זוהי תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע עקב תדלוקו באופן שגוי בסולר במקום בנזין.

התובע טוען כי ביום 2.1.12 מילא התובע מילא ברכבו דלק בתחנת הנתבעת. לאחר מילוי הדלק, המשיך בנסיעה אולם לפתע החל הרכב להאט וכבה באמצע הכביש בסמוך לצומת כפר שמריהו. התובע ניסה לדחוף רכבו מהמקום לעבר אי תנועה סמוך והבחין כי רכבים נוספים נתקעים בצורה דומה. בדיעבד התברר כי במיכל הדלק היה סולר ולא בנזין.

כתוצאה מכך נשלח הרכב למוסך, שם בוצעה שאיבת הסולר ממיכל הדלק, ניקוי המיכל, תיקון מצת והחלפת מסנן הדלק בעלות 1,552 ₪.

בסמוך לאחר האירוע החלה להידלק ברכב התובע נורת אזהרה של המנוע. נאמר לתובע כי התקלה נובעת ככל הנראה ממילוי הסולר במיכל הדלק והומלץ לו להכניס הרכב למוסך לאחר תיאום עם שמאי הנתבעת. מבדיקה התברר כי נוצר זיהום כתוצאה מהסולר והוצע לתובע להחליף צינור הפליטה - טיפול המוערך בסך של 3,203 ₪.

השמאי מטעם הנתבעת הגיע ואישר את התקלה, אולם בשל העלות הגבוה הנתבע טרם ביצע התיקון ולפיכך גוברת צריכת הדלק ברכב.

הנתבעת טענה כי המקרה שקרה בשוגג אינו מוכחש ועקב טעות אנוש מיכל הבנזין מולא בסולר והנתבעת פעלה כל העת כדי לפצות הניזוקים. התובע בחר לנצל את הטעות שנגרמה בתום לב ודרש סכומים מופרזים ולא מוכחים בניסיונו להתעשר על חשבונה, וסירב בתוקף להצעות לתשלום נזקו המוכח.

כאמור לעיל, אחריותה של הנתבעת אינה שנויה במחלוקת וזאת לאור הודאתה, כאמור. נותר איפוא לבחון האם הוכיח התובע את נזקיו. אלו ראשי הנזק בתביעת התובע:

עלות מילוי מיכל הדלק – 293 ₪

עלות נסיעת אשתו הלוך ושוב – 650 ₪

עלות נסיעה מהבית למוסך – 100 ₪

הוצאות מוסך – 1,552 ₪

הפסד השתכרות שלושה ימים – 2,000 ₪

עלות תיקון צפוי – 3,203 ₪

עוגמת נפש 15,000 ₪.

אין ספק כי התובע זכאי להשבת מחיר מילוי המיכל, שכן מדובר בתשלום שביצע לחינם עקב תדלוק שגוי שאינו מתאים לרכבו.

באשר לנסיעות, הרי שצפוי וסביר כי עקב אירוע היה על התובע להשתמש באמצעים חלופיים. התובע הציג בכתב התביעה חישוב שבו כפל את מס' הקילומטרים מביתו הלוך ושוב ב – 2.5 ₪ לק"מ. לא ברור מאין ועל סמך מה שאב התובע נתון זה, ועל כן אני פוסק בגין ראש נזק זה סכום גלובלי בסך 500 ₪.

הוצאות מוסך נתמכו בקבלה בסכום האמור ועל כן זכאי התובע לפיצוי בגינן.

עלות תיקון צפוי – התובע צירף הצעת מחיר בלבד אולם לא די בכך, שכן לא צורפה חוות דעת מקצועית להוכחת קשר סיבתי בין התדלוק השגוי לבין הצורך בהחלפת צינור הפליטה. יתרה מכך, במסמך מיום 17.7.13 אשר נכתב על ידי סוכנות של רכבי טויוטה ובה פירוט התקלות ברכב, לא היה כל אזכור לצורך בהחלפת צינור פליטה, להבדיל מחלקים אחרים, ולכן לא הוכח כי מדובר בתיקון הקשור לאירוע נשוא כתב התביעה. מכאן, שאיני פוסק לתובע בפיצוי בגין ראש נזק זה.

הפסד השתכרות – התובע צירף אישור הפסדים של חברה בבעלותו בשם ה.ב.ט. יעוץ עסקי בע"מ. לאור עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, הרי שאין לייחס הפסד של החברה לתובע, שכן מדובר בגופים משפטיים שונים, גם את התובע הוא בעל מניות יחיד בחברה (לפי אישור רו"ח שצירף). התובע לא הוכיח מהו ההפסד שנגרם לו עצמו, וממילא אין החברה יכולה לתבוע נזקיה בבית משפט לתביעות קטנות.

באשר לפיצוי בגין עוגמת נפש, סבורני כי התובע הפריז והגזים בתביעתו. שוכנעתי כי הנתבעת לא חמקה מאחריותה והיא הציעה לפצות את התובע בגין נזקיו המוכחים. אכן, אין ספק כי התקלה גרמה באמת לעוגמת נפש ולבזבוז זמנו של התובע, אולם עדיין יש לתבוע בגבולות הסביר, וממילא מדובר בפיצוי המסור לשיקול דעתו של בית המשפט בכל מקרה ומקרה.

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך 2,345 ₪ בגין הנזקים שלעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה. כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע החזר אגרה חלקי בסך 50 ₪ והוצאות משפט הכוללות עוגמת נפש בסכום כולל של 2,000 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.