1. לפניי ערר על החלטת בית-משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט נ' מהנא), בתיק מ"ת 4262-06-13, מיום 22.7.13, לפיה נדחתה בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה בדבר מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים.

2. נגד העורר הוגש כתב-אישום שבו יוחסו לו העבירות שלהלן: נהיגה ללא רישיון – לפי סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן – פקודת התעבורה); שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח בת תוקף – לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; הרכבת נוסע ללא קסדת מגן – לפי תקנה 199(ג) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – תקנות התעבורה); נהיגה בכיוון הפוך בכביש חד-סיטרי – לפי תקנה 67 לתקנות התעבורה; נהיגה ללא רישיון רכב – לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה; אי-ציות להוראת שוטר במדים – לפי תקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה; ונהיגה ברשלנות – לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

3. על-פי הנטען בכתב-האישום, ביום 17.6.13 בשעה 14:45 נהג העורר באופנוע בכביש 3855 באזור בית-שמש. הוא נהג באופנוע, למרות שמעולם הוא לא הוציא רישיון נהיגה, ונהיגתו אסורה ללא רישיון על-פי פקודת התעבורה. בנוסף, הרכיב העורר נוסע מאחור כשהוא אינו חבוש קסדה. באותן הנסיבות, לא ציית העורר להוראת שוטר אשר כרז לו לעצור. הוא ברח מהמקום בצורה מסוכנת, כשהוא נוהג בחוסר זהירות ובקלות ראש, בכך שעבר בנסיעה פרועה לנתיב הנסיעה הנגדי, סיכן את עוברי הדרך ואת הנוסע שהיה עִמו במושב האחורי. העורר השתמש באופנוע בעת שרישיון הרכב פקע ביום 9.3.12 ובלא שהייתה לשימושו פוליסת ביטח בת-תוקף.

4. בד-בבד עם הגשת כתב-האישום, הוגשה לבית-משפט קמא בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום משפטו. בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא בבקשה למעצר, ביום 20.6.13, לא חלק הסנגור על קיומן של ראיות לכאורה והמחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת עילת המעצר.

5. בהחלטה מפורטת ומנומקת של בית-משפט קמא, מיום 20.6.13, נקבע כי קמה עילת מעצר נגד העורר, הואיל וקיים יסוד סביר לחשש כי הלה יסכן ביטחון הציבור; זאת נוכח מהותן של העבירות ונסיבות ביצוען ועברו התעבורתי והפלילי של העורר. בהקשר זה ציין בית-משפט קמא' כי העורר עשה שימוש באופנוע בלא רישיון נהיגה תקף, מבלי שהוציא מעולם רישיון נהיגה, וכי לעורר הרשעות קודמות רבות, ותלוים נגדו מאסרים על-תנאי להפעלה. בהקשר האחרון הפנה בית-משפט קמא להרשעתו של העורר מיום 19.7.11 בתיק ת"ד 5168-02-11, בגין נהיגה באופנוע ללא רישיון, אשר בגדרה הושתו עליו שבועיים מאסר בפועל וחודשיים מאסר על-תנאי אם ינהג בזמן פסילה או ללא רישיון במשך תקופת התנאי של שלוש שנים. בנוסף, הפנה בית-משפט קמא להרשעתו של העורר מיום 6.9.12, בת"פ 26208-03-12, בעבירה נוספת של נהיגה ללא רישיון ובעבירה של אי-ציות להוראות שוטר, אשר בעטיין הושת עליו מאסר בפועל לתקופה של שבעה חודשים, אגב הפעלת מאסר על-תנאי קודם, והטלת מאסר על-תנאי נוסף למשך שבעה חודשים, שלא יעבור בתוך שלוש שנים עבירה של נהיגה ללא רישיון או בזמן פסילה או בפזיזות. בנסיבות האמורות, הגיע בית-משפט קמא למסקנה לפיה קיימת עילת מעצר נגד העורר, בהתאם לסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, זאת נוכח קיומו של יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את ביטחון הציבור.

בהתייחסו בהחלטתו האמורה, מיום 20.6.13, לשאלת חלופת המעצר, סבר בית-משפט קמא כי חלופת המעצר המוצעת, לפיה העורר יהיה נתון תחת פיקוח אביו, אינה הולמת שכן האב מסר לבית-המשפט כי לא יוכל לפקח על העורר בכל שעות היממה. בנסיבות האמורות לא מצא בית-משפט קמא את החלופה המוצעת כחלופה הולמת, והורה על מעצרו של העורר עד לתום משפטו.

