נוכחים:

ב"כ המאשימה עוה"ד רומן זילברמן

הנאשם ובא כוחו עוה"ד שאול דיוויס

<#1#>

פרוטוקול

ב"כ הצדדים:

מוסכם עלינו כי בכתב האישום המתוקן כא/1 נפלה טעות סופר ומדובר בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 382 ב' (1) ולא שלוש.

מוסכם עלינו כי יש לראות את הכרעת הדין כמתייחסת לכתב האישום המתוקן כא/1 ככולל שתיים ולא שלוש עבירות של תקיפה וזאת בנוסף לעבירות הכתובות בו.

ב"כ הנאשם:

אני מבקש להעיד במסגרת ראיות לעונש את גיסו של הנאשם.

מר וייצמן דוד לאחר שהוזהר כדין:

ש. מה רצית לומר?

ת. אשתו הכניסה אותו למלכודת.

ש. כמה זמן אתה מכיר אותו?

ת. שמונה שנים. הוא אדם שעוזר שנותן את הלב שלו לכולם.

ש. ראית אותו פעם שהוא אלים?

ת. לא, חס ושלום הוא היה כל הזמן בסדר גמור. לפעמים קורה שאדם עובר גבול אבל הוא לא בן אדם כזה. הוא לא אלים.

ח.נ:

ש. אתה מכיר את עברו הפלילי של הנאשם?

ת. לא הרבה. לא מזמן נגע באשתו.

ש. אמרת שהוא מעולם לא נקט באלימות?

ת. הוא לא נקט באלימות.

ב"כ המאשימה טוען לעונש:

מגיש רישום פלילי (סומן ת/1).

מגיש את ההתחייבות שחתומה על ידי הנאשם מת"פ 31635-07-12 (סומנה ת/2).

הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב אישום מתוקן אשר בין הצדדים אין הסכמה עונשית.

עפ"י עובדות כתב האישום המתוקן הנאשם תקף את אשתו בכך שתפס אותה בחוזקה בידיה ואיים עליה כי יזרוק אותה מהבית ואז חבט באגרופיו בידיה וברגליה כתוצאה ממעשים אלו המתלוננת נאלצה לברוח מביתה בתקווה כי שם זו תמצא מקלט והנאשם לא יוכל לפגוע בה שוב. ובעקבות מעשים אלו הנאשם נעצר על ידי המשטרה הובא בפני ביהמ"ש ושוחרר תוך שביהמ"ש אוסר על הנאשם ליצור קשר עם המתלוננת ולהתקרב לביתה ותוך שלא חלף לו חודש ימים הפר הנאשם את ההוראה השיפוטית של ביהמ"ש עשה דין לעצמו והגיעה לביתה של המתלוננת פעם נוספת בניגוד לצו האמור ועל כך אף הוסיף חטא על פשע בכך שבנוסף לכך איים על המתלוננת בפגיעה בבני משפחתה תוך שציין כי הוא ישרוף את ביתה. יודגש כי בשני האישומים הללו הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול נתון שיש לזקוף לרעתו. מעשי הנאשם משקפים חומרה יתרה ועל ביהמ"ש להוקיע אותה מהשורש. הנאשם פגע בערכים החברתיים מן המעלה הראשונה בבטחונה האישי של המתלוננת בכבודה ובחירותה ובכך גם פגע בערכים ציבוריים נוספים.

הנאשם ערער את שלוותה של המתלוננת פגע בתא המשפחתי ובעיקר פגע בתחושתה של המתלוננת בביתה מקום מבטחה, הנאשם הותיר במתלוננת את התחושה כי במקום בו היא צריכה לחוש שלווה ובטחון היא עלולה להפגע וכך למעשה קרה. לא פעם נפסק כי יש צורך לראות במעשי האלימות בתוך התא המשפחתי מעשים בעלי חומרה יתרה, לעניין זה מפנה לדבריה של כב' השופטת פוקצה בע"פ 6758/08. כמו כן, אני מפנה לע"פ 2157/92 בית המשפט העליון ששם נקבע כי תופעה זו של אלימות בתוך המשפחה היתה לנגע והתפשט בחברה ויש לעוצרו על ידי עונשים הולמים.

