיפה של הכבל:

"ת. הכבל החזיר אותי קדימה בגלל שהוא היה ביד שלי.

ש. הכבל משך אותך קדימה כי היה מתוח?

ת. כן "(עמ' 5, ש' 17-21).

1. הנה כי כן, עיננו הרואות שמתיאור התובע את אופן התרחשות האירוע לעיל עולה כי רק בתצהירו ובעדותו נזכר לציין התובע את הנפילה אחורה, אשר לגרסתו גרמה לפגיעה בגבו, ועוד- בתצהירו טען התובע כי החליק אחורה ומנגד בעדותו אמר כי הכבל הוא זה שדחף אותו אחורה.
2. בנוסף, לא רק שהתובע נזכר בשלב מאוחר לספר על הנפילה אחורה הרי שגם במסמכים הרפואיים (מוצג נ/3) אין כל תיעוד לפגיעה בגבו עד יותר מחודש לאחר יום האירוע, למרות שהתובע ביקר מספר פעמים בקופת החולים.
3. התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי רק ביום 29.5.12, שבועיים לאחר האירוע וברישום הרפואי מאותו היום מתוארת פגיעה ישירה מגוף ברזל וכאבי בטן, אולם לא מוזכרת פגיעה בגב.

גם בביקורים הבאים של התובע בקופת החולים הוא התלונן על כאבי בטן המקרינים לאזור המפשעה ולא על כאבי גב (ראו מסמכים רפואיים מתאריכים 7.6.12 ו- 12.6.12).

1. בהודעתו לחוקר הנתבע נשאל התובע האם דיווח על מה שקרה לו בגב והוא השיב "אני סיפרתי על הבטן התחתונה כי היו לי פחות כאבים בגב כי הם עברו קצת אחרי זה שהייתי אצל הרופא בערך כשבוע פתאום התחלתי להרגיש את הכאב בגב" (עמ' 3, ש' 52-54).

אולם הודעתו זו לפיה הכאבים גברו לאחר שבוע אינה מתיישבת עם הרישומים הרפואיים מביקוריו של התובע בקופת החולים כשבועיים לאחר האירוע בהם התלונן רק על כאבי בטן המקרינים לאזור המפשעה.

1. בעדותו נשאל התובע האם סיפר לרופא על כאבי הגב והוא השיב כי לא זיהה כי מדובר בכאבי גב "אני אמרתי לו על הבטן. לא ידעתי שיש לי כאבי גב. מהבקע חשבתי שיש לי כאבים בישבן. לא ידעתי שזה קשור לגב" (עמ' 4, ש' 12-15).

בהמשך כשנשאל מדוע לקח לו כל כך הרבה זמן לספר, השיב התובע "סיפרתי איפה שכאב לי" (שם, ש' 17-19).

מכאן, שהתובע כלל לא ידע שיש לו כאבי גב והוא אף לא ייחס את כאבי הגב לאירוע.

1. בהמשך לכך, לראשונה התלונן התובע על כאבי גב תחתון רק בביקורו בקופת החולים ביום 21.6.12, בו נרשם כי נמצאה "רגישות ע"פ עמ"ש מותני והגבלה בכיפוף גב".
2. זאת ועוד, בביקור השלישי של התובע במרפאה, מיום 21.6.12, התובע אומנם התלונן על כאבי גב אולם ציין כי הסיבה להם היא הרמת משקלים בעבודה, כך נרשם: "כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגליים...מזה שבוע לדבריו עקב הרמת משקלים בעבודה" (הדגשה שלי – א.ש.ב).

אפילו בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה מיום 11.7.12 (להלן- "טופס ב"ל 250"; מוצג נ/6), תחת הכותרת תיאור התאונה נרשם כדלקמן: "לדברי העובד בעת שהרים משא כבד חש כאבים באזור המפשעה השמאלית, והתלונן לאחר כחודש". (הדגשה שלי – א.ש.ב).

