21 יולי 2015
לפני: | ||
כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר נציג ציבור (עובדים) מר עזריאל קופלר נציג ציבור (מעסיקים) גב' הילנה ערד שטיינבך | ||
התובע | מוסא זערור ע"י ב"כ: עו"ד תפארת דמתי קולה | |
- | ||
הנתבעים | 1. קפיצי יהוד 2011 בע"מ 2. גדי בדרי דעבול 3. שבתאי צרפתי (ניתן פסק דין ביום 22.5.14) |
פסק דין |
לפנינו תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים 1 ו-2 (להלן: "הנתבעים") לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, ולתשלומים נוספים בגין תקופת עבודתו הנטענת במקום העבודה.
העובדות לענייננו:
יצוין כי שבתאי צורף לתביעה כנתבע 3 ומשלא הגיש כתב הגנה, ניתן כנגדו ביום 22.5.14 פס"ד בהיעדר הגנה על ידי חברי כבוד השופט שמואל טננבוים.
כאן המקום לציין כי לטענת הנתבעים, הנתבעת הוקמה במקור על ידי אשתו של שבתאי לצורך ניהול המוסך, אך לטענתם הוחלט לבסוף להעביר את השליטה בחברה לנתבע וזאת במקום שיצטרך להקים חברה חדשה לאחר רכישת המוסך. לטענתם, זוהי הסיבה שבהסכם למכירת העסק הופיעה הנתבעת בצד של המוכר יחד עם שבתאי.
אין חולק כי התובע המשיך את עבודתו במוסך כרגיל באותו התפקיד, וזאת תחת מעסיקתו החדשה- הנתבעת, שהחלה כאמור להפעיל את המוסך.
"..
הואיל והעובד הועסק על ידי מעביד אחר באותו מקום עבודה אשר נרכש על ידי החברה כאשר המעביד הקודם מצוי בהליכי פשיטת רגל וחדלות פירעון.
והואיל והחברה מסכימה להעסיק את העובד כפוף להצהרתו שאין לו כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה כלפי החברה בגין תקופת עבודתו אצל המעביד הקודם באותו מקום עבודה והעובד מסכים לכך ומאשר כי ידוע לו שהסכמה זו הינה בבסיס ההתקשרות בין הצדדים ונלקחה במסגרת שיקולי הצדדים..".
כמו כן, בסעיף התמורה צוין, בין היתר, בטיוטת חוזה העבודה כי:
"...
למען הסר ספק, יודגש כי התמורה המצוינת בסעיף 4.1 דלעיל ועליה הסכימו העובד והחברה, נקבעה בהתחשב בעובדה שהחברה הסכימה להעסיק את העובד בתנאי שלעובד אין כל טענה ו/או דרישה ו/או תביעה לוותק ולזכויות סוציאליות בגין תקופת עבודתו אצל המעביד הקודם באותו מקום עבודה ושלחברה לא יהיו כל עלויות נוספות מעבר לקבוע בהסכם זה, לרבות בגין תקופת עבודתו של העובד אצל המעביד הקודם".
לטענת התובע, משהודיע לנתבעת כי הוא מסרב לחתום על טיוטת חוזה העבודה, הודע לו כי הוא מפוטר לאלתר.
מנגד, הנתבעים טענו כי למרות שסירב לחתום על טיוטת חוזה העבודה, המשיך התובע את עבודתו ללא כל טרוניה. לטענתם, בחודש אפריל 2014 ביקש העלאה בשכרו, ולאחר שנאמר לו כי הנתבעת לא יכולה בשלב זה להיענות לבקשתו, ביקש לצאת לחופשה בת 14 ימים לחשוב על הדברים. לטענתם, מהחופשה הנ"ל התובע לא חזר לבסוף לעבודה. לטענתם, רואה החשבון של החברה, מר יניב בניטה (להלן: "רו"ח בניטה" ו/או "יניב") יצר עמו קשר והתובע הודיע לו כי עזב את עבודתו לאור העובדה שבקשתו להעלאה בשכרו לא נענתה ומשמצא כבר עבודה אחרת.
