ע"י ב"כ עוה"ד כנעאן סיף

מבוא

1. עניינה של התביעה שבפני הוא סכסוך כספי בין שתי חברות קבלניות, אשר בשנים 2008-2010 שיתפו פעולה ביניהן בנוגע לביצוע מכרז של עיריית ירושלים שעניינו שיקום כבישים ומדרכות בירושלים. היקף המכרז כתשעה מיליון שקלים חדשים.
2. כל אחת מהחברות זכתה במכרז לגבי רחובות שונים ברחבי העיר, אולם כדי למקסם רווחיהם, הגיעו הצדדים במרץ 2008 להסכם שיתוף פעולה ביניהם, באופן שהתובעת תבצע "את כל עבודות הריסוס והאספלט" גם ברחובות בהם זכתה הנתבעת, ואילו הנתבעת תבצע את כל "עבודות ההכנה, הקרצוף והרמת התאים" גם ברחובות בהם זכתה התובעת (סעיפים 2 ו-3 להסכם-נספח א' לתצהיר התובעת). בהתאם לכך נקבעו ההוראות הבאות בהסכם:
   1. אחריות - כל צד יהא אחראי לעבודתו כלפי כולי עלמא. (ס' 5 להסכם)
   2. ביטוחים - כל צד יהיה אחראי לביטוחים הנדרשים בגין העבודות. (ס' 6 להסכם).
   3. ערבויות - "כל צד יהיה אחראי להעמיד את כל הערבויות הנדרשות על פי החוזה, על אחריותו ועל חשבונו, על אף האמור לעיל, ערבויות טיב יועמדו על ידי סלעית בקשר עם שני המכרזים לרבות זה בו זכתה ש.ד.ר" (סע' 7 להסכם, הדגשה שלי- מ.ק.).
   4. חלוקת רווחים - כל צד יפריש למשנהו רווח קבלני בגין השתתפותו בביצוע המכרז של הצד השני: הנתבעת תזכה ב – 5% רווח קבלני מתוך חלקה של התובעת, ואילו התובעת תזכה ב 8% רווח קבלני מתוך חלקה של הנתבעת. (ס' 8 להסכם).
   5. קיזוז – תיעשה התחשבנות תקופתית וקיזוז הדדי של הסכומים המגיעים לכל צד על פי חוזה זה, ייעשה בהסכמה. (סעיף 9 להסכם).
   6. כל אישור ו/או הסכמה על פי חוזה זה לא יהיו ברי תוקף אלא אם נעשו בכתב ונחתמו על ידי הצדדים. (ס' 10 להסכם). ייאמר כבר עתה כי הסכמות ושינויים מאוחרים לחתימת ההסכם לא תועדו בכתב והן הבסיס למחלוקות בתיק זה.
3. לאחר חתימת ההסכם בין הצדדים ותחילת ביצוע העבודות, ככל הנראה אחרי קבלת סכומי כסף בגין חשבונות 1 ו-2 שהוגשו לעיריה, הגיעו הצדדים להסכמה שהנתבעת היא זו שתערוך ותגיש לעירייה את החשבונות בגין העבודות שביצעו שתי החברות, וזאת בתמורה ל 0.5%. לטענת מנהל הנתבעת בעקבות היקף העבודה שנדרשה לצורך הכנת חשבונות, הוא דרש להגדיל את השיעור ל2.5% לפחות. מנכ"ל התובעת מכחיש. הנתבעת בכתב הגנתה ובנספח א' שצרפה, קיזזה סכומים שונים, ביניהם 2.5% מתוך 9 מיליון ₪ (225,000 - ), ואילו התובעת הכירה רק ב 0.5% שהם 45,000 ₪ (מספר שמופיע בנספח ב' לתצהיר התובעת, בכתב ידו של מהנדס הנתבעת).

1. בסמוך לסיום ביצוע המכרז, בחודש מאי או יוני 2010 נפגשו מנכ"ל התובעת ומהנדס הנתבעת לבירור או סיכום ההתחשבנות ביניהם. מאותה פגישה נותר בידי התובעת נספח ב' לכתב התביעה – שהוא מסמך שהודפס על ידי הנתבעת, על גביו הוספו סכומים בכתב ידו של מהנדס הנתבעת ומשני צדי טור המספרים נכתבו סכומים והסברים על ידי מנכ"ל התובעת.

