ניתנה ביום 06 אוקטובר 2013

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת אופירה דגן-טוכמכר; בל' 19856-08-12). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 26.7.12 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי אין החמרה במצבו של המבקש.

2. המבקש, יליד 1963, נפגע בגבו התחתון, בצווארו ובכתף ימין ביום 7.6.05, ופגיעתו הוכרה כתאונה בעבודה (להלן: התאונה). המבקש הגיש בקשה לדיון מחדש בדרגת נכותו. ועדה רפואית לעררים, שהתכנסה בעניינו של המבקש ביום 8.12.11, קבעה כי לא חלה החמרה במצבו. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי (בל' 54214-12-11). בית הדין האזורי קיבל את הערעור באופן חלקי, וקבע כדלקמן:

"בתחום האורטופדי – בהסכמת ב"כ המשיב יוחזר עניינו של המערער לוועדה הרפואית על מנת שתיתן לעדתה [צ"ל: לדעתה, ר.ר.] לכך שבפענוח בדיקת C.T. שהתקיימה למערער ביום 10/2/11 עולה ממצא של פריצה אחורית מרכזית של הדיסק עם לחץ על חוט השדרה בגובה 5C-4C. הוועדה תעיין במכתבו של ד"ר לילינג ותחליט איזה משקל, אם בכלל, ניתן לייחס לו בנסיבות העניין" (להלן: פסק הדין המחזיר).

3. בהתאם לפסק הדין המחזיר התכנסה הוועדה בעניינו של המבקש ביום 5.7.12, וביקשה "להעביר את צילומי ה-C.T. משנת 10.2.12 + 14.8.08 לבדיקת רדיולוג אשר יתאר את הממצאים וישווה בין 2 הבדיקות ולאחר מכן יסוכם התיק ללא נוכחות". בחוות דעתו מיום 19.7.12 פירט דר' שרייבמן, המומחה היועץ הרפואי לוועדה בתחום הרדיולוגיה (להלן: המומחה), את הממצאים הרפואיים בעניינו של המבקש, כדלקמן:

"C.T עמ"ש צווארי 14/8/2008 היפוך הלורדוזיס בלטים ... בגובה 4C-3C 6C-5C בלט דיסק אחורי מרכזי גורם לחץ קל על הדירה [צ"ל: השדרה, ר.ר.] בגובה 5C-4C.

C.T 10/12/11 C.T ע"ש צוארי ישור הלורדוזיס בלטי דיסק בגובה 4C-3C 6C-5C בלט מרכזי גדול יותר בגובה 5C-4C. ללא סימני לחץ על השורשים."

דר' שרייבמן סיכם וקבע כדלקמן:

"בהשוואה בין בדיקות C.T לא הודגם לחץ על השורשים. בלטי הדיסקים ב-2011 גדלו לעומת 2008 אך עדיין לא גורמים להיצרות ניכרת של התעלה. ב 2008 היפוך לורדוזיס ב-2011 יישור לורדוזיס."

הוועדה התכנסה בעניינו של המבקש ביום 26.7.12. בסעיף הממצאים והנימוקים פירטה הוועדה, כדלקמן:

"הוועדה עיינה בפס"ד 16/5/12 המפנה את הוועדה לבדיקת C.T 10/2/11 ולמכתב של ד"ר לילינג. צילומי C.T מ-14/8/08 ו 10.12.11 הועברו לד"ר שרייבמן, רדיולוג אשר מצא בלט דיסק מרכזי בגובה 4C-3C 6C-5C ללא סימני לחץ על שורשים.

בהשוואה בין בדיקות ה C.T לציין כי בלטי הדיסק ב-2011 גדלו לעומת אלו ב 2008 אך עדיין לא גורמים להיצרות ניכרת של התעלה. עוד מציין כי ב 2008 היפוך לורדוזיס ב-2011 רק יישור של הלורדוזיס.

הוועדה חזרה לפרוטוקול מ-22/9/11 בו פורטה הבדיקה הגופנית. טווחי התנועות נמצאו בגבול הנורמה לגיל ולא נמצאו חסרים נוירולוגים.

הוועדה עיינה במכתב של ד"ר לילינג אשר מציין כי מצא הגבלה בצואר, כתף ימין, גב. ללא ציון מדידות כלשהן וללא בדיקה נוירולוגית.

הוועדה סבורה כי ההערכה במסמך זה אינה מבוססת ואינה תואמת את ממצאי הבדיקה.