היינו, בטופס ב"ל 250 לא הוזכרה הפגיעה בגבו ואף לא נרשמה גרסתו של התובע לאירוע הנפילה, אלא מוזכר אירוע של הרמת משא כבד וכאבים במפשעה.

1. לראשונה אנו מוצאים התייחסות המקשרת בין אירוע הנפילה לכאבי הגב, בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 24.7.12, כיותר מחודשיים לאחר האירוע, בה נרשם תחת תיאור התאונה "בזמן הרמת קבל חשמל כבד הרגשתי כאב במפשעה". תחת תיאור הממצא הקליני נכתב "בקע מפשעתי כאבי גב תחתון".
2. נציין כי לגרסת התובע האירוע התרחש ליד אחד מהעובדים שעבד עמו, מר דוד ליברנט (להלן- "מר ליברנט"). בהודעתו לחוקר סיפר כדלקמן:

"כשזה קרה היה לידי בחור בשם דוד שגר בנצרת עלית. הוא עובד בדרך כלל בבוקר מיד אחרי שזה קרה הוא שאל אותי מה קרה כי הוא ראה שקרה משהו איתי ועם המכונה שהסתובבה הפוך. אמרתי לו שאני מרגיש שריפה בבטן התחתונה וגם בגב התחתון..." (עמ' 2, ש' 28-31).

1. מר ליברנט העיד בבית הדין, ותיאר את האירוע כדלקמן בחקירתו הראשית:

"...התובע היה למעלה ואני למטה. הוא עם הרגל משך את הידית ועם הידיים משך את התוף (מדגים ידיים פשוטות קדימה ותנועת משיכה). אני בזמן הזה מלמטה עזרתי לו. משכתי את הכבל והגשתי לו. בשלב מסוים – רגל החליקה מהידית כי שם זה אזור השמן. אני לא ראיתי את זה והמשכתי לתת לו את הכבל. הכבל הלך אליו ודחף אותו אחורה. יש שם ברזל כמו גג והוא קיבל מכה מהברזל ואחר כך נדחף חזרה לתוף.

ש. האם נדחף קדימה לתוף?

ת. כן.

ש. אתה ראית איך הוא נדחף?

ת. הידיים היו על הכבל והוא נפל אחורה ואז נמשך קדימה.

ש. ואז אחרי זה מה קרה?

ת. אני צעקתי לו למה הכבל לא מתקפל כי הוא הפסיק, וראיתי אותו מחזיק את הידיים על הבטן, עקב כאבים חמורים בבטן הוא הפסיק את הפעולה." (עמ' 6, ש' 1-14).

1. מתיאורו של העד את מהלך הנפילה של התובע, ניתן היה להסיק כי הוא צפה באירוע הנפילה במו עיניו.

אולם- בחקירתו הנגדית התברר כי מר ליברנט לא ראה את האירוע בעת התרחשותו וכי אינו זוכר מתי הוא התרחש , כפי שיתואר להלן.

לא למותר לציין, כי עניין זה מעיב על עדותו.

"ש. לא ראית כלל מה קרה?

ת. אני למטה היית. ראיתי שהפסיק לקחת את הכבל.

ש. לא ראית אותו נופל?

ת. לא. הייתי למטה.

ש. אתה גם לא יודע באיזה תאריך זה היה?

ת. עבר זמן אבל אני זוכר שהיינו בעבודה

...

ש. באיזו שעה?

ת. או בסיום העבודה הספציפית הזאת או בסוף היום.". (עמ' 6, ש' 26-31; עמ'7, ש' 1-6).

1. בעדותו נשאל התובע כיצד הוא זוכר שהאירוע קרה בתאריך 14.5.12 והוא השיב "עבדנו במנהרה. עשינו התזה. אני זוכר את התאריך"(עמ' 3, ש' 10-12).

מעדותו של מר ליברנט עלה כי ישנו יומן עבודה בו אמור להיות תיעוד לקרות האירוע, אולם איננו יודע אם נשמר (עמ' 7, ש' 1-2).

