1. התובעת, בשנות הששים לחייה, התאלמנה והחליטה להתפרנס מהשכרת יחידת דיור שהוקצתה לשם כך מתוך דירתה במושב שיבלים, לשם פרנסה נוספת. היא השכירה לנתבעת 2 את יחידת הדיור וקבלה ממנה המחאות, משוכות על הנתבעת 1 שהיא אמה של הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") להבטחת תשלומי השכירות וכן שיק בטחון, שסכומו לא מולא, להבטחת סעיף 12 לחוזה השכירות הדן בהפרתו.

2. על פי סעיף זה כל הוראה מהוראות החוזה היא הוראה עיקרית והפרת כל הוראה מזכה את המשכירה בביטול החוזה ותביעת פיצויים בגין הנזק שיגרם לה. כן נאמר באותו סעיף, בסופו: "להבטחת סעיף זה ישאיר השוכר צק בטחון ע"ס פתוח מס' שיק 0490276 בנק מזרחי נתיבות ע"ש אלקרת רחל ומיכאל."

3. במאמר מוסגר יצויין כי שיק זה הוא השיק נושא תיק ההוצל"פ בגינו נפתח תיק זה ואשר ההתנגדות לגביו התקבלה. לאחר קבלת ההתנגדות עבר התיק לפסים של סדר דין מהיר והוגשו ע"י הצדדים כתבי טענות ותצהירים.

4. בתאריך 3.1.13 הסתיימה תקופת השכירות. בשלב זה היתה הנתבעת חייבת לתובעת כספים בגין תקופת השכירות המסתיימת ובנוסף לא פינתה את הנכס בצורה מסודרת ע"י מסירת המפתח לתובעת.

5. מכתב מיום 20.12.12 לא המריץ את הנתבעת לשלם את חובותיה ולהחזיר המפתחות וכך גם לא מכתבים שנכתבו אליה לאחר תום תקופת השכירות.

6. רק בתאריך 19.5.13 מסרה הנתבעת את מפתחות הדירה לידי התובעת.

7. לאחר הפינוי, ב-22.5.13, פנתה התובעת אל הנתבעת במכתב נוסף ואחרון, בו דרשה ממנה לשלם לה את כל מה שלפי דעתה היתה חייבת לה בגין תקופת השכירות ובגין התקופה שלאחר תום חוזה השכירות.

8. היות והנתבעת התעלמה מהמכתב, הגישה נגדה התובעת תביעה זו.

9. הנתבעת 1 ו-3 היו ערבים לנתבעת 2, אם בחתימתם כערבים על ההסכם (נתבע 3) – ואם במסירת המחאות לתשלום דמי השכירות (הנתבעת 1) ושיק הבטחון הפתוח.

10. התובעת טוענת כי הנתבעת 2 חייבת לה פיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם בסך 5,000 ₪ (כשמהות ההפרה היא איחור בתשלום דמי השכירות וחשבונות החשמל והמים), 27,200 ₪ בגין האיחור בפינוי המושכר ב-136 יום שעלה 200 ₪ ליום, חוב בגין חשמל 8,300 ובגין מים 2,550 ש"ח ובסך הכל 43,050. התובעת הסכימה שהצליחה לגבות על חשבון החוב הנ"ל 3,750 ₪ כך שהיתרה היא 39,300 ₪.

11. הנתבעת טוענת כי הדירה עמדה לרשותה של התובעת כבר החל מינואר 2013, כי שיק הבטחון נועד לתשלום דמי השכירות בלבד אך לא לכיסוי נזקים הנובעים מהפרת החוזה וכי חשבונות החשמל והמים מופרזים.

12. ראשית באשר לשאלה מתי עמדה הדירה לרשות התובעת להשכרתה מחדש:

13. בעניין זה העידה התובעת כי הנתבעת 2 התעכבה שלושה חדשים טרם מסרה בידה את המפתח. היא ביקשה את המפתח הן מאחיה של הנתבעת והן ממנה. רק ב19.5.13 פינתה את הבית ועזבה סופית. כן העידה התובעת שבמהלך אותם 3 חדשים התלוננה במשטרה נגד השוכרת ובמשטרה הודיעו לה שאסור לה לנתק את זרם החשמל והמים. היא טענה כי בעוד בנה דיבר עם אחד מאחיה של הנתבעת 2, היא עצמה דיברה עם הנתבעת 1 ובקשה שתשפיע על בתה לפנות את הדירה.

