בפני בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב אשר נמסרה למבקשת לאחר שיחסה לה עבירה של נהיגת רכב בעודה שיכורה כהגדרת מצב זה בחוק.

אין בין הצדדים לבקשה מחלוקת עובדתית ביחס לקיומן של ראיות לכאורה נגד המבקשת.

בהתאם לעובדות כתב האישום נהגה המבקשת ברכב כאשר בבדיקת "דרגר" שבוצעה לה נמצאה רמה של 510 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף.

אדגיש כבר בשלב זה כי אין המדובר ברמת אלכוהול גבולית אלא ברמה גבוהה מאד של אלכוהול המעידה על חריגה קיצונית מרף זהירות נדרש עת ניגש אדם לנהוג ברכב.

מבחינת עברה התעבורתי של המבקשת, גם כאן מצבה רחוק מלהיות תקין.

למבקשת רישיון נהיגה משנת 2004 ובשנת 2008 גרמה לתאונת דרכים כתוצאה מנהיגה בקלות ראש.

אם לא די בכך, הרי שלחובתה 6 הרשעות נוספות מעבר לתאונה ובכלל זה עבירת מהירות, עקיפה בצומת, ושלוש פעמים נהיגה ללא חגורה, כך שהמדובר בנהגת שאינה זהירה בדרך כלל.

בפרשה זו לא הוכחה כל הגנה הקבועה בסעיף 57 ב (ב) של פקודת התעבורה ולא מתקיימות נסיבות אחרות לפי סעיף 57 ב(ג) בפקודה.

אין בנורמטיביות המבקשת או באופי עבודתה כדי להצדיק את קבלת הבקשה.

אין המדובר בנימוקים שיש להם משקל ממשי בבקשות מסוג זה.

מכלול הנסיבות המתואר לעיל, אינו מאפשר את קבלת הבקשה.

יש בידי המדינה ראיות לכאורה, הוכחה מסוכנות המבקשת הן מנסיבות המקרה והן מעברה התעבורתי, לא הוכחו הגנות הקבועות בחוק ולכן דין הבקשה להדחות.

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ג, 30 יולי 2013, בהעדר הצדדים.