>

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א) ו-39א) לפקודת התעבורה ונהיגה בקלות ראש, בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

על פי עובדות כתב האישום, ביום 3.11.12, בסמוך לשעה 06:45, נהג הנאשם ברכב בתל אביב, בכביש מספר 20, מכיוון דרום לכיוון צפון וזאת בהיותו שיכור, לאחר שבבדיקה שנערכה לו במכשיר "ינשוף", נמצאו בגופו 810 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אוויר נשוף, כמות העולה על זו המותרת על פי חוק.

הנאשם כפר בעבירה המיוחסת לו.

פרשת התביעה

עד תביעה מספר 1, מתנדב משטרה משה רובינשטיין, מטעמו הוגשו המסמכים הבאים: ת/2 – דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות, ת/3 – דו"ח עיכוב.

עדת תביעה מספר 2, רס"ל הילה ואנונו, מפעילת ה"ינשוף", מטעמה הוגשו המסמכים הבאים: ת/4 – פלטי בדיקת "ינשוף", ת/5 – פלטי בדיקות כיול תחילת משמרת וסוף משמרת ותעודת בלון כיול, ת/6 – פלטי בדיקות עצמיות תחילת משמרת וסוף משמרת, ת/7 – טופס דין וחשבון, ת/8 – מזכר.

עד תביעה מספר 3, רס"ב הרצל כהן, טכנאי המעבדה המשטרתית,

מטעמו הוגשו המסמכים הבאים:

ת/9 - תעודת עובד ציבור, ת/10 - טופס ביקורת תקופתית, ת/11 - כרטיס מכשיר, ת/12 – תעודת בלון כיול.

כמו כן, הוגשה בהסכמה, הודעת הנאשם במשטרה, שסומנה ת/1.

מסיכום הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו מטעם המאשימה, הרי שלפי גרסתה, השתלשלות העניינים הייתה כדלקמן:

הנאשם נהג ברכב כמפורט לעיל, ע"ת 1 הורה לו לעצור רכבו לבדיקה שגרתית במחסום משטרתי, שהוקם לצורך איתור נהגים שיכורים וביצע לו בדיקה במכשיר "נשיפון".

בבדיקה ניתנה אינדיקציה חיובית לאלכוהול והעד הודיע לנאשם כי הוא מעוכב לצורך בדיקה במכשיר ה"ינשוף", כאמור בת/2 ו-ת/3.

העד ציין והעיד כי היה עם הנאשם כל העת והשגיח עליו שלא יאכל, ישתה או יעשן כנדרש, כאמור בת/2.

העד ערך לנאשם מבחני ביצוע (בדיקת מאפיינים),בו נמצאו הממצאים הבאים: הנאשם עמד באופן יציב, הלך על הקו באופן יציב וצלח את מבחן הבאת אצבע לאף.

התרשמותו הכללית של העד הייתה כי לא ניתן לקבוע אם הנאשם נתון תחת השפעת אלכוהול והוא ציין כי מפיו של הנאשם נדף ריח קל של אלכוהול.

הנאשם נדרש להיבדק במכשיר ה"ינשוף" והסכים להיבדק, כאמור בת/2.

בשעה 07:45, בחלוף כשעה מרגע עצירתו של הנאשם, החלה עדת תביעה מס' 2, לבדוק את הנאשם בבדיקת ה"ינשוף", כאמור בת/4, ת/7 ו-ת/8.

הנאשם נבדק במכשיר "ינשוף" מספר 109, אשר ביום 13.8.12, נבדק בביקורת תקופתית, על ידי עד תביעה מספר 3, כעולה מ- ת/9- ת/11 ונמצא תקין.

על פי ת/4, נשף הנאשם 3 נשיפות, מהן 2 נשיפות תקינות, בהן נמדדו הערכים 830 ו- 810 מיקרוגרם.

העדה ציינה ב- ת/7, כי החליפה פיה עבור כל נשיפה.

המכשיר קבע כי המדידה הייתה תקינה וציין את הערך הנמוך מבין השניים, 810 מיקרוגרם, כתוצאה הסופית.

עותק מ - ת/7 נמסר לנאשם, כנדרש והוא חתם על קבלתו.

פרשת ההגנה

מטעם ההגנה, העיד הנאשם בלבד.

כתחליף לחקירה ראשית, הפנה הנאשם להודעתו במשטרה, שסומנה ת/1.

לגרסתו, כעולה מ-ת/1, בילה אותו ערב עם דודיו במועדון בתל אביב ובמהלך הבילוי, בין השעות 03:30 ל-04:30, שתה 3 כוסות וודקה עם רד בול ולאחר מכן, יצא לדרכו, על מנת להסיע את דודיו לביתם שבגבעת שמואל ואז נעצר לבדיקה.