בהתאם לתיקון 113 על ביהמ"ש לקבוע מתחם ענישה הולם בגין העבירות שהורשע הנאשם ככל שהדבר נוגע לאישום הראשון המאשימה סבורה כי נוכח העובדה כי העבירות האלימות והאיומים הן למעשה כרוכות זו בזו ועל ביהמ"ש לקבוע מתחם ענישה אחיד באישום זה ברף שינוע בין 10 ל – 24 חודשי מאסר. לעניין זה אפנה את ביהמ"ש לגזר דינו של כב' השופט ברסלר בת"פ 45758-06-12 מיום 6.6.2013 שם קבע ביהמ"ש החלטה זהה בנוגע לכריכה ושילוב של העבירות של האיומים והאלימות גם שם קבע ביהמ"ש כי בעבירות אלו מתחם הענישה הוא בין 10 חודשים ל – 24 חודשים.

לעניין האישום השני שעיקרו הפרת הוראה חוקית ואיומים נעתור לביהמ"ש לקבוע מתחם ענישה שנע בין 4 חודשים ל – 10 חודשים, בעניין זה המאשימה תפנה לגזר דינו של כב' השופט ברסלר שמתייחס לגבי המתחם הנ"ל.

לעניין נסיבות האישום השני, אזכיר לביהמ"ש כי הערך המוגן בעבירה של הפרת הוראה חוקית הוא שמירה על קיום הוראות ביהמ"ש ובהפרה של החלטה שכזו יש פגיעה בעצם המוסד השיפוטי ובעיקר הפגיעה בציבור או בקורבן האלימות אשר ההחלטה השיפוטית נועדה להגן עליה מפני ענישה וכך גם קרה בענייננו הנאשם עשה דין לעצמו ולא כיבד את החלטת ביהמ"ש והפנה איום ממשי כלפי אותה המתלוננת אשר ביהמ"ש ניסה להגן עליה בעבר. אני מזכיר לביהמ"ש כי לא בכדי קבע המחוקק בצידה של עבירה זו עונש של עד שנתיים מאסר ככל שהדבר נוגע לנסיבותיו של הנאשם אז בעובדה שלחובתו של הנאשם יש אך ורק רישום ללא הרשעה לטעמנו אין לייחס לכך משקל מכריע וזאת לאור העובדה כי גם הרישום הנ"ל נעשה בעקבות תקיפה קודמת אשר הופנתה כפי אותה המתלוננת.

אבקש להגיש לביהמ"ש ת"פ 20055-05-12 כב' השופט אדם אור מיוחס לנאשם שהוא בן 76 ללא כל עבר פלילי, אלימות כלפי בת זוגו וביהמ"ש גוזר על הנאשם 7 חודשי מאסר בפועל תוך שנותן ביטוי לעובדה כי זה מעולם לא חטא בעבירות פליליות.

נוכח כל שתואר לעיל, נעתור לביהמ"ש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל באימוץ המתחם ברף העליון ולהטיל על הנאשם מאסר על תנאי ארוך ומוחשי אשר ירתיע את הנאשם מלשוב ולפגוע בכלל הציבור ככלל ובפרט כלפי המתלוננת. כמו כן נעתור כי ביהמ"ש יטיל על הנאשם פיצוי והתחייבות וכמובן שביהמ"ש יורה על הפעלת ההתחייבות מתיקו הקודם.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

אכן הנאשם הורשע בכמה עבירות כלפי אשתו עבירות של אלימות כאשר האלימות הפיזית נחשבת כתקיפה בנסיבות מחמירות, הוא גם הורשע בעבירה של הפרה.

אין לומר על הנאשם כי מדובר באדם אלים, יש לו רישום פלילי אחד מלפני שנה על אלימות.