1. באשר להודעת התובע בדבר התרחשות האירוע למעסיקה- התובע העיד כי הודיע למנהל שלו מר שלומי סולימאן (להלן- מר סולימאן) רק כשבועיים לאחר האירוע. מר סולימאן אמר לו שיפנה לעשות צילומים, ונתן לו עבודה קלה כמו לעבוד על משאית (עמ' 3, ש' 16-17; ש' 25-29).
2. התובע סיפר כי היו לו תאונות עבודה בעבר, לכן נשאל מדוע לא סיפר מיד מה קרה והוא השיב כי "היו שני דברים שקרו יחד ולא ידעתי מה קורה"(עמ' 4, ש' 28-31).

בהמשך העיד התובע כי אינו יודע מה זו תאונת עבודה וזו הפעם הראשונה שהבין "שצריך להגיד על המקום. היו לי תאונות עבודה לפני, אך גם שם לא סיפרתי במקום". (עמ' 5, ש' 1-6).

מנגד, מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי בתאונת העבודה שהייתה לו בשנת 2011 התובע נפגע בצווארו וכבר למחרת יום התאונה הוא פנה לקבל תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. כשנשאל מדוע בארוע שבנידון לא פנה השיב התובע "המנהל שהיה במאי 2011 – הייתי ביחסים טובים איתו והוא אמר לי מה לעשות. המנהל שהיה לגבי התאונה ממאי 2012 היה מנהל אחר והיה טיפוס אחר שכל הזמן היה צועק."(שם, ש' 8-12).

כשהתובע נשאל מי היה מנהלו באירוע השיב התובע : שלומי סולימאן ומשנשאל מי היה מנהלו באירוע הקודם , השיב שלומי סבג (שם, ש' 12-14).

1. בעניין זה העיד מר ליברנט כי לאחר האירוע הם עצרו הכל וקראו למנהל המשמרת מר שלומי סולימאן. מר סולימאן הגיע באותו היום ו"התובע סיפר לו מה קרה כי הוא המשיך להחזיק את היד על הבטן ואז הוא לא הרגיש טוב." (עמ' 6, ש' 15-20).

אולם, מהמשך עדותו התברר כי לא נכח בשיחה וכלל לא יודע בוודאות האם אכן התקיימה:

"ש. אתה היית שם כשסולימן הגיע וראה את התובע?

ת. אני לא זוכר כי זה היה לפני הרבה זמן, אך בטח שהוא בא כי הוא היה מנהל משמרת והוא הגיע למקום" (שם, ש' 21-23).

1. בנוסף, עלה מעדותו של מר ליברנט כי המנהל הישיר והיחיד שלהם במשך 6 השנים האחרונות, בהן מר ליברנט עובד בחברה, הוא מר שלומי סולימאן. לגבי מר שלומי סבג אשר הוזכר בעדותו של התובע כמי שהיה מנהלו בעת תאונת העבודה הקודמת, העיד מר ליברנט כי הוא מנהל הנמצא בירושלים (עמ' 7, ש' 7-18).

מר ליברנט אף העיד כי היחסים בין התובע למר סולימאן היו יחסים רגילים כמו כל עובד (שם, ש' 9-10).

1. מעבר לאמור יוער כי התובע תאר במספר הזדמנויות אירוע של הרמת שק גבס בו הרגיש לטענתו כאבים בגב, אולם התובע הוסיף וציין כי הכאבים בגב נוצרו לאחר האירוע עם הכבל.

בהודעתו לחוקר הנתבע סיפר התובע "אחרי בערך שבוע אני זוכר שהרמתי שק גבס וכמו בימים האחרונים החזקתי את המותן מרוב כאבים ואז המנהל שלומי סולימאן ראה אותי ושאל מה קרה וסיפרתי לו שזה כבר שבוע-שבועיים ככה מהרגע שמשכתי את הכבל והוא שאל מדוע לא סיפרתי לו מיד ואז אמר לי שצריך ללכת לרופא ולעשות צילום" (עמ' 2, ש' 35-38).