הנאשם הודה כי עשה טעות וטען כי כל יתר הנוסעים ברכב היו תחת השפעת אלכוהול וכיוון שהרכב שלו, בחר לנהוג בו.

בחקירתו הנגדית, טען הנאשם כי בין השעות 04:30 ועד 06:30, ישן בתוך הרכב, בסמוך למועדון, כיוון שידע ששתה אלכוהול ואחר כך אסף את הנוסעים ויצא לדרכו.

הנאשם נמנע מלהביא לעדות בבית המשפט מי משלושת הנוסעים שהיו עמו ברכב.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בראיות המאשימה ושמעתי עדויות הצדדים וסיכומיהם, שוכנעתי כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ברע"פ 8135/07, אהוד גורן נגד מדינת ישראל, קבע בית המשפט העליון בהרכב של שלושה שופטים כי:" אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקתית".

בפסקי הדין ת' 11893/07 ו- עפ"ת 10-04-25457, מדינת ישראל נגד עוזרי (להלן – פס"ד עוזרי), שם נדונה באריכות אמינותו ומהימנותו של מכשיר ה"ינשוף", נקבע בשתי הערכאות כי מדובר במכשיר אמין וכאמור בפס"ד של בית המשפט המחוזי :"בצדק ציין בית משפט קמא כי למכשיר הינשוף עומדת חזקת אמינות, הניתנת לסתירה (עמוד 27 לפסק הדין). מסקנה זו נתמכה, בין היתר, באמור בפסק הדין הנ"ל בעניין גורן שבו נקבע כי "אין מחלוקת שהינשוף מהווה מכשיר בדיקה אמין מבחינה ראייתית וראוי מבחינה חוקית" (פיסקה כ"ח לפסק דינו של כב' השופט א' רובינשטיין). מסקנה זו נובעת גם מן הדין עצמו (סעיף 64 לפקודה) שקבע את השימוש במכשיר נשיפה לבדיקת רמת האלכוהול (ראו: ע"פ 40202/07 מדינת ישראל נ' שלמה [פורסם בנבו] (ניתן ביום 4.6.2007).

...הנה כי כן, מסקנתנו היא כי בדין קבע בית משפט קמא כי עומדת לו, לינשוף, חזקת אמינות. מעבר לכך, המדינה עמדה בנטל המוטל עליה גם בראיות נוספות שהביאה לעניין מהימנות המכשיר, אם מן הניסיון שנצבר בעולם בנדון ואם בחווֹת דעת המומחים שהביאה".

בעפ"ת 36780-06-11, גאון נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' בן יוסף :" בית משפט קמא קבע ואחזור ואומר בצדק, שאין עדי התביעה המפעילים את המכשיר ואשר מכינים אותו להפעלה במעבדה וביחידות, צריכים להיות מומחים, מהנדסים, שיוכלו להכיר את המכשיר על כל מאפייניו ועל דרך פעולתו על בוריה. די בכך שלמדו קורס וכך במקרה זה להשתמש במכשיר, להפעילו כך שלא יטעה ולהכינו לשימוש כך שלא תהיה טעות בהפעלתו, המכשיר הספציפי הזה וזאת כאשר כבר נקבעה ההלכה, שהמכשיר המדעי הזה שבו מדובר, הינשוף, על דרך הכלל הוא מכשיר המבצע כראוי את המשימה של בדיקת שכרות".

בתפ 471-09-11 מדינת ישראל נ' חביב רבוח, קבע כבוד השופט גורפינקל:

"במשפט פלילי עסקינן ואכן רף ההוכחה לו נדרשת התביעה הינו הוכחה מעל לכל ספק סביר. יחד עם זאת, הדגש הינו על המילה סביר. לא די לה להגנה להעלות שורה של היפותזות תאורטיות בדבר ייתכנות קיומם של כשלים כשאין כל ממצא אובייקטיבי, או ראשית ממצא כזה הקושר את המציאות לדבר ייתכנות הכשלים....באשר לתנאי תחזוקת הבלון הכיול והמכשיר, שוב, בפרשת עוזרי נבחנו כל ההיבטים הטכניים הנוגעים לתפעול ושמירה של המכשור על כל רבדיו. משעה שביהמ"ש הכשיר את השימוש במכשיר כפי שנעשה בפרשת עוזרי, לא ניתן בכל תיק ותיק לחזור מבראשית ולהטיל דופי באופן בו מתחזקת המשטרה את הציוד. הנושא נבחן והוכרע ואין כל סיבה מוצדקת לסטות מהכרעה זו".

