לפני בקשת המבקש לפי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "חסד"פ") העותר להאריך לו המועד להישפט על דו"ח – הודעת תשלום קנס מס' 23500591310, בטענה כי אחר נהג ברכב בו נעברה העבירה נשוא הדו"ח.

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, הגעתי למסקנות הבאות:

1. הדו"ח הנדון נשלח אל המבקש בדואר רשום מס' 4H004455930RR בתאריך 14.9.10, לפי כתובת המבקש, כרשומה במשרד הפנים.

2. על פי דין, חזקה היא כי דבר הדואר הרשום מתקבל לכל המאוחר בתום כ- 15 יום מיום המשלוח, אלא אם הוחזר לשולח בהערה כלשהי. דבר הדואר לא הוחזר לשולח ומכאן, שהיתה מסירה כדין לפחות בסוף חודש ספטמבר 2010.

3. יתרה על כך, מאחר והקנס נשוא הדו"ח לא שולם במועד 90 הימים, על פי הרשום בו, אל המבקש נשלחה הודעת תשלום נוספת בצירוף תוספת הקנס לפי דין בתאריך 27.2.11.

4. לפי סעיף 229(ח2) לחסד"פ בחלוף המועדים לפי סעיף 229 לחסד"פ בלא שננקטו ההליכים המנויים שם, רואים במבקש כמי "שהורשע" על ידי בית משפט בביצוע העבירה נשוא הדו"ח ונגזר דינו לתשלום הקנס בו.

5. "הרשעה" כאמור, ניתנת לביטול על פי עקרונות סעיף 130(ח) לחסד"פ, דהיינו הגשת בקשה לביטול תוך 30 יום מתום 90 הימים לתשלום הקנס, שאם לא כן – הרשעה זו הינה חלוטה ואינה ניתנת לביטול. ראה רע"פ 2096/07.

6. יתרה על כך, אין בתיעוד המשיבה כל אינדיקציה לפניית המבקש או מי מטעמו להסב הדו"ח על שם האב והפניה הנוכחית הינה הראשונה המוגשת באיחור בלתי מוצדק ובלתי מוסבר, עד כדי צידוק לדחייתה.

7. בנסיבות האמורות, חלה הלכת רע"פ 2096/07, רייני נ. מ"י הנ"ל הנותנת תוקף לסופיות ויעילות הדיון.

8. סוף דבר - מאחר ולא מצאתי בבקשת המבקש הנימוקים המיוחדים ואחרים הנדרשים על פי סעיף 230 לחסד"פ, אני דוחה הבקשה.

המזכירות תשלח החלטה זו אל הצדדים.

ניתנה היום, כ"ב אב תשע"ג, 29 יולי 2013, בהעדר הצדדים.