בפני בקשה לפי סעיף 48 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, לביטול צו פסילה מנהלית שהושת על המבקש ביום 17.7.13 על ידי קצין משטרה, על פיו נפסל המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום.

נטען על ידי המשיבה כי המבקש נהג בשכרות כאשר נמצאה כמות אלכוהול של 175 מ"ג בבדיקת דם שנערכה למבקש.

על בית המשפט בבואו לשקול אם לקיים את צו הפסילה המנהלית של קצין המשטרה, לבדוק קיומן של ראיות לכאורה ואם כן עליו לשאול את עצמו אם בהתחשב בנסיבות בעבירה ועברו התעבורתי של הנהג הוא עלול להוות סכנה לציבור.

ב"כ המבקש טענה כי המבקש נלקח לבדיקת הדם, בכוח, וללא כל הסבר ולאחר שבדיקת הנשיפה שביצע לא הראתה כל תוצאה.

עיון בתיק החקירה מעלה כי קיימות ראיות לכאורה כנגד המבקש.

בדו"ח הפעולה של רס"ב מנחם חנוך מצוין כי מדובר בתאונת דרכים עצמית, הוסברה למבקש מהות הסרוב לבדיקה, העונש הצפוי לו, המבקש הבין והסכים לבדיקה.

טענותיה של הסנגורית תתבררנה, בוודאי, במסגרת התיק העיקרי.

לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים טיבו של הדיון המקדמי והשיקולים שעל בית המשפט לבחון בשלב זה הריני קובעת כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס האישום כנגד המבקש.

המבקש עצמו הודה כי שתה משקה אלכוהולי, השוטר מציין כי ריח אלכוהול נדף מפיו של המבקש והמבקש כשל במבחני העמידה וההליכה על הקו.

למבקש ותק נהיגה קצר ביותר כאשר הוא מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2010. מדובר בעבירה מסוכנת, כמות אלכוהול גבוהה ותאונה עצמית.

שמעתי את טענותיו של המבקש בעניין עבודתו וכי פרנסתו בנהיגתו. ואולם, לא מצאתי הצדק לבטל החלטת קצין המשטרה בשל טענות אלו.

לאור האמור לעיל, לא מצאתי להתערב בהחלטת קצין המשטרה.

הבקשה נדחית.

תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.

המזכירות תעביר עותק ההחלטה באמצעות הפקסימליה לצדדים.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.