בעדותו סיפר התובע על עניין זה:

"ש. נכון ששבוע אחרי המקרה הזה שאתה מספר הרמת שק גבס

ת. נכון. אני עובד גם בגבס כמו שאמרתי קודם.

ש. לאחר הרמת שק הגבס התחלת להרגיש כאבים.

ת. כן.

ש. אם אתה מתאר שכואב לך גב ואתה מספר זאת חודש וחצי אחרי, כאבי הגב קשורים להרמת שק הגבס.

ת. לא. מאז שאני קיבלתי מכה מהמכונה התחיל הכל. לפני זה לא היו לי כאבים" (עמ' 4, ש' 20-27).

1. בנוסף, התובע נשאל האם בין האירוע להרמת שקי הגבס הוא התלונן על כאבי גב והתובע השיב כי היו לו אולם לא התלונן כי חשש שיפטרו אותו (עמ' 5, ש' 1-4).
2. התובע אף העיד כי משקל שק גבס הוא 20 ק"ג (שם, ש' 22-26).

עיקר טענות הצדדים

טענות התובע

1. לטענת התובע הוא הוכיח כי ארע לו אירוע תאונתי ביום 14.5.12.
2. קריאת התצהיר, ההודעה בפני חוקר הנתבע ועדותו של התובע מעידים על גרסה אמינה ועיקבית.
3. התובע לא נחקר על תצהירו באשר לעצם קרות האירוע אלא ב"כ הנתבע התמקד בחקירתו בפרטים השוליים כגון מסירת הודעה למעביד וקבלת טיפול רפואי.
4. הסבריו של התובע באשר לאי מסירת הודעה למעסיקה וקבלת טיפול רפואי, הם מניחים את הדעת ויש לתת להם משקל ראוי. אין מדובר בהתנהגות חריגה או יוצאת דופן.

המדובר בתובע "שנכשל" עת שדאג יתר על המידה לעתידו ולמקור פרנסת משפחתו עד כדי שהמשיך בעבודתו בזמן שסבל מפגיעה מורכבת.

התובע הפנה את תשומת לב בית הדין לכך שהמשיך לעבוד גם אחרי הפנייה ראשונה לרופא ביום 29.5.12 עד כאשר מגבלותיו הפכו לבלתי נסבלים ואז קיבל אישור ממנהלו כי יפנה לטיפול ובדיקות רפואיות, וכי יקבל חופש מחלה.

1. לאחר שהתבררו לו מהות וחומרת פציעתו הוא הודיע למעסיקתו והיא הוציאה טופס בל 250. פועלה זה מלמד כי המעסיקה מאמינה לתובע.
2. העובדה שהתובע נמצא סובל מפריצת דיסק לצד העובדה שהנתבע לא הביא כל ראיה אחרת מעברו של התובע לקיומה של פגיעה בגב התחתון, מעידות סבירות גבוהה אם לא מוחלטת כי פריצת הדיסק הינה תוצאה ישירה של האירוע התאונתי.
3. ב"כ הנתבע הזמין לעדות את המנהל רועי זלצר (להלן- "מר זלצר") אולם בסוף נמנע מלהעידו. לא בכדי ויתר ב"כ הנתבע על העדתו שכן היה בה לסייע לגרסתו של התובע- נסיבות הודעת התובע למעסיקה על התאונה, מסירת טופס 250, על הכנת התביעה לדמי פגיעה, ובכל הקשור לתנאי העבודה ואירוע התאונה.
4. עדותו של התובע על עצם קרות התאונה מצאה חיזוק בעדותו של מר ליברנט, אשר לא נסתרה.

הגם שמר ליברנט לא ראה במדיוק את הארוע אולם הוא הבחין כי התובע נפגע בזמן משיכת הכבל והניסיון להתקינו על התוף וכן כי התובע הפסיק הפעולה לאחר הפגיעה.

