1. עניינה של העתירה בהחלטת משרד הפנים להפסקת ההליך להסדרת מעמדה, בישראל, של העותרת 1 (להלן: "העותרת"), נתינת הפיליפינים, מכח קיום חיים משותפים של ידועים בציבור עם העותר 2 (להלן: "העותר") אזרח ישראל, יליד 1954.

2. העותרת, ילידת 1969, נכנסה לישראל לראשונה ביום 29.11.05, באשרת עבודה מסוג ב/1, בתחום הסיעוד, אשר הוארכה עד ליום 31.12.09. בעת כניסת העותרת לישראל היתה העותרת נשואה במדינת נתינותה, הפיליפינים.

3. ביום 24.1.2010, בסמוך לאחר פקיעת רישיונה, פנתה העותרת אל משרד הפנים בבקשה לקבל מעמד מכח חיים משותפים עם בן זוג ישראלי, העותר. בבקשה זו ציינו העותרים כי כתובתה של העותרת הינה מושב שתולים, מקום מגוריו של העותר.

4. העותרים זומנו לראיון קצר, ביום 14.2.2010, ובמסגרת הריאיון טענו כי העותרת עזבה את מקום עבודתה כעובדת סיעודית במרכז הארץ לטובת עבודה ומגורים במושב שתולים, יחד עם העותר. על גרסה זו חזרו העותרים במכתבים למשיב, מיום 9.2.2010 ומיום 23.2.2010. מאחר והעותרת היתה עדיין נשואה במדינת נתינתה ולא המציאה מסמכים המעידים כי התגרשה, סורבה הבקשה על ידי המשיב בהחלטה מיום 19.10.10 והעותרת נדרשה לצאת את הארץ. על אף החלטה זו המשיכה העותרת לשהות בישראל שלא כחוק.

5. בעקבות מסמכים חדשים שהגישה ובהם תעודת גירושין, משנת 2009, זומנו העותרים לריאיון נוסף ביום 9.12.2010. במסגרת אותו ריאיון חתמו העותרים שוב על טופס בקשה לאיחוד משפחות בו הצהירו כי מתגוררים הם יחדיו במושב שתולים.

על אף ספקות שעלו, באותו זמן, על ידי החוקרים ניתן לעותרת רישיון זמני (ב/1) לשנה על מנת להמשיך ולבחון בקשתם ואת משמעות כנות הקשר ביניהם.

6. כעבור כשנה ושלושה חודשים, ביום 13.2.2012, נערך לעותרים ריאיון נוסף בו חזרו העותרים וטענו כי מתגוררים הם יחדיו במושב שתולים. ריאיון נוסף שנערך, כשנה לאחר מכן, ביום 4.2.2013, העלה כי העותרת מתגוררת ועובדת במרכז הארץ ומגיעה לביתו של העותר במושב שתולים רק בסופי שבוע. לפיכך, הוחלט לבצע ריאיון נוסף ביום 4.4.2013. במסגרת ריאיון זה, טענה העותרת כי במשך 3 השנים האחרונות היא מתגוררת עם העותר במושב שתולים וכי מזה כחודש ימים הפסיקה עבודתה בהרצליה. הריאיון הופסק מאחר והעותר חש ברע.

ריאיון נוסף נערך להם ביום 23.4.2013, כשבמהלך ריאיון זה טענו העותרים כי העותרת הפסיקה עבודתה בהרצליה וכי היא מתגוררת יחד עם העותר במשתלה בשתולים. במהלך הריאיון טען העותר, כי בעת שעבדה העותרת בהרצליה היתה נוסעת וחוזרת כל יום לביתם שבשתולים.

7. עניינם של העותרים הועבר לבחינת יחידת התשאול ומדו"ח, מיום 23.6.2013, עולה כי העותרים אינם מתגוררים יחדיו, לכול לפחות תקופה של שנה ו-4 חודשים, ומתראים רק בחלק מסופי השבוע. דו"ח זה לווה בחתימתה של העותרת על הודאה כאמור. אין חולק כי ההודאה נרשמה על ידי חוקר ונחתמה על ידי העותרת. במסגרת אותה הודאה נרשם כי היא מודה שהיא גרה בתל-אביב בדירה שכורה יחד עם שותפים ופוגשת את העותר רק בסופי שבוע וגם זאת לעיתים וכן הודתה כי רוב הציוד האישי שלה מצוי בדירתה בתל-אביב. (נספח טז' לתגובת המשיב)

8. העותרים זומנו לריאיון נוסף ביום 27.6.2013 בו אומתו עם הידיעות שעלו בדו"ח התשאול. במהלך התשאול הודו העותרים כי העותרת מתגוררת במרכז הארץ אלא שלטענת העותר היא מתגוררת בדירת הקשישה, אצלה היא מועסקת ומגיעה בסופי שבוע אל ביתו במושב שתולים.