המחלוקת בין הצדדים

1. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם אותו חשבון שנערך באמצע 2010 מהווה התחשבנות סופית, כטענת התובעת ועל כן מגיע לה סך של 474,932 ₪, או שמדובר בחשבון ביניים, שאינו כולל קיזוזים שונים, שרשאית הנתבעת לקזזם מחובה לתובעת. אם כל הקיזוזים המופיעים בחשבון שצרפה הנתבעת יתקבלו, הרי שהתובעת היא זו שחייבת לנתבעת סך של 90,920.71 ₪.
2. הקיזוזים השנויים במחלוקת נוגעים למרכיבים הבאים:

עמלת הנתבעת בגין הכנת חשבונות - האם היא עומדת על 0.5% או 2.5%. (ההפרש הוא 180,000 ₪).

סכומים שנטען כי הם עבודות שביצעה הנתבעת במקום התובעת ולכן יש לקזזם, כמו:

הפרש בעבודות רז'י בסך 133,790 (נספח 1ב' לתצהיר הנתבעת)

עבודות נוספות של שדר – הפרש בסך 64,649 ₪ שנובע מהסכום 325,231.81 המופיע בהתחשבנות במאי 2010 (נספח ב' לכתב התביעה) לעומת סך של 389,881 ₪ שמופיע בהתחשבנות מטעם הנתבעת (נספח א' לכתב ההגנה).

כמו כן שנויה במחלוקת הפחתה בסך 1.5% שביצעה הנתבעת מיתרת החובה שלה כלפי הנתבעת, תחת הכותרת: "ערבות+ביטוח+אקסטרא (1.5%) - 135,000 - "

הראיות

1. מטעם התובעת העיד מנכ"ל החברה דאז מר חזי סורוקה, ואילו מטעם הנתבעת העידו מנהל הנתבעת מר ברהום ודיע והמהנדס שמידוב לאוניד.
2. נגד התובעת ניתן צו להקפאת הליכים (פר"ק (ים) 41328-08-11), במהלכו הגיעה להסדר עם נושיה והתביעה שלפני הוגשה ע"י הנאמן שמונה לגביית החובות וביצוע ההסדר. הקשיים הכספיים שנקלעה אליהם החלו מן הסתם עוד קודם לכן. מנהל הנתבעת טען כי לא דרש את הסכום שמגיע לו בשל המצב של התובעת, הוא סבר כי לאחר כתב ההגנה מנכ"ל התובעת יאמר לו "סליחה אני טעיתי תודה רבה אני לא חייב לך ואתה לא חייב לי" (פרו' עמ' 20 ש' 25-26), אולם לא כך קרה – התובעת עמדה על מלוא תביעתה.
3. בהעדר חישובים ומסמכים מסודרים אצל התובעת, ואולי בשל כך שסוכם שמהנדס הנתבעת הוא זה שיערוך מדידות וחישובים עבור שני הצדדים, הסתמכה התובעת על הנתון הבסיסי שהנתבעת מסרה והוא ש"סה"כ הסכום לתשלום לא כולל מע"מ הוא 931,130.29 ₪" (מופיע בשני הנספחים). מסכום זה הכירה התובעת בניכוי של סכומים אחדים בסך כולל של 456,299 ₪ ועל כן טענה כי מגיע לה ההפרש בסך 474,830 ₪, וכפרה בקיזוז הסכומים הנוספים שטענה להם הנתבעת. משכך הם פני הדברים, נטל ההוכחה לגבי כל סכום שהנתבעת טוענת לקיזוז, חל על הנתבעת, כאילו הגישה תביעה בנפרד.
4. כאמור, השינויים בהסכם בין הצדדים לא נעשו בכתב ולכן נטל ההוכחה, על מי שטוען לזכאות לכספים בהתאם לאותם שינויים בע"פ. כידוע, טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב יש להוכיחה בהודאת בעל דין או במסמך אחר, כאמור בסעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני.

הכרעה

האם נספח ב' לתצהיר התובעת הוא חשבון סופי?

