1. זוהי תביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב.
2. התובע יליד 1.12.1989, בן 28 שנים כיום, נפגע ביום 27.02.2011 כהולך רגל ממלגזה שבבעלות הנתבעת 2, המבוטחת אצל נתבעת 3 בפוליסת ביטוח בת תוקף.

1. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת החבות. המחלוקת הינה בעניין הנזק בלבד.

מהות הפגיעה וטיפול הרפואי

1. ממקום התאונה פונה התובע לבי"ח זיו בצפת ואובחן כסובל מכאבים בגב ובקרסול. באותו היום שוחרר התובע מבית החולים עם המלצה למעקב רפואי, אנלגטיקה לפי הצורך ומנוחה. לאחר שחרורו מבית החולים, היה התובע במעקב רפואי והופנה לביצוע טיפולי פיזיותרפיה.

הנכות הרפואית

1. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות צמיתה, מיום 01.04.12, בשיעור של 10%, וזאת בגין נזק סחוסי לטאלוס לפי סעיף 35 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות").
2. בנוסף קבע המוסד לביטוח לאומי לתובע נכויות זמניות כדלקמן:

50% מיום 11.04.11 עד 04.05.11

50% מיום 28.05.11 עד 31.10.11

20% מיום 01.11.11 ועד 31.03.12

1. כידוע, קביעת המל"ל הינה בבחינת "קביעה על-פי דין" המשמשת, גם את בית המשפט בתביעה לפי חוק הפיצויים. משקביעה זו לא נסתרה, הרי היא הקביעה המחייבת ועל כן נכותו הרפואית הצמיתה של התובע הינו בשיעור 10%.

הנכות התפקודית

1. ב"כ התובע טען שמאחר והתובע חסר השכלה אשר עבד מאז ומתמיד בעבודות כפיים, נכותו הרפואית עולה על נכותו התפקודית, במיוחד לאור העובדה שפגיעתו הינה בקרסול. מכאן, יש להעמיד נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 15% ולמצער, על 12.5%.
2. מנגד, ב"כ הנתבעים טען שאין לנכותו הרפואית הקלה של התובע השפעה על תפקודו.
3. מקובלנו כי ככלל הנכות הרפואית משקפת נאמנה את הנכות התפקודית. במקרה הנדון, לא שוכנעתי מטענות מי מהצדדים לסטות מקביעת הנכות לחומרא או לקולא. הנכות האורתופדית הרפואית בקרסול, משפיעה על תפקודו של התובע במיוחד לאור העובדה שעסקינן בתובע עובד כפיים חסר כל השכלה, שיש ותהיה לנכותו השפעה בעתיד. (ראה ע"א 3049/93 גירגיסיאן נ' רמזי ואח' פ"ד נב(3) 792).
4. לאור האמור לעיל, אני מעמידה את נכותו התפקודית של התובע על שיעור של 10%.

חישוב הנזק

הפסד השתכרות לעבר

1. לצורך חישוב הפסד שכר לעבר, התובע מבקש להעמיד שכרו על סך של 5,355 ₪, שהינו השכר שהתובע השתכר בחודש 01/2011, החודש בו אירעה התאונה, בתוספת הצמדה, סך הכל 5,560 ₪.
2. מנגד, הנתבעים מבקשים לערוך חישוב זה בהתאם לשכר רבע שנתי שנקבע על ידי המל"ל, בסך של 2,824 ₪.
3. מן המפורסמות כי כשהמדובר בהפסד שכר לעבר, זהו נזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש, כך נפסק בע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה(2) 800,809:

"באותם המקרים בהם לאור טבעו ואפיו של הנזק ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע - התובע לעשות כן ומשנכשל בנטל זה לא ייפסק לו פיצוי".

1. בענייננו, בהעדר הוכחה כי התובע קיבל את השכר לו טוען בראש נזק זה, חישוב הפסד השכר לעבר ייערך על בסיס שכרו כפי שנקבע במל"ל ערב התאונה , הסך של 2,824 ₪ (נ/1), בצירוף הפרשי הצמדה , סך הכל 2,935 ₪.
2. לתובע אושרה על ידי המל"ל תקופת אי כושר לתקופה של 62 יום וכן נקבעו לו נכויות זמניות (נ/1) לתקופות כמפורט לעיל.
3. על כן, בגין התקופות הנ"ל, אני פוסקת לתובע פיצוי לעבר בצירוף ריבית מאמצע התקופה, סך של 18,446 ₪.
4. לא מצאתי לפסוק בגין הפסד שכר חלקי לעבר, שכן התובע לא הוכיח שפגיעתו מנעה את חזרתו לעבודה.