משנקבעה חזקת אמינותו של מכשיר ה"ינשוף", די בכך שניתן פלט בדיקה המציין כמות העולה על רף האכיפה הקבוע בחוק, ממכשיר "ינשוף" שעבר את הבדיקות התקופתיות הנדרשות ואת בדיקת הכיול טרם ההפעלה ונמצא תקין, על מנת לקבוע כי הנבדק עבר עבירה של נהיגה בשכרות.

במקרה שלפנינו, בתאריך 13.8.12,נערכה למכשיר "ינשוף" מספר 109, בדיקה תקופתית שגרתית, על ידי עד תביעה מספר 3.

כעולה מ- ת/9 – ת/11, המכשיר נמצא תקין.

העד נחקר ארוכות בחקירה נגדית, כאשר מרבית השאלות עסקו בנושאים כלליים, הקשורים למעבדה המשטרתית, נוהלי העבודה בה והליך הבדיקה של מכשירי "ינשוף" ככלל ולגבי המכשיר שבנדון, טען ב"כ הנאשם בפני העד כי המכשיר הפיק בדיקות כיול פסולות לאורך תקופה ארוכה, זאת מבלי שהביא כל תימוכין לטענה זו.

העד השיב תשובות מפורטות ומקצועיות לשאלות שנשאל וניכר היה בעדותו, כי הוא בקיא בתחומו המקצועי.

לא מצאתי כי היה בחקירתו הנגדית של העד כדי לסתור חזרת תקינותו של מכשיר ה"ינשוף" שבנדון ומכאן, שאין כל בסיס לטענתו הסתמית של ב"כ הנאשם בסיכומיו, לפיה, עולה ספק באשר לתקינות המכשיר, נוכח עדותו של העד.

בתום הבדיקה, כייל העד את המכשיר לערך בלון הכיול ששימש את יחידת התנועה באותה תקופה, 347.75.

ביום 6.10.12, כעולה מ-ת/11, הוחלף בלון הכיול ביחידה לבלון שערך גז הכיול בו הוא 351.05.

ערך זהה נרשם על ידי עדת תביעה מס' 2, בת/5, כאשר ביום 3.11.12, ביצעה בדיקות כיול למכשיר האמור, בתחילת המשמרת ובסופה והמכשיר נמצא תקין.

על פי ת/4 ו-ת/7, זהו המכשיר בו עשתה העדה שימוש לצורך בדיקתו של הנאשם.

העדה תיעדה את הליך הבדיקה, כנדרש, ב- ת/ 7 ועותק מהמסמך נמסר לנאשם, אשר חתם עליו.

אני דוחה טענתו הסתמית וחסרת הבסיס של ב"כ הנאשם, לפיה, לא הוכח כי מדובר במפעילת "ינשוף" מיומנת. ההיפך הוא הנכון, העדה השיבה תשובות מלאות, מקצועיות ומקיפות לכל השאלות שהוצגו בפניה במהלך החקירה הנגדית על ידי ב"כ הנאשם והפגינה בקיאות רבה בכל הנוגע להליך הבדיקה במכשיר "ינשוף" כלל והליך בדיקת הנאשם בפרט.

כמפורט לעיל, לא נפל דופי בהליך בדיקתו של הנאשם ואני דוחה את טענת ההגנה לגבי אי התאמות בציר הזמנים בטיפול בנאשם.

בנוגע לטענת ב"כ הנאשם לגבי היות עד תביעה מספר 1 נעדר הסמכה לטיפול בנהגים שיכורים, הרי שעל יסוד האמור ברע"פ 10313/08, גזייב נגד מדינת ישראל, אליו הפנתה ב"כ המאשימה בסיכומיה, אני דוחה טענה זו וקובעת כי העד פעל כדין ובסמכות.

באשר לטענת ההגנה כי היה על המאשימה לבצע "חישוב לאחור", על מנת לקבוע מה היה ריכוז האלכוהול בגופו של הנאשם, בשעת הנהיגה וזאת כיוון שחלפה כשעה מרגע עצירתו ועד שנבדק במכשיר ה"ינשוף", הרי שנוכח הריכוז הגבוה של האלכוהול, אין בטענה זו כדי לסייע להגנת הנאשם ופרק זמן של שעה, אין בו כדי להקים דרישה של "חישוב לאחור", כפי שטען ב"כ הנאשם.

גרסת הנאשם, לא עשתה עלי רושם אמין כלל ועיקר.