1. התובעת טוענת כי באמצע שנת 2010 העבודות הסתיימו, הצדדים נפגשו לעריכת חשבון ולכן נספח ב' הוא החישוב הסופי, אולם העדויות והראיות מלמדות אותי אחרת:

בפגישה בין לאוניד לחזי, לאוניד הגיע עם דף מודפס ועל גביו נרשמו בכתב ידו סכומים שיש לקזז. חזי רשם הסתייגויות בכתב ידו כמו "צריך לקבל את הפירוט" (לגבי הסך של 325,231.81 ₪, או "התקבל רק 400,000 ₪" (ליד המספר 450,0000 ), יוצא מכאן שגם חזי עצמו באותו מעמד או ימים ספורים לאחר מכן, לא סבר שמדובר בחשבון סופי מבחינתו, לא הופנתה לנתבעת כל דרישה כספית בסמוך לביצוע חשבון זה ואף לא חודשים לאחר מכן. התובעת התייחסה לחשבון הזמני כחשבון סופי בשל חלוף הזמן וניתוק הקשר בין שני המנהלים, הליך הקפאת הנכסים אליו נכנסה התובעת הסיט מן הסתם את תשומת לבה לחובותיה שלה, ובהעדר מסמכים סותרים, לא נותר לה אלא לסמוך על המספר 931,130.29 ₪ שמופיע בחישוב "הסופי" של הנתבעת כסכום שיש לשלם, ואשר אינו מופיע בנספח הראשון, אלא בכתב ידו של חזי מנכ"ל התובעת (ליד האות א').

עמדה זו של התובעת אינה מחייבת את הנתבעת, היא לא חתמה על הנספח הראשון, לא הוכחה סופיותו של מסמך זה ועל כן היא רשאית להוכיח שישנם סכומים נוספים שהיא זכאית להפחית.

מכאן ואילך אכנה החשבונות (נספח ב' לכתב התביעה ונספח א' לכתב ההגנה- "חשבון ראשון" ו"חשבון שני" בהתאמה).

עבודות שביצעה הנתבעת עבור התובעת באותו מכרז.

1. התובעת טוענת כי אם קמה לנתבעת זכות קיזוז, זו מוגבלת רק לסכומים הנובעים מעבודתה הקשורה למכרז ולהסכם שנחתם ביניהם (ס' 9 להסכם). אם כן, אבחן קודם את הסכום שביקשה הנתבעת לקזז ואשר קשור למכרז וכונה בנספח: "עבודות שביצע ש.ד.ר. עבור סלעית - 389,881 ₪. (חשבון שני). התובעת טוענת כי הסכום שיש להפחית הוא 325,231.81 ₪, כפי שמופיע בכתב ידו של המהנדס לאוניד בחשבון הראשון. ההפרש בין השניים מוסבר אולי בחשבון 13(סופי) שהנפיקה עירית ירושלים (ת/2), שם רוכזו כל הסכומים המגיעים לתובעת ומתוכם בוצע ניכוי בגין ליקויים בסך 72,354 ₪ כולל מע"מ בשיעור 15.5%. לאוניד נשאל ע"י ב"כ התובעת מדוע קיזז את הסכום הגבוה יותר, אם העיריה שילמה פחות והוא השיב שמכיוון שהם עשו את העבודה מגיע להם הסכום ללא התחשבות בליקויים. (פרו' עמ' 36 ש' 35 – עמ' 37 ש' 6).

עפ"י סעיף 5 להסכם בין הצדדים, כל צד אחראי לעבודתו, ואם זו עבודה שבוצעה על ידי הנתבעת, בשמה של התובעת, הרי שההפחתה בגין הליקויים צריכה להיות על חשבון הנתבעת ולא על חשבון התובעת, ובמלים אחרות, על הנתבעת לקזז מחובה את הסכום שהעיריה אישרה ושילמה לתובעת בפועל ולא את הסכום הנקוב בחשבון שהגיש לאוניד לעיריה.

לפיכך, אני דוחה את טענת הנתבעת לקיזוז המלא שביקשה לבצע בגין עבודות אלו ומעמידה אותו על הסכום שנרשם בחשבון הראשון – 325,231.81 ₪.

