<#2#>

נוכחים:

התובעת: עו"ד שני ברדה

הנאשם: בעצמו וע"י עו"ד גרבאוי

פרוטוקול

התובעת טוענת לעונש: הנאשם נוהג משנת 84' לחובתו 20 הרשעות קודמות. כאמור הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בגין עבירה של פניית פרסה מסוכנת אשר חסמה את נתיב נסיעתו של רוכב האופנוע, אשר נגרמו לו חבלות חמורות ונותרה אצלו נכות של 35%. כפי שציין ביהמ"ש, עדותו של הנפגע היתה כנה ועניינית, עוד נקבע כי ברשות הנאשם היה שדה ראיה פנוי למרחק של 360 מטר מכיוון הגעת הנפגע והנאשם החל את פניית הפרסה כאשר רוכב האופנוע היה בשדה הראיה שלו. כך נקבע כי רשלנותו של הנאשם היתה ברף הגבוה. חומרת הפגיעות ניכרת כפי שהיא בנפגע עצמו והחבלות שנגרמו לו המשיכו לתת את אותותיהם בהמשך חייו. הנאשם נשלח לשיקום ובמהלך אשפוזו עבר מספר ניתוחים בהרדמה כללית. התמונות ממקום האירוע מצביעות על עוצמת הפגיעה והרשלנות מצד הנאשם אשר ביצע פניית פרסה מסוכנת. כמובן שהתאונה היתה יכולה להימנע אילו הדגיש הנאשם תשומת לב מספקת בטרם פניית הפרסה. הנאשם יכול היה וחייב היה לצפות את התרחשות התאונה. מתחם הענישה בעבירות מסוג זה כאשר בפנינו נפגע אדם כזה בכל הקשור לרכיב הפסילה בין 36 חודשים ל- 5 שנים. במקרה זה, ונוכח רף הרשלנות הגבוה כמו גם נוכח הפגיעות הקשות שהסב הנאשם לנפגע, אבקש להטיל פסילה ארוכה שלא תפחת מ- 40 חודשים. לעניין רכיב המאסר, מתחם הענישה צריך לנוע בין 3 חודשי מאסר ולו בעבודות שירות ועד 12 חודשים. במקרה זה אבקש להטיל על הנאשם מאסר שלא יפחת מ- 3 חודשים. אבקש מבית המשפט להעדיף דווקא את ההגנה על האינטרס הציבורי וזאת על רקע העובדה כי רשלנותו של הנאשם היתה ברף הגבוה. לעניין מחלתו של הנאשם, מעיון בפרוטוקול עולה כי הנאשם לא הביא כל מסמכים אשר יש בהם כדי לתמוך במצבו הרפואי, ואם בכלל מצבו הרפואי יכול למנוע הטלת מאסר. ולכן אבקש מביהמ"ש להיעתר לבקשתנו ובהתאם לפסיקה. בנוסף אבקש להטיל עונשים נלווים בדמות מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