שמענו מבן משפחתו אשר העיד היום שאכן הנאשם לא אדם אשר נוקט באלימות בדרך כלל ויש לראות בארועים המתוארים בשני האישומים בכתב האישום משהו חריג בחייו של הנאשם.

באשר לרישום הפלילי הקודם, בוודאי שמדובר בארוע לא חמור והראיה שגזר הדין כולל התחייבות בלבד וההרשעה בוטלה.

האלימות הפיזית אשר מתוארת בכתב האישום בחלק הראשון של כתב האישום בוצעה בחודש יוני 2013. במסגרת מעצר הימים הנאשם שוחרר ולא הוגש על כך ערר וכנראה שהמשטרה לא חשבה שיש צורך לעצור את הנאשם.

במסגרת השחרור נאסר על הנאשם להתקרב למתלונן למשך 30 יום, הנאשם חיכה 28 ימים במשך 4 שבועות הוא לא התקרב לאשתו רק יומיים לפני סוף התקיפה נשבר והגיע אליה, וכן הייתה אמירה של עד ההגנה היום שכן מדובר במלכודת ואכן גם הנאשם טוען שהמתלוננת הזמינה אותו אליה כדי שידברו.

אינני מציין זאת כדי לשלול את ההרשעה או הודאתו של הנאשם אלא להסביר כי מדובר בנסיבה לכולא ואנו מבקשים שבימ"ש הנכבד יתחשב בנסיבה זו וגם בכך שההפרה הייתה רק יומיים לפני סוף התקופה שנקבע.

ביוני הנאשם הוא זה שהתקשר לראשונה למשטרה וזה מופיע כך הנאשם טען שאשתו המתלוננת עושה בלאגן ואכן לאחר מכן בתחנת המשטרה המתלוננת נחקרה באזהרה, יש לציין שכבר בתחילת המשפט הנאשם הודה במיוחס לו וכך חסך זמן שיפוטי יקר לא מדובר בסיסמא ריקה של סנגורים ואני מתבקש להציג בפני בימ"ש פסיקה לפיה יש להתחשב בהודאתם של נאשמים, נסיבה לכולא זהו אדם שמבין את הפסול במעשיו ולוקח אחריות עליהם זהו אדם שלא יחזור על אותם מעשים, אדם שבימ"ש צריך להתחשב בו בבואו לגזור את עונשו.

רף הענישה כגון אלו הוא רחב מאוד בד"כ הגזרי דין המקלים הם של אלו שהשתחררו מהמעצר ויש להם תסקירים חיוביים תחת הליך של שיקום לצערנו הרב חלופת מעצר שהציג הנאשם לא התקבלה והוא לא השתחרר לתהליך שיקומי לאחר מאמצים מצאתי פסק דין אחד של נאשם אשר נגזר דינו כשהיה במעצר ומתאים למקרה שבפנינו ולגזר דין זה הנני מצרף שניים נוספים הדומים למקרה של הנאשם ומשלושת אלו ניתן להתרשם שלפחות הרף התחתון של עבירות אלימות במשפחה, הפרת הוראה חוקית היא מאסר על תנאי בלבד ועונשים כגון אלו, ומאסר בפועל אינו בהכרח הרף התחתון, זה שהנאשם נמצא כעת במעצר לא צריך להשפיע על בימ"ש הנכבד ולא בלתי אפשרי שיוטל עליו עונשים כמו מאסר על תנאי , התחייבות ועונשים אלו בלבד, לחילופין בימ"ש יכול להטיל עונש של עבודות שירות או של"צ אני חוזר ואומר שהעובדה שאדם נמצא במעצר בעת שגוזרים את דינו לא הצליחה להוות נסיבה לחומרא בין שיקולי בימ"ש.

הנאשם:

אני מצטער ומתחרט.

אנחנו בהליכי גירושים.

אין לנו ילדים.

<#2#>

גזר דין

1. הנאשם הורשע, על פי הודייתו, בכ"א מתוקן בשתי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות עבירה לפי ס' 382 (ב)(1) לחוק העונשין, שתי עבירות של איומים עבירה לפי ס' 192 לחוק העונשין ועבירה של הפרת הוראה חוקית לפי ס' 287 (ב) לחוק העונשין.