הפרש עבודות רז'י בין ש.ד.ר לסלעית (133,790)

1. עבודות בתנאי רג'י הן עבודות על פי תשומות זמן עבודה של פועלים ושל כלי עבודה. פירוט כלל עבודות בתנאי רג'י לגבי חלקה של התובעת במכרז, נמצא בכתב כמויות וחשבון סופי 13, לפיהם שילמה העיריה לתובעת סך של 153,629 ₪. הנתבעת תבעה קיזוז בשיעור של 133,790 ₪, כשהיא מסתמכת על חישוב שערך לאוניד ואשר מופיע בתחתית נספח 1 ב' שם נרשם:

רג'י ש.ד.ר 340,740 ₪

רג'י סלעית 206,950 ₪

הפרש רז'י 133,790 ₪

התובעת כופרת באמיתות שורות אלו וטוענת כי נספח 1 ב' שנמצא ברשותה לא כלל מספרים אלו. לאוניד הודה כי רק אחרי שישב עם מנהל הנתבעת וזה בדק גם ביומניו הוספו שורות חישוב אלו.

לא הוברר לי כיצד המספרים שנרשמו על ידי לאוניד עולים בקנה אחד עם החשבונות שאישרה העיריה, בהעדר מסמכים אחרים מפורטים מהם ניתן ללמוד כיצד הגיע למספרים אלו, אני נאלצת לקבוע כי הנתבעת לא הרימה נטל הראיה להוכיח מה הפרש עבודות בתנאי רג'י שהיא זכאית לו, אם בכלל.

האם לנתבעת זכות קיזוז מפרוייקט אחר?

1. סעיף 53 (א) לחוק החוזים(חלק כללי) תשל"ג-1973 קובע

"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה מתוך עסקה אחת והגיע המועד לקיומם, ניתנים לקיזוז בהודעה של צד אחד למשנהו; והוא הדין בחיובים כספיים שלא מתוך עסקה אחת, אם הם חיובים קצובים.

סעיף 20 לחוק החוזים תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 קובע כי "חובות שהצדדים חבים זה לזה על פי חוק זה ניתנים לקיזוז".

1. הנתבעת מבקשת לקזז סך של 52,312 ₪ בגין עבודות שונות המפורטות בנספח 1 א' לתצהירו של המהנדס. העבודות בוצעו בפסגת זאב ואינן קשורות למכרז של העיריה שלגביו נחתם ההסכם. התובעת מסרבת לביצוע קיזוז בטענה כי היה על הנתבעת לטעון זאת במפורש בהזדמנות הראשונה, כדי שלא תופתע, וכי החוזה מאפשר קיזוז סכומים הנובעים מהחוזה בלבד.

לענין "ההפתעה", יש לומר, כי אמנם בכתב ההגנה הניסוח בסעיפים 6 ד' ו-10 כללי מדי, גם נספח א' – החשבון הסופי שצורף מציין "עבודות שונות" מבלי לפרט היכן בוצעו, ורק לתצהירו המאוחר בזמן של המהנדס (8 ח' אחרי תצהיר מנהל הנתבעת) צורף הפירוט שבנספח 1א'. בין הגשת התצהיר לקיום ישיבת ההוכחות חלף זמן שבמהלכו יכולה היתה התובעת לבקש להביא ראיות הזמה, או להשלים תצהירה, אולם היא לא עשתה כן, חקירת עורך המסמך – המהנדס התמקדה בזיהוי העבודות ככאלו שאינן קשורות לפרויקט ולא בערעור אמינות המספרים שנקב בנספח, ולכן אני קובעת כי הנתבעת יצאה ידי חובתה להוכיח זכאותה לקזז מחובה סך של 52,312 ₪.

1. קיזוז היא דרך לגיטימית לתשלום חוב, היא נועדה להגשים מניעת העוול הנובע מאכיפת התחייבויותיו של צד לחוזה, בשעה שההתחייבות כלפיו הופרה. (ראו ע"א 1226/90 בנק לאומי נ' הסתדרות הרבנים דאמריקה ואח', פ"ד מ"ט(1) 177).

לו הקפידה התובעת מצידה על הפרדת החשבונות בין הפרויקטים השונים, כי אז היה עליה לשלם לנתבעת את המגיע לה בגין "עבודות שונות", מיד עם ביצוען או קבלת הכספים בגינן, ולא להמתין ליתרת זכות שתיווצר בעקבות ביצוע עבודות נוספות. הפניית הנתבעת לדרישת חוב, שעה שהחברה סיימה פעילותה ונעדרת אמצעים כספיים, חסרת תום לב.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי הנתבעת זכאית לקזז מחובה לתובעת סך של 52,312 ₪.