הסנגור טוען לעונש: מאז התאונה חלפו 3 שנים. הנזק הוא נזק כבד, גם תחושתו היא תחושה קשה. חברתי הרבתה לדבר על נסיבות התאונה, הרבה כשלים היו בתיק זה, ביהמ"ש הרשיע, אך יחד עם זאת לא אוכל להתעלם מכמה עובדות חשובות במקרה זה. אי אפשר להתעלם מהעובדה שרוכב האופנוע נסע במהירות של 120 קמ"ש. צריך לזכור שאף אחד לא שם את עצמו רשע, וכשצד מסויים אומר שנסע 120 קמ"ש, זה רק על מנת לתת תמונה. המהירות שלו היתה הרבה יותר גבוהה. יחד עם עובדות נוספות, כאשר נשאל הבוחן אם היה ניתן למנוע את התאונה במהירות של פחות מ- 120 קמ"ש השיב שכן. רוכב האופנוע הבחין רק ממרחק של 120 מטר בנהג שפנה פניית פרסה, בו בזמן שהנאשם שהה בכביש מעל 5 שניות. נתון זה הוצג בפני הבוחן והוא לא סתר אותו. אם הנאשם שהה 5 שניות בכביש, ומחזיר את רוכב האופנוע 5 שניות אחורה, הוא נמצא במרחק של 130 מטר ממקום האימפקט. בנקודת זמן זו ניתן היה למנוע את התאונה. כשרוכב האופנוע נשאל מדוע לא הבחין בנאשם הוא נתן תשובה כי הקסדה לא אפשרה לו. אי אפשר להתעלם כאשר ניתן לקבוע את דרגת אחריותו של הנאשם, צריך לזכור שרשלנות זהו מצב שבו נהג צופה בהתנהגותו את התוצאה המזיקה. אם אומר שנהג נכנס לצומת באדום סביר להניח שהוא רשלן, אם אומר שנהג עוקף בפס לבן רצוף, הוא רשלן. במקרה הנדון, מדובר בנאשם שפנה פניית פרסה במקום מותר לפניית פרסה, רק מה שכן, צריך לתת את הדעת על מנת להבטיח את הפנייה. לפיכך, אנו נמצאים בדרגת חוסר הזהירות ולא בדרגת הרשלנות. מדוע חוסר זהירות, מאחר כשנהג פונה פניית פרסה הוא לוקח מכלול של שיקולים בכללם דרך, מרחק ומהירות. אילו היה רוכב האופנוע נוסע במהירות המותרת לא היתה כלל תאונה, אילו היה עירני לדרך לא היתה כלל תאונה, משמע מנתקים במידה מסויימת את האחריות של הנאשם לתאונה. צריך לזכור שבדרך ישנם מספר גורמים ולא ניתן לבטל את תרומתו הגדולה של הרוכב לתוצאה. יתרה מכך, אוסיף ואומר שרוכב אופנוע מעצם היותו רוכב מביא את עצמו לסכנה לכל תאונה ואפילו הקלה ביותר. מכאן שיש אדם תורם מכריע לנהג השני.

לגבי הנאשם עצמו, מדובר בנאשם בן 49, נוהג משנת 84', 31 שנים על הכביש יש לו הרשעה אחת בשנה וחצי. יחד עם העובדה שהוא אב ל- 5 ילדים קטינים הסמוכים על שולחנו, הוא המפרנס היחידי, מתקיים מקצבת ביטוח לאומי עקב מחלה, אין לו מקורות הכנסה נוספים. סובל מגידולים, אני מציג בפני ביהמ"ש מסמכים רפואיים לעיון משנת 2103, אך הנאשם נמצא עדיין במעקב רפואי, ואף לאחרונה עבר הקרנות נוספות. יחד עם זאת תנועתו ברכב חיונית לבריאותו, הניידות שלו חשובה, יחד עם העובדה שהוא מפרנס יחידי, כל פגיעה ביכולת הניידות שלו תפגע בו ובכל המשפחה. אבקש שבית המשפט ישתמש בחוק 113 לחוק, בהתקיים נסיבות חיצוניות, ביהמ"ש יתן עליהם את הדעת כאשר הוא בא לגזור את דינו של הנאשם. במכלול הנסיבות יש לקחת את חלוף הזמן, העובדה שאין מדובר בנהג רצידיביסט, מדובר במקרה חד פעמי שאליו נקלע הנאשם. אבקש לא לגזור על הנאשם מרכיבים של מאסר, ולתת לו פסילה על תנאי שצופה פני העתיד.

<#5#>

גזר דין

הנאשם הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות הקשורות בנהיגה רשלנית אשר גרמה לתאונת דרכים קשה שבה נפגע רוכב אופנוע (להלן: "הנפגע") ושכתוצאה ממנה נגרמו לנפגע חבלות חמורות ושברים בכל הגוף ונותרה אצלו נכות צמיתה בדרגת 35%.