עוד מציינת הוועדה כי על פי התקנות הקיימות נכות בגין פגיעה צוארית נקבעת ע"פ טווחי התנועה, נוירולוגיה והמקרים בהם מדובר בשברים גם בתוצאות בדיקה רדיולוגית. לפיכך סבורה הוועדה כי לשינוי בגודל הדיסקים אין משמעות לקביעת החמרה ועוד מציינת "שיפור" במנח עמ"ש צוארי בין בדיקה ב 2008 לזו שב-2011 (בדיקת C.T).

בסיכום חוזרת הוועדה על קביעתה כי אין החמרה במצבו של התובע."

לאור האמור נדחה הערר. על כך הגיש המבקש ערעור לבית הדין האזורי.

4. לפני בית הדין האזורי טען המבקש, כי הוועדה לא קיימה את הוראות פסק הדין המחזיר, לפיהן היה עליה לתת דעתה לממצאים העולים מפענוח בדיקת ה-C.T. מיום 10.2.11. שם צוין, כי למבקש פריצת דיסק מרכזית אחורית בגובה 5C-4C עם לחץ על עמוד השדרה. במקום זאת פעלה הוועדה באופן עצמאי ופנתה למומחה בשאלות שלא התבקשה לברר. עוד נטען כי הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של דר' שרייבמן לפיה למבקש בלט דיסק אחורי מרכזי עם לחץ קל על חוט השדרה, ובמקום זאת עוסקת בממצא אחר, לפיו אין לחץ על השורשים. כמו כן, הוועדה לא נדרשה באופן מפורט לחוות דעתו של דר' לילינג. לפיכך ביקש המבקש כי עניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר.

5. בפסק דינו דחה בית הדין האזורי את טענת המבקש לפיה הוועדה לא פעלה על פי הנחיות בית הדין. אין פסול בכך שהוועדה הפנתה את תוצאות בדיקות הדימות נשוא העניין לבדיקת רדיולוג. הוועדה אף רשאית לבדוק בעצמה את ממצאי בדיקת הדימות גופם, ולא רק את הפענוח. בית הדין ציין כי המומחה התבקש להשוות בין בדיקות ה-C.T. שביצע המבקש בשנת 2008 ובשנת 2011. בכך אין סטייה מהוראות פסק הדין המחזיר, ובעת שמתבררת טענת החמרה, יש יתרון לפענוח תוצאות שתי הבדיקות על ידי אדם אחד במועד אחד. בעניינו של המבקש התייחס המומחה לבדיקות שבוצעו למבקש, שלל את הממצא בדבר פריצת דיסק וקבע כי מדובר בבלט דיסק. עוד קבע המומחה כי בבדיקה משנת 2008 נראה לחץ קל על חוט השדרה, ומן הבדיקה משנת 2011 עולה שאין לחץ על השורשים ואין היצרות ניכרת של התעלה. אין פסול בהסתמכות הוועדה על ממצאיו של המומחה, על מנת להבהיר מדוע אין היא מייחסת משקל לפענוח בדיקת ה-C.T. שנעשה בשנת 2011 ממנו עלה ממצא של פריצת דיסק.

אשר לטענות המבקש בקשר למכתב דר' לילינג, פירט בית הדין כי בפסק הדין המחזיר צוין כי אין מדובר בחוות דעת אלא במסמך בכתב יד, שנשלח לב"כ המבקש במועד לא ידוע, ויש בו מחיקות שונות שלא ברור מי ביצע. על אף האמור, נקבע בפסק הדין המחזיר כי מאחר שממילא מוחזר עניינו של המבקש לדיון לפני הוועדה, תעיין הוועדה גם במכתב זה ותחליט איזה משקל, אם בכלל, ניתן ליחס לו. הוועדה עיינה במכתב בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר וציינה כי הממצא שקבע דר' לילינג בדבר הגבלות בצוואר, כתף ימין וגב אינן מבוססות על מדידות כלשהן ואינן מסתמכות על בדיקה נוירולוגית. לאחר שהועדה מצאה כי בבדיקה נוירולוגית שקיימה למבקש ביום 22.9.11 לא נמצאו חסרים נוירולוגיים, ובבדיקה קלינית הוברר כי טווחי התנועה הם בטווח הנורמה לגילו של המבקש, קבעה הוועדה כי ממצאיו של דר' לילינג אינם תואמים את תוצאות בדיקתה. בנסיבות אלה, אין מקום לדרוש מהוועדה פירוט נוסף. לאור האמור נקבע כי הוועדה מילאה אחר ההוראות שנקבעו בפסק הדין המחזיר. משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

