בפניי תביעה קטנה לתשלום סך של 7,965 ₪, בגין נזקי רכוש, אשר נגרמו, על פי הנטען, לרכב התובע בעקבות תאונת דרכים מיום 27.3.13 (להלן: "התאונה"). התאונה אירעה בשעה 13:05 או בסמוך לכך בדרך יצחק רבין, גבעתיים. בתאונה היו מעורבים רכבו של התובע, מסוג מאזדה 3, בו נהג התובע וכן אוטובוס של הנתבעת 2, בו נהג הנתבע 1, מר אליאס מוזס (להלן, בהתאמה: "האוטובוס"; "הנהג"). המחלוקת הקיימת בן הצדדים הינה הן בשאלת נסיבות קרות התאונה וכן בשאלת גובה הנזק.

נסיבות קרות התאונה

לטענת התובע, במועד קרות התאונה, הוא נסע בנתיב השמאלי ברחוב רבין בגבעתיים, לפתע, חתך האוטובוס לנתיב נסיעתו, דחק אותו למעקה הבטיחות, פגע ברכבו בצד ימין ונמלט מהמקום. וכך העיד התובע, בחקירתו בבית המשפט:

"נסעתי על רחוב יצחק רבין בגבעתיים, אני ברמזור לכיוון מזרח לצד הכניסה לקניון יש צמצום של הנתיב, שנינו נסענו, לאחר מכן נהג האוטובוס סטה עלי והעיף אותי לשוליים. לחצתי על הבלמים, שברתי הגה שמאלה, הרכב עלה על אי תנועה ושמעתי את המתכת... צפרתי לו (לנהג) והוא התעלם... ראיתי שהוא רואה אותי. אחרי 300-400 מטר חסמתי אותו והזמנתי שוב משטרה."

לטענת נהג האוטובוס, מר אליאס מוזס, בעת נסיעה שגרתית, עצר את האוטובוס בצומת מרומזר. לפתע, הגיח רכב התובע מאחור, וחסם את נתיב הנסיעה של האוטובוס. נהג האוטובוס הכחיש מעורבות כלשהי של האוטובוס בתאונה, וביקש מהתובע לחדול לחסום את נתיב הנסיעה. לטענת נהג האוטובוס, השפשוף ברכבו של התובע אינו כתוצאה ממגע עם האוטובוס וכי אופי הנזק ומיקומו מעיד כי מדובר בנזק ישן. וזה קטע מעדותו של נהג האוטובוס, בבית המשפט:

"אני בנתיב שמאלי ברחוב יצחק רבין, לא פניתי לא ימינה ולא שמאלה. התובע טוען שהצטמרר, יש בטונדה בצד שמאל ואם הייתי דופק אותו הוא לא היה כאן... הוא (התובע) בא במהירות לצומת וחסם אותי 20 דקות. לא פתחתי דלת כי הוא היה נסער... ולא רציתי לסכן את הציבור" .

יצוין, כי גרסת הנתבעים, נתמכה בעדויות שניים מנוסעי האוטובוס. העדה הראשונה, היא גב' רבקה סלמה. הגב' סלמה לא ראתה את התאונה. היא ישבה במושב האחורי באוטובוס, בצד שמאל, הייתה עם אוזניות, לא הרגישה פגיעה, ולא שמעה דבר. כל שיכלה הגב' סלמה להעיד, הוא על התנהגות התובע לאחר התאונה. העד השני, הוא מר אריה סרטורי. מר סרטורי העיד, כי במהלך הנסיעה שמע צפצופים, אחר כך הבחין שרכב התובע חוסם את האוטובוס שהיה בנתיב השמאלי ולא נותן לו להמשיך לנסוע. מר סרטורי העיד כי ישב בחלק האחורי של האוטובוס ולא ראה את התאונה.

דיון

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, עיינתי בחוות דעת השמאי מר גורליק אדיק (להלן: "חוות דעת השמאי גורליק"), בתמונות הנזק לרכב התובע, ובתמונות של מקום התאונה, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל בחלקה. אנמק בקצרה.

לעניין האחריות, השתכנעתי כי גרסת התובע היא העדיפה. עדותו של התובע, לפיה האוטובוס סטה לנתיבו, לא נסתרה בעדויות מר אליאס מוזס והעדים ה"ה סלמה וסרטורי. מר מוזס הכחיש, באופן גורף וכוללני, כל מעורבות של האוטובוס בתאונה. העדים סלמה וסרטורי, לא ראו את התאונה, אלא העידו על התנהגות התובע לאחר קרות התאונה, עת חסם את נתיב נסיעת האוטובוס. עדותו של מר מוזס לא איננה סבירה ואיננה הגיונית, ולא ראיתי לבסס עליה ממצא של עובדה. ראשית, עיון בתמונות של רכב התובע מעלה, כי לאורך כנף ימין של הרכב, ישנם סימני צבע כחול של אוטובוס הנתבעת 2. אינני מקבלת את הטענה לפיה, יתכן שסימני הצבע הכחול הם, למעשה, פגיעה מרכב אחר. שנית, מוקד הפגיעה ברכב התובע ואופי הפגיעה (שפשוף לאורך כנף ימין), עולים בקנה אחד עם טענת התובע, כי האוטובוס פגע ברכבו באופן שהתחכך בו לאורך צד ימין. שלישית, העובדה כי מר מוזס התחמק בזמן המקרה, וניסה להימלט פעמיים מהזירה, עד כדי כך שהתובע נאלץ להזמין משטרה על מנת לעמוד על זכותו החוקית לקבל פרטים מנהג האוטובוס, יש בכך כדי לשפוך אור על נסיבות התאונה. וזו תרשומת שערכה משטרת ישראל מיד לאחר קבלת פניה מהתובע: "המודיע מדווח על אוטובוס שפגע בו, ובכל רכבו. המודיע נשמע נסער. דיווח כי האוטובוס ברח, אבל הוא חוסם אותו. המודיע מחכה במקום לניידת".

נוכח כל האמור והמפורט מעלה, אני קובעת, כי האחריות לקרות התאונה רובצת על כתפי הנתבעים.

שאלת גובה הנזק

כתב התביעה נתמך בחוות דעת השמאי גורליק. התובע פעל לתיקון רכבו במוסך אומן הרכב בפתח תקווה (קבלה צורפה לכתב התביעה). הנתבעים לא הציגו חוות דעת שמאית נגדית ואף לא ביקשו לחקור את השמאי גורליק על חוות דעתו. בהינתן כך, אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 6,715 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 31.7.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 600 ₪, החזר בגין שכר טרחת השמאי. פסקתי לתובע סך של 600 ₪ בגין שכר טרחת השמאי, ולא את הסך של 750 ₪, משום שזהו הסכום הסביר והמקובל בגין עריכת חוות דעת שמאית בגין נזק תאונתי לרכב.

אין מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעה שעניינה פיצוי בגין נזק לרכב התובע.

התוצאה

אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, סך של 7,315 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום 31.7.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, לשלם לתובע, יחד ולחוד, סך של 300 ₪ בגין הוצאות משפט. הסך של 300 ₪ ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, אחרת הוא יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

למען הסר ספק, הנתבעת 2 תישא בשכר העדים מטעמה.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לשלוח העתק פסק דין זה לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.

ניתן היום, א' תמוז תשע"ד, 29 יוני 2014, בהעדר הצדדים.