הפסד כושר השתכרות לעתיד

1. התובע העיד בתצהירו כי בשל מצבו הרפואי אינו מצליח למצוא עבודה מתאימה למגבלותיו.
2. על אף נכותו הרפואית הנמוכה של התובע הרי שלא ניתן לשלול השפעה מסוימת על תפקודו בעקבותיה.
3. לעניין חישוב הפסד השכר לעתיד טענתו של התובע לפיה יש לחשב הפסד שכר זה בהתאם לשכר הממוצע במשק שכן טרם מיצה פוטנציאל השתכרותו דינה להידחות.
4. עסקינן בתובע בן 28 כיום, חסר השכלה אשר החל לעבוד עוד בשנת 2008 והשתכר שכר שהגיע לרמת שכר מינימום. טענתו של התובע לפיה אינו עובד ומתקיים מגמלת הבטחת הכנסה, לא נתמכה בכל אסמכתה.
5. לאור העובדה שמחד התובע לא הוכיח גובה השכר אותו משתכר היום וטענתו כי הינו מתקיים מגמלת הבטחת הכנסה לא הוכחה ומאידך, הוכח כי התובע עבד עובר לתאונה בעבודות ששכרן הגיע לשכר מינימום, דבר שיש בו להצביע על יכולת השתכרותו, חישוב הפסד השכר לעתיד ייערך על בסיס גובה שכר המינימום כיום, בסך של 5,300 ₪.
6. לאור האמור לעיל, הפסד כושר ההשתכרות לעתיד יחושב כדלקמן:
7. בהתחשב בגילו של התובע (28 שנים), הפסד ההשתכרות לעתיד יחושב לפי שכר של 5,300 ₪, מקדם היוון של 39 שנים (274.73), נכות תפקודית של 10%, סה"כ 145,607 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד

1. אין מחלוקת, שהתובע לא נזקק לעזרה בשכר ובתצהירו טען כי קיבל את העזרה הדרושה מבני משפחתו, טענה שנתמכה בתצהיר אמו של התובע.
2. ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף", התשנ"ח 1997, בעמ' 424, ראה גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח' , פ"ד כח (1) 277).
3. בהתחשב בגילו של התובע, אופי הפגיעה והטענה לעזרה אותה קיבל מבני משפחתו, אני פוסקת סכום גלובלי בגין ראש נזק זה בסך של 10,000 ₪.
4. באשר לעתיד, התובע לא הוכיח כי הוא יזדקק לעזרת צד ג' ואף לאור אופי פגיעתו של התובע, נכותו המזערית, איני סבורה כי הוא יידרש לעזרת הזולת באופן מוגבר ולכל הפחות עזרה כזאת אשר תסב הוצאות כספיות לקרוביו ולפיכך, אין מקום לפיצוי בגין עזרת צד ג' לעתיד.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

1. המדובר בתאונת עבודה אשר ההוצאות בה מכוסות על ידי המל"ל.
2. בנוסף, ככל שמדובר לעבר, עסקינן בנזק מיוחד שיש להוכיח שנגרם בפועל (ראו ע"א 524/74 אסבסטוס נ' פזגז פ"ד ל(3) 281,285; ע"א 355/80 אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע פ"ד לה(2) 800,809).
3. בענייננו, בהעדר קבלות ו/או אסמכתאות אשר קשורות להוצאות בגין התאונה, איני פוסקת לתובע כל סכום בגין ראש נזק זה.
4. התובע אף לא הוכיח כי יזדקק בעתיד לטיפולים רפואיים או להוצאות אחרות. על כן, אין מקום לפיצוי התובע בגין ראש נזק זה לעתיד לרבות הוצאות בגין נסיעות עתידיות נטענות.

הפסד פנסיה

1. אני פוסקת לתובע הפסדי פנסיה בסך 19,686₪ לפי חישוב של 12% מהפסדי השתכרות לעבר ולעתיד.

כאב וסבל

1. בהתחשב בגיל התובע, בפגיעתו, בנכותו הרפואית, ובתקופת אי הכושר, הנני פוסקת פיצוי בסך של 18,734 ₪.

ניכוי תקבולי המוסד לביטוח לאומי

1. מהסכום שנפסק לתובע יש לנכות את תקבולי המל"ל (נ/2, נ/3) משוערכים להיום, בסך של 42,569 ₪.

סיכום29371

1. לאור האמור לעיל, הנני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 169,904 ₪ וכן הוצאות התובע בגין האגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ כחוק.

הסכומים הנ"ל ישולמו, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו אדר תשע"ח, 13 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.