הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. התובעים, שותפים במשרד עורכי דין, הגישו תביעה זו לפיצויים בגין לשון הרע ונזקים שנגרמו להם, עקב הליך סרק, בטענה כי נפתחה נגדם שלא כדין תביעה כספית בלשכת ההוצאה לפועל, בגין חוב לכאורה לנתבעת 1 (להלן: "הרשות"), אשר הנתבע 2 (להלן: "ב"כ הרשות") פעל לייצגה באותו הליך.

2. התובעים טענו בכתב התביעה, כי ההליך נפתח ללא כל בסיס חוקי, וכי על כן יש לפצותם בגין הנזקים שנגרמו להם בהתנהלותם מול הנתבעים, וכן בגין לשון הרע. לאחר הגשת התביעה הוגשה בקשה מוסכמת של הצדדים לדחיית הדיון, עד לאחר שיתסיים ההליך המתנהל בהקשר לאותה תביעה, לאחריה הוגשה בקשת רשות להתגונן הקבועה לדיון בבית משפט השלום בכפר סבא.

3. בטרם הדיון בתובענה שבפניי, ניתן פסק דין על ידי ביהמ"ש בכפר סבא, לפיו התביעה שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל (להלן: "ההליך הראשון") נדחתה. פסק הדין ניתן בעקבות בקשת התובע 1 (להלן: "התובע") לדחיית התביעה על הסף, ובהעדר תגובת הרשות לאותה בקשה.

4. בנסיבות שנוצרו סבור התובע, וכך טען בדיון בפניי, כי לאחר שנדחתה התביעה נגדו בהליך הראשון, כבר לא יכולה להיות מחלוקת שהיה מדובר בתביעת סרק, ועל כן ברורה לחלוטין זכותו לפיצוי, ויש לדון רק בסכום הפיצוי, ולא בשאלה אם יש לפסוק פיצוי כזה, וכלשונו: "נותר לקבוע כמה ולא למה."

3. עמדת הרשות היא, כי תיק ההוצל"פ נפתח בגין חוב התובע לרשות, וכל טענות התובע נגד חובו אמורים להיטען במסגרת ההליך הראשון, ואין הוא רשאי להעלותם במסגרת הליך נפרד כגון זה. הרשות טענה עוד כי על מנת שהתובע יהיה זכאי לפיצויים, יש לקבוע כי ההליך הראשון נפתח בטעות, והחוב בגינו נפתח בטל מיסודו (void).

4. ב"כ הרשות טען בהגנתו כי אין יריבות בינו לבין התובעים, וכי הוא פעל במסגרת הנחיות הרשות, וכשלוח של הרשות ויועצה המשפטי, וכי אין להטיל עליו אחריות אישית, וזאת גם אם נפלה טעות בייעוצו המשפטי, כאשר פעולותיו היו במסגרת ייצוג לקוח בנאמנות ויושר.

5. במהלך הדיון הסכים התובע כי התובעת 2 (להלן: "התובעת") לא נתבעה בהליך הראשון, והוא הסכים למחוק אותה כתובעת בתיק זה.

6. בדיון טענו הצדדים, וחזרו על עיקרי טענותיהם כפי שהועלו בכתבי הטענות.

דיון והכרעה

7. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, ראיותיהם, התנהלותם במהלך הדיון ומכלול נסיבות העניין, יש לדעתי לדחות את התביעה, הכל כפי שיפורט להלן.

8. תביעתה של התובעת נדחית, וזאת בהתאם להסכמת התובע, כאשר היא לא היתה צד להליך הראשון ואין כל בסיס לטענה כי נגרמה לה בעטיו של הליך זה כל נזק בשל הוצאת לשון הרע.

9. בשלב זה, לא נגרם לתובע כל נזק ממוני. התביעה הוגשה על ידו בגין השחתת זמן ולשון הרע.

10. אינני מקבלת את עמדת התובע, כי בשל כך שהתביעה נגדו נדחתה בהליך הראשון, קמה לו זכות קנויה לפיצוי בשל הוצאת לשון הרע. זכות כזו קיימת רק מקום שהוכח כי נפתח הליך כנגד נתבע, ללא כל בסיס חוקי, בהתעלמות מכוונת של התובע, או למצער רשלנית, מהעובדות הנכונות שיכול היה לבררן בזהירות סבירה. זה אינו המקרה דנן. לא הוכח על ידי התובע, בהליך הראשון, כי לא היה לו חוב לרשות במועד הגשת התביעה, והוא זכה בהליך בשל מחדל של הרשות, שלא הגישה תגובה לבקשה שהוגשה במסגרת אותו הליך.

הפסיקה אליה הפנה התובע, לטעמי, אינה תומכת בעמדתו ואינה משנה את מסקנתי.

11. על מנת שאקבע שהתובע זכאי לפיצוי, מבקש התובע למעשה כי ייקבע שההליך הראשון נפתח כדבריו "שלא כדין וללא בסיס". קביעה כזו מהווה למעשה פסק דין הצהרתי באשר לחוקיות, סיכויי ההצלחה ו/או הבסיס המשפטי של ההליך הראשון.