6. ביום 1.7.13 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה בעניין מעצרו עד תום ההליכים, וביקש כי תיבחן חלופת מעצר נוספת. לתכלית זו הזמין בית-משפט קמא תסקיר מעצר.

תסקיר המעצר, שהוגש ביום 21.7.13, סוקר את קורות חייו של העורר, אשר גדל בתא משפחתי שבו היה עד לבעיות ביחסי הוריו ולהשלכות גירושיהם. הקשר עם האב היה במהלך השנים לקשר רופף יחסית. הקשר עם האם תואר בתסקיר כקשר קרוב; אולם ניכר כי האם התקשתה להטיל סמכותה ההורית ולהציב גבולות מעשיים להתנהגות העורר ולמעורבותו בפליליים. שירות המבחן ציין בתסקירו, כי העורר הופנה מספר פעמים בעבר לשירות המבחן לנוער, וכי בשנת 2009 עבר אבחון בקהילה הטיפולית "מלכישוע" לצורך בדיקת התאמתו לטיפול גמילה מסמים. בתום תקופת אבחון בת חמישה חודשים, הוערך העורר כסובל מאימפולסיביות ומקשיים רגשיים התנהגותיים ותפקודיים. ההתרשמות הייתה, כי התנהגותו היא בעלת סממנים עברייניים, וכי הוא מתקשה לקבל כללים וסמכות ואף מגלה חוסר מוטיבציה לטיפול. בהיעדר הסכמה מצד העורר, הטיפול בו הופסק, והוא השתלב בראשית שנת 2010 בטיפול במרכז יום לנפגעי סמים, "אם הדרך" בירושלים. אף במסגרת זו לא הצליח העורר להתמיד בטיפול לאורך זמן, ולאחר תקופה קצרה הורחק ממרכז היום על-רקע אי-עמידה בכללי המסגרת והפרת האמון של הצוות. עוד עולה מהתסקיר, כי העורר הופנה לשירות המבחן ארבע פעמים במהלך השנים, כאשר הפנייתו האחרונה הייתה בשנת 2012 במסגרת תסקיר מעצר שהוזמן על-רקע ביצוע עבירות תעבורה דומות המיוחסות לו במקרה שלפנינו. במסגרת ההליך הקודם שלל העורר אפשרות לשלבו בקהילה טיפולית לנפגעי סמים, ביטא עמדה אמביוולנטית ביחס לכל מסגרת טיפולית; ומשכך, נעצר עד לתום ההליכים. באותו הליך נדון העורר, כאמור, למאסר בפועל, ממנו שוחרר לפני כשנה, וכן למאסר על-תנאי.

שירות המבחן התרשם, כי העורר מייחס לעצמו כיום חולשה בתחום השימוש בכלי רכב ובאופנועים וקשיים למתן את דחפיו בנושא זה. עוד העריך שירות המבחן, כי גישתו של העורר ביחס לעבירות בתחום התעבורה הנה מקלה ומטשטשת, הואיל והוא תופס את העבירות הנדונות כבלתי-פליליות, ונוטה לקחת סיכונים מיותרים ללא מחשבה על תוצאות מעשיו. עוד ציין שירות המבחן בתסקיר המעצר, כי העורר אינו מרגיש צורך טיפולי בתחום סמים ושולל את האפשרות לשלבו בקהילה טיפולית לנפגעי סמים, אולם ביטא הסכמה להשתלב בהליך טיפולי יומי במסגרת "מרכז יום" בירושלים. לנוכח קווי אישיותו של העורר, וכשלון ההליכים הטיפוליים עד כה, העריך שירות המבחן כי "ללא השתלבות במסגרת טיפולית אינטנסיבית ופיקוחית וכן מציבת גבולות, בה יעומת עם קשייו באופן מעמיק, רמת הסיכון להישנות התנהגות פוגעת, הנה גבוהה" (ההדגשה לא במקור). על-רקע זה המליץ שירות המבחן לבית-משפט קמא, בתסקיר המעצר, לשחרר את העורר ל"מעצר בית" בבית אִמו בבית-שמש, בפיקוחם של אמו ואחיו, וכי במקביל ישולב העורר במסגרת "מרכז יום" בירושלים. שירות המבחן העיר, כי בתחילה הביעו האם והאח סקפטיות ביחס למסוגלותם לעמוד בתנאי השחרור בערובה, במסגרתם התבקשו ללוות את העורר למסגרת טיפולית יומית בירושלים, זאת על-רקע קשיים כלכליים וטכניים. אולם לאחר מכן פנתה האם לשירות המבחן ומסרה כי היא מוכנה להירתם למשימה.

בדיון בבקשה לעיון חוזר, שהתקיים ביום 22.7.13, ציינה האם כי כיום היא אינה עובדת, ומוכנה ללוות את בנה יום יום לטיפול.