לא אחזור על פרטי המקרה, ובעניין זה ראו את הכרעת הדין המפורטת שניתנה ביום 7.12.14.

העבירות שבהן הורשע הנאשם הן עבירות חמורות ומסכנות חיים, ועל כך אין צורך להכביר מילים. תאונות הדרכים המתרחשות מדי יום בכבישי הארץ וגובות, למרבה הצער, קורבנות בגוף ובנפש, הן עדות מספקת לכך. על הענישה בעבירות מסוג זה לשקף את חומרת העבירה ומידת אשמו של הנאשם, ולהוות גמול הולם על הסיכון לחיי אדם שהוא יצר בהתנהגותו ועל הנזק שהסב לנפגע. הדברים אמורים במיוחד על רקע תיקון 113 לחוק העונשין אשר העניק את מעמד הבכורה לעיקרון הגמול שבענישה (ראו לעניין זה: ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל (2013)). חומרת מעשה העבירה משקפת גם את שיקולי ההרתעה אשר מצדיקים החמרה מסויימת בענישה (במסגרת מתחם העונש ההולם), כחלק מן המאבק בתופעת תאונות הדרכים.

עיקר הדגש בענישה כאן מושם אפוא על הערך החברתי המוגן, הוא הערך בדבר שלמות הגוף והנפש ובטיחות התנועה בדרכים.

לעניין מידת אשמו של הנאשם, וכפי שנקבע בהכרעת הדין, התנהגותו של הנאשם הצביעה על רשלנות בדרגה גבוהה מצדו, וכל הטענות בדבר אשם תורם מכריע מצד הנפגע קיבלו התייחסות בהכרעת הדין, ונדחו.

אך עדיין, וחרף דרגת רשלנותו הגבוהה של הנאשם, אין להתעלם מדבר הרשעתו בעבירות של רשלנות - שהנה סוג מזערי של יסוד נפשי - ולא בעבירות של מחשבה פלילית, דבר אשר משליך על מידת אשמו של הנאשם לעניין העונש.

לפיכך, במאזן השיקולים, סבורני כי מתחם העונש ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בנסיבותיו, עומד על תקופת פסילה בפועל שבין שנה ל- 3 שנים, בנוסף לעונשים נלווים. אין בידי לקבל את עמדת התביעה שעתרה להטלת מאסר בפועל בתיק זה. אינני מקל ראש כלל וכלל בחבלות החמורות ובטראומה הקשה שנגרמו לנפגע, אך עדיין אין לומר כי "אך כפשע ביניהן לבין גרימת מוות" (השוו: רע"פ 3764/05 בן זויה נ' מדינת ישראל (2005)). לפיכך, ועל אף מגמת ההחמרה, אין זה המקרה הראוי להטלת מאסר בפועל.

ומכאן לגזירת העונש המתאים לנאשם. שוכנעתי כי מקרה זה אינו מצדיק מיצוי מלוא חומרת הדין עם הנאשם. מסקנה זו נתמכת בעיקר במצבו הבריאותי של הנאשם אשר לקה במחלת הסרטן ומטבע הדברים חייו בצל מחלה זו הפכו לקשים מנשוא. לפיכך, אגזור על הנאשם עונש בצד הנמוך של המתחם.

לאור כל האמור, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של שנה. הפסילה תחל ביום 1.6.15 שעה 12:00. מובהר לנאשם כי החל מהמועד האמור הוא יהיה פסול מלנהוג, אך מרוץ תקופת הפסילה יתחיל רק עם הפקדת רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית משפט זה.

2. 12 חודשי פסילה על תנאי מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שנה עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

3. קנס בסך 1,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו; הקנס ישולם תוך 90 יום מהיום.

4. 3 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך תקופה של שנתיים עבירה של נהיגה בזמן הפסילה בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, ויורשע בשל העבירה הנוספת תוך התקופה האמורה או לאחריה.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ט' אייר תשע"ה, 28/04/2015 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ענת פיתוסי