בחקירתו במשטרה, מסר הנאשם כי שתה אלכוהול עובר לנהיגה, אך כיוון שכל יתר הנוסעים איתו היו נתונים תחת השפעת אלכוהול, בחר לנהוג ברכב ואף הודה, כי טעה בשיקול דעתו – ראה שורה 16 ל-ת/1.

מאידך, בעדותו בבית המשפט, הציג הנאשם גרסה חדשה, לפיה, לאחר ששתה אלכוהול, ישן ברכב, בסמוך למועדון בו בילה, במשך שעתיים ורק אחר כך אסף את חבריו מהמועדון ונהג ברכב, כיוון שהיה בטוח, שהשפעת האלכוהול חלפה.

כפי שטענה ב"כ המאשימה בסיכומיה, תוך שהיא מפנה לרע"פ 106/10, כהן נגד מדינת ישראל, אין בטענה זו כדי לסייע לנאשם וכפי שקבע כבוד הש' ג'ובראן:

"מי ששותה לא נוהג ומי שעושה כן לאחר מספר שעות, בחושבו כי השפעת המשקאות האלכוהוליים חלפה, לוקח סיכון רב ביותר, הן על עצמו והן על שאר המשתמשים בדרך".

הנאשם טען באופן סתמי, כי הליך בדיקתו היה פסול, אך לא פירט מה בהליך היה פסול ומדוע.

הנאשם נמנע מלהביא לעדות את החברים עמם בילה במועדון וטעמיו עמו.

בנוסף, הלכה פסוקה היא, כי בית המשפט אינו חייב להסתמך על בדיקה מדעית בלבד וכי ניתן להרשיע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, גם על פי ממצאים אחרים.

ברע"פ 2419/12 כהן נגד מדינת ישראל, קבע כבוד הש' רובינשטיין:

"לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. שאלת אופן הוכחתו של כיול הינשוף אכן תלויה ועומדת בפני בית משפט זה בעניין שרביט, לצורך מענה מחייב במישור המשפטי הרחב. ואולם, בענייננו מבוססת הרשעת המבקשת גם על נדבכים נוספים (בכללם, כאמור, ההודאה בשתייה, עדות המתנדב וההימנעות מהעדת עדי הגנה רלבנטיים לכאורה)".

ברע"פ 2964/12 חי נגד מדינת ישראל קבעה כבוד הש' נאור:

"דין הבקשה להידחות. נסיבותיה דומות לבקשות אחרות מסוג זה שבאו בפני בית משפט זה לאחרונה ונדחו (ראו והשוו: רע"פ 2420/12 מוסטפא נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 3.4.2012), והפרשות הנזכרות שם). בפרט דומות נסיבות המקרה להחלטת השופט רובינשטיין ב-רע"פ 2419/12 כהן נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.4.2012). בפרשות אלו כולן די היה בראיות התביעה כדי להביא להרשעת המבקש גם ללא צורך בבדיקת ה"ינשוף", ומשכך שאלת קבילותו איננה מעלה או מורידה. כך פני הדברים גם בענייננו. המבקש הודה בשתייתם של 4 משקאות אלכוהוליים, מפיו נדף ריח חזק של אלכוהול, ועד מטעמו העיד כי שתה אלכוהול ברכב, בניגוד לעדותו של המבקש".  

דהיינו, ניתן לראות כי בית המשפט העליון קובע בפסיקה עקבית כי די בכך שנהג הודה בשתיית משקה אלכוהולי טרם הנהיגה, בריח אלכוהול שנודף מפיו ובכך שלא העיד להגנתו או נמנע מלביא עדי הגנה רלוונטיים מטעמו, בכדי להרשיעו בעבירה של נהיגה בשכרות.

כפי שפורט לעיל, הנאשם הודה בשתיית בן שתיים לשלוש כוסות וודקה עם רדבול, עובר לנהיגה.

הנאשם הודה בחקירתו במשטרה, כי עשה טעות.

הנאשם נמנע מלהביא לעדות את החברים עמם בילה עובר לאירוע והימנעות זו תיזקף לחובתו.

מפיו של הנאשם נדף ריח אלכוהול קל.

מכל האמור לעיל, בנוגע להליך הבדיקה של המכשיר טרם האכיפה והליך בדיקתו של הנאשם עצמו, כמו גם הימנעות מהעדת עדי הגנה פוטנציאליים והודיה בשתיית משקאות אלכוהוליים עובר לנהיגה, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה, ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי הנאשם נהג בשכרות, כמיוחס לו בכתב האישום. <>

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ד , 05 יוני 2014, במעמד הצדדים