התובע פנה אל סוכנות נסיעות, הנתבעת, והזמין כרטיס טיסה (הלוך וחזור). מלכתחילה סבר התובע שקיימת אפשרות שמועד החזרה ישתנה, על כן הוא ביקש לבחון האם שינוי מועד החזרה כרוך בביצוע תשלום נוסף.

הנתבעת הזמינה עבור התובע כרטיס טיסה אצל חברת התעופה (הצד השלישי) וציינה על גבי הכרטיס שהונפק לתובע, תחת הכיתוב: "פרטים כלליים", הוראה כדלקמן: "הערות: שינוי ראשון לאחר יציאה בחינם מול חברת התעופה בחו"ל היכן שיש מקום". כשביקש התובע לשנות את מועד טיסת החזרה היה עליו לשאת בתשלום משמעותי נוסף, ע"ס 354$ (סך של 35$ עמלת סוכן; סך של 319$ תשלום עבור חברת התעופה).

לטענת הנתבעת, תשלום העמלה נעוץ בכך שמלכתחילה הוסכם שכל שינוי ייעשה ישירות אל מול חברת התעופה, על כן שינוי שנעשה באמצעותה כרוך בתשלום עמלה (הנתבעת הדגישה שהיא גבתה מהתובע עמלה בשיעור של 35$ בלבד במקום עמלה בשיעור של 85$).

בכל הקשור לתשלום הנוסף שהועבר לחברת התעופה, הרי שהתובע רכש כרטיס טיסה במחלקה מסוימת (N),בעוד שבמחלקה זו לא היה מקום פנוי והכרטיס החלופי הוזמן על ידו במחלקה אחרת (M).

הנתבעת הגישה הודעה לצד ג' (חברת התעופה). מרבית טענות הצד השלישי מתמקדות בסוגיית ביטול טיסת החזרה מחמת תקלה טכנית. עולה שהתובע זכה לפיצוי מחברת התעופה בשל השלכות התקלה והתביעה אינה מתייחסת לסוגיה זו. בכל הקשור לעלות שינוי מועד החזרה טענה חברת התעופה: "אם וככל שמסרה הנתבעת לתובע מידע מטעה, לגבי תנאי כרטיס טיסה שלו, לפיו הוא יכול לבצע שינויים בו לאחר הפקתו, ללא כל חיוב, הרי שבכך הטעתה הנתבעת את התובע" (סעיף 26 לכתב ההגנה מטעם הצד השלישי).

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל ודין ההודעה לצד ג' להידחות.

בעיקרם של דברים, בין התובע לנתבעת יש הסכם. הוראות ההסכם הועלו על הכתב. אין מקום ליתן עדיפות להסכמות נוספות – בעל-פה – אשר על פי טענת הנתבעת הוסכמו בין הצדדים, כאשר ממילא אני מעדיף את גרסת התובע לפיה לא הוסבר לו שההערה הנזכרת בהסכם (ר' לעיל) לפיה שינוי אינו כרוך בתשלום נוסף, מתייחסת למצב בו יהיו מקומות פנויים במטוס במקומות השייכים לאותה קטגוריה של מחיר (התובע הבהיר שהגדרות קטגוריות המושבים (והמחירים) "N" ו – "M" כלל לא הוזכרו על ידי נציגת הנתבעת).

נוסע אמור להבין שאם נרכש על ידו מקום במחלקת תיירות הוא לא יוכל לשנות את מועד הטיסה ללא תשלום אם בטיסה החלופית נותרו מקומות פנויים במחלקת עסקים או במחלקה ראשונה (במטוס הנוכחי לא קיימת מחלקה ראשונה). עם זאת, כל עוד לא צוין אחרת – בבירור ובכתב במסמכי ההתקשרות – הוא אינו אמור להסיק שבמחלקת תיירות ישנה חלוקה של מושבים לקטגוריות שונות של מחירים.

