השאלה העומדת לדיון בפניי היא, אם "כתב הקבלה ושחרור" עליו חתמה התובעת, מהווה ויתור על כל דרישה ותביעה של התובעת מהנתבעת, במסגרת ההתקשרות ביניהם, באופן שיש לדחות על הסף את התביעה שהוגשה בתיק זה.

הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. עניינה של התביעה דנן בחוב לכאורה אשר חייבת הנתבעת לתובעת.

2. בין שתי החברות נכרת הסכם בנוגע לביצוע עבודות תשתית בפרוייקט בירושלים, הסכם שהגיע לקיצו עוד בטרם הסתיים הפרוייקט. במסגרת סיום יחסי העבודה בין החברות, חתמה התובעת ביום 12.11.12 על כתב קבלה ושחרור (להלן: "כתב הקבלה" או "המסמך"), שהוא הבסיס לבקשה דנן.

3. עמדת הנתבעת היא, כי בחתימת התובעת על כתב הקבלה וקבלת סכום הכסף שהוסכם במסגרתו, ויתרה על קבלת כספים נוספים מהנתבעת, ועל כל טענה או דרישה עתידית הנוגעת להתקשרות בין החברות. על כן, טענה הנתבעת, כי היא פטורה מתשלום גם אם נותר חוב כספי ולפיכך אין כל מקום לדון בתובענה, קרי, בשאלה אם זכאית התובעת לתשלום נוסף כלשהו. מכאן הבקשה לדחיית התביעה על הסף.

הנתבעת סבורה כי העובדה שהתובעת לא ציינה בכתב התביעה את קיומו של כתב הקבלה, ולא התייחסה אליו, מביאה למסקנה כי האחרונה נהגה בחוסר תום לב וחוסר ניקיון כפיים.

4. עמדת התובעת היא כי אין בחתימתה על כתב הקבלה כדי לאיין את החוב הקיים והנדרש בהתאם לכתב התביעה, וכי לא היה בכוונתה להסתיר את עובדת קיומו מבית המשפט. לגישתה, כתב הקבלה מתייחס להסכם הנוגע לעבודה נשוא החוזה - לאספקת כלים מכניים הנדסיים – ולא יכול לחול על חובות אחרים של הנתבעת לתובעת, כדוגמת החוב נשוא התביעה, הנובע מאספקת חול ים שסופק ביום 07.10.12.

5. התובעת טענה כי החוב לתשלום בכל חודש חושב בנוגע לחשבון שהסתיים לכל הפחות 60 יום קודם לכן, ועל כן בעת שנחתם כתב הקבלה, לא נכלל בו חישוב החוב לחודש אוקטובר 2012, והקיזוז שנעשה בחישוב יתרת החוב של הנתבעת נבע מבדיקות והנחת מזומנים וקיזוז קבוע, בלא כל התייחסות לאספקת חול הים. עמדת התובעת היא כי כתב הקבלה אינו מונע בעדה לנסות ולהוכיח קיומו של חוב נוסף, שאינו נכלל בגדר התשלומים אליהם התייחס כתב הקבלה, וכי מסמך זה לא יכול היה להתייחס לתשלומים ו/או חובות ואו חשבונות שטרם הגיע מועד פרעונן, אלא רק לסכומים שהיו שנויים במחלוקת בין הצדדים במועד חתימת המסמך.

עוד טענה התובעת כי כתב הקבלה הוכן על ידי הנתבעת, בלא שמנהל התובעת השתתף בניסוחו ואף לא ניתן לו העתק המסמך לאחר שחתם עליו, ועותק הגיע לידיה רק לאחר ששלחה לנתבעת מכתב התראה הנוגע לחוב נשוא התביעה.

