ובעניין-

1. תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש לרכבים שבוטחו על ידי התובעת והתובעת שכנגד. נשמעו עדויות שני הנהגים המעורבים. ההנמקה תהא תמציתית כאמור בתק' 214ט"ז לתקנות סדר הדין האזרחי.

2. הוגשו תמונות של זירת האירוע שסומנו נ/2. אין חולק כי מדובר בכביש עם נתיב נסיעה אחד בכל כיוון, כאשר בין שני הנתיבים יש קו מרוסק.

3. אין חולק והדבר גם עולה מן התמונות, כי בנתיב שבו נסעו שני הרכבים זה אחר זה, ניתן לחנות בצד ימין לאורך ובמקביל למדרכה. בצד השני, היינו מעבר לנתיב הנגדי, יש חניות שחלקן מקבילות גם כן למדרכה, וחלקן האחר חניות מאונכות של הבתים ("בתוך" המדרכה, לעומקה).

4. גרסת העדה גב' בן שלום שנהגה ברכב שבוטח על ידי התובעת, הייתה שנסעה אחרי רכב הנתבע 1 כאשר התנועה הייתה איטית ויש בכביש גם פסי האטה. פס האטה כזה נחזה גם בתמונה המשקפת זירת התאונה. לגרסת העדה, סטה הנתבע 1 ימינה ועמד באחת החניות שבמקביל למדרכה. העדה המשיכה לנסוע ואז החליט לפתע הנתבע 1 לסטות שמאלה תוך חציית הנתיב, ומבלי שאותת , על מנת להיכנס לאחת החניות "המאונכות" של הבתים מעברו השני של הנתיב הנגדי.

5. אין חולק כי הרכבים התנגשו בפינות, כלומר פינת שמאל קדמית של רכב הנתבע 1, ופינה ימנית קדמית של הרכב שבו נהגה העדה.

6. גרסת הנתבע 1 הינה שלא סטה ימינה ועמד קודם באחת החניות בצד ימין: אלא עמד בנתיבו כדי לחצות הנתיב הנגדי תוך פניה שמאלה לאחת החניות המאונכות, מן העבר השני. בטרם פנה שמאלה טען שהסתכל שהנתיב פנוי ולכן עמד כמה שניות. אז החל לפנות. או אז פגעה ברכבו גב' בן שלום שביקשה לעקוף אותו מצד שמאל בנתיב הנגדי. ההתנגשות ארעה במקום שסימן העד על תמונות נ/2 בנתיב הנגדי.

7. מקובלת עליי גרסת הנתבע 1 כי עמד בנתיבו בטרם פנה שמאלה (ולא ביקש לפנות מחניה לחניה). אין היגיון שביקש לחצות לחניה של ביתו בצד השני, אם מצא כבר חניה מול הבית, אמנם בצד השני של הכביש, וחנה בה בפועל. אין מדובר במרחקי עתק שצריך ללכת, אלא בסך הכל לחצות כביש, ומקובלת עליי גרסתו לפיה לא היה מבקש לפנות שמאלה על מנת לנסוע מחניה לחניה. יותר הגיוני שעמד בנתיבו על מנת לפנות שמאלה לחניה של ביתו. יחד עם זאת, האשם בתאונה רובץ לפתחו.

במקום קיים קו הפרדה מרוסק, היינו שניתן לבצע עקיפה בזהירות. מקובל עלי שהגב' בן שלום אכן עקפה. אלא שיכולה היתה לבצע העקיפה בזהירות שכן לפי שתי הגרסאות היה הנתיב הנגדי פנוי, היינו לא היתה תנועה ממול. אחרת לא יכול היה הנתבע 1 לנסות לחצות הנתיב הנגדי. אותה פניה שמאלה שביצע הנתבע 1, חייב היה שתיעשה בזהירות, ממש כפי שמי שיוצא לעקיפה חייב לבצע הפעולה בזהירות, לאחר שבדק שבשלו התנאים. כאשר עומד הנתבע בנתיב וחוסם אותו, שומה עליו לתת אינדיקציה מוקדמת בדבר כוונתו לפנות שמאלה תוך חיתוך הנתיב הנגדי; הן לנהגים שאחריו והן לנהגים שבנתיב הנגדי, אם יש כאלה. זאת עליו לעשות בפעולה הכה פשוטה של איתות לשמאל. דווקא בפעולה פשוטה זו חוסכים לא אחת נהגים במקומותינו, מתוך ציפייה שכל הנוסעים והעוברים בדרך יבינו כוונותיהם. אין מקום לנהוג כך, ולא אחת גם חוזות עינינו גם בנהג שפשוט ממתין באמצע נתיב למאן דהוא. כלומר, אין לצפות שהנהגים ועוברי הדרך ינחשו כוונה של נהג פלוני לפנות שמאלה או ימינה. לו אותת הנתבע 1, הייתה התאונה נחסכת, שכן הגב' בן שלום הייתה מבינה כוונתו ולא יוצאת לעקיפה מותרת משמאל. הנתבע 1 עצמו לא העיד שאותת, וחזקה שהיה מוסר הדבר בחקירתו הראשית, לו אכן אותת. גם בטופס ההודעה שמסר למבטחתו, לא טען שאותת. זאת ועוד, בטרם חתך שמאלה את הנתיב, היה חייב לוודא שניתן לבצע הפעולה בזהירות. לו בדק הנתיב הנגדי הן ממולו והן מאחוריו, הייתה התאונה נחסכת.

8. אני מקבל אפוא התביעה העיקרית ודוחה התביעה הנגדית. התביעה נתמכת בדו"ח שמאי על הנזק וירידת הערך. המבוטחת פוצתה בסך של 8,724 ₪ והתובעת נשאה בנוסף בשכ"ט שמאי של 418 ₪. בתביעה נתבע הסך המשוערך ששילמה התובעת של 9,340 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

9. אני מחייב הנתבעים לשלם לתובעת סך של 9,340 ₪, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום 23/07/13.

כמו כן, ישלמו הנתבעים לתובעת את האגרה ששילמה כשהיא נושאת הפרשי הצמדה וריבית, את השכר שנפסק לעדה מטעמה (100 ₪), וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,500 ₪. הסכום הכולל שנפסק ישתלם בתוך 30 יום מיום שתציג התובעת לנתבעים קבלה על תשלום מחצית האגרה השנייה.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותוציא חיוב לתובעת על מחצית האגרה השנייה.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.