זוהי תביעה קטנה בסך של 15,000 ₪ שהגיש התובע, באמצעות בתו התובעת (להלן "יהודית"), נגד הנתבעת.

בעת הגשת התביעה היה התובע קשיש סיעודי בן 84 שנים. לכתב התביעה צורף ייפוי כוח בו הסמיך התובע את יהודית לייצגו בתביעה זו. התובע נפטר לאחר הגשת התביעה, ביום 4.1.14.

טענות התובע

התובע הינו בעל משק במושבה יבנאל ובעל זכויות בשטחי אדמה המושכרים לעיבוד חקלאי.

הנתבעת הינה חברה בע"מ המנהלת, בין היתר, רפת בקר לחלב.

בעלה של יהודית - רמי, הינו אחד מבעלי המניות בנתבעת (להלן "רמי").

מאז שנת 2006 נהגה הנתבעת לשכור מהתובע שטחי אדמה לצורך עיבוד וגידול גידולים חקלאיים עבור משק הנתבעת. מחיר השכירות הועמד על 20$ (דולר ארה"ב) לדונם, בהתאם לשער היציג ביום התשלום. הנתבעת נהגה לשלם את דמי השכירות מידי שנה, בתקופה שבין תום הקציר (אפריל) ועד סוף כל שנה גרגוריאנית.

הנתבעת שילמה כראוי את דמי השכירות לשנים 2006-2011. כראיה לכך הוגשו נספחים 1-6 לכתב התביעה.

בתחילת שנת 2012 נתגלע סכסוך עסקי בין רמי לבין שאר בעלי המניות בנתבעת, שהינם שני אחיו ואמו. מאז, מסרבת הנתבעת, באמצעות שני אחיו של רמי - נעם וגלעד, שהינם מורשי החתימה בנתבעת, להעביר את התשלום עבור החכירה.

בעונת 2011-2012 שכרה הנתבעת מהתובע 194 דונם. כראיה לכך צורף לכתב התביעה העתק פוליסה לביטוח פלחה שהוצאה לנתבעת לעונה זו, שם פורטו השטחים המושכרים. בגין עונה זו מסרבת הנתבעת לשלם. קרן חובה עומדת על סך של 3,880 $ שהיו אמורים להיות משולמים לתובע לא יאוחר מיום 31.12.12. על כן, מבוקש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מאותו מועד. כן מבוקש לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט והפסד ימי עבודה.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי מדובר בכתב תביעה קנטרני וטורדני שנועד במטרה להתעשר על חשבונה. מדובר בנדבך נוסף במסכת תביעות והטרדות מצדו של רמי, המצוי בסכסוך עם הנתבעת ועם אחיו. בכתב תביעה זה הוא בחר להעלות טענות הזויות נגד הנתבעת באמצעות חמו הקשיש, אשר יתכן ולא היה מודע לתביעה שנפתחה על ידי יהודית.

לגופו של עניין טוענת הנתבעת כדלקמן:

הנתבעת איננה מכחישה כי היא סיכמה עם התובע בעל-פה על החכרת שטח אדמה ממנו לצורך גידול גידולים חקלאיים. הצדדים סיכמו על החכרת השטח החל מעונת 2006.

הנתבעת מודה כי סוכם שדמי השכירות יעמדו על 20$ לדונם. לטענתה, סוכם בין הצדדים כי דמי החכירה ישולמו לתובע מראש בסמוך לסוף שנת המס ולמועד זריעת השטח, כמקובל ביחס להחכרת שטחים. כך לדוגמא, התשלום עבור העונה החקלאית המתחילה בספטמבר 2007 ומסתיימת ביולי 2008, ישולם בחודשים נובמבר - דצמבר 2007.

על אף האמור לעיל, הוסכם כי בתקופת ההחכרה הראשונה אשר החלה בספטמבר 2006, קרי - עונת 2006, יבוצע התשלום מראש כמקדמה במועד בו הסכימו הצדדים על החכרת השטח. לפיכך, התשלום עבור עונה זו הועבר לתובע ביום 12.3.2006 (נספח 1 לכתב התביעה).

בעונת 2010 ביקש התובע, משיקולי מיסוי, לדחות את קבלת התשלום לשנת המס 2011 ומסיבה זו הועבר התשלום עבור עונת 2010-2011 רק ביום 3.1.11.

הנתבעת מודה כי קיים סכסוך בין רמי לבין אחיו ואמו, אך מכחישה את הטענה כי היא סירבה לשלם תשלום כלשהו לתובע בהתאם להסכמת הצדדים. התשלום בגין עונת 2011-2012 שולם במועד (נספח 6 לכתב התביעה). הנתבעת אף הייתה מעוניינת להמשיך ולחכור את השטח בעונות הבאות, אך כצעד כוחני ובמטרה לפגוע בה, החליט רמי, בשמו של התובע, שלא לאפשר זאת לאחר שהסתיימה העונה ביולי 2012.

הנתבעת מכחישה את הטענה כי היא החכירה מן התובע 194 דונם. לטענתה, היא החכירה 100 דונם בלבד, כאשר בעונה הרלוונטית - 2011-2012, כמו גם בעונה שקדמה לה, היא החכירה 95 דונם. עבור שטח זה שילמה הנתבעת לתובע סך של 7,200 ₪ עבור עונת 2011-2012 וזאת לפי שער הדולר ביום התשלום - 19.12.2011 שעמד על 3.79 ₪ לדולר (נספח 6 לכתב התביעה).

הנתבעת מכחישה את טענת התובע המסתמכת על מסמך הביטוח (נספח 7 לכתב התביעה) כאינדיקציה לשטח שהוחכר ממנו. לטענתה, השטחים המפורטים בנספח זה הוחכרו מבעלי קרקעי רבים שאינם רלוונטיים להערכת השטח שהוחכר מהתובע.

