רקע כללי וטענות התובע

התובע רכש דרך האינטנרט (מאתר בחו"ל) מכשיר טלפון סלולארי מדגם IPHONE S4 64GB אשר היה אמור להימכר לאחד מלקוחותיו תמורת סך של 4,482.76 ₪ לפני מע"מ. הפריט נשלח לארץ ביום 6.12.11 והתקבל באמצעות רשות הדואר בשירות EMS. הפריט הגיע לארץ ביום 14.12.11,הפריט טופל על ידי הדואר כעמילי מכס ואף קיבל היתר מהמכס בתל אביב ביום 18.12.11.

לטענת התובע הפריט נכנס לרשות השיפוט של מדינת ישראל ולאחר שעבר הליך מכס באופן מלא ושחרורו מהמכס. לדבריו, הפריט היה אמור להישלח אליו באמצעות שליח מטעם הנתבעת בדואר שליחים, אולם הפריט לא הגיע ליעדו. בשיחה עם מוקד EMS מיום 4.1.12 נמסר כי ע"פ המידע שיש בידם החבילה מצויה במכס בתל אביב וזאת בניגוד להודעה שניתנה לו ביום 18.12.11.

לטענת התובע בשיחות הטלפון עם נציגי הנתבעת נמסר לו כי הפריט נגנב וכי הנתבעת החלה בחקירה בנושא. כתוצאה מכך נאלץ התובע לבצע רכישת מכשיר זהה בשוק המקומי בסך של 5,000 ₪.

עוד טוען התובע כי בשיחה עם נציגת הנתבעת מיום 19.1.12 נמסר לו כי הפריט נגנב וכי הנתבעת נאותה לפצות התובע בגין החזר הוצאות השחרור שנגבו ע"ס 228.60 ₪. בנוסף לאמור, טוען התובע כי בהתאם לאמור בתקנון משלוח EMS המצוי באינטרנט חלה על הנתבעת החובה לפצותו.

מכאן תביעת הפיצויים שהגיש התובע כנגד הנתבעת ובה עתר לפצותו על נזקיו עקב אי קבלת החבילה, בסכום של 5,000 ₪.

טענות הנתבעת

דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות לאור הוראת סעיף 84 לחוק הדואר התשמ"ו-1986, שכן מכתב הדחייה מטעם הנתבעת נשלח לתובע ביום 1.5.12 ואילו התביעה הוגשה מעבר ל-90 ימים ממועד משלוח מכתב דחיית הדרישה.

יתרה מכך טוענת הנתבעת כי ע"פ ס' 5 (א) להודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין לאומי לפי חוק הדואר התשמ"ו-1986 (להלן – החוק, ההודעה), זכות התביעה היא בידי השולח והתובע אינו השולח.

בנוסף לכך, ע"פ ס' 17(א) להודעה, גם אם במקרה דנן התובע היה השולח, על הנתבעת לשלם פיצויים בעד הנזק הישיר אשר נגרם לדבר הדואר אם נגנב או אבד, ובמידה ומדובר בחבילה יהא סכום הפיצוי 40SDR בתוספת 4.50 SDR לכל ק"ג. הפיצוי לחבילה השוקלת 1 ק"ג מסתכם בסך העומד על 240 ₪.

עוד טוענת הנתבעת כי ע"פ ס' 17 (א) להודעה נקבע כי הנתבעת תשלם פיצויים בעד הנזק הישיר שנגרם לדבר הדואר או כדי ערך תכולתו, אם נגנב או אבד כשבכל אופן הנתבעת תהא פטורה מפיצוי עבור נזקים עקיפים.

מבירור שערכה הנתבעת התברר כי הפריט התקבל בשירות הנתבעת ביום 14.12.11 והמדובר בפריט שעבר הליך שחרור ממכס ואבד לאחר מכן. לתובע הוחזרו הוצאות עמילות מכס ומיסוי מכס. כמו כן, נשלח לתובע מכתב שבו נדחתה דרישתו אשר מציין כי הזכות לפיצוי הינה בידי השולח ואף הומלץ לתובע לפנות לשולח על מנת למצות הבירור במשרדי מינהל הדואר בסין.

על התובע מוטלת חובת הקטנת הנזק ואילו התובע לא ציין בתביעתו האם פנה אל השולח.

התובע השיב כי התאריך המופיע על מכתב הדחייה הינו המועד בו נשלח המכתב ולא המועד בו הגיע המכתב לידיו. יתרה מכך השיק שקיבל התובע מהנתבעת בנוגע להחזר הוצאות שחרור שנגבו מהתובע נמסר כמועד עצמו ולא על פי המועד המודפס על המכתב.

בנוסף גורס התובע כי מבחינת השולח החבילה הגיעה ליעדה ולכן התובע אינו יכול בטענות כלפיו.

לעניין היעדר זכות תביעה טוען התובע כי אין מחלוקת שהפריט עבר הליך שחרור מהמכס בארץ. עוד טוען התובע כי נציגת הנתבעת אישרה לתובע טלפונית כי הפריט נגנב ע"י עובד רשות הדואר.

לחלופין טוען התובע כי הנתבעת התרשלה, שכן לא מצאה לנכון למסור הסבר מה קרה לפריט מהרגע שהגיע לארץ.

במועד הדיון חזרו הצדדים על טענותיהם.

תחילה יש להכריע בטענת ההתיישנות.

אקדים ואציין כי אחריות הנתבעת חלה, בכפוף להוראות החוק, במקרים של נזק, גניבה או אובדן. אף שטענת הגניבה לא הוכחה די צרכה (התובע טען כי כך נאמר לו, ואילו ממכתב הנתבע עולה כי "אבדו עקבותיו"), עדיין אין בעובדה זו, גם אם תוכח, לשנות מהוראות החוק בדבר התיישנות.