6. בעיקרם של דברים טוען המבקש בבקשתו, כי על פי הוראות פסק הדין המחזיר, נדרשה הוועדה להתייחס ל"לחץ על חוט השדרה". זאת, בעוד שבהחלטה נדרשה הוועדה למושג אחר, והוא "לחץ על השורשים". כמו כן נטען כי לא היה מקום להבדיל בין מצב של פריצת דיסק עם לחץ על עמוד השדרה ובין ממצא כאמור ללא לחץ על השורשים. המסמכים הרפואיים בעניינו מצביעים על כך שהמבקש סובל מפריצת דיסק ולא מבלט דיסק. על כן לא היה מקום לקבוע שהמומחה שלל את הממצא בדבר פריצת דיסק. עוד נטען שהוועדה לא התייחסה למכתב דר' לילינג בשל הנימוק שלא צוינו מדידות כלשהן, אך גם הוועדה לא ציינה מדידות כאלה. לפיכך מבקש המבקש שעניינו יוחזר לוועדה בהרכב אחר.

7. לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסקי הדין של בית הדין האזורי, בפרוטוקולי הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.7.12 ומיום 26.7.12 ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת, מן הטעמים כמפורט להלן.

8. מעיון בפסק הדין המחזיר עולה כי הוועדה נדרשה להתייחס "לכך שבפענוח בדיקת C.T. שהתקיימה למערער ביום 10/2/11 עולה ממצא של פריצה אחורית מרכזית של הדיסק עם לחץ על חוט השדרה בגובה 5C-4C." מהוראות פסק הדין המחזיר עולה שעל הוועדה לא היה להידרש דווקא למונח "לחץ על חוט השדרה", אלא לפענוח בדיקת ה-C.T. ממנו עלה אותו ממצא. על מנת לבחון את ממצאי בדיקת ה-C.T. שנערכה למבקש ביום 10.2.11 הפנתה הוועדה את ממצאי בדיקה זו למומחה, יחד עם בדיקת ה-C.T. שנערכה למבקש ביום 14.8.08. בהתאם להוראות פסק הדין התייחס המומחה לבדיקת ה-C.T. מיום 10.2.11, השווה בין שתי הבדיקות וקבע כי "לא הודגם לחץ על השורשים". כמו כן קבע המומחה כי משתי הבדיקות עולה כי המבקש סובל מבלטי דיסק, ולא מפריצות דיסק כפי שצוין בפענוח בדיקת ה-C.T. מיום 14.8.08. קביעותיו של המומחה הן קביעות רפואיות, ואין מקום להתערב בהן. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה קיבלה את חוות דעתו של המומחה, ולא מצאתי שנפלה טעות משפטית בהחלטתה לעשות כן.

9. לעניין טענתו של המבקש כי הוועדה לא קיבלה את האמור במכתבו של דר' לילינג משום שלא צוינו בו מדידות, אך גם הוועדה עצמה לא ביצעה מדידות. הוועדה ציינה שעל פי ממצאי בדיקתה שפורטו בפרוטוקול מיום 22.9.11 עולה כי טווחי התנועות של המבקש נמצאו בגדר הנורמה לגילו, ולא נמצאו חסרים נוירולוגיים. ואכן, בפרוטוקול הדיון ממועד זה קבעה הוועדה כדלקמן: "בבדיקה: רגישות מעל טרפזיוס שמאל תנועת ע"ש צווארי רוטציות לימין ושמאל ˚80 לכל צד אקסטנסיה ˚52, פלקסיה 67 הטיות ˚40 לכל צד ללא דלדול שרירים בגפיים עליונות. כח גס תקין בשרירים פרקסימליים ודיסטליים. החזרים גידיים תקינים וסימטרים לא הופר סימן ... תחושה בידיים תקינה. החזרים גידים ברגליים תקינים." לפיכך, אין ממש בטענות של המבקש לפיה לא ביצעה הוועדה מדידות כלשהן במסגרת בדיקתה.

10. בשים לב לכל האמור, לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה או בפסק דינו של בית הדין האזורי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור. אשר על כן, דין הבקשה להידחות.

11. סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד (6 באוקטובר, 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.