חישוב כל תשלום שבוצע אל מול שער הדולר העדכני ליום התשלום, מעיד כי הוחכרו כ- 100 דונם בלבד ולא כנטען על ידי התובע.

לסיכום טוענת הנתבעת כי היא חכרה את השטח למשך 6 עונות, החל מספטמבר 2006 וכלה ביולי 2012 ושילמה את מלוא הסכום עבור עונות אלה.

על כן, מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות.

דיון והכרעה

לאחר עיון בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ולאחר שמיעת העדויות וטענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז - 1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי במשך מספר שנים שכרה הנתבעת מן התובע שטח לצורך גידול גידולים חקלאיים.

על פי עדות התובעת, שלא נסתרה, השימוש בקרקע לשם גידולים חקלאיים למזון לפרות, מתחיל מידי שנה עם הזריעה בעונת הסתיו ומסתיים בחודשי האביב (עמ' 4 שורות 14-15). הדעת נותנת כי זו הסיבה לכך שהצדדים מתייחסים לעונות בציון דו שנתי, שכן העונה מתחילה בשנה קלנדרית אחת ומסתיימת בשנה העוקבת.

אין מחלוקת כי השכרת השטח לנתבעת הסתיימה בסוף עונת 2011-2012.

עוד אין מחלוקת, כי הנתבעת שילמה לתובע 6 תשלומים שנתיים, כמפורט להלן (נספחים 1-6 לכתב התביעה):

• סך של 9,320 ₪ שולם ביום 12.3.2006.
• סך של 7,727 ₪ שולם ביום 28.11.2007.
• סך של 8,000 ₪ שולם ביום 15.12.2008.
• סך של 7,000 ₪ שולם ביום 22.12.2009.
• סך של 7,000 ₪ שולם ביום 3.1.2011.
• סך של 7,200 ₪ שולם ביום 19.12.2011.

השאלה העיקרית העומדת לדיון הינה האם, כטענת התובע - הנתבעת שכרה ממנו את השטח למשך 7 עונות - החל מעונת 2005-2006 ועד לעונת 2011-2012 (ובמקרה כזה נותר חוב עבור עונת השכירות האחרונה), שמא - כטענת הנתבעת - תקופת השכירות הייתה למשך 6 עונות בלבד - החל מעונת 2006-2007 ועד לעונת 2011-2012 (שאז לא נותר חוב).

התובע - המבקש להוציא מחברו, הוא הנושא בנטל ההוכחה. התובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח כי יש להעדיף את טענתו דווקא.

המדובר בהסכם שנכרת בין הצדדים בעל - פה וכך קוים במשך שנים, בלא שההסכמות תועדו בכתב. בנוסף, לא הוגשו לבית המשפט ראיות כלשהן שיש בהן כדי לשפוך אור על המחלוקת האמורה ובכלל זה - ללמד באיזו עונה התחילה ההתקשרות בין הצדדים - האם היה זה בעונת 2005-2006, כטענת התובע, או בעונת 2006-2007, כטענת הנתבעת.

האפשרות שהתשלום הראשון, ששולם ביום 12.3.2006, שולם מראש עבור עונת 2006-2007 (כפי שטוענת הנתבעת), איננה מסתברת פחות מטענת התובע כי דובר בתשלום עבור עונת 2005-2006 שהסתיימה באותה עת.

כאמור, פרט להגשת אסמכתאות על התשלומים כמפורט לעיל, לא הוגשו ראיות כלשהן מהן ניתן ללמוד באיזו עונה החל עיבוד השטח על ידי הנתבעת. בכלל זה לא הוגשו תמונות של עיבוד השטח בשנים 2005-2006, תכתובות כלשהן בין הצדדים, מסמכי ביטוח לאותה תקופה או כל מסמך אחר. העדר ראיות כלשהן, פועל לחובת התובע שכאמור נושא בנטל ההוכחה.

לפיכך, התובע לא הוכיח טענתו כי הנתבעת השכירה את השטח למשך 7 עונות, כפי שהוא טוען.

יתר על כן, התובע גם לא הוכיח כי הנתבעת שכרה ממנו שטח העולה על כ- 94 דונם, שעבורו שילמה הנתבעת:

ראשית, מסכומי התשלומים ששולמו מידי שנה ניתן לגזור את גודל השטח שעבורו בוצע התשלום, חישוב המתיישב עם טענות הנתבעת לתשלום עבור 90-100 דונם בלבד.

טענת התובע לתשלום נוסף שבוצע במזומן, לא הוכחה. טענה זו נטענה באופן כללי ובלתי מפורט בתצהיר התובע ולא נתמכה בראיות כלשהן. התובע לא פירט מה היו מועדי התשלום, מהם הסכומים המדויקים ששולמו במזומן, למי בדיוק שולמו ומהו מקום ביצועו של כל תשלום ותשלום.

יתר על כן, על פי טענת יהודית בעדותה, טענה שלא נזכרה בתביעה, השטח שהינו מעבר ל- 94 הדונם של התובע, כלל איננו שייך לתובע אלא לאחייניותיו, שלא צורפו כתובעות לכתב התביעה ולא הוכח כי התובע הוא שהשכיר שטחים שלהן לנתבעת. מסמך הביטוחים שצורף כנספח 7 לכתב התביעה, אין בו כדי להוות ראיה לזכות התובע לדמי חכירה על שטחים שהוא איננו בעל הזכויות בהם.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, בהתחשב בנימוקים שהביאו לדחיית התביעה ונוכח פטירת התובע, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ה, 06 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.