דיון והכרעה:
עוד העיד מטעמו מר שמואל קטלן- חברו של התובע שהשתתף עמו בפגישה שהייתה עם הנתבע ועם רו"ח בניטה לגבי טיוטת חוזה העבודה (להלן: "קטלן"). יצוין כי המפעל בבעלותו של קטלן נמצא שנים רבות בצמוד למוסך, ולכן הוא גם מכרו של שבתאי.
נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת- האם פוטר או התפטר:
אם כן, עולה מהראיות כי הנתבעת למעשה המשיכה להעסיק את התובע, מבלי שזה ידע כלל כי אין בכוונתה לשלם לו בגין זכויותיו אצל מעסיקו הקודם.
עם זאת, עדותו של מר קטלן (שמוליק), שהייתה מהימנה עלינו ביותר, סתרה לחלוטין את גרסתם לעניין הסכמתו של התובע לתנאי החוזה. קטלן העיד כי המליץ לתובע שלא לחתום בשום אופן, והבהיר לרו"ח בניטה כי התובע מסרב לחתום על החוזה (עמ' 11 לפרוטוקול). ראו גם המשך עדותו (עמ' 11 לפרוטוקול):
"ש. דבר שלישי שאומר יניב בתצהירו שהתובע הסכים לחתום על ההסכם הזה אבל ביקש זמן התארגנות?
ת. שקר. התובע לא הסכים מהרגע שהוצג ההסכם התובע לא הסכים. לקחנו את ההסכם, יותר מזה, ביקשנו שגם הוא יבדוק את זה איפה שהוא רוצה, לעניות דעתי אני לא הייתי חותם על ההסכם הזה".
"...גדי אמר לי שאם אני לא חותם על ההסכם שאני אצא לחופש שבועיים על חשבונו- הוא אמר לי "אם אתה לא חותם אני לא צריך אותך". הייתי בחופש שבועיים חיפשתי עבודה ומצאתי עבודה במוסך בלוד".
ראו לעניין זה גם עדותו בפנינו (עמ' 8 לפרוטוקול):
"ש. נכון שהיית בחופשה שבועיים?
ת. הוא נתן לי חופשה של שבועיים, אמר לי אם אתה לא חותם על החוזה, תהיה בחופשה שבועיים, לא זוכר מתי זה היה.
..
ש. נכון כשהיית בחופשה מצאת עבודה אחרת?
ת. אבל לא יצאתי לחופשה. כשאני נשאל שוב- אה, שבועיים שהלכתי, כן רציתי להביא אוכל הביתה. הלכתי לחפש עבודה. כי הוא אמר לי שאני מפוטר. הוא אמר שהוא ישלם לי שבועיים ואם לא אחתום על חוזה שלא אחזור".
יצויין כי מדובר בשיחה שהוקלטה על ידי רו"ח בניטה ולא על ידי התובע, ולכן יש ליחס אותנטיות לדברים שנשמעו מפי התובע כמשיח לפי תומו, שלא כמו בניטה אשר דבריו מכוונים להקלטה:
"מוסא: אה...לקחתי אני עורך דין, 'חלאס' עזוב אני כבר שבועיים בדיכאון הייתי מאז שזרק אותי.
יניב: הוא לא זרק אותך, נשמה אתה הלכת.
מוסא: ככה לא מתנהגים.
יניב: אבל תקשיב, הוא לא זרק אותך, אתה החלטת שאתה רוצה ללכת, למה, למה הלכת?
מוסא: אני לא החלטתי ללכת מותק, הוא אמר לי אם אתה לא חותם על החוזה..
יניב: ממש לא, לא, לא צריך אתה לא חייב לחתום.
מוסא: אומר לי אם אתה לא חותם על החוזה יש לך שבועיים אני נותן לך..
יניב: מוסא, מוסא.
מוסא: ..לחתום על החוזה". וראו גם עדות קטלן לעניין האולטימטום שניתן לתובע (עמודים 12-11 לפרוטוקול).
אם כן, הלכה למעשה מדובר היה בתשלום הודעה מוקדמת לפיטורים ולא בחופשה.
עולה מתמליל השיחה, כי לאחר פיטוריו הצליח התובע למצוא מקום עבודה חלופי ולכן סירב לשוב לעבודה (עמ' 5 לתמליל):
"מוסא: לא, לא, נגמר "חלאס" כבר תפסתי מקום עבודה אחר, זהו".
