1. בחודש מאי 2013 רכש התובע מהנתבעת – באמצעות סוכנות נסיעות – כרטיס טיסה הכולל שש טיסות (שיועדו להתקיים בחודש יוני 2013): תל-אביב – רומא; רומא - פירנצה; פירנצה – רומא; רומא – מיאמי; מיאמי – רומא; רומא – תל-אביב. הוא איחר לטיסה הראשונה, טס לרומא עם חברת תעופה אחרת והמשיך ליעדו הבא, פירנצה, ברכבת; עוד כשהיה התובע בנמל התעופה בן גוריון (לאחר שמטוסו המריא), הוסבר לו שלנוכח תנאי הכרטיס, הימנעותו מלהופיע במועד לטיסה הראשונה שוללת ממנו את הזכות לטוס בשאר הטיסות, כאשר הוא אינו זכאי להחזר כספי. בנסיבות כאמור, רכש התובע כרטיס כרטיסי טיסה נוספים – בעלות של 3,840 ₪ (עלות שאינה כוללת את הטיסה מתל אביב לרומא). התובע מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לו את התשלום עבור הטיסה, כמו גם הוצאות נלוות, כמפורט בכתב התביעה.
2. הנתבעת טוענת שכרטיס הטיסה שרכש התובע "אינו מקנה לנוסע זכות לשינוי מועדי הטיסות הנקובות בו .... אינו מקנה לנוסע כל אפשרות שימוש בו, למעט לשם טיסה בטיסות הנקובות ובמועדים הנקובים בו" (סעיף 6 לכתב ההגנה). כן נטען, כי "במקרה של אי הופעה במועד (או בכלל) לבידוק לטיסה דבר המוגדר כ – non show לא ניתן לעשות בכרטיס כל שימוש והנוסע אינו זכאי להחזר כספי בגינו" (סעיף 6 לכתב ההגנה). כתימוכין לאמור צירפה הנתבעת לכתב ההגנה "העתק מתנאי הכרטיס שנרכש על ידי התובע" (סעיף 6 לכתב ההגנה). הנתבעת טוענת, כי בינה לבין התובע לא התקיים קשר ישיר וכי ככל שקיימות לתובע טענות, עליו להפנות את טענותיו אל סוכנות הנסיעות.
3. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות וטענות הצדדים, נחה דעתי שדין התביעה להתקבל.
4. התובע – שעדותו מהימנה עלי – הבהיר שהוא קיבל מסוכנות הנסיעות כרטיס טיסה, ללא מסמכים המעידים על תנאים נלווים (לרבות תנאי חריג, כנטען על ידי הנתבעת). הוא הציג בדיון את הודעת הדוא"ל שהוא קיבל מסוכנות הנסיעות, לפיה נשלח אליו כרטיס טיסה הכולל את מסלול הנסיעה בלבד, על כל הכרוך והמשתמע מכך.
5. לא הוכח שכרטיס הטיסה כולל תנאי כה חריג, לפיו נוסע שלא התייצב לטיסה ראשונה מבין שש טיסות, מנוע מלטוס בכל יתר הטיסות. מדובר בתנאי כה חריג (ואף בלתי סביר), אשר הדעת נותנת שעליו להיות מצוין בכרטיס הטיסה עצמו.
6. מעבר לאמור, לא הונחה בפני תשתית עובדתית המעידה על כך שהנתבעת אכן משווקת את טיסותיה (או הטיסות המסוימות שנמכרו לתובע) באופן שהימנעות מלהתייצב לטיסה ראשונה שוללת זכאות להתייצב לטיסות נוספות, שהוזמנו ושתמורתן המלאה שולמה. הנתבעת הציגה בדיון מסמך שאינו אלא הודעת דוא"ל (לא ברור מיהו השולח ומיהו הנמען), ובכל מקרה מדובר במסמך שנערך בחודש אוגוסט 2013 (בעוד הטיסות הוזמנו בחודש מאי 2013 והן יועדו להתקיים בחודש יוני 2013). הודעת דוא"ל כאמור [נ/1], בה הופיעו קטעים של הנחיות שונות, אינה מהווה מסמך שלם של תנאי התקשרות. אין די במסמך כאמור כדי לתמוך בעמדת הנתבעת. כמו כן, לא הוצגה אסמכתא המעידה על כך שקובץ (הכולל את אותן הוראות המובאות בדוא"ל) אכן נשלח אל סוכנות הנסיעות ממנה רכש התובע את הכרטיס.
