<#2#>

נוכחים:

ב"כ העורר עו"ד צופיה אונגר

העורר הובא באמצעות שב"ס

ב"כ המשיבה פקד אריאל דהן

פרוטוקול

ב"כ העורר:

חוזרת על נימוקי הערר.

מדובר בעורר שהינו בן 24 ללא עבר פלילי, נעצר בגין עבירות של איומים, תקיפה סתם והיזק לרכוש במזיד, כנגד מתלונן שהינו עובר אורח, אין קשר בינו לבין העורר.

המתלונן מתגורר מחוץ לטירה.

מדובר באירוע שבו היה ככל הנראה ויכוח בין העורר למתלונן.

המתלונן טען שהעורר הוא זה שתקף אותו פגע ברכבו ואיים עליו, כנגד טוען העורר שהמתלונן איים עליו ופגע באמו.

לאחר הדיון שהתקיים אתמול בבית משפט קמא, פנתה אמו של העורר, שהייתה לפחות בחלק מהאירוע, למשטרה ומסרה עדות וטענה שהמתלונן דחף אותה על הרכב, היא פנתה לטיפול רפואי.

מדובר במקרה של סכסוך בין שני אנשים זרים בעקבות איזשהו ויכוח על נהיגה.

איני יודעת מדוע המשטרה בחרה להאמין למתלונן ולא לעורר, קל וחומר כשהעורר טוען שאמו ראתה חלק מהאירוע ומסרה עדות בתחנת המשטרה.

אין נזק לרכב של המתלונן, ויש גם תמונות שצולמו במקום. המתלונן טוען שרכבו ניזוק על ידי העורר. זו נקודה שפוגעת במהימנות שלו.

אני סבורה שבית משפט קמא טעה בכך שאתמול לא שקל אפילו שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

הצענו חלופת מעצר, אמו ובני משפחה נוספים של העורר היו באולם.

מכיוון שלא מדובר בסכסוך בין בני משפחה אלא באדם זר, החשש לשיבוש קטן ואף לא קיים.

לכן אני סבורה שאתמול היה ראוי לשחררו לחלופת מעצר.

ב"כ המשיבה:

מדובר באירוע של ביריונות בכביש, העורר לא נתן זכות קדימה כשהמתלונן העיר לו העורר איים עליו וגרם לו נזק לרכב.

המתלונן ביקש מהעורר להמתין על מנת להזמין ניידת, ובאותו רגע נתן העורר למתלונן אגרוף, חבט בו והלך לביתו. המתלונן ניסה לאתר את בית העורר.

יש את גרסת האם, אך גרסתה שונה מגרסת העורר. היא ראתה את האירוע אך לא את האירוע המהותי שהיה בכביש עצמו.

האימא לא מתלוננת שהמתלונן תקף אותה, אלא שהיה אירוע עם הדלת.

העורר מכחיש את כל האירוע מול המתלונן.

העורר בן 25 והמתלונן בן 50 לערך, הבדלי הגיל מהותיים.

העימות בכביש בימים האלו יש לתת על כך את הדעת.

ישנה חקירה מהותית, יש לבצע את פעולות 1, 2 ו-4 אשר שחרור העורר ישבש אותן.

<#5#>

החלטה

ערר על החלטתו של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופט מיכאל קרשן), לפיה הורה על מעצרו של העורר עד מחר, 24.7.13 שעה 13:00.

רקע ההחלטה והערר הינו בקשה למעצר העורר בגין חשד לתקיפה, היזק לרכוש במזיד ואיומים, כשעילות המעצר הנטענות הן חשש לשיבוש הליכי משפט ומסוכנות.

עיון בחומר שהוצג בפני מלמד על קיומו של חשד סביר הנדרש בשלב זה של המעצר לצורכי חקירה.

לחשד סביר זה היה ער גם בית משפט קמא.

אחת מטענות ב"כ העורר היא, כי אין היכרות בין המתלונן לעורר ועל כן אין חשש למגע עוד ביניהם.

לעניין זה מתייחס בית משפט קמא בהחלטתו ולא מצאתי לנכון להתערב בקביעתו לעניין זה.

עיון בדו"ח החסוי שהוצג בפני מלמד על קיומן של פעולות חקירה הנדרשות לביצוע, אשר חלקן אינו מאפשר את שחרורו של העורר מחשש לשיבוש.

לעניין זה אני מתייחס בעיקר לפעולה מספר 2 הרשומה בדו"ח.

במצב הדברים הנתון, מצא לנכון בית משפט קמא לצמצם את ימי המעצר המבוקשים ולהעמידם על שלושה ימים בלבד, החלטה הנראית לי ראויה בנסיבות העניין ועל כן לא מצאתי לנכון להתערב בה.

הערר נדחה.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אב תשע"ג, 23/07/2013 במעמד הנוכחים.