נציין כי לא ברור כלל, מדוע תמליל שיחה זו לא נחשף על ידי הנתבעת בשלב גילוי המסמכים, הגם שעולה מהראיות כי התמלול נעשה כבר ביום 5.11.13. קרי תמלול השיחה נעשה עוד בטרם דיון קדם המשפט שהתקיים ביום 10.2.14, אך משום מה הומצא לתיק רק לאחר דיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.12.14. התנהלות זו מחזקת את המסקנה כי התמלול לא הוגש לתיק, שכן הוא חיזק דווקא את גרסת התובע.
לכן, בכל מקרה היה התובע זכאי לפיצוי פיטורים לפי סעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים").
זכאותו של התובע לסעדים מהנתבעת- פיצויי פיטורים; הודעה מוקדמת; פדיון חופשה; פדיון הבראה; הפרשות לפנסיה:
הוראות החוק בדבר רציפות הזכויות אינן נשענות על קיומו של חוזה עבודה בין העובד לבין המעביד החדש, אלא על המשכה של העבודה באותו מקום עבודה, למרות חילופי המעבידים. במידה והמשיך העובד לעבוד באותו מקום עבודה נשמרות זכויותיו ואין הוא צריך להוכיח לשם כך כי נוצר חוזה עבודה חדש בינו לבין המעביד החדש או שהוסכם במפורש על שמירת הזכויות (ע"א 415/90 חיים (ויטאלי) מזרחי ו-2 אח' נ' יהודה פלפלי, פ"ד מו(4) 601 (1992)).
פיצויי פיטורים:
"מי שעבד שנה אחת ברציפות- ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות- אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים".
סעיף 1(א) לחוק פיצויי פיטורים משקף את העיקרון שלפיו זכויות מסוימות של עובדים, על פי החוק, נקבעות ומחושבות על פי העבודה או תקופת העבודה, לא רק אצל אותו המעביד, אלא "באותו מקום עבודה" או בקשר למקום העבודה (דב"ע נד/4-3 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ ורמת"א בע"מ, פד"ע כט 601 (1996).
נפסק כי ככל שעובד עבד ברציפות במקום עבודה אחד והוא פוטר על ידי מעבידו, אף אם מעבידו זה לא היה המעביד שקיבלו לעבודה, קמה לעובד הזכאות לפיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה מאת מעבידו שפיטרו (דב"ע תש"ן/105-3 ת.ד.ל. שירותים טכניים (1986) בע"מ נ' אהרון בביאן פד"ע כב' 102, 104 (1990).
לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנה, לאור חילוקי דעות של ממש בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים.
הודעה מוקדמת:
פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשות לפנסיה:
"עבר מפעל מיד ליד או חולק או מוזג, אחראי גם המעביד החדש לתשלום שכר עבודה ולתשלומים לקופת גמל המגיעים מן המעביד הקודם, אלא שהמעביד החדש רשאי, על ידי הודעה שיפרסם במפעל ובעיתונות בדרך הקבועה בתקנות, לדרוש שתביעות תשלומים כאמור יוגשו לו תוך שלושה חודשים מיום ההעברה, החלוקה או המיזוג, ואם פרסם את ההודעה אחרי יום זה- מיום הפרסום. המעביד החדש לא יהיה אחראי לתשלום תביעות שיוגשו לו כעבור התקופה של שלושה חודשים כאמור".
"שכר עבודה- לרבות תשלומים בעד חגים, פריון עבודה ושעות נוספות ותשלומים אחרים המגיעים לעובד עקב עבודתו ובמשך עבודתו".
"הוראות סעיף 30(א) לחוק באות להגן על העובדים, כך שלא תקופח המשכיות זכויות הביטוח שלהם, על ידי חילופי המעבידים במפעל בו הם מועסקים" (לד/6-1 מוסך צומת אכדיה בע"מ נ' מבטחים בע"מ).
דברים אלה יפים כמובן גם לגבי שכר עבודה.