דיון והכרעה

6. הלכה היא כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחיקת תביעה על הסף, רק במקרים שבהם ברור, כי התובע לא יוכל לזכות בתביעתו אפילו אם יעמוד בנטל השכנוע המוטל עליו וישכנע את בית המשפט שכל טענותיו המפורטת בכתב התביעה נכונות וצודקות. מדובר למעשה בהחלטה המונעת את הבירור המשפטי ובשל כך אינה מאפשרת לתובע "את יומו" בבית המשפט, בנוגע לתביעה שבמחלוקת. על כן, החלטה לדחיית תביעה על הסף תינתן רק במקרים חריגים, כאשר מתברר כי אין כל טעם מעשי וענייני בבירור הטענות שבכתב התביעה, שכן בין אם יוכחו טענות התובעת, ובין אם לאו – בסופו של ההליך לא יהיה מנוס מדחיית התביעה.

7. להלן נוסח כתב הקבלה עליו חתם מנהל התובעת (להלן: "המנהל"):

"1. עם קבלת הסך של ... יהווה הדבר סילוק סופי בפשרה של כל דרישותי וכל המגיע לי מכם בהקשר להסכם והעבודה, כולל כל המגיע, אם מגיע, עבור עבודות נוספות וחריגים למיניהם, הפרשי הצמדה, הפרשי שער ותוספות למיניהן.

1. ידוע לי והנני מסכים בזה כי כתב קבלה ושחרור זה הינו בלתי חוזר והוא יחייב באופן סופי ומוחלט אותי ואת כל הבא מכוחי... לפיכך, חתימתי על מסמך זה מהווה אישור מחייב בדבר סילוק כל חוב מצידי על כל דרישה ותביעה מכל מין וסוג נגדכם ו/או נגד מי מטעמכם..."

8. הנתבעת בבקשתה הפנתה לפסקי דין רבים אשר קבעו כי יש בחתימת כתב הקבלה כדי להביא לדחיית התביעה, שכן כתב קבלה הוא חוזה לכל דבר, תקף ומחייב, ויש בו כדי לסיים את המחלוקת הכספית בין הצדדים, בעקבותיה נחתם המסמך, ויש בו כדי ליצור "סוף פסוק" טענה כנגד תוקפו המחייב של כתב הקבלה, ועל כך כי יש במסמך זה כדי למנוע ממנה לנהל תובענה זו. התובעת לא הביאה פסיקה לתמוך בטענותיה, לפיהן אין בנוסח כתב הקבלה כדי למנוע ממנה הגשת תביעה זו, ודיון בה לגופה.

9. בהתאם להלכה כפי שנפסקה על ידי בית המשפט העליון, כתב ויתור מהווה חוזה לכל דבר והוא בעל תוקף מחייב, וחתימה על מסמך כזה יש בו משום קבלת התנאים הרשומים בו כפי שהדבר מתקיים בכל חוזה – למעט במקרה של פגם בכריתתו. על כן, בהעדר הוכחה לפגם כאמור, יש בכוחו של כתב ויתור כדי לסיים מחלוקות כספיות בין צדדים, ואין מקום לבחון לגופן מחלוקות אלו – ר' ע"א 11/84, רבינוביץ נ' שלב הקואופרטיב המאוחד, פ"ד מ(4), 533 [1986]; ע"א 627/85, ד. איתן - ע. גושן אדריכלים בע"מ נ' מדינת ישראל משרד הבינוי והשיכון, פ"ד מג(3), 42 [1989].

10. אמנם, התובעת טענה כי המנהל לא קיבל עותק מהמסמך, אך לא הכחישה כי המסמך נחתם על ידי מי שמוסמך לחתום, להתחייב ו/או לוותר בשמה, ואף לא נטען כי המנהל ביקש לקבל עותק מהמסמך ובקשתו סורבה.

11. כתב הקבלה מהווה, כאמור לעיל, חוזה מחייב לכל דבר ועניין, בין התובעת לבין הנתבעת. בהתאם ללשון המסמך, הוא נועד להביא לסיום כל דרישות התובעת בקשר להסכם בין הצדדים ולעבודה שביצעה התובעת, לרבות "עבור עבודות נוספות וחריגים למיניהם", הוא מחייב "באופן סופי ומוחלט" ועם חתימת התובעת על מכתב הקבלה, היא מאשרת "סילוק כל חוב". אין סייג באשר למועד היווצרות החוב עליו מוותרת התובעת בחתימת המסמך, סוג החובות המסולקים, אופי העבודות הנוספות הכלולות בהתחייבות וכיוב' סייגים, ועל כן אין צורך לדון ולשקול אם מתקיימים סייגים כלשהם, לשמוע עדויות ולהכריע באשר לתחולתם.