7. בהחלטה מיום 22.7.13 דחה בית-משפט קמא את בקשת העורר לעיון חוזר. בית-המשפט הגיע לכלל מסקנה, כי אין בחלופה המוצעת, בתנאי "מעצר בית" בבית האם, אגב נסיעה מדי יום ל"מרכז יום" בירושלים, כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מהעורר. וכך ציין בית-משפט קמא בהחלטתו לדחות את הבקשה לעיון חוזר:

"עם כל הרצון הטוב לסייע למבקש [העורר] ולעזור לו להשתקם ולשלבו במסגרת טיפולית, מצאתי כי שחרורו ממעצר והפנייתו למרכז יום בירושלים, בנסיבות המתוארות בתסקיר, יש בה כדי לפגוע בביטחון הציבור.

שירות המבחן לא הסתיר את חששותיו מהעובדה שהאם לא תוכל להציב למבקש גבולות. במהלך הדיון ולאחר חקירה של האם יצאתי שותף להרגשה זו של שירות המבחן, שגישתה המקלה של האם בעבר בנוסף לקשייה להציב למבקש גבולות, לא סייעו למבקש בהפנמת הרתיעה. לא מצאתי כי מוכנות האם הפעם להירתם להליך הטיפולי של המבקש היא ריאלית בנסיבות העניין נוכח קשייה הברורים להציב לו גבולות וחוסר יכולתה להוות עבורו דמות סמכותית.

בנסיבות העניין, נוכח חומרת העבירות בהן מואשם המבקש, עברו המכביד וחוסר שיתוף הפעולה שלו בהליכים טיפוליים קודמים כעולה מתסקיר שירות המבחן, לא מצאתי כי החלופה המוצעת יכולה לשמור מחד על ביטחונו של הציבור, ומאידך לתת מענה למסוכנות הנובעת מהמבקש. בנוסף, יחסו של המבקש לעבירות אותן ביצע, וחוסר יכולתו לרסן את דחפיו, היו ביתר הגורמים להחלטתי לדחות את הבקשה" (פסקאות 13-15 להחלטה).

8. בערר נטען, כי שגה בית-משפט קמא בהחלטתו לדחות את הבקשה לעיון חוזר, חרף המלצת שירות המבחן להפנות את העורר לטיפול ב"מרכז יום", וכי יש לראות באם מפקחת מתאימה וראויה.

ב"כ המשיבה מבקשת לדחות את הערר, מהטעמים שבוערו בהחלטת הערכאה קמא.

9. לאחר בחינת מכלול טיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות. אין לי אלא להצטרף למסקנתו של בית-משפט קמא, בהחלטותיו המפורטות והמנומקות, לפיה קמה עילה למעצרו של המשיב עד לתום משפטו מחמת הסיכון הממשי הנשקף ממנו לביטחון הציבור בתחום התעבורתי, וכי חלופת המעצר המוצעת לא תפיג את הסיכון האמור.

העבירות המיוחסות לעורר מצביעות על סיכון מוגבר הנשקף ממנו לביטחון הציבור, בנהיגתו ללא רישיון וללא ביטוח, אגב יצירת סיכון ממשי למשתמשים בדרך. הסיכון להישנות עבירות דומות בעתיד הִנו גבוה, כפי שאף העריך שירות המבחן, זאת לנוכח – דפוסי אישיותו של העורר שפורטו בתסקיר המעצר, עבירותיו הקודמות, כישלון ההרתעה במאסרים בפועל ובמאסרים על-תנאי שהושתו עליו (שניים מהם בני-הפעלה בתיק זה, האחד – לתקופה של שבעה חודשים, והשני – לתקופה של חודשיים), וחזרתו של העורר לסורו, פעם אחר פעם, בנהיגה באופנוע מבלי שהוציא מעולם רישיון נהיגה. מעשיו האמורים של העורר מצביעים על דחפים בלתי-נשלטים, על תעוזה עבריינית, ועל כך שמורא החוק ובתי המשפט הוא ממנו והלאה. בנסיבות אלו, חלופת המעצר המוצעת, בפיקוח האם, לא תפיג את הסיכון הממשי והמוגבר האמור; ובפרט כאשר האם התקשתה להציב לעורר גבולות במהלך השנים, ובית-משפט קמא התרשם מקשייה של האם להציב לעורר גבולות ומחוסר יכולתה להוות עבורו דמות סמכותית.

10. אשר על כל האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא, ומשכך אני דוחה הערר.

ניתנה היום, כ"ט באב תשע"ג, 5 באוגוסט 2013, במעמד העורר ובאי-כוח הצדדים.

חתימה