האם זכאית הנתבעת לקזז 2.5% בגין ניהול הפרויקט?

1. כאמור, ההסכם בין הצדדים בכתב יוצא מנקודת הנחה שכל צד גובה בעצמו את הסכומים המגיעים לו מהעירייה, על פי המכרז. מנכ"ל התובעת בחקירתו הסביר כיצד זה התבצע:

"ביקשנו שש.ד.ר תערוך את החשבון בזמן שנמציא לה את כל הכמויות לאספקה...ואת כל התעודות...בנוסף נתנו לשדר אנשים שימדדו את השטח כי זה לא חשבון רגיל שעונשים, אלא לוקחים כמויות בפועל מצרפים ליומן עבודה שהיה צריך להיות מנוהל על ידי שדר, כך היה הסיכום שלנו ולהגיש אותן" (עמ' 8 ש' 1-5).

1. סיכום זה, שהיה מאוחר לחתימת ההסכם נעשה בע"פ. שני הצדדים מסכימים כי סוכם על עמלה בת 0.5%. סיכום זה היה ידוע גם ללאוניד – מהנדס הנתבעת שרשם בכתב ידו בנספח ההתחשבנות הראשונה את המספר 45,000 ₪, המהווה 0.5% מסך של 9 מיליון ₪, ליד סכום זה נרשם הסבר בכתב ידו של מנכ"ל התובעת - "ניהול פרוייקט" (סומן באות ד'). לאוניד בתצהירו הצהיר בסעיף 5 כאילו הוא וחזי בדקו הצעות מחיר מחברות שבמצעות שירותי הנדסה ועל אף שעבודה כזו מתוגמלת בלא פחות מ-4% מהחשבונות המאושרים, הם ביצוע החישובים לפי 2.5%. דברים אלו סותרים את עדותו של מנהל הנתבעת בבית המשפט.
2. גם מנהל הנתבעת טען בתצהירו בסעיף 13 ב' שהתובעת הסכימה לשיעור החדש של 2.5% , אולם בחקירתו הנגדית הודה כי אחוז העמלה הנוסף כלל לא הוסדר והושאר להתחשבנות הסופית:

"ת. אמרתי לו (לחזי-מנכ"ל התובעת – מ.ק.) לפחות שלושה-ארבעה אחוז, אמר ודיע בוא נגמר את הפרויקט ונשב על החשבון. וודיע עכשיו אנחנו באמצע עבודה אין לנו זמן לקשקש, בוא נגמור את הפרויקט ונשב על חשבונות, מה מגיע לך תקבל ומה שמגיע לי אני אקבל, הרי אנחנו מכירים אחד את השני, לא מהיום הראשון אנחנו מכירים." (פרו' עמ' 20 ש' 7-10).

הנה כי כן, הנתבעת שינתה על דעת עצמה את התמורה החוזית שעליה לקבל על פי ההסכם, מבלי שקיבלה אישור בכתב על כך. לא נטען ע"י הנתבעת שהחוזה כלפיה הופר, הסכום שביקשה לקזז אינו "נזק", אלא תמורה חוזית נוספת שלדעתה מגיע לה. לא לחינם נכתבת ברוב החוזים, לרבות זה שנחתם בין הצדדים, הוראה כללית לפיה כל שינוי או הסכמה שאין להם ביטוי בהסכם טעונים אישור בכתב, אחרת, אין ערך להסכם ולמשא ומתן שקדם לו.

1. גם לו היה מדובר בפיצוי על נזק או השבת עלות, אין דומה עלות ניהול פרויקט על ידי חברה חיצונית לבין עלות ניהול אותו הפרויקט על ידי הצוות הקיים של החברה הקבלנית. במקרה הנוכחי את העבודה ביצע המהנדס לאוניד ששכרו ממילא שולם על ידי הנתבעת בגין עבודות שהיה עליו לבצע עבור הנתבעת לבדה. לאוניד הסתייע בעובדים של התובעת לצורך ביצוע המדידות וחישובי כמויות, לפיכך הסכמת התובעת לתשלום נוסף בשיעור של 0.5% שהם 45,000 ₪, מותירה, אם בכלל, עלות שולית נוספת לנתבעת, שמן הסתם נלקחה בחשבון. הנתבעת לא טענה שהפסידה בהסכם בינה לבין התובעת, אלא שהיה עליה להרוויח יותר.