עפ"י האישום הראשון המתלוננת, אשר במועדים הרלוונטיים היו היא והנאשם נשואים, ניסתה למנוע מהנאשם לצאת מביתה, מאחר והנאשם היה תחת השפעת אלכוהול, ואז תקף אותה הנאשם בכך שתפס אותה בחוזקו בידו ואיים עליה כי יוציא אותה מהבית ויזרוק אותו מהבית, ובסמוך לכך תקף את המתלוננת בכך שחבט בה במכות אגרופים בידיה וברגליה והמתלוננת נמלטה לבית הוריה.

על פי האישום השני בעקבות האישום הראשון אסר בימ"ש על הנאשם ליצור קשר ישיר או עקיף עם המתלוננת או משפחתה לפרק זמן של 30 יום, ובמהלך פרק הזמן האמור יומיים לפני סיומו, הגיע הנאשם לכתובת מגורי הורי המתלוננת, ואיים על המתלוננת ובני משפחתה בכך שאמר לה כי בכוונתו לשרוף את בית הוריה.

את האמור עשה הנאשם בזמן היותו תחת השפעת אלכוהול.

2. הנאשם יליד שנת 1974 ובעברו אי הרשעה בגין שתי עבירות – תקיפה סתם ותקיפה סתם של בת זוג מיום 26.4.2012 .

בגין התיק האמור קיימת התחייבות חתומה על סך 2000 ₪ (ת/2).

3. ב"כ המאשימה מפנה לחומרת המעשים וטוען כי יש להוקיעם מהשורש.

נטען למתחם עונש הולם בגין האישום הראשון בין 10 ל – 24 חודשי מאסר, ובגין האישום השני בין 4 ל – 10 חודשי מאסר.

ב"כ המאשימה עותר להטיל על הנאשם מאסר בפועל ברף העליון של המתחם, מאסר מותנה, פיצוי והתחייבות וכן להפעיל את ההתחייבות מהתיק הקודם.

ב"כ הנאשם טוען כי אין מדובר באדם אלים.

במסגרת הראיות לעונש הועד גיסו של הנאשם. אינני מוצא מקום לתת משקל לעדות זו בשים לב לכך כי בדבריו העלה העד טענה כנגד המתלוננת אשר נפגעה מהנאשם, ואין לתת כל משקל לעדות זו לאור האמור.

ב"כ הנאשם טוען לרף ענישה נמוך יותר מיזה שנטען ע"י ב"כ המאשימה. נטען כי מאסר בפועל אינו בהכרח הרף התחתון.

ב"כ הנאשם מפנה לכך שהנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי וטוען כי בימ"ש יכול להטיל גם עבודות שירות או של"צ.

הנאשם אמר כי הוא מצטער ומתחרט.

4. הנאשם ביצע שורת עבירות חמורות. במסגרתן פגע הנאשם בערכים המוגנים על ידן והם זכות התלוננת לשמירה על גופה, פגיעה בכבודה, ופגיעה בשלטון החוק.

אין מדובר באירוע יחיד, מדובר באירוע בו הנאשם נוקט פעמיים באלימות ובאיומים, ולאחר מכן למרות החלטת בימ"ש נוקט באיומים נוספים ומפר את ההוראה החוקית אשר נתנה.

מדובר בעבירות אשר במסגרת התא המשפחתי והמחוקק ראה לייחס חומרה לעבירות אלימות במשפחה, חומרה זאת יש לטעמי להכיל גם על עבירות של איומים במשפחה.

אני סבור כי הגם שמדובר בשני אישומים במועדים שונים הרי שמדובר באותה מסכת ולפיכך יש לקבוע מתחם עונש אחד כולל למכלול העבירות אשר ביצע הנאשם.

אני מוצא את מתחם העונש ההולם למכלול העבירות אשר בוצעו ע"י הנאשם בנסיבות ביצוען, שכולל מאסר בפועל הנע בין 3 ל – 12 חודשי מאסר.