14. לעומתה טענה הנתבעת 1 בעדותה כי הבינה מבתה, השוכרת, שהיא שכפלה את מפתח הדירה וכי השאירה לעצמה את המפתח הנוסף אך החזירה לתובעת את המפתח המקורי ואז התקשרו אליה בטלפון ובקשו שתחזיר את המפתח הנוסף. לאחר מכן אמרה כי היה רק מפתח אחד. בהמשך העידה (עמ' 15 שורה 23) כי היא אינה זוכרת, היא אינה יודעת. על כל פנים מדובר בעדות שמיעה.

15. מאידך במסרונים שהועברו בין בנה של המשכירה, גונן ברוכי, לבין השוכרת - שאותם תמלל גונן, נכתב ע"י השוכרת/הנתבעת 2 - בתאריך 13.1.13 (תאריך בו לפי טענת הנתבעת כבר פונתה הדירה) "חבל שאתם משתמשים בילדים ומנתקים את המים כשהם ביום חופש" וב - 21.3.13 נכתב ע"י הנתבעת 2: "שבת שלום גונן חוקית אסור לסגור מים אמא שלך סגרה את המים כשיש ילדים בבית".

16. לאור כל האמור לעיל אני קובעת שאמת בפי התובעת וכי הנתבעת 2 פינתה את הדירה רק ביום 19.5.13.

17. לעניין חשבון החשמל טענה התובעת כי ביום כניסת הנתבעת לדירה עמד המונה (שהותקן רק אז) על 0 וכשפינתה את הדירה הוא עמד על המספר 16788. היות ולפי בדיקתי באתר חברת החשמל מחירו של קילו-וואט שעה לצריכה ביתית היה במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה על סך 54.03 אגורות, הרי ש-16788 קילוואט שעה כפול 54.03 אגורות = 9,070.55 ש"ח. במכתב ההתראה מיום 20.12.12 כתבה התובעת לנתבעת כי שולמו 2,000 ₪ על חשבון החשמל. על כן אני מעמידה את הסכום על סך 7,070.55 ₪ בלבד.

18. לענין חשבון המים טענה התובעת כי הנתבעת חייבת לה 2,550 ₪. התובעת צירפה צילום של מונה המים שעליו מצויין המספר . בכל הכבוד אין הוכחה כי מונה זה צולם ביום עזיבת הנתבעת 2 את הדירה וגם לא צויינה עלות קוב מים. אפשרתי לתובעת לצרף את מונה המים שכן בתחילה כל שצירפה היה מונה החשמל. גם לאחר צירוף מונה המים לא ניתן היה לקרוא את האמור בו ואפשרתי לתובעת להודיעני מה המספר הנקוב בו אך היא לא עשתה כן. לכן אינני מתירה רכיב זה של כתב התביעה.

19. לאור האמור לעיל אני מחייבת את הנתבעת בתשלום הסכומים הבאים:

עבור האיחור בפינוי מיום 3.1.13 ועד תאריך 19.5.13 ובסך הכל 136 ימים כפול 200 ₪ ליום לפי סעיף 16 לחוזה השכירות - 27,200 ₪.

עבור חוב בגין חשבון החשמל סך של 7,071 ₪.

אמנם הפיצוי המוסכם עומד על סך 5,000 ₪ והוא פיצוי נוסף מעבר לפיצוי המוסכם בגין אי פינוי הדירה במועד, אך לאור העובדה כי דמי השכירות אינם נתבעים בתביעה זו ואני יוצאת מהנחה ששולמו זה מכבר, אני מקטינה את סכום הפיצוי המוסכם - וזאת לאור הערכתי כי נקבע ללא יחס סביר לנזק שנגרם בפועל על פי הסמכות הנתונה לי בסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א-1970 לפיו:

" (א) הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת-נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. "

על כן אני מעמידה את סכום הפיצוי המוסכם ע"ס 1,500 ₪ בלבד.

מסכומים אלה יש להפחית את הסך 3,750 ₪ שנגבה בהוצאה לפועל.

20. בסך הכל תשלם איפוא הנתבעת 2 לתובעת 32,021 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.

21. בנוסף תשלם הנתבעת 2 לתובעת את הוצאות האגרה בסך 1,079 ₪ ואת שכר טירחת עורך דינה בסך 6,000 ₪ כולל מע"מ.

22. הסכומים הנ"ל ישולמו נומינלית תוך 30 יום מהיום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כאמור לעיל.

23. תיק הוצל"פ 14-05727-13-4 נגד הנתבעת 1 ישופעל תוך הקטנת הסכומים הנקובים בו כך שיעמדו על הסכומים הנקובים לעיל.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ה, 11 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.