תחילתה של התובענה שלפניי בתובענה על סכום קצוב, שהוגשה ללשכת ההוצל"פ, במסגרתה נטען כי הנתבע נדרש לשלם את יתרת סכום הפרמיה שטרם שולמה על ידו, עפ"י כרטסת הנתבעת והתוספות לפוליסה שערכה עבור הנתבע.

הנתבע הגיש התנגדות ובמסגרת התנגדותו טען כי שילם את מלוא הפרמיה שנדרש עפ"י הפוליסה המקורית, וכי מטעמים שאינם ברורים בחרה התובעת להגדיל את סכום הפרמיה לאחר עריכת הפוליסה, בטענה שהמסמכים המעידים על זכאות להנחת העדר תביעות לא הומצאו לידיה. לטענתו, לא ברור מדוע חזרה התובעת ודרשה פעם אחר פעם את המסמכים המתאימים, שעה שמסמכים המעידים על זכאותו להנחה כאמור והמפרטים את העבר הביטוחי הנדרש הומצאו לידיה שוב ושוב על ידי סוכן הביטוח, ובשעה שאף הובהר כי בעל הרכב הוא אחיו של הנתבע, והומצאו אף מסמכים ביחד לעברו הביטוחי של האח.

הנתבע צירף לתצהירו את המסמכים שלשיטתו הועברו אל התובעת, בכל הנוגע לזכאות להנחת העדר תביעות, וניכר מאלו כי המסמכים מתייחסים בעיקר לעבר הביטוחי של אחיו של הנתבע, מר זחאלקה איוב, ומסמך אחד מדבר על עברו הביטוחי של הנתבע עצמו ביחס לחלק מתקופת 3 השנים שקדמה למועד עריכת הפוליסה בלבד.

במהלך הדיונים שהתקיימו כאן תוקן כתב התביעה וניתנה לנתבע הזדמנות לתקן את הגנתו בהתאמה. במסגרת תיקון התובענה הובהר הכיצד נערך תחשיב שיעור הפרמיה, וכן הובהר כי תחילה יצאה התובעת מנקודת הנחה כי הנתבע אמנם זכאי להנחת העדר תביעות כטענתו וכהצהרתו במועד עריכת הפוליסה, ועל כן קיבל הנחה מלאה. לאחר מכן ולאחר שנמנע מהמצאת מסמכים מתאימים המעידים על עברו הביטוחי, בוטלה ההנחה לחלוטין, ובהמשך, לאחר שהמציא הנתבע אישור חלקי ביחס לעברו הביטוחי, ניתנה הנחה חלקית.

עוד הובהר שם כי משלא שולמה יתרת הפרמיה לאחר מתן ההנחה החלקית כאמור, בוטלה הפוליסה, והיתרה לתשלום משקפת את יתרת הפרמיה לאחר ההנחה האמורה, בניכוי פרמיה עבור חודשים בהם הפוליסה בוטלה.

על אף ההזדמנות שניתנה לנתבע בחר זה שלא לתקן את תצהירו ואת הגנתו וזה נותר בעינו, בהתאם לטענות שהועלו שם.

נסיון להביא את הצדדים להידברות לא צלח ולאחר ששמעתי את הראיות נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל, לאחר שטענות הנתבע כפי שהועלו במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות, קרסו הלכה למעשה ונסתרו בחקירת העדים ובמסמכים שצורפו.

כך, התברר כי הצהרתו של הנתבע משל רשום הרכב על שם אחיו אין בה ממש, ולמעשה מדובר ברכב הרשום על שמו.

עוד התברר כי בשום שלב לא המציא הנתבע אישור המעיד על עבר ביטוחי שלו, ללא תאונות, במשך 3 שנים עובר למועד עריכת פוליסת הביטוח הנדונה, ולמעשה נראה כי אין חולק בנוגע לכך שהנתבע איננו זכאי להנחת העדר תביעות (ר' עמ' 12 ש' 32 וכן עמ' 13 ש' 14-26).

הפוליסה המקורית שהונפקה לנתבע ואף צורפה לתצהירו, מלמדת על זכותה של חברת הביטוח להתאים את דמי הביטוח בעקבות דו"ח תביעות, ולדרוש את הפרשי הפרמיה במקרה שבו יתברר כי זה איננו זכאי לקבל את ההנחה כולה או חלקה, לאור עברו הביטוחי. הוראות הפוליסה מבהירות כי במקרה כאמור ייגבו דמי הביטוח הנוספים בהתאם לאופן הסדר התשלום שנקבע בפוליסה, ובהתאמה דרישת התובעת לביצוע תשלום באמצעות הוראת הקבע שמסר הנתבע, תואמת את הוראות הפוליסה.

מכל אלו אני קובעת כי התובעת הוכיחה את טענותיה בנוגע להעדר זכאותו של הנתבע להנחת העדר תביעות מלאה, בנוגע לזכאותה להגדלת סכום הפרמיה ובנוגע להפרת הוראות ההסכם על ידי הנתבע, בבטלו את הוראות הקבע ובסרבו לשלם את יתרת הפרמיה להעמת פוליסת הביטוח בתוקף.

עוד נחה דעתי כי טענות הנתבע, כפי שהועלו במסגרת ההתנגדות שהוגשה מטעמו ואשר משמשת ככתב הגנה אף לאחר תיקון כתב התביעה, אינן מקימות לו הגנה כנגד התובענה, ולמעשה שוכנעתי כי הנתבע לא מילא את חלקו בהמצאת אישור אודות עברו הביטוחי, וממילא אף לא יכול היה למסור כזה, ועל כן הצהרתו שעל בסיסה נערכה הפוליסה כשהיא מכילה הנחת העדר תביעות, הינה הצהרה שקרית שאין לה בסיס.

יובהר כי משהורה הנתבע על ביטול הוראת הקבע, ולא הסדיר את תשלום יתרת הפרמיה כנדרש, לאחר שהתברר כי אינו זכאי להנחת העדר התביעות, פעלה התובעת כדין כאשר ביטלה את הפוליסה בשל אי תשלום מלוא הפרמיה ועל הנתבע להסדיר את יתרת החוב שנוצרה, יתרת החוב נשוא התביעה, לאחר שהתובעת פעלה והפחיתה מיתרת הפרמיה לתשלום את החלק היחסי בגין החודשים בהם היתה הפוליסה מבוטלת.

לאור כל האמור לעיל, אני רואה לנכון לקבל את התביעה, ולהורות על חידוש ההליכים בהוצל"פ.

הנתבע יישא בהוצאות ההליכים כאן, לרבות הוצאות הישיבה המקדמית אליה בחר שלא להתייצב, מבלי שהופטר מחובת התייצבות כאמור, ובניכוי הוצאות תיקון כתב התביעה, בסך כולל של 3,000 ₪ אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצל"פ.

המזכירות תעביר העתק מפסה"ד לצדדים והצדדים יעבירו עותק ללשכת ההוצל"פ.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ד, 21 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.