5. כאמור אין מדובר באירוע יחיד ובנוסף כשנה וחודשיים קודם לכן ביצע הנאשם עבירות של תקיפה סתם ותקיפה סתם של בת זוג בגינן לא הורשע ולא היה באי ההרשעה ובענישה המקלה כדי להרתיעו מלשוב ולבצע עבירות אלימות כלפי בת זוג.

לפיכך על הענישה להיות מעל הרף התחתון של מתחם העונש ההולם.

בשים לב לכך שעברו של הנאשם אינו מכביד אינני מוצא מקום לענישה ברף העליון.

בנוסף למאסר בפועל יש להטיל על הנאשם מאסר מותנה, קנס, פיצוי, והתחייבות.

6. לפיכך, אני מטיל בזה על הנאשם עונש כדלהלן:

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 6 חודשים. תקופת מאסרו תחושב מיום מעצרו 18.7.2013, ובנוסף יש להפחית ימי מעצר נוספים מיום 17.6.2013 עד ליום 18.6.2013.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על עבירה נוספת לפיה הורשע.

הפעלת התחייבות – אני מורה על הפעלת ההתחייבות אשר הוטלה על הנאשם ונחתמה על ידו במסגרת ת"פ 31635-07-12 של בימ"ש שלום בבאר שבע (ת/2), בסך 2000 ₪. הסך האמור בהתחייבות ישולם בתוך 90 יום מהיום וככל שלא ישולם ייאסר הנאשם למשך 10 ימים.

קנס - קנס בסך 1000 ש"ח או מאסר למשך 5 ימים תחתיו; הקנס ישולם בתוך 90 יום מהיום.

פיצוי - הנאשם ישלם למתלוננת עת 1 פיצוי בסך 2000 ש"ח. הפיצוי ישולם בתוך 90 יום מהיום. התשלום יבוצע לקופת בית המשפט, וממנה יועבר למתלוננת על פי הכתובת שבכתב האישום, על המתלוננת למסור פרטים במזכירות להפקדת התשלום.

התחייבות - הנאשם יחתום על התחייבות על סך 5000 ש"ח, אשר יהיה עליו לשלם באם בתוך שלוש שנים מיום שחרורו יעבור על עבירה נוספת לפיה הורשע. היה והנאשם לא יחתום על התחייבות כאמור בתוך 7 ימים מהיום - ייאסר בגין כך למשך 20 יום. המזכירות תעביר לשב"ס התחייבות להחתמת הנאשם ומובהר כי מחובת הנאשם לוודא חתימה.

זכות ערעור בתוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אני מבקש כי הכסף בסך 1000 ₪ אשר הופקד במסגרת מ"י 36946-06-13 יחולט לטובת ההתחייבות שחולטה.

בימ"ש הנכבד קבע שההתחייבות שחולטה והקנס הנוסף ישולמו תוך 90 יום לדעתי הנאשם יהיה עדיין במאסר בתום תקופה וזאת עקב מעצרו איננו עובד אין לבני משפחתו את האמצעים לשלם זאת, ולכן אבקש לשלם לאחר השחרור מהמאסר, כמו כן ישולמו בתשלומים.

ב"כ המאשימה:

אשאיר זאת לשיקול דעת בימ"ש במסגרת מתן גזר הדין.

<#4#>

החלטה

לא מצאתי לנכון לשנות מועד התשלום.

מדובר בקנס אשר הינו בסכום מקל ופיצוי בסכום שאינו גבוהה.

כמו כן את הסך האמור שהנאשם יבקש לזקוף יש לזקוף תחילה על חשבון הפיצוי ורק לאחר מכן על חשבון רכיבים אחרים.

אני מורה כי ככל שקיים לזכות הנאשם פיקדון במסגרת מ"י 36946-06-13, הרי שהוא ייזקף ע"ח הפיצוי.

<#5#>

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"ד, 30/09/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי גל מלול