7. זאת ועוד, עיון באותו מסמך [נ/1] אינו מלמד באופן ברור על הטענה עליה מבוססת עמדת הנתבעת. במסמך כאמור מצוין שנוסע שלא הופיע לטיסה, אינו יכול לבקש לשנות את מועדי הטיסה (ודוק: התובע כלל לא ביקש לשנות את מועדי הטיסה, אלא לאפשר לו לטוס בטיסות שמועדן טרם חלף) ואינו יכול לדרוש החזר כספי (כאמור, התובע כלל לא ביקש החזר כספי, אלא מימוש מקטעי הטיסות שהוזמנו ושמועדן טרם הגיע). הוראה אחרונה (שהודגשה על ידי הנתבעת) מתייחסת לנושא הדלק והוראה בפסקה מודגשת לפני אחרונה מתייחסת אף היא להיעדר זכות לדרוש החזר כספי כאשר הנוסע מבטל את הטיסה לאחר מועד הטיסה (כאמור, אין דרישה להחזר כספי כלשהו). גם אם מבוקש לראות באמור בפסקה המודגשת (אחת לפני אחרונה, בעמוד 3) או באמירות אחרות באותו מסמך (כמו גם במסמך הנוסף שהוצג בדיון, מוצג [נ/2]) את שמבקשת הנתבעת לקרוא – הדברים אינם עולים באופן ברור – הרי שניתן לקבוע שמדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד, שהרי בלתי סביר לשלול מנוסע את הזכות לטוס במקטעי טיסה שטרם נוצלו על ידו, רק מאחר והוא לא התייצב לקטע טיסה ראשון. בכך הקשור למוצג נ/2, הרי שמסמך זה לא צורף לכתב ההגנה, לא הונחה תשתית עובדתית לפיה הוא מהווה חלק בלתי נפרד מתנאי כרטיס הטיסה, לא מדובר במסמך מלא אלא בחלק ממסמך שלם, האמור בו אינו מלמד בבירור על שמבקשת הנתבעת לטעון (לא ניתן להסיק באופן ברור שהיעדר הופעה לטיסה מסוימת שולל את הזכות לנצל טיסות נוספות שהוזמנו) ולא הוכח שהוא נמסר לסוכנויות הנסיעות המשווקות את כרטיסי הטיסה לטיסות הנתבעת.
8. טענת הנתבעת לפיה לחברת התעופה נגרם נזק עקב אי הופעת התובע (עמ' 1, ש' 26), שהרי היא יכולה הייתה למכור את המקום על הטיסה, בלתי סבירה. לנתבעת לא נגרם כל נזק ולא יכול היה להיגרם נזק – גם אם מקומו של התובע בטיסה לא נמכר לאחר – שהרי התובע שילם את העלות המלאה של כרטיס הטיסה. מעבר לאמור, אם נמכרו קטעי הטיסה הנוספים (אותם יכול היה התובע לממש), הרי שלנתבעת לא רק שלא נגרם חסרון כיס עקב אי הופעת התובע לטיסה הראשונה, אלא שהיא אף הרוויחה מכך (נציגת הנתבעת לא ציינה בדיון האם יתר קטעי הטיסה נמכרו, על אף שנתונים רלבנטיים אמורים היו להימצא ברשות הנתבעת, לאחר בירור מקדים; כאמור, מלכתחילה לא היה מקום למכור את אותם קטעי טיסה, כאשר התובע לא הודיע מראש שהוא לא מתכוון להופיע לטיסות ההמשך).
9. סוף דבר, מצאתי את התביעה מוצדקת. עמדת הנתבעת – נדחית. בנסיבותיו המיוחדות והחריגות של העניין, כאשר עמדת הנתבעת נמצאה בלתי סבירה, מצאתי מקום לקבל את התביעה – במלואה – לרבות בכל הקשור לנזקים עקיפים שנגרמו לתובע (ר' האמור בסעיף 18 והאסמכתא שהוצגה, נספח ה לכתב התביעה; הנזק, בכל הקשור לרכיב עוגמת הנפש, נאמד באופן סביר ואף צנוע, ואף הוא מאושר).
10. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 יום, סך של 7,000 ₪, בצירוף אגרת משפט ע"ס 70 ₪, כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל, בצירוף הוצאות משפט ע"ס 750 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.