הוראות ספציפיות בדבר אחריות הנתבעת לחבילות בשירות הבין לאומי, מצויות בהודעה בדבר הגבלות ותנאים לאחריות החברה לדבר דואר ולחבילה בשירות הבין לאומי הנ"ל. אין חולק כי עסקינן ב"חבילה", כאמור בסעיף ההגדרות של ההודעה. סעיף 11 להודעה קובע הגבלת אחריות, וסעיף 12 קובע שורה של תנאים שדי בהתקיימות אחד מהם כדאי לפטור את הנתבעת מאחריות. יחד עם זאת ההוראות שבהודעה כפופות להוראות החוק עצמו, הן לאור המדרג הנורמטיבי בינהם והן מאחר וההודעה עצמה הוצאה בהתאם לסעיפים 82 ו – 83 לחוק עצמו, ומכאן אתה למד על כפיפותה הנורמטיבית של ההודעה להסדר ההתיישנות הספציפי שבחוק מכוחו הוצאה.

סעיף 84 לחוק קובע כדלקמן:

"לא ייזקק בית המשפט לתובענה לפי סעיף 77 עד 83, אם תוך פרק הזמן המפורט להלן, מיום שנתקבל דבר הדואר למשלוח לא דרש התובע, בכתב, פיצויים מבעל הרישיון הכללי, או שדרש כאמור אך לא הגיש תובענה תוך 90 ימים מתאריך ההודעה על דחיית דרישתו.

שירות דואר פנים – שנה אחת;

שירות דואר בין לאומי - שישה חודשים."

הנתבעת צירפה לכתב ההגנה מכתב הדחייה מיום 1.5.12 במענה לדרישת התובע מיום 4.1.12. בהתאם להוראת סעיף 84 לחוק המועד הקובע הוא תאריך ההודעה על דחיית הדרישה ולא תאריך קבלת הדחיה אצל התובע כפי שהוא טען, וזאת לאור לשונו המפורשת של החוק. התביעה הוגשה ביום 6.8.13, קרי זמן רב לאחר חלוף 90 הימים הקבועים בסעיף 84 לחוק הדואר, ממועד משלוח מכתב דחיית הדרישה .

ההוראה שבסעיף 84 לחוק הדואר לגבי תקופת ההתיישנות הינה הוראת התיישנות ספציפית הגוברת על ההוראה הכללית בדבר תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. לפי הוראה זו ולוחות הזמנים שפורטו לעיל, אכן חלפה תקופת ההתיישנות עוד בטרם הוגשה התובענה.

מכתב הדחייה הוא מיום 1.5.12 ובו נכתב כי במקרה של אבדן פריט, הפיצויים משולמים לשולח (בעוד הפונה היה התובע, הנמען). ניתן לראות במכתב זה מכתב דחייה הדוחה את דרישת התובע וברי כי חלף פרק זמן של למעלה מ - 90 יום מתאריך הודעת דחייה זו ועד הגשת התובענה.

אכן, נפסק על ידי בתי המשפט בעבר כי מן הראוי הוא שבמכתב דחייה מטעם הנתבעת, תהא הפניית התובע להוראות סעיף 84 לחוק ולהודיע לו כי עומדים לרשותו 90 יום בלבד להגשת התובענה (ראו, למשל, ת"ק (ת"א) 619/04 הולנדר מירה ואח' נ' רשות הדואר ואח' (ניתן ביום 31.3.04)). הגם שהנתבעת לא נהגה כך בענייננו, אין בכך כדי להצדיק הארכתה של תקופת ההתיישנות, נוכח הוראת החוק המפורשת.

למעלה מן הצורך יצוין כי הפסיקה אשר דנה בשאלות התיישנות בנוגע לתביעות כנגד רשות הדואר, קבעה לא פעם, כי בהיות חוק הדואר חוק ספציפי הוראותיו גוברות על הדין הכללי, ואין לאפשר השתת התביעה על דיני הנזיקין או דיני החוזים הכלליים (ראו: בר"ע (נצ') 108/09 חברת דואר ישראל בע"מ נ' אומנות המזרח התיכון ייבוא ושיווק בע"מ (2.7.09); בר"ע (י-ם) 653/05 הרוש נ' רשות הדואר (19.4.05); בש"א (שלום חי') 11478/07 חברת דואר ישראל נ' חסן ח'אולה סאלח (7.10.07 והמובאות שם)).

זאת ועוד: סעיף 80 לחוק הדואר, קובע כי "השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים לפי סעיף 77 והוא רשאי להעביר את זכותו לאחר". הוראה זו מתייחסת לדבר דואר פנים, ואילו לגבי משלוח חבילה בשירות הבינלאומי מפנה סעיף 83 לחוק הדואר להודעה, כאשר בסעיף 13 להודעה נקבע כי: "(א) כל עוד לא נמסרה חבילה לנמען - השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים ממינהל הדואר של ארץ המוצא או היעד בשל נזק, גניבה או אובדן של חבילה לפי סעיפים 11 ו- 12...". בענייננו, לא נמסרה החבילה לנמען, ולפיכך מוקנית זכות התביעה לשולח החבילה ולא לתובע. במקרה דנן לא הוכח כי השולח המחה זכות התביעה לתובע.

עוד יצוין כי התובע צירף לכתב התביעה את תנאי המשלוח והאחריות בשירות EMS אולם מדובר בשירות של העברת דברי דואר לחו"ל ולא מחו"ל, ומכאן שאין תנאים אלו רלוונטיים לתביעה זו ואין להם תחולה במקרה דנן.

לנוכח האמור לעיל, דין טענת ההתיישנות להתקבל, ועל כן אין מנוס מדחיית התביעה.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד ניסן תשע"ד, 24 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.