בפניי ערר שהגיש דן טבול על החלטת בית משפט השלום בירושלים (השופט אלכסנדר רון) שניתנה אתמול, 22.7.13, ולפיה נדחה ערר שהגיש לבית משפט השלום לפי סעיף 43(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים), על תנאי הערובה בהם שוחרר על ידי הקצין הממונה ביום תשעה באב, 16.7.13. התנאי הנתקף במסגרת הערר אוסר על העורר להיכנס להר הבית ולמבואות הר הבית לתקופה של 15 ימים (כלומר עד ליום 30.7.13).

הקצין הממונה קיבל את החלטתו בדבר שחרור העורר בערובה בעקבות אירוע שהתרחש בשעות הצהריים של יום תשעה באב. מחומר החקירה, המכיל הודעות ומזכרים של מספר שוטרים, עולה לכאורה כי העורר ניסה לפרוץ את המחסום המשטרתי המוצב במבואה לשער הכותנה, במטרה להתפלל סמוך לשער עצמו. השוטרים במחסום ניסו למנוע ממנו לעבור את המחסום, ובתגובה העורר דחף בגופו את אחד השוטרים וניסה לפרוץ את המחסום בכוח עד שנעצר. משהובא לתחנת המשטרה נחקר באזהרה בחשד לביצוע עבירה של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, אך סירב להשיב לשאלות החוקר ושמר על זכות השתיקה. בתום החקירה החליט הקצין הממונה לשחרר את העורר בערובה. העורר הסכים להטלת הערובה וחתם על כתב הערובה. חמישה ימים לאחר מכן, ביום 21.7.13, הגיש את עררו לבית משפט השלום.

העורר טוען כי לא עשה דבר המצדיק את הטלת הערובה, וכי לא מתקיימת כלפיו כל עילת מעצר. בכל מקרה, תנאי ההרחקה מהר הבית ומבואותיו אינו מידתי, בהיותו פוגע בחופש הפולחן ובחופש התנועה שלו, וכן בזכויות נוספות המוכרות בחקיקה, ויש בו להפלות אותו לרעה לעומת המתפללים הערבים המורשים להיכנס להר הבית ולהתפלל בו.

דין הערר להידחות. חומר החקירה, המקבל חיזוק משתיקתו של העורר בחקירה, מצביע על קיומו של חשד סביר שהעורר ביצע עבירות של תקיפת שוטר והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. משכך קמה נגד העורר עילת מעצר בגין מסוכנות לביטחון הציבור, כאמור בסעיף 13(א)(2) לחוק המעצרים. עילת המעצר הקנתה לקצין הממונה סמכות לשחרר את העורר בערובה ולכלול בערובה תנאי בדבר איסור כניסה להר הבית ולמבואות הר הבית במשך 15 ימים (סעיף 42(ב)(3) לחוק המעצרים). קיימת הלימה וזיקה עניינית בין תנאי זה לבין העבירות אותן ביצע לכאורה העורר במבואת הכניסה להר הבית. מדובר אפוא בתנאי מידתי וסביר שאין לבית המשפט עילה להתערב בו.

יודגש כי עניינו של ההליך שלפניי אך בשאלת קיומו של חשד סביר לביצוע עבירה בת מעצר על ידי העורר ובשאלת הסבירות של תנאי השחרור בערובה בזיקה לאותה עבירה. טענותיו העקרוניות של העורר בשאלת זכות התפילה, הפולחן והתנועה שלו בהר הבית ושעריו, אינן עניין לדיון במסגרת הליך המעצר והטלת הערובה. אכן, העורר הגיש לפני מספר ימים עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק בה תקף את איסור הכניסה להר הבית שהוטל עליו (בג"ץ 4949/13). ביצוע עבירה לחוד; והשגה על הסדרי התפילה בהר הבית ובשעריו לחוד.

הערר נדחה.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אב תשע"ג, 23 יולי 2013, בהעדר הצדדים.