היה על הנתבעת לציין את הדברים במפורש בהסכם ההתקשרות. עולה מדברי התובע, שעוד במועד הזמנת הכרטיס היה ברור לו שקיימת אפשרות ממשית לשינוי מועד החזרה (לא מן הנמנע שההערה לעיל בכרטיס הטיסה הוספה ביוזמתו). התובע כלכל את צעדיו, בחר במועד חזרה מסוים מתוך ידיעה ממשית שהוא יוכל לשוב ארצה במועד אחר ללא עלות נוספת (במועד נתון (אם יש מקום פנוי במחלקת תיירים) או במועד סמוך (אם במועד המועדף עליו אין מקום במחלקת תיירים)). לא מן הנמנע שלו היה ברור לו מלכתחילה שקיימת אפשרות ממשית לפיה הוא יידרש לשאת בתשלום נוסף הוא היה שוקל לרכוש כרטיס אחר – יקר יותר – שמאפשר שינוי לכל תת מחלקה ללא עלות או שהוא היה פונה לסוכנות אחרת (או חברת תעופה אחרת) או שהיה שוקל בשנית מהו מועד החזרה המתאים ביותר ומתחייב לשוב במועד זה (בידיעה שכל שינוי עשוי להיות כרוך בתשלום משמעותי נוסף).

משנמנעה הנתבעת מלמסור לתובע את המידע המלא, עליה לשאת בהשלכות הכלכליות הנובעות מכך. התובע זכאי להחזר מלוא עלות התשלום הנוסף עבור שינוי מועד החזרה, בכל הקשור לתשלום שהועבר לחברת התעופה.

אשר לתשלום העמלה: ההוראה בהסכם אומנם כללה קביעה לפיה כל שינוי במועד החזרה ייעשה אל מול חברת התעופה בחו"ל.

לכאורה, נוסח כאמור מזכה את הנתבעת בגבייה של עמלה, לו בכל זאת בוצע הליך השינוי באמצעותה.

עם זאת, ההערה האמורה אינה עולה בקנה אחד עם מעמדה של הנתבעת כסוכנות נסיעות. תפקידה של סוכנות הנסיעות אינו בא לידי סיום בתום מועד ביצוע ההזמנה. לסוכנות הנסיעות תפקיד ואחריות גם בשלבים המאוחרים למועד ביצוע ההזמנה [ח"א (י-ם) 804/07 דיזנהויז יוניתורס נסיעות ותיירות (1979) בע"מ נ' היועץ המשפטי לממשלה (13.10.2009)]. היינו, לא היה מקום לקבוע ששינוי כלשהו במועד טיסת החזרה ייעשה במישרין אל מול חברת התעופה.

התובע רשאי היה לשוב ולפנות אל הנתבעת לצורך מתן שירות משלים. הנתבעת זכאית הייתה לגבות תשלום עבור השירות כאמור, זאת ככל שבמסגרת תנאי ההתקשרות בין הצדדים הותנה והוסכם ששירות משלים כאמור מחויב בתשלום עמלה נוספת. בהיעדר הסכמה כאמור, לא היה מקום לגבות מהתובע עמלה.

ההודעה לצד השלישי נדחית, בהיעדר עילה.

מעבר לעובדה שההודעה לצד השלישי היא כללית ביותר (ועניינה, כאמור בסעיף 1, ב"תקלות בחדר בבית מלון" – כאשר אין לכך קשר לתביעה), הרי שאם נמנעה הנתבעת מלמסור לתובע מידע רלבנטי מלא ביחס לטיסה ותנאי השינוי, אין מקום לחייב את הצד השלישי בגין מצב דברים כאמור, כאשר לא נטען וממילא לא הוכח שהצד השלישי מסר לנתבעת מידע חלקי או שגוי בכל הקשור לתנאי שינוי מועד החזרה.

על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בתוך 30 יום סך ב-₪ שווה ערך ל – 354$ בצירוף אגרת משפט ע"ס 50 ₪ והוצאות משפט ע"ס 400 ₪. ההודעה לצד השלישי – נדחית. הנתבעת תשלם לצד השלישי הוצאות משפט ע"ס 400 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ב שבט תשע"ד, 23 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.