12. כתב הקבלה במקרה דנן מנוסח באופן חד משמעי, פשוט וברור, ואין כל ספק כי הוא חל על כל דרישה וכל תביעה של התובעת הקשורה לעבודה שביצעה עבור הנתבעת, ולא רק לעבודות של אספקת כלים או כאלה שנשלחו בגינן חשבונות.

העובדה שנרשם באופן מפורש כי המסמך מתייחס גם לעבודות נוספות, יש בה כדי להביא לדחיית טענת התובעת כי כתב הקבלה אינו מתייחס לעבודה של אספקת חול ים. בנוסף, המילים "סילוק כל חוב" יש בהם כדי להעיד כי מדובר בחובות באופן כללי, ולא רק באלה בגינן נשלחו חשבונות או שהגיע מועד תשלומן, ועל כן נדחית גם הטענה כי בגדר ויתור התובעת בכתב הקבלה לא נכלל החוב הנוגע לעבודה בגינה טרם הופק דף ריכוז.

13. על כן, אני קובעת כי פרשנות התובעת לנוסח כתב הקבלה אינו מתיישב עם לשונו הברורה של המסמך, ודינה להידחות.

14. התובעת הינה חברה מסחרית, שחותמת על הסכמים, הזמנות עבודה, חשבונות, דפי ריכוז ועל דרישות כספיות, מנהלת מו"מ עם ספקים ולקוחות, ויש בידיה מידע ויכולות להתערב בניסוח מסמכים משפטיים, ככל שהיתה מעוניינת בכך. התובעת לא טענה כי ביקשה לשנות את נוסח המסמך והדבר לא ניתן לה, ואין כל ראיה לכך כי נפל פגם בחתימתה על כתב הקבלה.

15. כתב הקבלה הוא כתב ויתור של התובעת על דרישות ותביעות, ואינו כתב ויתור הדדי של שני הצדדים. על כן, התובעת חתמה על מסמך שיש בו ויתור חד צדדי על תביעות וטענות – ויתור מצידה בלבד – והוא משאיר בידי הנתבעת בלבד את הזכות והאפשרות לתבוע הפרשים וכספים נוספים אם הקיזוז שבוצע בשל טעויות ביומני העבודה לא יספק אותה. אין ספק כי בטרם חתימה על מסמך כזה, שקלה התובעת היטב את עמדתה ואת כלל הנתונים והעובדות הרלבנטיות, או למצער, כי היה ביכולתה לעשות כן.

16. למעלה מן הצורך אציין, כי אין טענה שהמנהל לא יכול היה לקרוא את המסמך בטרם חתם עליו, או כי לא היה באפשרותו לבדוק ולקבל את הנתונים הרלבנטיים לצורך קבלת החלטה אם לחתום על המסמך, אם לאו. לא הועלתה כל טענה מצד התובעת כי היה פגם – מבין הפגמים המנויים בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הפוגעים בתוקפו של חוזה, כגון טעות, הטעייה, עושק, מירמה או כפייה. התובעת לא ביקשה לבטל את כתב הקבלה ולא הציעה להחזיר את הסכומים שקיבלה על פיו, ולהביא את המחלוקת כולה בפני בית המשפט.

17. אשר על כן, מקום שהתובעת מנועה מקבלת סכום כסף נוסף כלשהו מהנתבעת בהקשר לעבודה שביצעה בפרוייקט, יש לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה על הסף. מאחר ונוסח כתב הקבלה ברור, אין בעדות מטעם התובעת כדי לשנות את לשונו ומשמעותו, ועל כן אין טעם מעשי לקיים דיון בתביעה זו, שתוצאתה ברורה מראש.

סוף דבר

18. התביעה נדחית.

19. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד, בגין התביעה ובקשה זו, בסך 2,000 ₪.

סכום זה ישולם על ידי התובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל בא כוחה, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ד, 09 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.