פדיון חופשה:
"מחובתו של המעביד לדעת כמה ימי חופשה הוא חייב לעובדו, וכמה נתן למעשה, ולנהל פנקס חופשה ולרשום בו את הפרטים הדרושים כאמור בסעיף 26" (דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט נ' חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972). דב"ע נז/7-3 נחום לבון נ' מ.ת.מ מבני תעשייה ומלאכה בע"מ, פד"ע לב 584 (1997)).
כך גם לעניין תקופת עבודתו אצל הנתבעת, שלא ניהלה אף היא פנקס חופשה כדין. גם מדו"חות הנוכחות שהומצאו לתיק, לא ניתן ללמוד על ימי החופשה שניצל התובע. בעוד הופיע בתלוש השכר לחודש 3/13 כי ניצל כביכול יום חופשה אחד, הדבר לא הופיע כלל בדו"ח הנוכחות של חודש זה. גם לעניין חודש 4/13- הנתבעת טענה כי הוציאה את התובע לחופשה של שבועיים, בעוד הדבר כלל לא עולה מדו"ח הנוכחות של חודש זה. כשנשאל הנתבע לעניין זה בעדותו, השיב כי נרשם בדו"ח נוכחות שהתובע עבד למרות ששהה בחופשה (עמ' 16 לפרוטוקול). בניטה השיב לעניין זה כי היה מקום לציין בדו"ח חופש והפקידה לא הייתה מקצועית- (עמ' 21 לפרוטוקול).
אם כן, ברור שלא ניתן להסתמך גם על האמור בדו"ח הנוכחות.
יצוין כי בהתאם לתלוש השכר לחודש 5/13, שילמה הנתבעת לתובע פדיון חופשה בגין 4 ימי חופשה בסך 1360 ₪ שיש לקזזם.
פדיון הבראה:
הפרשות לפנסיה:
דמי אבטלה:
פיצוי בגין פיטורים שלא כדין:
"יניב: אתה לא חייב לחתום על שום, אני דיברתי עם גדי אתה לא חייב לחתום על שום חוזה, אני לא יודע מה הבנת לא הבנת, אתה לא חייב לחתום על שום חוזה ואתה יכול לחזור והכל באהבה נפתור את הכל.
מוסא: לא, זהו עזוב נגמר היה טוב הכל עד עכשיו, תודה רבה לכם, אין כלום מצדכם ואין כלום מצידי גם, זה לא מתאים לי גם..".
נדגיש, כי עולה מתמליל השיחה כי זו נערכה בסמוך לתשלום השכר האחרון של התובע- קרי בתחילת חודש מאי 2013 (ראו עמ' 5 לתמליל השיחה לגבי תשלום השיק האחרון; ראו גם עמ' 2 לתמליל בו מציין התובע כי עברו 9 חודשים מאז רכש הנתבע את הנתבעת).
התובע מבחינתו סירב לחזור לעבודה, שכן מיד כבר מצא מקום עבודה חדש (עמ' 5 לתמליל השיחה).
על כן, לא מצאנו כי יש בנסיבות אלה כדי להצדיק פיצוי בגין פיטורין שלא כדין. הפגיעה בתובע הייתה מינורית, והיה מדובר בהחלטה שלו לבסוף שלא לשוב לנתבעת לאור מציאת מקום עבודה חדש.
יש לציין, כפי שגם יצוין להלן, כי למעביד החדש עשויה להיות ציפיה לגיטימית כי זכויות שצברו העובדים במקום העבודה עד למועד הרכישה, ישולמו על ידי המעסיק הקודם. עם זאת, ברור כי היה עליו לדאוג להבהיר זאת לתובע עוד בטרם המשיך להעסיקו כרגיל.
הרמת מסך כנגד הנתבע:
"בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה, אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה,
ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2)לעניין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב)בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות העניין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על העניין הנדון לפניו.
(ג)בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א).
(ד)בסעיף זה ובסעיף 7 "בית המשפט"- בית המשפט שלו הסמכות לדון בתובענה".
כך למשל, בפסק הדין בע"ע (ארצי) 387/05 אהרון פוטרמן נ' נפתלי ניסני, מיום 9.12.07, נקבע כי:
"העובדה כי התגלו קשיים כלכליים שגרמו להיעדר סיכוי לפירעון החובות של החברה כלפי עובדיה, אין בה די כדי להרים את מסך ההתאגדות, אלא אם כן עלה בידי התובע להוכיח כי החברה או בעלי המניות בה פעלו בחוסר תום לב או כי פעלו מתוך ידיעה ברורה ומפורשת לפיה אין סיכוי לקיום ההתחייבויות..".