טענות הנתבע

1. לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח בפני בית הדין שארע לו אירוע תאונתי כלשהו ביום 14.5.12 וכי ארעה פגיעה בגבו. עדותו של התובע והעד מטעמו אינן אמינות.
2. התובע פנה רק כשבועיים לאחר האירוע לטיפול ראשוני ולא מסר דבר לגבי האירוע או כאבים או פגיעה בגבו. כך גם היה בשני ביקורים רפואיים שהתקיימו אחריו.

גם ממסמכים אחרים, כגון טופס בל 250 (מוצג נ/6) ומכתב מהמעסיקה מיום 11.7.12 (מוצג נ/7) לא הוזכרה פגיעה בגב.

1. עדותו של מר ליברנט הוכחה כלא אמינה ואינה מסייעת לטענת התובע בדבר אירוע תאונתי. מר ליברנט העיד כי אינו זוכר מתי ארע האירוע.

הוא ציין כי ישנו יומן עבודה, אולם התובע לא המציאו ולא עשה ניסיון להשיגו, ויש בכך לפעול לחובתו.

מר ליברנט תחילה העיד כי ראה בעצמו את האירוע אולם בהמשך עדותו התברר כי לא ראה.

1. התובע תיאר בהודעתו לחוקר מטעם הנתבע ארוע של הרמת שק גבס בו הרגיש לטענתו כאבים, לפיכך לטענת הנתבע הרמת שק הגבס היא שהובילה לכאבי התובע בגבו ולא האירוע, ולכך יש חיזוק גם בעדותו של התובע.
2. בטופס התביעה, בהודעתו לחוקר ובעדותו של התובע ישנן סתירות באשר למנגנון הפגיעה ולגבי מועד ההודעה למעביד על הפגיעה.
3. ישנן סתירות בין עדותו של התובע לעדותו של מר ליברנט, העד מטעמו, באשר הודעתו של התובע למר סולימאן על האירוע. מחד, טען התובע כי רק כעבור שבועיים לאחר שמר סולימאן פנה אליו הוא סיפר לו על האירוע. ומנגד, מר ליברנט העיד כי מיד לאחר האירוע הגיע מר סולימאן לפגוש את התובע.

את העובדה שמר סולימאן לא העיד בעניין זה יש לזקוף לחובת התובע.

1. בניגוד לטענת התובע, מעדותו עלה כי הוא ידע כי עליו לפנות לטיפול רפואי מיד לאחר התאונה בדיוק כפי שעשה בתאונת העבודה הקודמת, ובכלל זה נסתרה טענתו כי לא פנה לטיפול רפואי ולא הודיע למנהלו בעקבות חששו ממנו, שכן מר ליברנט העיד כי בעת תאונת העבודה הקודמת ובעת האירוע הנדון , לתובע היה אותו מנהל.
2. באשר לטענת התובע לגבי אי העדת מר זלצר, טען הנתבע כי העד איננו רלוונטי לאירוע שכן לא היה עד לו ואף התובע אינו טוען לכך. עובדה היא שהתובע בעצמו לא זימן אותו לעדות.

מר זלצר הוזמן להעיד באשר לתנאי עבודתו של התובע בהתייחס לטענות התובע לבקע מפשעתי, אולם משחזר בו התובע מתביעתו זו בפתח דיון ההוכחות התייתרה עדותו.

מעבר לכך, בהתחשב בעובדה שמר זלצר התייצב ונכח מחוץ לאולם יכול היה התובע לבקש להעידו לו חשב שעדותו חיונית, אולם לא עשה כן.

1. אין מקום לטענות התובע כי הנתבע לא הוכיח העדר קשר סיבתי בין האירוע לפגיעתו הנטענת בגב שכן אנו בשלב של קביעת התשתית העובדתית ועוד טרם מונה מומחה רפואי. מה גם שנטל ההוכחה לקשר סיבתי הוא על התובע ולא על הנתבע.

הכרעה

1. בענייננו מבקש התובע להכיר באירוע מיום 14.5.12 כתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק.

נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לא הוכחה תשתית עובדתית לקיומה של תאונת עבודה. אומנם שוכנענו כי אכן ארע לתובע אירוע, אולם התובע לא השכיל להוכיח, ונטל ההוכחה מוטל עליו, שהאירוע התרחש ביום 14.5.12 וכתוצאה ממנו נפגע בגבו.

1. על פי ההלכה הפסוקה, על מנת שפגיעה בגב תחשב כתאונה בעבודה יש להוכיח כי במהלך העבודה אירע דבר מה שבגינו נפגע גבו של התובע.
2. לא שוכנענו בדבר גרסת התובע כי נפל אחורה בזמן האירוע.
3. תיארנו לעיל כיצד בתצהירו ועדותו לפתע הוסיף התובע נתון לפיו הוא נפל על הגב, כאשר לחוקר מטעם הנתבע לא סיפר על כך, וגם לא בעת הגשת תביעתו. בנוסף, מחד התובע טען בתצהירו כי הוא החליק על הגב בעוד שבעדותו טען כי הכבל דחף אותו אחורה.
4. הלכה פסוקה היא כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר מטעם הנתבע על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, וזאת מאחר וההודעה הינה גרסה ראשונית שנגבתה, כאשר התובע לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע מח/ 42-0 ורטנסקי מיכאל נ' המוסד לביטוח הלאומי, פד"ע יט 471 (1988)).

בענייננו, לא מן הנמנע שגרסת התובע כי נפל אחורה ודבר הפגיעה בגבו הומצאו בדיעבד.

1. הא הראיה- גרסת התובע כי נפל אחורה בזמן האירוע אינה מוצאת ביטוי בתיעוד הרפואי. מהמסמכים הרפואיים ממועד הסמוך למועד בו נטען כי התרחש האירוע התאונתי אין כל ממצא או תלונה של התובע לפגיעה בגבו, אלא רק לאחר יותר מחודש ממועד האירוע, ביום 21.6.12.

יתרה מכך- בביקורו של התובע בקופת החולים מיום 21.6.12 בו לראשונה התלונן על כאבי גב לא אוזכרה כלל גרסתו לאירוע, ובביקורו שלאחר מכן, ביום 26.6.12, התובע ייחס את הכאבים בגבו להרמת משקלים כבדים בעבודה ולא לאירוע נפילה או משיכת כבל.

(ראו בעניין זה עב"ל 5839-07-11 יוסף חיון - המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.7.2012)).

1. הלכה פסוקה היא כי "בהוכחת אירוע יש לייחס משקל רב לאנמנזה, רישומי בית החולים, מתוך ידיעה שהיא פרי ניסיון שרישומים אלה מהימנים ומדויקים שכן יש להניח כי אדם הפונה לטיפול רפואי ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול נכון...." [עב"ל (ארצי) 176/99 דניאל גרץ – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 16.7.2002); עב"ל (ארצי) 45989-06-10 המוסד לביטוח לאומי – אברהם יונאני (ניתן ביום 4.9.2012)].

בנוסף נקבע כי "אין לראות במסמכים רפואיים "ראיות נסיבתיות" או ראיות שמשקלן נמוך מראיות אחרות, כגון עדותו של המבוטח ועדיו. המסמכים הרפואיים הם ראיה בעלת משקל משמעותי במארג הראיות והעדויות, שעליו מבסס בית הדין את הכרעתו אם התרחש אירוע תאונתי אם לאו" [עב"ל (ארצי) 949-11-11 רמונדה טויטו – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 8.12.2013)].

1. מעבר למסמכים הרפואיים, גם בעדותו של מר ליברנט, העד מטעמו של התובע, לא מצאנו חיזוק לגרסתו של התובע.

בתחילת עדותו תיאר מר ליברנט בהרחבה את אופן קרות האירוע וחיזק את גרסתו של התובע לרבות טענתו כי קודם נפל אחורה ולאחר מכן נמשך קדימה על ידי הכבל, אולם בחקירתו הנגדית התברר כי כלל לא היה עד לאירוע ולמעשה העיד על אשר לא ראה.