9. בעקבות הריאיון החליט המשיב, בהחלטה מיום 27.6.2013, כי העותרים אינם מקיימים קשר זוגי ואמתי, העולה כדי ידועים בציבור, ועל כן נדרשה העותרת לצאת מישראל.

ביום 7.7.2013 הוגש ערר על החלטה זו, על ידי העותרים, כשלהודעת הערר צורף חוזה שכירות חדש לדירה בת שני חדרים במושב שתולים החל מיום 1.7.2013, דירה המשמשת לטענת העותרים כדירתם המשותפת. הודו העותרים במסגרת הערר כי את הדירה שכרו לאחר שנדחתה בקשתם לאיחוד משפחות.

10. ביום 21.7.2013 נתקבלה החלטה על דחיית הערר מהנימוקים שלא הוצגו בערר טעמים חדשים אשר יש בהם לשנות התרשמות המשיבה לפיה אין העותרים מקיימים חיים משותפים ולפיכך לא ניתן לקבל הערר.

העותרת הגישה השגה על החלטה זו אשר סולקה על הסף בתאריך 25.7.2013.

11. אין חולק כי במסגרת שיקול הדעת המוקנה לשר הפנים, בהפעלת סמכויותיו מכח חוק הכניסה לישראל, תשי"ב – 1952, (להלן: "חוק הכניסה לישראל") נקבעת מדיניות המאפשרת לזרים, אשר הוכיחו כי הינם ידועים בציבור של אזרחים ישראליים, להסדיר מעמדם בישראל מכח יחסים אלה.

תכליתה של מדיניות זו הינה הומניטרית בבסיסה ומאפשרת לבני זוג המנהלים תא משפחתי, ללא נישואין, להסדיר מעמדם ולחיות חיי משפחה בישראל. מדיניות זו מעוגנת במסגרת "נוהל הטיפול בהסדר מעמד לבני זוג של אזרחים ישראליים, לרבות בני אותו מין" (נוהל מס' 5.2.0009) הקובע את הקריטריונים בעניין.

יחד עם זאת, לא כל קשר זוגי ולא כל קשר רומנטי חוסים תחת הנוהל. על מבקש המעמד להוכיח את תקינות הקשר עם בן הזוג הישראלי וכי הקשר אכן עולה לכדי מעמד של "ידועים בציבור".

עוד יאמר, כי הנטל מוטל על המבקשים להוכחת קשר אמתי וחיים משותפים והוא כבד עוד יותר כאשר המדובר בקשר של ידועים בציבור. הנטל אינו רובץ לפתחו של המשיב להראות כי הקשר הינו פיקטיבי.

12. במהלך הדיון בפני, ביקשו העותרים לכפור בתוכן האמור במסמך עליו חתמה העותרת במסגרת הליך התשאול שהתקיים בעניינה ביום 23.6.2013 (נספח טז' לתגובת המשיב). במסמך זה עולה לכאורה כי העותרת חתמה שהינה מתגוררת בתל-אביב וכי מגיעה לבקר את העותר רק בסופי שבוע וכי מרבית רכושה נמצא בתל-אביב. לטענת העותרת היא איננה קוראת או כותבת עברית וכי החוקר שהחתים אותה על מסמך זה ציין בפניה, כי הינה חותמת על הצהרה לפיה היא מאשרת שהוצגו בפני תמונות של העותרים. אין בטענה זו כדי לסייע לעותרת. המדובר בגרסה עובדתית המבקשת לצאת כנגד מסמך אותו ערך חוקר המשיבה, שחזקת התקינות עומדת לגביו, ולבית המשפט במסגרת הליך זה אין הכלים לבחון מהימנות הגרסאות. ככל שמבקשים העותרים לתקוף מסמך זה ימצו זכותם בהליכים אחרים.

13. טענתם המרכזית של העותרים הינה חוסר סבירות קיצונית בהתנהלות משרד הפנים בעניינם ובהסקת המסקנה בדבר העדר קיום חיים משותפים של ידועים בציבור.

חזרתי והפכתי בטענות הצדדים ובמסמכים שהוצגו בפני ולא מצאתי כי נפל בהחלטת המשיב פגם או התנהלות בלתי סבירה המצדיקה התערבות בית המשפט לעניינים מנהליים. המשיב חזר ובחן את בקשות העותרים וביצע שימועים, כמתבקש ולאורך תקופה, מאז שנת 2010 ועד היום, עמד עניינים של העותרים בפיקוח קרוב של המשיב.

לא עלה בידי העותרים להניח דעתי בדבר קיומו של פגם מהותי בהחלטת המשיב עת קבע כי העותרים לא הוכיחו חיים משותפים של ידועים בציבור באופן היכול להקנות לעותרת מעמד.

17. בהינתן האמור לא נותר לי אלא לדחות את העתירה.

העותרים ישאו בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.