"הייתה פה פאשלה, ברור שהיה עדיף מלכתחילה לא להסכים שיתחיל לעבוד לפני שהוא חותם על ההסכם שאין לו תביעות כנגדנו..".
עם זאת, לא התרשמנו כי דרישה זו של הנתבע, כבעלים של הנתבעת, הייתה במטרה להונות את התובע. התרשמנו מהראיות כי הנתבע אכן האמין כי התובע יוכל להיפרע משבתאי בגין הזכויות שצבר אצלו (בין היתר באמצעות המוסד לביטוח לאומי). התרשמנו כי זהו המצג שהוצג לו על ידי שבתאי ועל ידי רו"ח בניטה שקישר בינו לבין שבתאי. ראו לעניין זה את ההסכם למכירת העסק (נספח נת/3 לתצהיר הנתבע), שם צוין כי המוסך נמכר לנתבע (באמצעות חברה שתהיה בבעלותו- הלוא היא הנתבעת שעברה לבסוף לבעלותו) ללא החובות שנוצרו ע"י המוכר.
לכן, ברור שלא הוכחה בפנינו תרמית כלשהי מצידו של הנתבע.
"שבתאי עמד לפני קריסה כלכלית והם ניסו לעשות הם הלכו לרו"ח הקודם שטיפל בעסק שלהם ולעו"ד שלהם והם ייעצו להם לו ולאשתו להציל את העסק, לפי מה שהבנתי אשתו של שבתאי ששמה רחל ניהלה את כל מערך הכספים בעסק, גביה, הם ניסו שרחל תקים חברה ב-100 אחוז בעלות שלה, והן יעבירו את הפעילות משבתאי לחברה וימשיכו לנהל את העסק. בפועל מה שקרה החברה לא נפתחה עדיין ברשויות המס, בשלב הזה, הם רק עשו רישום ברשם החברות, אז קראו להם, זה מה שהבנתי, שהפעולה לא צלחה משתי סיבות-הסיבה העיקרית כי הם קיבלו יעוץ משפטי נוסף אח"כ הלכו לעו"ד אחר שהסביר להם שכל עבירות המס שהיו וזה שהיא תקח את החברה עליה היא מסתכנת בכך שהחובות האישיים של שבתאי, היא תהיה חלק מהם, מעצם המהלך הזה היא תהפוך להיות שותפה לחובות אלה. סיבה שניה- בעלי המבנה לא הסכימו להמשיך להשכיר את העסק, היה להם סעיף בחוזה שבמקרה של פשיטת רגל או חדלות פירעון או סעיף דומה, חוזה השכירות יופסק, והם לא הסכימו בשום אופן לחדש את החוזה מול שבתאי או אשתו. כך הם ניסו לגלגל את המהלך הזה כמה חודשים. אז הגיע אליי החתן שלהם רונן ביטש, הוא סיפר לי על המצב שלי וביקש להיפגש אתי והם הגיעו לפגישה, רונן, שבתאי ורחל. לפני שהם הגיעו לפגישה הסבירו לי את מהות הפגישה בטל' וצרפתי לפגישה את עו"ד עדי ארליך שנוכל לתת להם יעוץ נכון, ליבנו את העובדות והנתונים והגענו למסקנה וזה גם מה שעו"ד ייעצה להם שהם צריכים למכור את העסק ואין להם ברירה והם לא יוכלו להציל את המצב, אני ראיתי כי מבחינה כספית הם לא יוכלו להציל את העסק כי שניהם מוגבלים בבנק. לא יכלו לקבל אשראי וצ'קים וכו'. לא הייתה להם ברירה. גם במע"מ לא היו פותחים את העסק. החברה לא הייתה פעילה ולא נפתחה ברשויות המס וכדי לחסוך בעלויות של פתיחת חברה וזמן לא היה גם הרבה זמן כי בעלי המבנה הציבו אולט' שאם לא יגיע בחור שייקח את העסק הם יתבעו את פינוי המבנה. אז הם פנו לעזרתי וגם ניסו לאתר בעצמם קונה, היו כמה קונים פוטנציאלים שראו את העסק ביניהם גם הנתבע 2 ואז ההמשך ידוע..".