1. בדומה, גם לגבי הודעת התובע למעסיקה בדבר קרות האירוע, התברר כי מר ליברנט העיד כי מיד לאחר האירוע הם עצרו את העבודה וקראו מיד למנהל המשמרת- מר סולימאן, והוא הגיע לשוחח עם התובע באותו היום, בעוד שבהמשך עדותו התברר כי הוא כלל לא ראה את מר סולימאן משוחח באותו היום עם התובע, אלא רק הניח שאכן כך היה כיוון שהיה מנהל המשמרת.

מר ליברנט העיד ותיאר התרחשויות שכלל לא היה עד להן, ולפיכך עדותו אינה מהימנה בעיננו.

1. מעבר לכך, התובע לא הוכיח את המועד בו התרחש האירוע, היינו ביום 14.5.12. מעדותו של מר ליברנט עלה כי ישנו יומן עבודה בו אמור להיות תיעוד להתרחשות האירוע (עמ' 7, ש' 1-2). אולם התובע לא הציג יומן זה בפני בית הדין ואפילו קיומו לא אוזכר על ידו.
2. בנוסף, העובדה שהתובע הודיע למר סולימאן על האירוע רק כשבועיים לאחר התרחשותו, מחלישה את גרסתו בדבר קרות האירוע, וגם כשכבר דיווח התובע למר סולימאן הוא סיפר לו על כאבים בבטן בלבד וזה אינו מתיישב עם הודעתו לחוקר הנתבע בה סיפר כי מיד לאחר האירוע חש כאבים בבטן ובגבו והוא אף סיפר זאת למר ליברנט.
3. לא למותר לציין כי גם לא השתכנענו מהסיבות שציין התובע לכך שלא דיווח על האירוע למר סולימאן מיד אחר התרחשותו.

בעדותו טען כי כלל לא ידע שעליו לדווח מידית למנהל על תאונת עבודה, ובעבר היו לו תאונות עבודה וגם שם לא סיפר מיד. אולם בחקירתו הנגדית עלה כי בתאונת העבודה הקודמת משנת 2011 כבר למחרת יום התאונה הוא פנה לקבל תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה. כשנשאל מדוע בארוע שבנידון לא פנה השיב התובע כי בתאונה הקודמת מנהלו היה שלומי סבג עמו היה ביחסים טובים והוא הנחה אותו כיצד לפעול, ובאירוע הנוכחי מנהלו היה מר סולימאן ממנו חשש.

טענתו זו אינה משכנעת דיו לאור עדותו של מר ליברנט כי שלומי סבג אינו המנהל הישיר של התובע ושלו, אלא במשך שש השנים האחרונות בהן מר ליברנט עובד בחברה, המנהל שלהם הוא מר סולימאן.

מה גם שמר ליברנט העיד כי יחסו של מר סולימאן אל התובע היה רגיל כמו לכל עובד.

1. מעבר לכך, התובע ניסה להצדיק את אי הדיווח למנהלו בסמוך לאירוע בטענה שאינו "אחד שמתלונן מיד"וכי היה זקוק לכסף.

אולם גם אם היינו מקבלים טענה זו, היינו מצפים כי יהיה תיעוד רפואי לתלונות של התובע בגין הכאבים בגבו בסמוך לאירוע, שהרי אין קשר בין דיווח למעסיקה לבין קבלת טיפול הרפואי, והתובע טען כי חש כאבים בבטן ובגבו. אולם, לא מצאנו במסמכים הרפואיים הסמוכים למועד האירוע תלונות של התובע בדבר כאבים בגב, והוא הפסיק את עבודתו רק כחודש ומחצה לאחר האירוע.

1. לסיכום, על יסוד מכלול הראיות שהוצגו לפנינו אנו סבורים שהתובע לא נפגע בגבו מאירוע תאונתי, ולא מתקיימת בעניינו תאונת עבודה.

סוף דבר

1. תביעת התובע נדחית.
2. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ג אב תשע"ד, (19 אוגוסט 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.