אשר על כן אני קובעת כי הנתבעת זכאית לקזז מהסכום המגיע לתובעת את השיעור שהסכימה לו התובעת - 0.5% ולא כל שיעור אחר שחפצה הנתבעת אלא שלא השכילה לעגן זאת בהסכם בכתב.

האם הנתבעת זכאית לקזז 1.5% עמלה בגין ערבות ביטוח ואקסטרא?

1. סעיף 6 לחוזה קובע: "ביטוחים: כל צד יהיה אחראי לקיים את הביטוחים הנדרשים בגין העבודות בהתאם להוראות המכרז ו/או החוזה עם המזמין, על חשבונו". לגבי הערבויות, נרשם סעיף 7 קובע: "ערבויות: כל צד יהיה אחראי להעמיד את כל הערבויות הנדרשות על פי החוזה, על אחריותו ועל חשבונו. על אף האמור לעיל ערבויות טיב יועמדו על ידי סלעית בקשר עם שני המכרזים לרבות זה בו זכתה ש.ד.ר" . ערבות טיב היא ערבות בנקאית שמונפקת למזמין בסיום העבודות, להבטחת איכות העבודה.
2. הנתבעת טוענת כי העמידה ערבות טיב גם בשם התובעת, אחרת לא היו מתקבלים תשלומי העיריה. (עמ' 21 ש' 1). התובעת לא חלקה על כך שלא סיפקה לעיריה ערבות טיב, חזי טען כי לא נדרש להמציא (פרו' עמ' 10 ש' 27). ב"כ התובעת הקשה וטען כי אולי גם הנתבעת לא סיפקה ערבות טיב, טענה זו אינה מתקבלת על הדעת, בהתחשב בהיות החוזה מכרז ציבורי של עיריה. תשובתו הנחרצת של מנהל הנתבעת לפיה "אין מצב שאני יכול לסגור חוזה בלי ערבות. אין חיה כזאת" (עמ' 21 ש' 22), מקובלת עלי. מנהל הנתבעת העיד בענין זה כך:

"אני עם סלעית בשום מקום לא היה בינינו לא התכתבויות בכתב ולא במיילים. אנחנו כל הזמן דיברנו ותיאמנו את הדברים האלה טלפונית. אני פניתי לחזי ואמרתי לו חזי תסתכל בחוזה בינינו, אתה מחויב לספק לי ערבות, אין לי את האפשרות לתקוע כל כך הרבה כסף בבנק למשך שלוש שנים וזה, על זה אני הורדתי לך 3% מהרווח שלי שזה היה אמור להיות תיקו אני ואתה אותו רווח, אמר וודיע אין לי את האפשרות המצב שלנו מאוד מקרטע, תסלח לי אני לא יכול להביא לך שום ערבות...אני לא התעצבנתי, אני הבנתי את המצב שלו" (עמ' 21 ש' 27-35).

1. בהנחה שערבות טיב אכן סופקה על ידי הנתבעת - מה היה גובהה - 5%, 7.5% או 10% , מנהל הנתבעת לא זכר. (עמ' 21 ש' 20), מנהל התובעת נשאל על ידי:

"ש.כ.ה. נניח ששדר היו מבקשים ממך את הערבות על פי החוזה, מה היה אמור להיות הסכום. ת. 9 מיליון ₪, נדמה לי עשרה אחוז מתוך זה וכל שנה מופחתת בהתאם.

ש.כ.ה. מה העמלה שהבנק גובה על ערבות זו.

ת. לא ידוע לי, אך אני יודע שזה הכי זול והכי מעט מהערבויות שקיימות בבנקים"

(פרו' עמ' 8 ש' 9-12).