ב"הסכם למכירת עסק" צוין בסעיף 6.1 כי:
"לאחר תקופת החפיפה, כהגדרתה להלן, תינתן לקונה בלבד, האפשרות לבטל הסכם זה, ללא כל סיבה ולמוכר לא תהא כל טענה ו/או דרישה בגין כך כלפי הקונה".
מסעיף 8.2 לחוזה עולה כי תקופת החפיפה היא של 12 חודשים וניתנת להארכה. עוד צוין שם כי בתקופת החפיפה יהא זכאי שבתאי לקבל מהקונה משכורת חודשית כפי שייקבע בחוזה עבודה בין שבתאי לקונה.
הנתבע העיד בתצהירו (סעיף 2 לתצהיר) כי מאז 30.8.13 הוא סיים את תפקידו בנתבעת, אינו משמש כמנהלה ואינו בעל מניות בה. בחקירתו העיד כי הפסיק להיות הבעלים של הנתבעת החל מיום 30.11.13 (עמ' 13 לפרוטוקול).
מכל מקום, בין אם עשה זאת בחודש אוגוסט או נובמבר 2013, הרי שנראה כי למעשה ביטל את ההסכם בהתאם לאפשרות שניתנה לו לעשות זאת לפי האמור בסעיף 6.1 להסכם. זאת לאחר שהבין את המצב הכספי של המוסך. ראו לעניין זה עדותו כי גילה במשך הזמן הרבה דברים שלא ידע מלכתחילה (עמ' 14 לפרוטוקול).
נדגיש כי לא ברור כלל מי מחזיק בנתבעת היום. מהראיות שהובאו בפנינו נראה כי שבתאי הוא חלק בלתי נפרד מניהול המוסך, ולא נראה כי מעמדו הוא בגדר "עובד" בלבד. ראו האמור בתצהירו של עבדאל קאדר, מיום 27.4.14, עליו כלל לא נחקר:
"לפני מספר חודשים, אחרי שמוסא הגיש את התביעה פנה אליי שבתאי ביחד עם קרוב משפחה בשם יוסי.
אחרי שיחת חולין שאלתי אותו מה הוא רוצה.
שבתאי אמר לי שהוא רוצה שמוסא יחזור לעבוד אצלו. שבתאי אמר לי שזה העסק שלו ושהוא "יעיף את כולם" והוא ומוסא יחזרו לעניינים..".
וראו גם האמור בעדותו של קטלן (עמ' 12 לפרוטוקול):
"ש. אמרת קודם לשאלת בית הדין ששמעת על האולטימטום שהתובע קיבל גם מצרפתי והמפעל שלך כבר לא היה שם.
ת. נכון.
ש. איך זה מסתדר עם מה שאתה אומר עכשיו?
ת. אני כשהתובע עזב את מקום העבודה עוד באתי לשבתאי, אתה יכול לשאול את הבחור פה שהוא כביכול הבעלים. הכל שם לא מובן, כל העסק שם לא מובן. אני לא יודע אם הוא הבעלים של העסק. הוא עבד שם כשצרפתי היה שם".
לאור התנהלות זו של הנתבע, לא מצאנו לפסוק הוצאות לזכותו בגין דחיית התביעה כנגדו.
סוף דבר:
לא ישולם הסכום במועד, יתווספו לו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.
ניתן היום, ה' אב תשע"ה, (21 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
מר עזריאל קופלר נציג עובדים | אופירה דגן-טוכמכר, שופטת – אב"ד | גב' הילנה ערד נציג מעסיקים |
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
22/05/2014 | פסק דין מתאריך 22/05/14 שניתנה ע"י שמואל טננבוים | שמואל טננבוים | צפייה |
21/07/2015 | פסק דין שניתנה ע"י אופירה דגן-טוכמכר | אופירה דגן-טוכמכר | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | מוסא זערור | תפארת דמתי |
נתבע 1 | קפיצי יהוד 2011 בע"מ | גילת אבידן |
נתבע 2 | גדי בדרי דעבול | גילת אבידן |
נתבע 3 | שבתאי צרפתי |