הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף בטענת התיישנות.

בהחלטה קודמת הוריתי כי הדיון בבקשה יעשה בצוותא חדא עם מועד שמיעת הראיות שבתיק, כאשר תחילה תשמענה טענות ביחס לטענת ההתיישנות ולאחר מכן יישמעו הראיות לגופה של התביעה, וזאת על מנת לייעל את הדיון, כדי שבמקרה שבו ידחה בית המשפט את טענת ההתיישנות לא יצטרכו הצדדים להתייצב בפעם נוספת להשמעת עדיהם.

התביעה, שהינה נזקים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה מיום 5.2.07, נפתחה במקור ביום 5.8.13 כנגד קייקוב אהרון.

בדיון שהתקיים ביום 23.4.14 ביקשה התובעת לתקן את כתב התביעה ולהחליף את הנתבע, מר קייקוב, בנתבע הנוכחי כפי שבכותרת. בית המשפט נעתר לבקשה והתיר את התיקון, וביום 27.4.14 הוגש כתב תביעה מתוקן.

לאחר מכן הוגשה בקשה לסילוק התביעה על הסף בה טען הנתבע, בתמצית, כי במועד הגשת כתב התביעה המתוקן חלפו 7 שנים ולכן התביעה התיישנה. הנתבעת טענה כי לאור הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958, לא קם מחסום מפני הגשת התביעה כנגד הנתבע החדש. עוד הוסיפה כי התביעה המקורית הוגשה כנגד הבעלים של הרכב ואילו הנתבע הנוכחי הוא מי שהיה מועסק על ידי הנתבע המקורי. עוד טענה כי בטופס ההודעה על התאונה נרשם מספר הזהות של הנהג באופן לא מלא ולכן נתבע בעליו של הרכב על פי שאילתת בעלים.

תקנה 26(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 קובעת:

הוסף או הוחלף בעל דין, רואים, לענין התיישנות, את ההליכים לגבי בעל הדין החדש כאילו התחילו עם כתב התביעה המתוקן.

המלומד זוסמן, אומר בספרו סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 207-208, דברים אלו:

"לעניין הפסקת ההתיישנות מורה תקנה 26(ב) כי התאריך הקובע לגבי בעל דין חדש הוא התאריך בו הוגש כתב הטענות החדש. הכוונה היא שהחלפת בעל דין או צירופו לא ישנו את מצב הנתבע לרעה...נתבע חדש שצורף, ובאותו יום כבר התיישנה התביעה, טענת ההתיישנות שמורה לו, ואין התובע יכול להיבנות מכך, שכתב התביעה המקורי הפסיק את ההתיישנות – כלפי מי שהיה אז נתבע...התעוררה השאלה מה הדין אם הבקשה לצירופו של בעל דין חדש הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות והתקבלה, אך כתב התביעה המתוקן הוגש לאחר שתקופת ההתיישנות כבר חלפה, בין שהבקשה נדונה בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחר מכן. בית המשפט העליון פסק שהתובענה כנגד בעל הדין החדש לא התיישנה ויש לקרוא את המילים "כתב תביעה" בתקנה 26(ב) ככוללת גם כתב תביעה מתוקן שהוגש בתוך המועד החוקי על יסוד בקשה לצירוף בעל דין שהוגשה בתוך תקופת ההתיישנות. בנסיבות אמורות – כך פסק בית המשפט – יש לייחס את מועד הגשת כתב התביעה המתוקן לאחור, למועד הבקשה לתיקון".

בהקשר זה ראו גם אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 97, והאסמכתאות שם.

מכאן, ליישום הדברים על המקרה הנדון.

התאונה קרתה ביום 5.2.07. בהנחה כי עילת התביעה התגבשה רק ביום שבו התגבש הנזק , קרי ביום שבו העריך השמאי את הנזק ברכב (חוות הדעת ניתנה ביום 28.3.07) אזי התביעה לגבי הנתבע הנוכחי התיישנה ביום 27.3.2014. בהקשר זה יצוין כי בניגוד לדברי המלומדים שהובאו לעיל, הרי שבקשת התיקון הובאה בפני בית המשפט בעל פה בדיון ביום 23.4.14, קרי לאחר שכבר ממילא חלפה תקופת ההתיישנות, ולכן, אין הדבר דומה למצב שבו בקשת התיקון על דרך של החלפת נתבע באה עוד בטרם התביעה המקורית התיישנה. כאן, לא יכול להיות ספק כי במועד בו אושרה בקשת התיקון כבר התיישנה התביעה, ולכן שמורה לנתבע טענת ההתיישנות, והוא אכן העלה אותה בהזדמנות הראשונה מבחינתו כנדרש, קרי, בכתב ההגנה.

למעלה מן הצורך, אציין כי טענת התובעת כי תבעה את בעל הרכב הרשום רק מאחר ומספר הזהות של הנהג היה חסר, אינה משכנעת: שמו של הנהג (הנתבע הנוכחי) היה מפורט בטופס ההודעה, לרבות מספרי הטלפון שלו. גם אם חסרה ספרה במספר הזהות, בטוחני כי יש בידי התובעת אמצעים לברר את הספרה החסרה, ולא שוכנעתי כי פרטי הנהג נודעו לה בהפתעה בסמוך לבקשה לתקן את כתב התביעה, שהרי אלו מופיעים בטופס, וניתן על נקלה לברר את הפרטים ולהשלים את החסר הדרוש. לפיכך, אין התובעת יכולה להבנות מהאמור בסעיף 8 לפי חוק ההתיישנות כאילו נעלמו מעיניה עובדות המהוות את עילת התביעה, שכן בהמשך הסעיף נקבע כי הדבר צריך להיות "...מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן...". התובעת, האמונה על ניהול תביעות למכביר בבתי המשפט, יכולה וצריכה היתה להתאמץ ולברר את מספר הזהות המלא של הנהג, אשר אין מחלוקת, כאמור, כי פרטיו רשומים בטופס ההודעה, והיא לא העלתה כל נימוק משכנע כי נבצר ממנה או כי הדבר לא היה בשליטתה. במילים אחרות, אילו היתה התובעת פועלת בשקידה סבירה יכולה היתה להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה עוד בטרם תתיישן התביעה אף לגבי הנתבע הנוכחי, ויש להניח כי היא היתה מודעת לסיכון שבהתיישנות התביעה לאור סד הזמנים הלחוץ שנוצר מאחר והתביעה המקורית הוגשה היא עצמה בשיהוי ניכר.

לאור כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה מאחר והתיישנה.

התובעת תשלם לנתבע בתוך 30 יום הוצאות בסך 1,000 ₪.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.