התובעת ילידת 1986 עותרת למינוי מומחה רפואי בתחום האורתופדי לשם בדיקתה וקביעת דרגת נכותה בעקבות תאונת הדרכים בה היתה מעורבת ביום 12/07/12.

לבקשתה צירפה התובעת 6 מסמכים רפואיים כדלקמן :

1) תעודת חדר המיון – מיום התאונה 12/07/12 שבסיכומה, נרשם כי הבדיקה היתה תקינה והושגו טווחי תנועות מלאים למעט ממצא של עמ"ש צווארי "היצרות מרווח מפרקי C3-4".

2) מסמך רפואי מיום 18/07/12 בו צוין "צוואר – רגישות בגובה C6-7 ובעיקר על השרירים הזוקפים- הגבלה בכל התנועות עקב כאבים.

צילום עמ"ש צווארי כולל כיפוף – יישור, איחוי חוליות C3-4.

3) מסמך רפואי מיום 12/09/12 – בו נרשמו האבחנות לעיל, בנוסף התובעת הופנתה לבדיקת E.M.G.

4) מסמך רפואי מיום 12/12/12 בו צוינו הממצאים דלעיל מיום 18/07/12 וכן הפניה לפיזיותרפיה- כאן המקום להעיר, כי מלבד ההפניה לביצוע טיפולי פיזיותרפיה אין בפני בית המשפט כל מכתב מסכם שמעיד על קבלת טיפולים אלה אם לאו.

5) תשובת יועץ לבדיקת E.M.G מיום 23/01/13 בו צוינו הממצאים מיום 18/07/12 וכן צוין כי הבדיקה היתה תקינה.

6) מסמך אחרון הינו מיום 03/04/13 בו צוינו המסמכים מיום 18/07/12.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה ובחומר הרפואי שצורף לבקשה אני מחליטה כדלקמן : -

כידוע, עקרון יסוד בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים הוא, שכיוון שהתובע-הניזוק אינו יכול להוכיח את מצבו הרפואי אלא באמצעות מומחה שבית המשפט ימנה, על בית המשפט להישמר מלנעול את הדלת בפני התובע. דחיית בקשה למינוי מומחה, כמוה, במידה מסוימת, כדחיית התביעה (או חלקה הנוגע לנכות מסוימת). מכאן הזהירות הרבה שעל בית המשפט לנהוג בה כאשר הוא בוחן בקשה למינוי מומחה (ראה בעניין רע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ פ"ד נב (5) 136, 138-139 (1998).

נוסף אציין, כי במקרה של ספק יש למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר ואז גם ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות המומחה, מאשר שלא יתמנה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. (ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה רביעית, 2012) 651). וכן רע"א 3007/12 - פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ . תק-על 2012(2), 7160

ומהכלל אל הפרט,

לאחר שעיינתי בחומר הרפואי שצורף לכתב התביעה שוכנעתי, כי יש ספק באם קיימת הצדקה למינוי מומחה בתחום האורתופדי ומשכך כי - ככל שימונה מומחה - הרי שהצדדים יתחלקו בשכרו באופן שווה.

בהקשר להחלטתי האמורה אציין כי נתתי דעתי מחד לכך שטענת הנתבעת ולפיה הממצא שעלה מבדיקת ה- CT הינו ממצא מולד, הינה טענה שבמומחיות הדורשת התייחסות של מומחה בחוות דעת רפואית ויחד עם זאת, מאידך, אינני יכולה להתעלם מכך, שבכלל המסמכים הרפואיים אשר הוגשו על ידי הנתבעת קיימת חזרה- בבחינת העתקה- על ממצאי בדיקה מיום 18/07/12 ומשכך, ספק באם יש בהם בכדי להקים ראשית ראייה לנכות צמיתה.

לאור האמור , על מנת לאזן האמור ועל מנת שלא לחסום לחלוטין דרכה של התובעת להוכחת נכות בתחום הנני קובעת, כי בשכר טרחת המומחה ישאו הצדדים בחלקים שווים (חצי חצי) ועל כן, בטרם תיקבע זהותו של המומחה והוצאת כתב מינוי בהתאמה אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט תוך 30 ימים מהיום את חלקה בשכר טרחת המומחה בסך 2,250 ₪ בתוספת מע"מ.

עם הפקדת הסכום, ב"כ התובעת יעדכן את בית המשפט והחלטה בדבר זהותו של המומחה תינתן בהתאם.

ניתנה היום, ב' כסלו תשע"ד, 05 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.