כשמנהל הנתבעת נחקר בנוגע לעמלה הבנקאית שנגבתה ממנו השיב שאינו יודע (עמ' 28), וזאת למרות שלכאורה כל המידע והמסמכים היו בהישג ידו או יכלו להיות, לו היה טורח להשיגם לצורך ניהול המשפט. יחד עם זאת, נוכח תשובות מנכ"ל התובעת, איני יכולה לפטור את התובעת בלא כלום, בגין התחייבות שלא בוצעה על ידה, כמפורט בהסכם ולכן על דרך האומדן, אני מוצאת לנכון לחייב את התובעת בסך של 18,000 ₪. הסכום חושב על ידי כדלקמן: 10% ערבות = 900,000 ₪, ערבות טיב עומדת בתוקף במשך שלוש שנים וכל שנה מופחתת ב-1/3, דהיינו 900,000 ₪ בשנה הראשונה, 600,000 ₪ בשנה השניה ו-300,000 ₪ בשנה השלישית. עמלה בנקאית מינימאלית להערכתי עומדת על 1% לשנה וכך הגעתי ל- 18,000 ₪ (9,000 + 6,000 + 3,000 ).

1. בתצהירו בסעיף 13ז' הצהיר בכלל מנהל הנתבעת ש- 1.5% שהם 135,000 ₪ הופחתו בשל "תביעות משפטיות נגד שני הצדדים והנתבעת לקחה על עצמה האחריות לניהול התביעות לרבות תשלום הפסדים והוצאות". לא הוכחה כל תביעה משפטית שנוהלה נגד מי מהצדדים ומאז סיום הפרויקט חלפו כמעט 6 שנים! הטענה כי הנתבעת לקחה על עצמה גם את האחריות המוטלת על התובעת, מנוגדת לסעיף 5 להסכם, בו נקבע שכל צד ישא באחריות לכל נזק שיגרם כתוצאה מביצוע חלקו בעבודות. אין שום הגיון כלכלי שהנתבעת תתנדב לקחת על עצמה אחריות כזו. מילא ערבות טיב – שהתשלום מותנה בהפקדתה, אך אחריות לעתיד כלפי כולי עלמא? אין זאת כי אם מדובר בהסבר מצוץ מן האצבע שנועד להצדיק הפחתות בסכומים שלא עולים בקנה אחד עם הוצאות הנתבעת. מתקבל הרושם כי רכיב זה הוסף בסוף ההתחשבנות, כדי להפוך את התוצאה מחובה לזכות.

ועל כן אני קובעת כי הנתבעת אינה זכאית לקזז סך של 135,000 ₪ מחובה לתובעת, לפנים משורת הדין על דרך האומדן, זכאית הנתבעת לקזז סך של 18,000 ₪ בגין עמלה בנקאית הכרוכה בהוצאת ערבות טיב למשך 3 שנים.

לסיכום

1. מששני הצדדים הסכימו כנקודת מוצא לחישוב שמגיע לתובעת סך של 931,130 ₪, כל סכום שביקשה הנתבעת לקזז היה עליה להשיג הסכמת התובעת או להוכיח אותו בראיות. כפי שתואר לעיל, הנתבעת הצליחה לעשות כן, רק לגבי הסכום בגין "עבודות שונות" בסך 52,312 ₪ , בגין העמלה הבנקאית זכתה על דרך האומדן, שגובל במקרה זה בניחוש, בסכום של 18,000 ₪.
2. הנתבעת חייבת סך של 404,518 ₪ לפי החישוב כדלקמן:

931,130.29 + סה"כ לתשלום לא כולל מע"מ

325,231.81 - עבודות שביצעה ש.ד.ר עבור סלעית (ולא 389,881 ₪)

45,000 - 0.5% בגין הגשת חשבונות (ולא 2.5%)

86,068 - עבודות ברח' קבלן (לא שנוי במחלוקת)

52,312 - עבודות שונות (פסגת זאב)

18,000 - עמלה בנקאית בגין ערבות טיב

404,518 ₪ (לא כולל מע"מ)

1. לסכום זה של 404,518 ₪ יש להוסיף מע"מ כחוק, וכן הפרשי הצמדה וריבית כחוק מחודש יולי 2010 – (מועד ביצוע ההתחשבנות הסופית שערכה הנתבעת) ועד התשלום בפועל.

כמו כן אני מחייבת את הנתבעת לשאת בהוצאות משפט הכוללות אגרת בית משפט בסך 14,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ב אדר א' תשע"ו, 21 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.