12. בית המשפט לתביעות קטנות אינו מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, וזאת בהתאם לסעיף 60 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח חדש], הקובע את היקף סמכותו של בית משפט זה. בנסיבות אלה, בית המשפט לא יכול לקבוע אם התביעה בהליך הראשון הוגשה על בסיס ראיות מתאימות, מהימנות או מבוססות, או אם הדין עם עמדת התובע, כי לא היה לו חוב כלל לרשות, בעת הגשת התביעה.

13. כל טענותיו של התובע הועלו על ידו בהתנגדות שהגיש. בשל מחדל הרשות, הן לא נדונו לגופן, שכן התביעה באותו הליך נדחתה על הסף בהעדר תגובה. אין בדחייה כזו משום קביעה משפטית שהתביעה הוגשה בלא כל ביסוס חוקי, בחוסר תום לב או ברשלנות ממשית, שיש בה כדי להקים לתובע זכות לפיצוי בגין לשון הרע.

14. מקובל עלי כי ישנם מקרים חריגים, בהם הגשת תביעה או פתיחת תיק הוצל"פ כנגד אדם שאינו חייב דבר לזוכה, יצדיק חיוב בגין תביעת הסרק. כך קבעתי גם אני בהחלטתי בת"ק (תביעות קטנות ראשל"צ) 56298-12-12, נסים פחימה נ. חברת פרטנר תקשורת בע"מ [09.05.13]:

"7. כאמור לעיל, אין חולק כי תיק ההוצל"פ נפתח כחודשיים וחצי לאחר שהתובע פרע את מלוא חובו לנתבעת. לדעתי, בשים לב לעיתוי זה, יש לקבוע כי נפל מחדל בהתנהלות הנתבעת אשר לא דאגה לבדוק, ערב פתיחת התיק, כי החוב עדיין קיים. הנתבעת אינה מכחישה כי החוב שולם למעלה מחודשיים לפני פתיחת תיק ההוצל"פ...

10. ... משנמסר לעורך הדין כי החוב נפרע - ואפילו אם זוהי טענה חוזרת מצד חייבים רבים - על עורך הדין לבדוק את הטענה ולוודא כי המידע שעל בסיסו הוא פועל הינו עדכני ומדוייק, בעת הטענה בטרם ינקוט בהליכי גבייה שיש בהם כדי לגרום נזק לחייב."

15. עם זאת, מדובר כאמור במקרים חריגים, ואין להחיל קביעה זו בכל פעם שנדחית תביעה. לשם כך נפסקות הוצאות המשפט. קבלת עמדתו של התובע תוביל לכך שבכך פעם שתידחה תביעה, מכל סיבה שהיא, יוכל הנתבע להגיש תביעה חדשה ונפרדת, ולעתור לפיצוי בגין לשון הרע ו/או השחתת זמן – מצב שאינו סביר בעיני.

16. מסקנה זו מתחזקת עוד לנוכח הגשת התביעה האישית נגד ב"כ הרשות שטיפל בהליך הראשון. במעמד הדיון ציין ב"כ הרשות כי פנה לרשות וקיבל ממנה הנחיות לאחר שהביא לידיעתה את טענות התובע, כפי שהועלו במכתבי התובע שהתקבלו על יד ב"כ הרשות. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע כי ב"כ הרשות פעל באופן מכוון או רשלני, ובמעשיו גרם אישית נזק כלשהו לתובע.

17. בנסיבות העניין, אני סבורה שעדיף היה לו נמנע התובע מהגשת התביעה, שכן מדובר בטענות בעלמא שלא ראוי היה להביאם בפני בית המשפט בהליך זה, לבזבז זמן שיפוטי יקר וכן את זמנו של נציג הנתבעת.

יפים ומתאימים לענייננו דבריו של בית המשפט בתיק ת"ק (תביעות קטנות, תל אביב) 34540-05-12, סיני ליבל נ. פלאפון תקשורת בע"מ [31.07.12] המבטאים את התרשמותי ותחושתי במקרה דנן:

"... התרשמתי כי התובע שש אלי מאבק עם הנתבעת, כאשר הוא מחכה לכשלונה... בתקווה לזכות בפיצוי. התובע, כאמור, גם הודיע מראש שאינו מוכן לשום פשרה והעמיד את התביעה על סכום גבוה במיוחד כדי למנוע פשרה, בבחינת "יקוב הדין את ההר", ובסכום פעוט של אגרה, יתדיין התובע בבית המשפט לתביעות קטנות, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר, על מנת שיהא בידו הזמן לפרוס את משנתו כנגד הנתבעת והחברות כמוה."

סוף דבר

18. התביעה נדחית.

19. התובעים, יחד ולחוד, ישלמו הוצאות משפט לכל אחד מהנתבעים, בסך של 500 ₪.

סכומי ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין אצל התובע 1 ו/או התובעת 2, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 15 ימים לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ד, 24 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.